_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

צואת מוחמד לעלי בן אבי טאלב

תרגם יוסף יואל ריבלין

לתוכן הענינים

 

בספר ההסטוריה של מחמד היותר קדום בספר אבן-השאם כבר מסופר על-דבר ספר חסות שנתן מחמד ליהודים[i].  ועל העובדא הזו חוזרים גם כותבי דברי ימי מחמד שלאחריו[ii].  גם המסורת הערבית היותר מאוחרת מביאה מעשים ביהודים שהוציאו ספרי-חסות כאלה[iii].  אך מכל התעודות האלו לא נתפרסמו ממקור יהודי בלתי אם שתים.  את הראשונה פרסם הרשפלד ב-JQR XV (עמו' 169 וכו'), וכנראה שהיא הקדומה ביותר[iv], כי לפי הזכויות הרשומות בה שאינן ודאי אלא מהרהורי לב ממציאי התעודה ומתאימה לצרכיהם, נראה שהם עדיין יושבים על אדמתם בערב.  תעודה זו מכונת גם לפרטים, לשבטים מיוחדים מן היהודים ולא לכל היהודים.  התעודה השניה זו שפרסם גויטיין מתוך כתב-יד של הספריה הלאמית[v] איננה בלתי אם קטע מזו שלנו בשנוי נוסחאות, ומכילה רק חלק מספר החסות שבתוך תעודתנו.  את התעודה שלפנינו, רכושו של מר יוסף צברי, מסר לי שמש בית המדרש למורים הכללי ידידי מר יחיא הלוי נהארי ומוצאה אף היא מארץ תימן, אף כי לפי שנראה להלן מוצאה הראשון ממצרים.

התעודה נמצאת בכתב יד 0 8 מהמאות האחרונות, שבו מלבדה עוד שלש מעשיות בלשון ערבית, אחת בדבר עלילת דם בקושטא שהסבו נוצרים, בשנת אתתקמב, ועוד מעשה דומה לו בעלילת דם.  ואח"כ מעשה בחסיד שהיה מקורב למלכות בארצות המערב והשטינו עליו וזירים שקנאו בו, ובעבור שמרו צואת אביב נצל ממות ונתעלה.  לבסוף בא פרק מוסר.  כל כתב היד מכיל 15 עמודים וחמש שורות.

התעודה הזאת נחלקת לשני חלקים: 1) פתיחה, תאור מחמד מעין אותם התאורים הנמצאים בספרי הסירה על מראהו, לבושו וגם בהמות רכבו[vi].  2) החלק השני הוא הצואה של מחמד לחתנו עלי אבן אבי-טאלב.  חלק זה יש בו שוב שני חלקים: האחד מכיל צואה בעניני הדת המסלמית, עצות טובות ואפילו בעניני רפואות, מעין אותן הצואות שאנו מוצאים גם אצל היהודים[vii].  החלק השני הוא הוא ספר-החסות של היהודים המענין אותנו באופן מיוחד.  הננו נותנים כאן את התעודה גם במקורה הערבי וגם בתרגומה העברי.

יש עוד לציין בענין יחס עלי בן אבי-טאלב לצואה זו.  בלאדֹרי העיר כבר, כי כל התעודות שהן בידי היהודים הן מיוחסות לכתב ידו של עלי בן אבי-טאלב[viii].  ואמנם יחסו את הכתיבה לעלי לא רק באשר היה אחד סופרי מחמד[ix], כי–אם גם באשר נחשב בעיני השיעה לוָאצִ˙י של מחמד לאמר ליורש מחמד החקי היורש את מקומו ואשר אליו יפנה בצואתו[x].  ואכן אם עלי הוא הוא רק הכותב את התעודה של הירשפלד, הנה גם בתעודת גויטיין[xi] וגם בתעודה שלפנינו אין הוא הכותב גרידא, כי אם כל הצואה מכונת אליו.

מכאן יש להסיק שהסביבה שבה נוצרה התעודה היתה שיעית, כי השיעה היא היא שהעמידה את עלי בן אבי-טאלב כ"ואצי" של מחמד[xii].  לא לפלא הוא אפוא שהתעודות האלו נשמרו בעקר בארץ תימן ארץ האמאם השיעי.  כנראה שתימן היא ארץ מולדתן ומשם נפוצו לבבל ולמצרים[xiii].  תעודתנו נוצרה כנראה בימי מושלי בית פאטמה (משלו מ 909 עד 1171) במצרים.  דבר זה נכר על-פי סמנים שונים מתוך התעודה עצמה: ראשית כל מדובר על זכות הממשלה לבני פאטמה שהם הם היורשים החוקיים של מחמד[xiv].  גם השם אלאמאם אלמנצור אלעאדל[xv] יכול להיות מוסב על מושלי בית-פאטמה[xvi] ואולי על המושל המשגע אלחאכם באמר אללה, משום שגם שמו היה אבו עלי אלמנצור, ומשום שהוא רדף את היהודים והנוצרים ובימיו היו גזרות על היהודים והנוצרים בדבר לבוש מיוחד שעליהם ללבוש.  צוה להרוס את בתי כנסיותיהם בכל רחבי ארצו, ורק לבסוף השתנה והרשה לנתיניו לקבל את כל דת שרצו, והרבה מומרים שבו לדת אבותם[xvii].  הד הגזרות האלה הננו רואים להלן בזכויות שהיהודים תובעים להם[xviii].  מופת יותר חותך על זמן התעודה הוא התאריך הנמצא בתעודה שלפנינו. הוא מדבר על "שנת תת"ק" המתאימה לשנות שלטון הפאטמים (909 לספירת-הנוצרים)[xix], ורק שמבלבל הדברים באמרו שאז קם מחמד, שבוש ברור שאינו דורש כל וכוח[xx].  ולבסוף: בסוף התעודה נאמר: "והיה זה בשנת י"ג אחרי הג' מאות שעברו מן ההג'רה"[xxi], תאריך המתאים פחות או יותר לתקופה ההיא.  אלחאכם שלט מ-386 להג'רה עד 411.  כמובן שאין רצוני לאמר בזה שהתעודה לא נעתקה כמה פעמים ושחלו בה שנויים, דבר שאפשר כבר להכיר על נקלה בהשוות את תעודתנו לתעודת גויטיין.  רק אחת יש להחליט כי יסודה הוא מתקופת מושלי בני-פאטמה במצרים, ובדרך בלתי ישרה יש גם לדון הקש מזה על קדמות תעודת הירשפלד מן הגניזה, שמוצאה קדום הרבה יותר בתתה את התאריך שנת חמש להג'רה (שם בסוף), אם גם ששם ודאי אין התאריך מדויק[xxii].

יצויין עוד שמחבר התעודה השכיל לתת לה גון מסלמי לא רק בפתיחה ובחלק הראשון של הצואה הנאמרת כאלו לפי תמה למסלמים, כי-אם גם במבטאים שונים, כי ידע את תולדות מחמד ממקורות ערבים, וידע את רוח האמאם.  רק פה ושם משתקף לנו שובר השטר הזה מתוך הערה בתוך הדברים, שהיהודי המאמין לא היה יכול לותר עליה.

ולבסוף בדבר סדור הנקודות בכתב היד: –' הוא סמן הצ'מה, נקודה על הכֹ – خ, דֹ – ذ, צֹ – ض, וגם – ظ, גֹ – غ, תֹ – ث.  בתוך ך סופית כשהיא כּ יבוא בכתה"י נקודה בתוכה. – מציין את הדגש.  ולפעמים יש – ­- קו שוכב על האות לסמן הפתח הרחבה.  כאן סודר מסבות טכניות הצ'מה – ' אחרי האות.  במקום הדגש – ؛ אחרי האות.  במקום הנקודה על האות נקודה אחרי האות.  מלבד זה יש לציין כי על האות י הבאה במקום ی או ا יבא י' כמו אלי'.

 

תרגום עברי

זאת צואת מחמד לעלי בן אבי טאלב.

     וזה תאור הנביא, היה איש בינוני לא קצר ולא ארוך, לו שערות שחורות, הדור, מתלתל נאה, צוארו כקנקן הכסף, מצנפתו לבנה ככוכב המזהיר אשר יקרב לעננים.  אפו מארך, גמלתו אלזנקא.  פרדתו אלבלדאל, סוסתו אלבראק.  ירא אלהים, נקי, בין כתפותיו חותם הנבואה וחותם השמיעה לקול (אלהים) בידו.  זך המצח, והתהלה לאלהים רבון העולמים אמן ואמת.

 

זאת הצואה

ראשית (דבר) זה אמר: הוי עלי בן אבי-טאלב שמור צואתי זאת.  אין נמוס לשקר ואין כֵּנוּת להולך רכיל ולא אצילות לקמצן ואין נאמנות לכילי, ואין רום דעת מהדעת ואין רכוש המביא ריוח יותר מארך הרוח, ואין יופי יפה מן התרבות, ואין מרחק רחוק מן הבערות, ואין קרבה קרובה מהאטיות (העושה מעשהו בישוב הדעת), ואין יראת אלהים יותר מהדת ועבודת האלהים, ואין מחיה מְהַנָּה יותר מהסליחה ולא יושר יותר מהמשפט, ולא קרבה קרובה מן המות, ולא מליץ יושר אשר יוכל הוכיח (צדקתו) ושיש לקוות ממנו (טובה) יותר מן התשובה והצדקה והתפלה.

