“כִּדְבָרֶךָ” / יוסף הלוי זליגר
(תְּחִנָּה)
תְּפִלָּה לָחֶנְוָנִי
בְּפָתְחוֹ חֲנוּתוֹ;
עָנָו וְעָנִי
וּבֶאֱלֹהִים חֲסוּתוֹ.
מְרַחֵם וּמַשְׁגִּיחַ,
שִׂים-עֵינְךָ בִּי;
יְשׁוּעוֹת מַצְמִיחַ,
הֱיֵה עוֹזֵר לִי.
אַתָּה מִשְׂגַּבִּי,
לְךָ קִוִּיתִי;
אֵלֶיךָ אֶשְׂגַבִּי,
לִישׁוּעָתְךָ צִפִּיתִי.
עֵינַי פְּקַח
לִרְאוֹת מֵישָׁרִים;
אָזְנַי פְּתַח
לִשְׁמֹעַ מוּסָרִים.
לַמְּדֵנִי צֶדֶק,
יַשֵּׁר יָדַי;
הַרְחִיקֵנִי מֵחֶדֶק,
פַּלֵּס צְעָדַי.
לֹא-אֲהַתֵל בַּעֲמִיתִי,
כִּי-נִבְרָא בְּצַלְמֶךָ;
לֹא-אָפֵר בְּרִיתִי,
כִּי-אָחוּשׁ קִרְבָתֶךָ.
אֲבַעֵר מִמְּגוּרָתִי
אֶבֶן וָאָבֶן;
תְּתַעֵב נִשְׁמָתִי
מַחְשְׁבוֹת אָוֶן.
סְחוֹרָתִי לֹא אֲיַפֶּה,
בְּדִבּוּרִי לֹא אֲשַׁנֶה;
מוּמַי לֹא-אֲחַפֶּה,
שְׁכֵנִי לֹא-אֲגַנֶּה.
בְּאָחִי לֹא-אֲשַׁקֵּר
אַךְ-אֱמֶת אֲדַבֵּרָה!
מִתְחָרִי לֹא-אֲבַקֵּר,
אַף-תְּהִלָּתוֹ אֲסַפֵּרָה.
מִמָדוֹן שָׁמְרֵנִי,
לֹא אֶקְבֹּל וְלֹא אֶקָּבֵל;
מִתַּמְרוּרִים הֲצִּילֵנִי,
לֹא אֶחְבֹּל וְלֹא אֵחָבֵל;
לֹא אֶתְבַּע וְלֹא-אֶתָּבֵעַ,
בְּרִיב לֹא-אַעֲרִימָה;
לֹא-אַשְׁבִּיעַ וְלֹא אֶשָּׁבֵעַ
עִם-הַכֹּל אַשְׁלִימָה.
לֹא אֶהְיֶה כְּנֹשֶׁה
בְּנוֹקְפֵי סְחוֹרָתִי;
כִּי-חֻקֵּי מֹשֶׁה
אוֹר לִנְתִיבָתִי.
שְׁלַח-לִי קוֹנִים
יְשָׁרִים וּתְמִימִים;
אֵלַי יִהְיוּ פּוֹנִים
נוֹחִים וּנְעִימִים.
שָׁמְרֵנִי מִמַּכְשֵׁלָה,
בַּל-תָּמֹטְנָה פְּעָמָי;
עַל-כֹּל שְׁאֵלָה,
אֶעֱנֶה כָּל יָמָי.
לֹא אֶרְדֹף מְזִמָּה,
פֶּן תְּכַסֵּנִי כְּלִמָּה;
אֵלֵךְ בְּיֹשֶׁר
וְהִשַׂגְתִּי אֹשֶׁר.
בַּל יְבֹאֵנִי חֶסֶר,
פֶּן-אֶרְעַב וְנוֹאָשְׁתִּי;
אַף לֹא יֶתֶר,
פֶּן אֶשְׂבַּע וְכִחַשְׁתִּי.
הַטְרִיפֵנִי צְרָכַי
בְּמִשְׁקָל בִּמְשׂוּרָה;
הָאֶר-לִי דְּרָכַי
לָלֶכֶת בְּשׁוּרָה.
תֹּם יִצְּרֵנִי,
כִּי עָלֶיךָ יְהָבִי;
רוּחֲךָ תִּסְמְכֵנִי
וּדְבָרְךָ בִּלְבָבִי.
נדפס בשבועון “בת קול” גליון ב', לבוב תרע"ג.