הוי עלי המאמין והמסלם הנה הוא בזה, כי לא יבא מהאיש נזק לאנשים מעיניו וידיו ורגליו, ולא ילמד את (דרכי) הבערות והשקר והאיבה והצחוק מבלי התפלא, וההליכה באשר לא יועיל.  וההולך בדרך אמת הוא זה אשר לא ישים לב אליו, ולא יצטער בגלל העוני ולא ידאג לפרנסה.  והקמצן והאומלל וההולך בהבל הוא זה אשר יהיה נרפה בעתות התפלה ואשר יהיה קמצן בדברים ואשר לא יזכר את אלהים ולא ייראֶנוּ, והמאושר וההולך נכוחה הוא אשר ידבר האמת ויאהב אנשי האמת ויצוה (עליה) וישפט משפט צדק וידבר דבר אמת ויאסור את השקר וישוב לזכור את אלהים הרבה (?) ולא יהיה צבוּע בדת ויאריך בכריעות התפלה.  והכֵּן הוא אשר יהיה כֵּן בלבבו ובדברו בעת כעס ובעת רצון ובעת פרשו (מדבר) ובעת התאוותו (דבר) ולא יקלל את אשר עשקו.

הוי עלי עליך המצוה להתפלל, משום שהיא עמוד הדת והאסלאם.  כי מלאכי אלהים בעתות התפלה יבואו ויתפללו לאלהים.  הוי עלי היטיב דרכך יברך אלהים אותך בפרנסתך.  הוי עלי שתי כריעות (תפלה) בלילה יותר טוב מאלף כריעות ביום.  הוי עלי המתפלל בלילה יאָסף (אֶל אלהים) ביום תחית המתים על גמלה מגמלות גן-העדן וישלם לו אלהים בעד כל כריעה והשתחויה ובטוי אבמון מזהב וכסף וירוהו מגן-העדן.  הוי עלי המתפלל ישמרהו אלהים, ואצל לו עשר בעולם הזה ובעולם הבא.  הוי עלי עליך ללמד כי אין אהוב בעיני אלהים מאנשי הדעת.  הוי עלי כבד אורחך כי אשר יכבד אורחו יכבדנו אלהים יתעלה.  ואכן אלהים לו השבח הוא אשר יוריד מזונו אתו אל הבית.  הוי עלי כבד את שכנך ואהבתו וידעת כי אשר קנא בשכנו או בגד בו ימחה אלהים הונו בלי משפט.  והשמר לך מן הקנאה והרכילות והשקר כי הם אוכלים את המעשים הטובים כאשר תאכל האש את העצים.  והשמר לך מהביט אל אשת זולתך, כי המבּיט אל אשת זולתו יתמלא גופו רק מוקד אש.  הוי עלי הזהר מן השקר כי השקר ממדות הכופרים, כי אלהים לו השבח מנע את גן-העדן מהאיש אשר דבר שקר (?) או היה צבוע או קמצן או לוקח רבית ושותה היין מן המסלמים ושוכב עם בהמה ומזיק לשכנו.  כל אלה לא יבואו אל גן-העדן.  הוי עלי ואשר יהיה מזיק לשכנו ולא יתן לו חלק מאשר לו ולא יניאהו והיה עונו בצוארו.  הוי עלי כבד את הזקן הבא בשנים ורחם את הקטן ודבר (טובות) את העני וחזקהו והיית לו לזר כאח הרחום ופקֹד את החולה ולוה את החלש, והתאבל עם המת, יכתב לך אלהים שכר בגן-עדן, כי אשר יכבד העשיר והקלה את העני הנה הוא אויב אלהים יתעלה.  גלה לאברהם הידיד (לו) אמר לו: כבד את אורחי.  אמר: הוי הרחום ברחמנים מי הוא אורחך.  אמר לו: העני בעיני האנשים.  הוי עלי, וצוּם הצום, והסתר מומי האנשים יסתיר אלהים מומיך.  הוי עלי הם שלשה הנתעבים בעיני אלהים ובעיני האנשים ובעיני.  הצוחק מבלי התפעל והישן מבלי היות אחוז שנה והאוכל מבלי רעב עד לתכלית השׂבַע.  וכזאת אם ילון שבע ושכנו רעב, יסך אלהים בעדו מרחם אותו.  הוי עלי אל תתרועע לבעלי אכזריות ולא תהיה קמצן כי הקמצן רחוק מרחמי אלהים, ועלה בנדיבות משום שהיא ממדות העולם ותאר הנביאים והשליחים.  כי הנדיב קרוב מרחמי אלהים.  הוי עלי קצץ צפורניך כי אשר לא יקצץ צפרניו ישכון בתוכו אבליס (השטן) הארור.  הוי עלי הקז דם בכל חדש פעם כדי שלא תצטרך לרופא לעולם.  ולא תקיז דם בשני בחדש כי הוא יוריש את השחין והרביעי בחדש יוריש כאב הגב והברכים והחמשי בחדש יוריש ירקון הפנים וחולשת העורקים, והשמיני בחדש יוריש הלחה והרפיון (הרטיבות והתקררות) ובשלשה עשר בחדש יוריש חולי נופל ובארבעה עשר בחדש יוריש את הדֶבֶר וכאב הראש.  ובחמשה עשר יוריש הפחתת הראיה.  הוי עלי עליך להקיז דם בששה עשר בחדש משום שהוא יועיל נגד השגעון והצרעת והשחין.  ובי"ז יועיל לכל מחלה ובי"ח יאיר עינים ובי"ט יועיל נגד הקדחת.  ובעשרים יועיל נגד כאב המרה.  ובכ"א יועיל נגד הלחה והרפיון.  ובכ"ב יועיל נגד השכחה ונדודי השנה.  ובכ"ג יועיל נגד השעול ומחלת הטחול, ובכ"ד יועיל נגד שתוק הכליות.  ובכ"ה יועיל נגד מחלת הערף.  ואצוך הוי עלי אל תישן אלא בשעה שאתה טהור ולא יבקשו בעדך סליחה המלאכים והסתר ערותך.  הוי עלי רחץ ידיך לפני האכל ולא תישן בעוד על ידיך אבק המזון משום שהשטנים ילקקו אצבעותיך.  הוי עלי שמור צואתי אשר צויתיך אותה וכי תצוה אותה לאשר יחפץ לשמוע בקול אלהים ויבוא לגן-העדן.  ועשיתם אותה משום שאני קבלתי אותה מגבריאל עליו שלום ממני ועליכם שלום אלהים ורחמי אלהים וברכותיו, הוי כל המאמינים והמסלמים, ואִמרו אתם השומעים אמן ואמן הוי רבון העולמים.

 

וזה כתב החסות

בשם אלהים ה... ה... בעל הגבורה והממלכה אלהי האלהים אדוני האדונים מלך המלכים יודע הנעלמות ההודף במלחמות היכול המספיק אשר לא ישתנה ולא יחדל החי הקים הרחמן הרחום האיום והנורא, המתמיד בקיום אלהי אברהם יצחק ויעקב משמיד הכופרים משפיל (מוריד) העריצים ומאבד קשי-הערף ומפזר הנקבצים ומאסף הנפוצים ומחיה המתים וממית החיים, העליון על כל נעלה, יודע כל מה שבתוך הצפונות, נצחי מאסף הזמנים ומאבדם.  קונה השמים והארץ והגלגלים הולכים בפקודותו, והשמש והירח ממהרים (ארחם) בעָצמו.  ממדד הבקעות בהודו ועמדו בגזרתו והוביל התנועות בטוב הנהגתו, ורוגע מי הימים בגבורתו והקים ההרים בעָצמו והריץ הנהרות והוריד הגשמים והצמיח העצים והוציא מהם הפרות והוליך את האניות בימים, הוא אלהים העצום הקים לנצל מושל המושלים, הוא אדוננו ואלהינו, בו נושע ועליו נשען ואותו נירא ולרחמיו נצפה הוא חלקנו והוא אדוננו ונאה הוא המשען.

בשם אלהים ה. ה. ואותו נקרא לעזרה נגד העם הפושע, הנה בהיות בזמן הקדום בשנת תת"ק אחרי חרבן בית המקדש ואחרי ישו בן מרים ואחרי ממלכת אלכסנדר בעל הקרנים קם הנביא מחמד ן' עבד-אללה, ולא היתה נבואתו לבני ישראל, וכאשר נלחם במכה בשנת י"ג להגירה המבורכת וכאשר הֵמרו הכופרים אֶת הנביא מחמד שליח האלהים עליו השלום, וקמו נגדו כופרים ונגד מדינתו ונתן לו אלהים תשועה עליהם והרג טוביהם והחריב נויהם ולקח בשבי את נשיהם, באו משפחות בני ישראל ואמרו: "הוי נביא אלהים כבר נתברר לנו כי אתה נביא נעלה.  תצוה על הטוב ותאסור את הרע, ואנחנו ממך (מאנשיך) ואליך (מסורים), נלחם לפניך בכופרים המתנגדים לך".  וכאשר שמעו המתנגדים, אמרו: הנה זה הנביא נעלה באו אליו הערבים שומעים לקולו ולא יכחשו.  ואחרי זה בא עליהם הנביא והענישם ענש קשה והמם מהומה גדולה עד אשר התנפל על עירם והחריבה ולקח לו בשבי את נשיהם ולקח לו בשבי את צפיה בת אלחיי ן' אלכטב – והשליך על עלי בן אבי טאלב ליד שער העיר הכופרת שבעה וארבעים אַמּוֹת בהשלכה אחת, ונתן לו אלהים תשועה ונתן תשועה לנביא, אחרי-כן התיצבו זקניהם וחכמיהם לפני השליח ואמרו: הוי שליח אלהים אנחנו שומעים לקולך לא נמרה.  נלחם לפניך מלחמה חזקה, ואמר הנביא: הנה אלהים הודיעני כי אשא לאשה את צפיה בת אלחיי בן אלכטאב.  ואחרי כן נלחמו לפניו בני-ישראל עד היום הששי בחצי היום.  ואסר הנביא להלחם בגלל בני ישראל ואמר להם הנביא: "הוי בני ישראל לכו ושמרו שבתכם אשר צוכם אלהים עליו על-יד משה בן-עמרם המדבר אל אלהים (פנים אל פנים) עליו אלף השלום".  וקבלו ממנו את זה והסלקו לשבתם.  ויהי אחרי זה ויחפצו האויבים לגבר עליו, והתנפלו על אנשיו.  אז נגשו אליו בני-ישראל ואמרו: "לא רעה עליך, הוי נביא אלהים, אנחנו נפדך בנפשותינו ובילדים וברכוש.  ולא ישאר לנו שבת אחריך" (לאמר בעת שצריך להלחם בשבילך אין דין שבת נוהג בנו).  ואמר להם הנביא: הוי בני-ישראל, לא רעה עלינו ועליכם, לכו ושמרו שבתכם, ואנחנו בעזרת אלהים נגבר עליהם ונושיע אתכם.  ויהי אחרי שקוע שמש ליל השבת ויצאו בני-ישראל ופשטו על ערי הכופרים והממרים ויהרגו מהם י"ד אלף פרשים ות"ק רגלים.  ויהי כאשר ידע הנביא וירחב לבו ויאיר פנים מחייך ויאמר: היטבתם עשה בני ישראל.  חי האלהים האדיר, כי אשלם לכם טובה על זה.  אם ירצה אלהים יתעלה, ואכתב לכם חסותי ובריתי ושבועתי ועדותי כל עוד תשאר אמתי בעולם הזה.  אחרי-כן קרא הנביא לחכמים (היהודים) ולעוזרים ולחברים (חבריו) ולזקנים ולעלי בן אבי טאלב ועבד אללה בן סלאם ואמר להם: שמעו ממני הוי משפחות המסלמים והמאמינים: הנה אלהים גלה לי בדבר שבטי בני ישראל שאכתוב להם חסותי ובריתי ועדותי כל עוד תשאר אמתי בעולם הזה, והוא (הברית) כי לא יתקף אותם איש בחרפות ובהתנפלות ובעשק ובשנאה ולא בזולת זה.  ואמר הנביא: הוי עלי בן אבי טאלב כתב עלי את אשר אצוך עליו.  ויענוהו המסלמים והמאמינים והזקנים ואמרו לו: הוי נביא אלהים הפקודה פקודתך והנבואה נבואתך.  אחר כך אמר הנביא: הוי עלי בן אבי טאלב שב למולי.  וישב למולו, ויאמר לו: קח עטך.  ויקח העט, ויאמר אליו: כתב עלי את אשר אצוך.  ב"ה ראשית זה בשם אלהים ה... ה... ה... השלום עליכם הוי אתם המלאכים הנכבדים ועליכם רחמי אלהים הוי משפחות המסלמים והמאמינים יחדו אמן.  אחרי כן אהלל את האלהים העליון והאדיר אשר בחר בי ויאהבני וישלחני מתנה (אֹרח מישרים) לנבערים מדעת ורחמים ואור לעולמים.  דעו הוי אתם העומדים עלי (כעת) המכתב הזה הנמצאים אתנו פה ואשר אינם פה שבני-ישראל שוכנים בין אומתי והם בטוחים בבטחון אלהים ובטחוני ובטחון המסלמים והמאמינים, והוא בטחון עובר (לתמיד), ובקראכם מכתבי זה וחסותי זאת ואותי זה, הוי משפחות המסלמים והמאמינים, והאמנתם בחזון אשר בא אלי והוא כי כל בני ישראל כבר נתתי להם חסותי והסרתי מהם כל בוז וכל חטא וכל הפרת ברית וכל נזק וכל עשק וכל ענש, ונתתי להם בטחון בכל ארץ וכל אי וכל עיר מערי המסלמים ולא יהיה עליהם נזק ולא ענש ולא חוב מן החובות ולא מלחמה ולא יעושקו ולא ישלמו מעשר מהונם ולא חלול שבת או חג ולא מס הגלגלת ולא גדוד צבא ולא דבר מהחובות ולא מאשר תשא הארץ מכרם וזרע ותמר וזולת זה.  ולא ימנעו מהכנס אל המסגדים ואל קברי הקדושים אשר למסלמים.  ואשר יצטרך מהם לעזרה יעזרו לו.  ואשר עשה אתם טובה טובה יראנה ואשר עשה אתם רעה רעה יראנה.  ואשר יפשע בחסותי משקל גרגיר לא ישלח לו אלהים ברכה באשר קנתה ימינו מהון וכרם וזרע והייתי אני הקם בו והרב אתו ביום תחית המתים יום לא יועיל לו לא הון ולא בנים.  ואשר יזיק להם הנה כבר הזיקני ואשר עשקם הנה כבר עשקני, והייתי הקם בו ביום לא חיל ולא כח כי-אם באלהים ה... ה... לו השבח...   ביום החשבון והענש.  משום שאצלם ספר אלהים האדיר ספר הדעת והחכמה והאחדות והחסות.  וכבר חיבתי (לתת) להם המעלה והכבוד והשמירה והבטחון בכל דרך ובכל נחל ובכל אי ובכל עיר ובכל מקום.  ועלי להיות נאמן בדבר הזה בכבוד אלהים יתעלה ויתהדר וכבוד זקני בני ישראל והעוזרים והחכמים (היהודים) וכל כבוד המסלמים וכבוד צפיה בת אלחאוי ן' אלכטאב, ואשר לא יהיה נאמן להם בחסותי ובריתי ושבועתי ועדותי, הנה אני נקי ממנו ולא הוא ממני (שיך לי) ולא אני ממנו.  ואשר יתמנה עליהם יגבה מהם מס הגלגלת לפי אשר תשיג ידם, לפי אשר ירחב להם (והיה) על העני כפי יכלתו ועל העשיר כפי יכלתו.  ושלמו אותו אל האמאם הנושע העושה הישרה הממאין (ההולך) בדרך אלהים ויצוה על המשפט ויהיה מבני פאטמה בת השליח ויהיו בו בארבע תכונות הראשונה מהן שיהיה יודע במדע.  ירא אלהים ונקי.  והשנית מהן שיהיה נזיר בעולם הזה, ורוחיה וחשבנותיה ונלחם מלחמת הקדש להשמיד הכופרים ומוציא ההון במלחמה בכופרים וירחם את האורח ואת החלש ואת העני ויניא את העושק ויעשה משפט צדק את העשוק הנמצא בחסות אלהים.  והשלישית מהן שיהיה אמיץ לבו במלחמת הקדש.  והרביעית מהן שיהיה מבני פאטמה בת הנביא.  ואשר לא ישלמו בו ארבעת התכונות לא תאות לו האמאמיות ולא לו מס הגלגלת, ואשר היו כתומם בו התנאים האלה, הנה החובה על הנתינים לשלם לו מעשר הונם.  והחובות והזכויות ובית האוצר ומכרות הארץ ושללה וכל עשרה לו חלק בהם.  והחובה על היהודים בעלי החסות לשלם את מס הגלגלת כפי אשר יהיה בידיהם והנוסעים בים וביבשה הנוסעים למסעיהם על הגמל ועל האניות, ובעלי העבדים והשפחות (יתנו) עשרים חבילות חוטי כסף בשנה, והמסכן בתנאי שיהיה עמו מתת שלשים יום וכסות כ"א חדש.  ואחרי זה יאות לאמאם לגבות אותם מהם, וזה אחרי היותם בטוחים שלשה ימים למזרח ושלשה למערב ושלשה לעַדַן ושלשה לדרום, משום שבני ישראל שנים-עשר שבט וכל זה על פי המזלות השנים-עשר אשר בראם אלהים מאזנים לכוכבי השמים, ולא יוּתר דבר ממס הגלגלת אלא אחרי תת להם בטחון ושמירת רכושם.  ולא ימנעו מרכב על הסוסים ולא מחגור סיפים ורמחים בזמן מלחמת הקדש ולא ממסחר הסוסים ורכישת הסוסים ורכישת העבדים והשפחות, ולא לשים טבעות זהב ולתקן הבתים והמבצרים הנשאים.  ולהם (הזכות) למכור ולקנות ולסחור בכל הערים.  ואמר הנביא: הוי עלי בן אבי טאלב כבר גלה אלהים לי כי הם יקשרו להם חגורות (מין פתיל?) במצנפותיהם למען אשר יכירו כי הם יהודים בעלי-החסות למען אשר לא יזיקם איש ולא יעשקם ולא יוכרחו לצאת מדתם אל דת אחרת, ולא יתנפלו עליהם בעריצות, ולא תחלל להם שבת ולא חג, ולא ימנעו מקריאת התורה אשר הורדה להם על-ידי משה בן עמרם המדבר עם אלהים פה אל פה עליו אלף שלום.  ולא ימנעו מבתי כנסיות ולא משתית היין והמשקאות המשכרים ולא משמחותיהם ולא משמחות התוגה בתוך בתיהם ולא מבתי-אורחים ולא מן המקואות.  ודעו כי אלהים הוא הממונה (הערב) והאחראי להם על זה.  ולא עשינוהו פטור מכבד חסותי זאת שום אחד מן המסלמים, וכתבי זה וחותמי והתאריך שלי יעיד להם בי ובאמתי עד יום תחית המתים כל זמן אשר תשאר אמתי על גבי העולם הזה ואשר יאיב אותם אָיב אותי ואיב את אלהים לו השבח.  ותעשה דרכו גיהנם ואני נקי מהיות למליץ לכל אשר יאיבם, וזה תגמול באשר נלחמו במלמת הקדש אתי וחללו שבתם והרגו את הכופרים.

אחרי-כן הכריז הכרוֹז ואמר: הוי בני ישראל הוי השבטים, הוי אלה אשר באו בברית הנביא.  ויבואו אלי וילחמו ביום השבת ויכו בני-ישראל בכופרים י"ד אלף פרשים ות"ק רגלים, וכל זה בעזרת אלהים ועזרת בני ישראל, ועתה אתם משפחות המסלמים והמאמינים והנלחמים במלחמת הקדש, הנה אנכי מצוה אתכם לקיים בשלמות את חסותי ועדותי בעדות אלהים לו השבח.  יתעלה ויתהדר, והיה התאריך ההוא בשנת י"ג אחרי השלישית למאות השנים שעברו מן ההגרה בעשרים יום שעברו ברמצֹאן והעיד אחרי הנביא עלי בן אבו-טאלב... על העדות אשר דבר שליח האלהים מחמד... בכר המאמים באלהים הקרשי... והעיד על זה........ מאנשי החסות בנוכחות כל חברי הנביא המדריך מישרים ההאשמי המחמדי...   בן שת... בן אדם שלום אלהים עליהם כלם יחד אמן ואמן הוי רבון העולמים ואין חיל ואין כח בלתי אם באלהים העליון העצום והתהלה לאלהים רבון העולמים.

 

נוסח התעודה ותרגומה[xxiii]

האדֹה' וציי؛ת מחמד לעלי ן' אבי טאלב

 

והאדֹה צפת אלנבי.  כאן רגל מתעדל לא קציר ולא טויל.  לה שער'ן אסווד פאכֹר, אגעד חסין.  ענקה כאבריק אלפצֹה[xxiv].  עמאמת'ה ביצֹא מתֹל אלנגם אלאזהר, תדאני אלסחאב.  מנכֹר'ה ממשוק.  נאקתה אלזנקא[xxv], בגֹלתוה אלדלדאל[xxvi], פרסה אלבראק, תקי נקי, בין כתפיה כֹאתם אלנבווה וכֹאתם אלטאעה פֹי יד'ה, צאפי אלגבין, ואלחמד לאללה רב אלעאלמין.  אמין ואמין.

 

האדֹה אלוצייה

אוול דֹאלךּ קאל יא עלי ן' אבי טאלב אחפץֹ וצייתי הדֹה לא מרוו؛ה לאלכדֹאב ולא צאדקה לאלנמאם, ולא לבאבה לאלבכֹיל, ולא ופא לאלשחיח, ולא ר'פעה ארפע מן אלעלם, ולא מאל ארבח מן אלחלם, ולא חסן אחסן מן אלאדב, ולא בעד אבעד מן אלג'הל ולא ק'רב אקרב מן אלמהל, ולא תקוא אתקא מן אלדין ואלעבאדה, ולא מעושה אהנא מן אלעאפייה, ולא עדל אעדל מן אלחק, ולא קרב אקרב מן אלמות ולא שפיע אחגא וארגא מן אלתובה ואלצדקה ואלצלאה.

יא עלי אלמומן ואלמסלם והו אן יסלם אלנאס מן עיניה וידיה ורגליה[xxvii] ולא יתעלם אלגהל ואלכדֹב ואלש؛תם ואלצֹאחךּ מן גֹיר עגב, ואלמסיר פי מא לא ינפע.  ואלחקנאהו[xxviii] אלדֹי לא יבאלי ב'ה, ולא יצֹיק מן אלפקר, ולא יה'ם אלרזק, ואלכֹסיס ואלשקי, ואלבטאל הו אלדֹי יכון מתואני פֹי איקאת אלצלאה, ואלדֹי יכון כֹסיס פי אלכלאם, ואלדֹי לא ידֹכ'ר אללה ולא יכֹאפהו, ואלסעיד ואלרשיד הו אלדֹי יקול אלחק, ויחב אהל אלחק ויאמר ויחכם באלחק, ויתכלם באלצדק וינהא ען אלכדֹב וירגע פֹי דֹכר אללה כתֹירא ולא יחאוי ולא יראוי פי אלדין.  ויטיל פי רכוע אלצלאה ואלצאדק הו אלדֹי יצד'ק פֹי נפסֹה ופי קולה ענד אלגֹצֹב ואלרצֹא וענד אלהרבה ואלרגֹבה ולא ידעי עלי' מן צֹלמ'ה:

יא עלי עליך פי אלצלאה לאנהא ע'מדת אלדין ואלאסלאם, פאן מלאיכת אללה פי אוקאת אלצלאה יאתו ויצלו לאללאה, יא עלי אחסן טריקךּ יבארךּ אללה לךּ פי רזקך, יא עלי רכעת'ן פי אלליל אחסן מן אלף רכעה פי אלנהאר, יע עלי אלמצ؛ל' אלליל יחשר יום אלקיאמה עלי' נאקה מן נוק אלגנ؛ה, ויגאזיה אללה פי כל רכעה וסגדה ולפצֹה קצר מן דֹהב.  וירויה מן אלגנה.  יא עלי אלמצל' יחפצֹה אללה וירזק'ה אללה אלגֹנא פי דאר אלדניא ופי דאר אלאכֹרה: יא עלי עליך פי אלעלם פאן ליס אחב ענד אללה מן אהל אלעלם, יע עלי אכרם צֹיפך פאן מן אכרם צֹיפה אכרמה אל. תע.[xxix] ואן אללה ס'בחאנ'ה ינזל רזק'ה מעה אלי אלבית.  יא עלי אכרם גארךּ וכון מחבּא לה.  ואעלם אן מן חסד גאר'ה או כ'אנ'ה מחק אללה מאלה פי גֹיר חק.  ואייאךּ אלחסד ואלנמאמה ואלכדֹב פאנהא תאכל אלחסנאת מתֹל מא תאכל אלנאר אלחטב.  ואייאךּ אלנצֹר אלי' חרים גֹירךּ.  פמן נצֹר אלי' חרים גֹיר'ה אמתלא גופ'ה אלי' חריק אלנאר.  יא עלי אחדֹר מן אלכדֹב פאן אלכדֹב מן אכֹלאק אלכאפרון לאן אללה ס"בחאנה חר'ם אלגנ؛ה עלי מן כדֹב או מחאוי או מראוי, או בכֹיל, או אהל רבא ושארב אלכֹמר מן אלמסלמין[xxx] ונאכח אלבהימה ומודֹי לגאר'ה.  כל הולאי לא ידכֹלו אלג؛נה.  יא עלי ומן כאן מודֹי לגאר'ה ולא יואסיה[xxxi] ולא ינהאה כאן דֹנב'ה עלי רקבת'ה.  יא עלי קדר אלשיךֹ אלכביר וארחם אלצגֹיר וחדתֹ אלפקיר ועז؛ה' וכ'ן לאלגֹריב כאלאךֹ אלשפיק ופאס'ר אלעליל וסאייר אלצֹעיףֹ ואגזע מעי' אלמיית, יכתב אללה לך אלתֹואב.  פמן אכרם אלגֹני ומן אהאן אלפקיר פאנהו עדו אללה סב. ותע.[xxxii] אוחא עלי' אבראהים אלכֹליל קאל לה אכרם צ'יפי.  קאל יא ארחם אלראחמין, מן הו צֹיפך קאל לה אלפקיר ענד אלנאס.  יא עלי וצום אלציאם ואסת'ר עיוב אלנאס יסתר אללה עיבךּ, יא עלי ה'ם ג' אלדֹי ל'הם אלכ'רה ענד אללה וענד אלנאס וענדי, אלצֹאחךּ מן גֹיר עגב[xxxiii] ואלנאים מן גֹיר סהר ואלאכל מן גֹיר גוע אלי' גֹאית אלשבאע.  וכדֹאלך מן באת שאבע וגאר'ה גאווע יחגב אללה ען רחמת'ה.  יא עלי לא תצאחב אהל אללגאגה ולא תכון בכֹיל לאן אלבכֹיל בעיד מן רחמת אללה.  ועלי' פי אלס'כֹא לאנה מן אכֹלאק אלד'ניא וצ'פת אלאנביא ואלמר'סלון.  פאן אלס'כֹי קריב ען רחמת אללה.  יא עלי כ'ן קצר אצֹאפירךּ, לאן מן לא קצר אצֹפארה[xxxiv], סכן פיה אבליס אללעין.  יא עלי אחתגם[xxxv] פי כל שהר מרה פאנ؛ך לא תחתאג טביב אבדן, ולא תחתגם פי תֹאני אלשהר לאנ'ה יורתֹ אלברץ, וראבע אלשהר יורתֹ וגע אלצֹהר ואלרכבתיין וכֹאמס אלשהר יורתֹ צפ'רת אלוגה ורקת אלערוך.  ותֹאמן אלשהר יורתֹ אלבלגֹם ואלרטובה, ופי י"ג פֹי אלשהר יורתֹ אלצראע ופי י"ד פי אלשהר יורתֹ אלובא ווגע אלראס, ופי ט"ו יורתֹ נקץ אלבצר.  יא עלי עליך פי אלחגאמה פי י"ו פי אלשהר, פאנ؛'ה ינפע

מן אלגנאן ואלברץ ואלגדֹם.  ופי י"ז ינפע לכל עלה, ופי י"ח יגלי אלבצר, ופי י"ט ינפֹע מן אלחֹמא.  ופי אלעשרין ינפע מן וגע אלמראר ופי כ"א ינפע מן אלבלגֹם ואלרטובה ופי כ"ב ינפע מן אלנסיאן ואלסהר.  ופי כ"ג ינפע מן אלסעאל ואלטחאל.  ופי כ"ד ינפע מן יבוסת אלחקויין.  ופי אלכ"ה ינפע מן אלפהק.  ואוציךּ יא עלי לא תנאם אלי' ואנת טאהר פלי' תסתגֹפר לךּ אלמלאיכה ואסתר עיובךּ.  יא עלי אגֹסל ידיךּ קבל אלטעאם ולא תנאם ועלי' ידיךּ גֹבראת אלזאד לאן אלשיאטין ילטעו אצאביעךּ; יא עלי אחפץֹ וציייתי אלדֹי אוציתךּ בהא.  ואן תוצי בהא למן יחב טאעת אללה וידכֹל אלג؛נה ואעמלו בהא לאני חפצֹתה מן ג"בראיל עליה מני סלאם ועליכם סלאם אללה ורחמת אללה וברכאת'ה יא גמיע אלמומנין ואלמסלמין וקולו יא סאמעון אמין ואמין יא רב אלעלאמין.

 

והאדֹא כתאב אלדֹמה[xxxvi]

באסם אללה אל' אל' דֹו אלגבורייה ואלממלכה רב אלארבאב סיי؛ד אלסאדה מאלךּ אלמלוךּ עאלם אלגֹיב והזאם אלחרוב אלטאייק אלכאפי אלדֹי לא יחול ולא יזול אלחי אלקיום אלרחמאן אלרחים אלמרהוב אלמת؛קא אלדאים באלבקי' אלאה אבראהים יצחאק ויעקב מהלך אלכאפרון מחטחט אלגבאברה ומביד אלמעאנדין ומשתת אלמתגמעין וגאמע אלמתפרקון ומחיי אלמותא וממית אלאחיא אלעאלי עלי' כל עאלי עאלם מא פי אלאעתאק סרמדא גאמע אלדהור ומביד להא מאלךּ אלסמאואת ואלארץֹ ואלאפלאךּ סאירה באמרה ואלשמס ואלקמר מ'סרעה בע'צֹמת'ה ובאצט אלבקאע בגלאלתה ווקפת בק'דרת'ה וסייר אלמ'תחרכאת באחסאן תדביר'ה, וקאהר מאיאת אלבחאר בגבוריית'ה, ואנשא אלגבאל בעצֹמת'ה, ואגרא אלנהאר ואנזל אלאמטאר ואנבת אלאשגאר, ואכֹרג מנהא אלאתֹמאר וסייר אלמראכב פי אלבחאר הו אללה אלעצֹים אלתֹבאת אלי' אלאבד צלטאן אלצלאטין הו רבנא ואלאהנא, ב'ה נסתעין ועליה נתוו؛כל ומנ'ה נכֹאף ורחמת'ה ננאצֹר, והו חסבנא והו רבנא ונעם אלמולא ונעם אלוכיל.

באסם אללה אל' אל' ובה נסתעין עלי' אלקום אלצֹ؛אלמון[xxxvii], פלמא כאן פי אלזמאן אלקדים פי סנת תת"ק בעד כֹראב בית אלמקד'ס ובעד עיסא אבן מרים ובעד ממלכת אלאסכנדר דֹו אלקרנין[xxxviii] קאם אלנבי מחמד ן' עבד אללה ולם תכון נבווה לבני אסראיל.  פלמא כאן מגאהד פי מכה פי סנת י"ג[xxxix] פי אלהגרה אלמבארכה ואדֹי' בלפֹת[xl] אלכ'פֹאר עלי' אלנבי מחמד רסול אללה עליה אלסלאם וכֹאלפו עליה אלכ'פֹאר ועלי' מדינת'ה ונצר'ה אללה עליה'ם וקתל כֹיארה'ם ואכֹרב דיארה'ם ואסתבא נסאה'ם[xli] וכאן בעד דֹאלךּ אקבלו עשאייר בני אסראיל, וקאלו יא נבי אללה קד באן לנא אנך נבי פאצֹל תאמ'ר באלמערוף ותנהי אן אלמ'נכר ואחנא מנך ואליךּ[xlii] נחארב בין ידיךּ אלכ'פֹאר אלמכֹאלפין עליךּ[xliii] פלמא סמעו אלמכאלפון קאלו אן הדי' אלנבי פאצֹל אתווה אלערב טאיעון גֹיר מנכרין[xliv].  פבעד דֹאלךּ חצֹרהם אלנבי ואפתנהם פתנה עצֹימה חתי' הזם מדינתה'ם ואכֹרבהא ואסתבא נסאהם ואסתבא צפייה בנת אלחיי ן' אלכֹטאב[xlv] ורמא עלי' עלי אבן אבי טאלב[xlvi] אלי' באב אלמדינה אלכאפרה ז' וארבעין דֹראע ברמ؛ייה ואחדה ונצרה אללה ונצר אלנבי[xlvii], תם ברזו מלאיכה'ם וחכאמהם אלי' בין ידי אלרסול וקאלו יא רסול אללה אחנא טאיעין גֹיר כארהון נגאהד בין ידיך גהאדא שדידא פקאל אלנבי פאן אללה קד אוחא אלייא באן אתזווג בצפ'יה בנת אלחיי ן' אלכֹטאב[xlviii] פבעד דֹאלךּ גאהדו בין ידיה בני אסראיל אלי'[xlix] יום אלגמעה נצף אלנהאר וחרם אלנבי אלגהאד בסבב בני אסראיל.  וקאל להם אלנבי יא בני אסראיל אמצֹו ואחפצֹו סבתכם אלדֹי אמרכם אללה בהא עלי' יד מוס'י' ן' עמראן כלים אללה ע"אלס[l] פקבלו[li] מנה דֹאלךּ ואנצרפו לסבתה'ם, וכאן בעד דֹאלךּ אראדו אלאעדא אן ינתצרו עליה והזמו קומ'ה.  תֹם אקבלו אליה בני אסראיל וקאלו לא באס עליך יא נבי אללה אחנא נפדיך באלארואח ואלאטפאל ואלאמו(א)ל ולא יבק לנא סבת מן בעדךּ[lii].  פקאל להם אלנבי יא בני אסראיל לא באס עלינא ועליכם אמצֹו ואחפצֹו סבתכ'ם ואחנא בעון אללה ננתצר עליה'ם וננאצר עליכ'ם וכאן בעד[liii] מגֹיב אלשמס לילת אלסבת כֹרגו בני אסראיל וגֹזו בלאד אלכֹפאר ואלמכֹאלפין וקתלו מנהם י"ד אלף פארס ות"ק רגֹל[liv].  פלמא עלם אלנבי פאסתר סרורא[lv] ותבסם צֹאחכא וקאל אגדתם יא בני אסראיל ואללה אלעצֹים לא אגאזיכם[lvi] כֹירא עלי' דאלךּ אן שא אללה תעלא ואכת'ב לכם דֹמתי ועהדי וימיני ושהאדתי מא דאמת אמתי עלי' אלד'ניא,[lvii] תֹם דעא אלנבי אלאחבאר ואלאנצאר ואלאצחאב ואלמשאיך ועלי ן' אבי טאלב ועבד-אללה ן' סלאם וקאל להם אסמעו מני יא מעאשיר אלמסלמין ואלמומנין אן אללה אוחא אלייא עלא אצבאט בני אסראיל באן אכתב'ב לה'ם דֹמתי ועהדי וימיני ושהאדתי מא דאמת אמתי עלי' אלד'ניא ודֹאלךּ לא חד יתעדא עליה'ם בשתמה ולא בקופה ולא בצ'לאמה ולא בעדאוה ולא בגֹירהא פקאל אלנבי יא עלי ן' אבי טאלב אכתב עלי' מא אמרךּ בה פגאובה אלמסלמין ואלמומנין ואלמשאיך וקאלו לה יא נבי אללה אלאמר אמרךּ ואלנבווה נבוותך תֹם קאל אלנבי יא עלי ן' אבי טאלב אגלס אמאמי.  תֹם גלס אמאמה וקאל לה אלזם אלקלם תֹם אלזם אלקלם קאל ל'ה אכתב עלי' מא אומרך[lviii] בה, אוול דֹאלךּ באסם אל' אל' אלסלאם[lix] עליכ'ם יא איוה אלמלאיכה אלמכרמין ועליכ'ם רחמת אללה[lx] יא מעאשיר אלמסלמין ואלמומנין אגמעין אמי בעד דֹאלךּ אחמד אללה אלעאלי אלעצֹים אלדֹי אצטפאני ואחבני וארסלני הדייה[lxi] לאלגאהלין וראמה ונור לאלעאלמין.  אעמלו[lxii] יא איוה אל ואקפין עלי הדֹא אלכתאב אלחאצֹרין ואלגֹאיבין באן בני אסראיל סאכנין[lxiii] בין אמתי והם אמנין באמאן אללה ואמאני ואמאן אלמסלמין ואלמומנין ודֹאלךּ אמאנא מאצֹיא[lxiv] פאדֹי' קרית'ם כתאבי הדֹא ודֹמתי האדֹה ועלאמתי הדֹה יא מעאשר אלמסלמין ואלמומנין פאומנו באלוהי אלדֹי קד אתאני והו אן גמלת בני אסראיל קד אגריתה'ם[lxv] ורפעת מנה'ם כל דֹל וכ'ל כֹטייה וכל אכלאף וכ'ל אדֹייה וכל גור וכל גנייה ואמנתהם פי כל בלאד וכל גזירה[lxvi] וכל מדינה מן מ'ד'ן אלמסלמין ולא עליה'ם אדֹייה ולא גֹרומה ולא חק מן אלחקוק ולא גהאד[lxvii] ולא יצֹלמון ולא יעשרון עלי' אמואלהם ולא כֹרמת סבת[lxviii] או עיד ולא גזייה ולא פרקה[lxix] ולא שי מן אלחקוק ולא מן מא תחמל אלארצי[lxx] מן כרם וזרע ונכֹל וגֹיר דֹאלךּ, ולא ימנעון מן דכֹלת (נ"א דכֹול) אלמסאגד ואלמשאהד אלדֹי לאלמסלמין[lxxi] ומן אחתאג מנהם רפד פירפד[lxxii] ומן פעל מעאה'ם כֹיר כֹיר'ן יראה ומן פעל מעאהם שר שר'ן יראה[lxxiii], ומן צֹלם דֹמת'י מתֹקאל דֹרה פלי' בארך אללה לה פי מא תמלךּ ימינה מן מאלן וכרמן וזרען וכנת אנא חגיגה וכֹצמה יום אלקיאמה יום לא ינפעה לא מאלן ולא בנין[lxxiv], ומן אדֹאהם פקד אדֹאני ומן צֹלמהם פקד צֹלמני וכנת חגיגה יום לא חול ולא קווה אלי' באללה אל אל סו'[lxxv] יום אלחסאב ואלעקאב[lxxvi], לאן ענדהֹם כתאב אללה אלעזיז כתאב אלעלם ואלחכמה ואלתוחיד ואלדֹמה, פקד אוגבת להם אלעז ואלאכראם ואלחפץֹ ואלצ'אנה פי כל טריק וכל ואדי וכל גזירה וכל מדינה.  וכל מכאן, ועליי؛א אלופא בדֹאלךּ בכרם אללה עז וגל וכראמת משאיך בני אסראיל ואלאנצאר ואלאחבאר וגמיע כרם אלמסלמין וכרמאת צפייה בנת אלחאוי ן' אלכֹטאב, ומן לם יופי להם בדֹמתי ועהדי וימיני ושהאדתי כ'נת אנא ברי מנה ולא הו מני ולא אנא מנה, ומן תוולא עליה'ם פיקבץֹ מנהם אלגזייה עלי' קדר מא בידיה'ם ועלי' מאיסירהם בקדרהם עלי' אלפקיר בקדרה ואלגֹני בקדרה, וידפעונהא אלי' אלאמאם אלמנצור אלעאדל אלמומן אלי' טריק אללה[lxxvii] ויאמר באלחק, ויכון מן אולאד פאטמה בנת אלרסול, ויכון פי ד' כֹצל[lxxviii].  אלא' מנה'ם יכון עאלם באל עלם תקי, נקי ואלב' מנה'ם יכון זאהד פי אלדניא ומכסובאתהא ומחאסבהא ומגאהד פי הלאךּ אלכפאר ומנפק אלמאל פי חרב אלכפאר וירחם אלצֹיף ואלצֹעיף ואלמסכין וינפי אלצֹלם וינצ'ף אלמצֹלום פי גנאב אללה.  ואלג' מנהם יכון שאגע פי וקת אלגהאד, ואלראבע מנהם יכון מן אולאד פטאמה בנת אלנבי.  ומן לם תכמל פיה אלדי אלכֹצל לם יסתאגב לה אלאמאמה ואלגזיי؛ה, ומן תמת פיה הד'ה אלשרוט פיגאב אלים אלרעוייה ידפעו אליה עשר אמואלהם ואלואגבאת ואלחקוק ובית אלאמואל ומעאדן אלארץֹ וגֹנמהא וסאיר קראשהא והי לה חלאל, ויגב עלי' אליהוד אהל אלדֹמה דפע אלגזייה עלי' קדר מא פי אידיה'ם ואהל אלספר פי אלבחר ואלבר והם יסאפרו עלי' אלגמל ואלמראכב ואהל אלעביד ואלגואל כ' קפלה פצֹה פי אלסנה[lxxix], ואלמסכין בשרט אן יכון מע'ה מתעת ל' נהאר וכסוות כ"א שהר[lxxx], ובעד דֹאלךּ יגוז לאלאמאם אן יקבצֹהא מנהם[lxxxi], ודֹלאךּ בעד אמאנהם[lxxxii] ג' איאם שרק וג' גֹרב, וג' עדן וג' קבלה[lxxxiii], לאן בני אסראיל י"ב סבט, וכל דֹאך עלי' אלברוג אלי'ב כֹלקהם אללה מואזין לכואכב אלסמא, ולא יחל שייא מן אלגזייה אלי' בעד אמאנה'ם וחפץֹ אמואלהם[lxxxiv], ולא ימנעון עלי' רכוב אלכֹיל ולא מן תקלירהם באלסיוף ואלארמאח וקת אלגהאד[lxxxv] ולא ימנעון מן בזאת אלכֹיל ומלךּ אלכֹיל, ומלךּ אלעביד ואלגוארי ולא מן תחלק אלדֹהב וצלאח אלביות ואלחצון אלראפעה, ולהם אן יביעו וישתרו ויתגרו פי גמיע מתאגר אלמ'ד'ן, וקאל אלנבי יא עלי ן' אבי טאלב קד אוחא אללה אלייא באן ירבטו להם זנאניר[lxxxvi] פי עמאימה'ם לחתי' יערפו אנהם יהוד אהל אלדֹמה חת'י לא חד, יאדֹיה'ם ולא יצֹלמה'ם ולא יכלו אן יכֹרגו מן דינה'ם אלי' אין אכֹר[lxxxvii].  ולא יחמלון עליה'ם גורא, ולא יכֹרם להם סבת ולא עיד[lxxxviii] ולא ימנעון מן קראת אלתוראת אלדֹי נזלת להם עלי' ידי מוסי' ן' עמראן כלים אללה עא"ס[lxxxix], ולא ימנעון מן אלצלואת ולא מן אלכנאיס[xc], ולא מן שרב אלכֹמר ולא מן אלמסכראת[xci],

ולא מן אפראחה'ם ולא מן אעראס פי דאכֹל ביותֹה'ם ולא מן אלמנזאל ולא מן אלמנאהל[xcii], ואעלמו[xciii] אן אללה אלוכיל ואלכפיל לה'ם בדֹאלךּ, ולא געלנאה בחל מן כ'רם דֹמתי הדֹה מן גמיע אלמסלמין וכתאבי האדֹא וכֹאתמי ותאריכֹי ישהד לה'ם עלייא ועלי' אמתי אלי' יום אלקיאמה, מא דאמת אמתי עלי' צֹהר אלדניא ומן עאדאהם פקד עאדאני ועאדא אללה וציירת מציר'ה אלנאר וכ'נת אנא ברי מן שפאעת מן עאדאה'ם ודֹאלךּ גזא מא גאהדו[xciv] בין ידיי؛א וכֹרמו סבתה'ם וקתלו אלכ'פאר.  תֹ'ם נאדא אלמנאדי וקאל יא בני אסראיל, יא אלאסבאט, יא למן עהד אלנבי[xcv], פאקבלו אלייא ואחרבו[xcvi] יום אלסבת, וצֹרבו בני אסראיל פי אלכפאר י"ד אלף פארס ות"ק רג'ל וכל דֹאלךּ בסעאדת אללה וסעאדת בני אסראיל, ואלאן[xcvii] יא מעאשיר אלמסלמין ואלמומנין ואלמגאהדין פאמרכ'ם פי תמאם[xcviii] דֹמתי ושהאדתי בשהאדת אללה סב" עז וגל, וכאן דֹאלךּ אלתאריך פי סנת י"ג בעד אלג' אלמיאה סנת מצֹית מן אלהגרה פי כ' יום מצֹא מן רמדֹאן[xcix], ושעד בעד אלנבי עלי ן' אבי טאלב עלי' שהאדת מא נטק אלרסול מחמד ן' עבד אללה ועבד אללה אלמטלוב ן' אבו בכר אלמומן באללה אלמכי אלקרישי אלחגאגי אלאתֹרבי ושהד בדֹאלךּ סלי' ן' עמר؛ן' אלכֹטאב ואבו טלחה וזביד בן חמאמה וסעד וסעוד בן אלספאח וקריש אלחגאגי וזביר ובלאל ן' חמאמה מן אהל אלדֹמה בחצֹור גמיע אצחאב אלנבי אלהאדי אלהאשמי אלמחמדי מחמד ן' עבד-אללה ן' אלמטאלב ן' האשם ן' קריש ן' כעב ן' לאוי ן' פהר ן' גאלב ן' כנאייה (כנאנה) ן' סביעה ן' מהתך ן' תרחה ן' כֹזימה ן' יאסין ן' כאסע ן' אלמה؛יסע ן' אסמעאיל ן' אברהים ן' תרח ן' נחור ן' ירד ן' מהללול ן' פלג ן' עבר ן' שלח ן' ארפכשד ן' סאם ן' נוח ן' למך ן' מתושלח ן' חנוך ן' ירד ן' מהלאל ן' קינן ן' אנוש ן' שת חוץֹ אלנעים[c] ן' אדם אלת'ראבי[ci] סלאם אללה עליה'ם אגמעון אמין ואמין יא רב אלעאלמין ולא חוול ולא קוות'ן אלי' באללה אלעאלי אלעצֹים ואלחמד לאללה רב אלעאלמין.

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה

 



[i] אבן-השאם הוצאת ויסטנפלד עמ' 341.

[ii] ראה Skizzen u. Vorarbeiten מאת ולהויזן עמ' 121-122.

[iii] ראה גויטיין כתאב דמת אלנבי, קרית-ספר שנה ט' עמ' 516-517.

[iv] ראה גם שם עמו' 517 הערה 5.

[v] שם עמו' 508 – 510.

[vi] ראה מעין תאור זה אבן-השאם עמו' 266, טברי  I1789 וכו'.

[vii] ראה לדוגמה צואת הרמבם בצואות גאוני ישראל לישראל בן ברוך בר אברהם (שם ח"א עמו' 113).

[viii] ראה גויטיין שם עמו' 517.

[ix] ראה ולהויזן סקיצצן עמ' 108, 109, 116.

[x] הצואה אינה רק מנהג יהודי מימי יצחק אבינו ועד ימי התלמוד וימי הבינים עד ימינו האחרונים, כי-אם גם מנהג ערבי קדום עוד מלפני האסלאם.  ראה בדבר کتاب الوصایا גולדציהר کتاب العمرین עמו' XIX, ושם מובא שבתכן הצואות יש גם עצות טובות.

[xi] גויטיין מציין בתעודתו שגם בתעודת הירשפלד וגם בתעודתו נחשב עלי לכותב (שם עמו' 517 הערה 5), ואולם גם בתעודתו אין עלי רק הכותב כי-אם המצווה (ראה שם עמו' 511 פסקא 20).

[xii] ראה בענין זה גולדציהר.  Muhmud. Studien ח"ב עמו' 117, מסורת השיעה שמחמד אמר שעלי הוא ימלא מקומו.  ושם עמו' 118 נזכר שעלי הוא הואצי של מחמד.  המסורת הזאת שררה כבר בימי עלי, כי היא נמצאת בדברי המשורר אבו-אלאסוד אלדואלי שחי בזמן עלי ומת 69 להג'רה (ראה אינצקלופ' של האסלאם ערך שיעה).  השוה גם גולדציהר Vorlesungen עמו' 239.

[xiii] ראה גם גויטיין שם עמו' 519.

[xiv] ראה להלן.

[xv] ראה להלן.

[xvi] ראה Huart, Geschichte der Araber ח"א עמו' 342 והשוה שמות מלכים שונים מהפאטמים שהיה להם תואר אלמנצור שם עמו' 350.

[xvii] ראה Huart Geschichte der Araber ח"א עמו' 346–345.

[xviii] ראה להלן.

[xix] Huart שם ח"א עמו' 350.

[xx] ראה להלן.

[xxi] ראה להלן.  אצל גויטיין משבש הטקסט שם עמו' 509.

[xxii] ראה גויטיין שם עמו' 521.

[xxiii] התרגום לעברית: ראו למעלה הערת פב"י.

[xxiv] תאור זה נמצא בערך בכל כתבי הסירה.  "כקנקן הכסף" נמצא גם טברי I 1789.

[xxv] אולי אלזרקא התכול והרבה תוארו בהמות רכבת מחמד בצבעים.

[xxvi] ראה טברי I 1783 אלדלדאל.

[xxvii] במשלי ערב ח"א עמ' רכח לחותני החכם יצחק י. יהודה מובא משל מעין זה: אלמשלם מן שלם אלמשלמון מן ידה ולשאנה.

[xxviii] אולי יש לקרא ואלחקאן הו כמו ואלחקאני.  ההולך בדרך אמת.

[xxix] אללה תעאלי.

[xxx] שתיית יין הוא מוסיף בזהירות שאמנם נאסרה אך רק על המסלמים.

[xxxi] יואציה – יצוהו על הטוב או יואסיה – יתן לו מהונו.

[xxxii] סבחנאה ותעלי.

[xxxiii] ראה לעיל עמו' קמג (5).

[xxxiv] אדֹ במקום אדֹא ראה גויטיין עמו' 512 בדבר האליף מקצורא אם באליף ואם ביו"ד וכתיב זה הוא השורר בכתב יד זה כלו.

[xxxv] ענין ההקזה עמד כמעט בראש בדרכי הרפואה במזרח, ואולם גם בספרי הדת תופש הענין מקום נכבד כתוצאה מתוך החק "חמירא סכנתא באיסורא".  וכבר התלמוד (שבת קכט עמוד ב) עסק בשאלה זו וקבע ימים שאין להקיז בהם דם, הן בשבוע והן בחדש ובעיו"ט.  גם בט"ז ליורה דעה בשם ר' יהודה החסיד מובאים ימים מיוחדים (יורה-דעה סי' קטז).  וכן בספר עתים לבינה (וורשא תרמ"ז) בשם תקון יששכר (מאמר י"ג עמו' 194).  וב"הנהגת האדם" מר' יהושע בריסקין (בשם הרב מלאדי) ובשם "ספר החנוך" (שם עמו' 122), וב"ספר זכירה" מר' זכריה מק"ק פלונגיאן מנויים ימים בחדש (חלק ב' עמו' מ').  ראה גם "לקוטים מפרוש על התורה לר' רפאל מרדכי מלכי" (חוברת ב' עמוד 33 הוצאת אליעזר ריבלין) והערת ד"ר מזיא שם.  הימים האסורים כאן היינו ימים בתוך חצי החדש הראשון לא נזכרו בסדר זה בשום מקום מהמקומות הנזכרים, רק בפרטים בודדים.

[xxxvi] בזה מתחילה תעודת גויטיין.  ראה השנוי שם עמו' 508 וחסר בה עד "פלמא כאן" בקטע השני.

[xxxvii] כאן מתחילה תעודת גויטיין.

[xxxviii] היה כאן אולי גם התאריך לשטרות ונשמט.  ד'ו אלקרנין הנזכר כבר בקראן הוא אלכסנדר מוקדון לפי המסורת האסלמית.

[xxxix] זה אינו מדיק כי מחמד מת בשנת י' להג'רה.

[xl] במקום בלפת צ"ל כֹלפת

[xli] "פלמא כאן – ואסתבא נסאהם" השוה גויטיין פסוק 1 עמו' 508.  גם המבטאים דומים מאד ונכר שביסוד הונח נֹסח אחד וכן מ"וכאן בעד דאלך – עד אלמכאלפין עליך" רק שמנסח גויטיין יכולים להסיק שצפיה בת כופרים היא מה שהוא נגד האמת, ומה שמתנגד לכל הענין אח"כ.  הנסח שלפנינו הוא הנכון.

[xlii] אצל גויטיין מעך ואליך.  שם פסוק 2.

[xliii] בסוף פסוק ב' נותן גויטיין בסוגרים (פקאלו הדֹה נביין פאצלן) דברים שאין להם המשך לא לפניו לדברי בני-ישראל ומכל-שכן לא לאחריו לפסוק ג'.  ומכאן נראה המשך הענין שבראשונה המדובר על כפֹאר (כופרים).  אח"כ מדובר על חלק מבני ישראל שהכירו במחמד.  אחרי-כן על מכֹאלפון והם מתנגדי בני-ישראל ומהם היתה צפ'יה כנזכר בפסקא זו, והדברים מעורבבים.

[xliv] זכר לדברי היהודים האלה יש גם באבן-השאם עמו' 545 מדברי בני קינוקע:

قالوا یا عھل انك لا تری ا ﱢنا تومك لا يغرنك انك لقیت قوما لا عام هام باحارب فاصبت منهم فرصة ا ّنا واسّه لئن حاربناك لتعامئن انا مخن الناس.

מלת אתווה מזכירה "אתינא וקוינא" שבנסח הירשפלד.  ואולי צדק גולדציהר בתקנו "אתונא וקוונ"א.

[xlv] בענין צפיה שלוקחה שבי בכיבר (אבן השאם 763) יש רמז לקשר בין תעודת הירשפלד ובין תעודותינו.

[xlvi] במלחמת כיבר נלחם עלי (אבן-השאם עמו' 761 וכו').

[xlvii] קטע זה מתאים עד ן' אלכטאב לגויטיין פסוק ד.

[xlviii] תם ברזו עד אלכטאב פסוק 4, 5 גויטיין שם יש עוד הוספה.

[xlix] וחר'ם אלנבי אלגהאד בסבב בני אסראיל – אולי בכלל שבת אז ממלחמה, אצל גויטיין לא נזכר פרט זה.

[l] עליה אלף סלאס.

[li] אצל גויטיין פאקבלו בני אסראיל שם 7.

[lii] השוה גויטיין פסוק 6, 7 ושם נראה שמחמד אמנם נלחם ורק את היהודים פטר.  והבדל השגה זה אם מחמד גם הוא לא נלחם או רק היהודים לא נלחמו, יש להכיר מההמשך כאן ומפסוק 7 שם.  כאן יותר ברור שהאויב רצה להשתמש במנוחת השבת של מחמד להתנפל עליו.  במקום מן בעדך אצל גויטיין בסעאדתך; הנסח כאן יותר נראה.

[liii] אצל גויטיין עגד מגיב אלשמם (שם פסוק 8).

[liv] השוה מפקאל להם אלנבי עד כאן גויטיין פסוק 8.  ובענין מלחמת היהודים בשבת שגויטיין לא מצא סמוכין ישרים בדברי-ימי מחמד הערבים, הנה יש מסמך מפורש כבר באבן השאם עמו' 578 בדבר מְכַיְרִיק היהודי שביום אֻחֻד קרא ליהודים בני ברית מחמד להלחם בחילותיו הם אמרו "שבת היום" והוא ענה لا سبت ממש המלים הנמצאות כאן ובתעודת הירשפלד.  ספור מכיריק זה נזכר גם בוקידי-ולהויזן 124 ושם הוא נקרא "חכם יהודי", רג'ל כך הוא הכתיב כאן השוה גויטיין שם עמו' 515 וקריאת הירשפלד וגולדציהר במקומם.

[lv] ראה גויטיין: אסתרח שם פסוק 9.

[lvi] קרא לאגאיזכם ראה גויטיין שם.

[lvii] מפלמא עלם עד כאן השוה גויטיין פסוק 9.

[lviii] כל הספור מפקאל אלנבי עד כאן מקוצר ומשבש בכתב-יד גויטיין פסוק 10.

[lix] בענין התעודה נציין רק ההבדלים העקרים שבין גויטיין ובין תעודתנו.

[lx] ורחמה ראה גויטיין פסוק 12.

[lxi] ואולי צ"ל הדי' – ארח מישרים.

[lxii] אעלמו ראה שם פסוק 13.

[lxiii] ראגעין אלי קראהם וחצונהם, גויטיין פסוק 13.  ואולי יש להסיק מכאן על מצב היהודים בזמן נסוח שתי התעודות ואולם יש לחשוב שתעודת גויטיין העתקה גרידא מתעודת הירשפלד בפרט זה, גם שם כתוב ראגעון.  מכאן יש אפוא להסיק רק על זמן התעודה שלנו.

[lxiv] פרט זה וד'אלך אמאנא מאצ'ייה אינו אצל גויטיין ואצל הירשפלד והמנסח בזמן מאוחר רואה להדגיש את זה.  וחסר שם עד אלד'י קד אתאני, ומזה יובן השבוש שם (והאדֹי אלדֹי אתאני האמן ג'מלח) שצריך לקרוא כמו כאן. (שם פסוק 13­–14).

[lxv] צ"ל אגרתהם כמו גויטיין שם פסוק 14.

[lxvi] במקום גזירה כאן יש אצל גויטיין סוק; ואולי השגוי גם כאן צרך השעה.

[lxvii] ג'רומה וגהאד אינם נזכרים שם.

[lxviii] בענין חלול שבת ראה גם פסוק 23.

[lxix] פרקה לא נזכר בשתיהן.

[lxx] אצל גויטיין מאת חמל אמואלהם (פסוק 15), והנסח כאן טוב ממנו.

[lxxi] אצל גויטיין נזכרים גם אלמדארס וחסר הברור "אלד'י לאלמסלמין" (שם פסוק 17).  אצל הירשפלד נזכרו רק "אלמסאגד", וטעם בקשת זכות זו, היא לדעתי בעקר משום שלפעמים היו היהודים צריכים לעבור במקומות אלה דרך קפנדריא לדרכם, או גם לחצרותיהם, דבר זה רגיל במזרח ועיין גם "לקורות היהודים בדמשק" אליעזר ויוסף יואל ריבלין רשומות. (תרפ"ז) שם עמ' 30 וכן הדפסה מיוחדת.

[lxxii] ענין זה חסר בנסח גויטיין ונמצא בנסח הירשפלד "ואן אסתרפדתם תרפדון"

[lxxiii] השוה הירשפלד "פמן אטלע לחנינא ואהל כ'יבר ואלמקנא בכֹיר פהו אכֹיר לה" נ"ל ששם צריך לקרא "פהו כֹיר לה" והוא פסוק בקראן סורת הפרה (2) פסו' 180, והנסח כאן הוא פסוק בשנוי נסח בסורת הרעד (99) פסוק 8­–7, שם נזכר מתקאל דרה הנזכר כאן אחר-כך.

[lxxiv] וכנת אנא וכו' מבטאים רגילים בחדית והשוה לזה גם הירשפלד, והשוה גויטיין פסוק 16, "יום לא ינפעה לא מאלן ולא בנין" עפ"י פסוק בקראן סורת המשוררים (26) פסוק 88.

[lxxv] סבחאנה.

[lxxvi] כל הקטע מ"לאן ענדהם וכו' עד ויגב עלי אליהוד חסר אצל גויטיין, והוא עוסק בראש וראשונה בענין מסלמי טהור בהלכות האמאם והמסים שחיבים לו ובולט כאן שהוא מדבר על בית הפאטמים, מלבד זה הוא מדבר בדרך כלל על זכויות היהודים בכל רחבי המדינה מבלי הגבלה, מענין הוא המדובר כאן על הממונה לגבות המס מהיהודים, ולא ברור אם יהודי היה כעין נגיד או פקיד מסלמי, על ענין זה נזכר אצל הירשפלד בענין היהודים "ולא יולא עליכם ואלי אלא מנכם או מן אהל בית רסול אללה", צפיה נזכרת כאן ואצל הירשפלד בגוף מכתב-החסות ונראה שהקטע המבואר לכבוד מי נתן החסות הוא קדום שכן נמצאים אצל הירשפלד שני הפרטים האלה בדבר הממונה והבאור לכבוד מן נתן כתב החסות אלא ששם הפוך הסדר שדבר המנוי קדם וענין צפיה אחרכך.

[lxxvii] אלי טריק אללה גם כן מתאים לתאורי מלכי בית פאטמה.

[lxxviii] רבים מכצלה היה צריך כאן להיות כצאל.

[lxxix] אצל גויטיין (פסוק 17) נאמר שהיהודים בכלל לא ישלמו הגזיה, ורק רוכבי הסוסים ישלמו.  כאן הוא מחלק הגזיה משלמים כלם לפי שתשיג ידם וכנגד זה יש מס מיוחד על הנוסעים למסחר בים וביבשה ובעלי העבדים ושפחות.  סכום המס בא כאן בצורה אחרת.

[lxxx] צ"ל במקום מתעת מתאע כמו אצל גויטיין פסוק 17, יש הבדל גם במספר החדשים שם נאמר י"ב שהר.

[lxxxi] אצל גויטיין נאמר (פסוק 17) ויתקצי דאלך אלכל אלעדל בהם.  ותרגם ויגבה את כל זה הישר בהם.  אולי מוטב לקרוא "אלוכיל אלעאדל הממונה הישר ויתאים למה שדובר כאן לעיל על הממונה הגובה את המסים.

[lxxxii] גוטיין מא יאמנהם (18).

[lxxxiii] שם משרק, מגרב, קבלה, בחר; בחר במקום עדן.

[lxxxiv] כל זה בשנוי קל גויטיין פסוק 18.–19.  ורק בסוף ברור כאן יותר, שם נאמר "ולא יוכֹד שי אלא חפצֹהם מן אמוהלהם" מה שלא ברור לגמרי.

[lxxxv] הגביל את רכיבת הסוסים וחגירת נשק רק בזמן המלחמה לחומרא מאשר אצל גויטיין המתיר את זה בתשלום מס (שם פסוק 17), כנגד זה הוא מדבר כאן על היתר מסחר רחב ובנין בתים ומבצרים שאינו נזכר כלל שם.  היתר גמור בענין רכיבת סוסים וחגירת נשק נמצא בתעודת הירשפלד.

[lxxxvi] גויטיין "אל נזאר" (שם פסוק 21).  וכאן ברוח הנמוק שהיהודים נשאו סימן מיוחד על מצנפותיהם, למען יכירו שהם "בעלי-חסות", והיה זה באמת אות קלון מצד אחד ואות חסות מצד שני.  ועפ"י הנסח כאן בורר מה שהיה קשה לגויטיין על פי נסח תעודתו (ראה שם פסוק 21, והערה 3 שם עמו' 518 ועמו' 520 פרוש לפסוק 21).

[lxxxvii] במלים אחרות אצל גויטיין (שב פסוק 22).  ואצל הירשפלד בפסוק הקראן "לא אכראה פי אלדין" (סורת הפרה פסוק 257).

[lxxxviii] כאן נוסף עיד, חג, על גויטיין שם פסוק 23 המזכיר רק שבת.  כנגד זה נזכר שם מפורש הפטור ממלאכה בשבת.

[lxxxix] עליה אלף סלאם השוה גויטיין פסוק 23 והערה לח עמו' 520, ואולם מן ההמשך נראה שברית החסות איננו דואג דוקא לשעה והוא כתריס לכל מה שיוכל לקרות כמו שנראה גם בפסוק 24.

[xc] גויטיין פסוק 24 ולא ימתנעון מן אצלה פי אלכנאיס, וכאן ברור שהוא מדבר על התפלות לחוד ועל בתי-הכנסת לחוד.

[xci] גויטיין 24 ולא מן שרב אלמסכראת פי ביותהם, כאן נוספו עוד השמחות וסעודות הנשואין שגם הם יהיו רק בבתים.

[xcii] אצל גויטיין נזכרו אלמעלאמת וחסר אלמנאזל (שם פסוק 24).

[xciii] קטע זה החל מן "ואעלמו אן אללה וכל עד מן עאדהם" אצל גויטיין שונה מאד בפסוק 25, ורק מלים בודדים מזכירות שהמוצא אחד (מצירה גהנם): רק הכונה אחת לחזק הברית ושונה משניהם הנסח בענין זה אצל הירשפלד.

[xciv] דאלך אלגזא מן מאג הדו בני אסראיל בין ידי וכרמו סבתהם וגהדו עלייא גדא וראה שם ההמשך, (גויטיין פסוק 26) וכנראה שהנסח שם משובש, "גדא" צריך לקרוא "נדא" ולפניו חסרה המלה "ת'ם" הנמצאת כאן בהמשך, ויש לקרוא גם שם אולי "יא אולאד יעקוב".

[xcv] יא אייהו אלקרישי המובא בנוסח גויטיין (פסוק 27) לא מובן כאן וכנראה שלפנינו נסח נכון.  התקון "עאהד" שם מתאים לנסח שלפנינו.

[xcvi] השוה מ פאקבלו אלייא עד בני איסראיל גויטיין פסוק 27.  התכן אחר והסגנון שונה.  גם המספרים שם 7 אלפים.  צ"ל וחארבו

[xcvii] אצל גויטיין "ואללה ואללה יא מעאשיר" ויש לתקן כמו כאן "ואלאן" (שם פסוק 28).

[xcviii] אצל גויטיין פסוק 28 "ואלמומנין פי תמאם דֹמתי" וחסרה המלה "פאמרכם" בין "ואלמומנין" ובין "פי", כמו כאן.

[xcix] גם ענין התאריך מארה על הקשר שבין תעודה זו ובין תעודת גויטיין, צריך שם (פסוק 28) רק לתקן "פי סנת י"ז (כאן י"ג) בעד ג' מאה" וכמו שתקן גויטיין ההמשך "מצ'ת מן אלהגרה" יום כ ברמצ'אן מתאים בשתי התעודות.

[c] אולי מיוסד על האגדה שבהר סיני הושיטו לו זיתים ושמן מגן-עדן, שבקש ממנו אביו אדם להביא לו לרפואה (אנציק' של האסלאם ערך שת).

[ci] אולי אלתראבי שנוצר מן העפר.  ובנוגע לעדים יש בלבול בכל התעודות ואין להאריך בזה, וראה גויטיין שם עמ' 521.   וכן יש בלבול בשלשלת יחוס מחמד.