_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

לְחֹדֶשׁ הָאָבִיב

קלמן שולמן

לתוכן הענינים

 

מַשְׁקֶה הָרִים מֵעֲלִיוֹתָיו

מִפְּרִי מַעֲשֶׁיךָ תִּשְׁבַּע הָאָרֶץ:

מַצְמִיחַ | חָצִיר | לַבְּהֵמָה וְעֵשֶׁב לַעֲבֹדַת הָאָדָם

לְהוֹצִיא לֶחֶם מִן-הָאָרֶץ:

וְיַיִן | יְשַׂמַּח לְבַב-אֱנוֹשׁ לְהַצְהִיל פָּנִים מִשֶּׁמֶן

וְלֶחֶם לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעַד:

יִשְׂבְּעוּ עֲצֵי יְהֹוָה

אַרְזֵי לְבָנוֹן אֲשֶׁר נָטָע:

                                                                                                     (תהלים ק"ד).                                               

השיר הנכבד "ברכי נפשי" כֻלוֹ אֹמר כְּבוֹד אֵל, מעשה ידיו ועזוזו ברעיונים נפלאים ונעלים אין על עפר מָשְׁלָם.  אך אִמְרֵי קֹדֶש הערוכים פה בפתח דברינו, יְשַׁווּ לנגדנו חמדת האביב ויפעת הודו, בשובו לחדש פני אדמה וְלִרְפּוד חן והדרת שַׁדַי על כל נְאוֹת שָׂדָי.  ואמרי קדש ההם יַערו עלינו רוח ממרום ויעירו את רוחנו להתבונן בטוב טעם ודעת אֶל פעולת האביב ואל נפלאותיו אשר יַפליא עֲשוֹת תחת כל השמים.    וְשֶׁבַע הן נפלאותיו: א) יִפַּח רוח חיים באף כל היקום.  ב)  יְחַדֶה בשמחה את פני כל החיים.  ג) ישפוךְ רוח דעת על כל מבקשי מַדָע.  ד) הוא בית תפִלה לנפשות חסידים ומקדש אֵל לכל רֶגֶשׁ קֹדֶשׁ.  ה) הוא יְשַׁוֶה צלם דמות הילדות לעיני בני הנעורים.  ו) הוא יבטיח לנפש עֲמֵלָה כי יש שָׁכָר לפעולתה.  ז) והוא מִבְטַח עז לזקנים כבירי ימים כי יש אחרית, ותקותם לחיי  עולם לא תִּכָּרֵת.

א).  הצפרים עָפוּ מארצנו לפני חצי שָׁנָה, בזרוח עוד השמש על ראשנו, בטרם תבוא סופה מצפון וְקָרָה מִמְזָרִים, בעוד שַׁדמותינו מלֵאוֹת אֹכֶל ועמקינו עוד עטפו בר, בטרם עָבַר עוד קיץ, ובטרם באו ימי הרעה, ימי החֹרף.  אֱלוֹהַ עֹשָׂם נָטַע בתוכם רֶגֶש פנימי להתעופף מארצנו עד לא יבואו ימים אשר אין חֵפֶץ בהם, ולפרוש כנפיהם אל הארץ אשר עיני השמש בה מראשית השנה עד אחרית השנה.  הם עפו – ועיניהם לא ראו את הַחָרְבָּה וְהַשַׁמוֹת אשר שָׂם החֹרף בארצנו, לא ראו גם בְּמות אחיהם אשר מבלתי יְכֹלֶת להגביה עוּף כָּרוּ להם קבר בְּחוֹרֵי עפר, ובדומיה ודממה יֵרשו בו יָחִיל ודומם אולי יחָנם ה' ויפתח להם את קברותיהם לְקֵץ הימים.   ואחרי אשר התעופפו הצפרים מארצנו, שֻדד מעט מעט לְשַׁד שָׂדֶה, נָדַמו נאות השלום, דממת-מָוֶת חֹנָה ביערים והאדמה אֵם כל חי תֹּסֵף רוחה ותגוע.  רוח סערה נִעֲרָה טרפי העצים.  גָזַר מֵאָחוּ צאן, ואין בָּקָר בנאות דשא.  השמים לבשו קדרות, והארץ התעלפה בתכריכי רפאים.  בתמהון לבב פנינו כה וכה, והנה רגלינו עומדות בתֹהו יְלֵל ישימון, ועל כל סביבותינו – הה אך דֳמִי וּשְאִיָה, אבדון ומות!  משתאים ומרעידים עמדנו בתוך ההפֵכה הנוראה ההיא, ובנפש נִבהלה הֶעמקנו שאָלה: "התשוב תחיינו הה אֵל חָי!  ותשוב תראנו את תשובת האביב? – ".  הוי, רבים מאחינו ואחיותינו מֵתוּ עלינו במֶשך ימי החֹרף הזה, וּבִמְגִנַת לב חָצבנו להם קבר בארץ גזֵרה אשר קָדְרָה מני קרח, ואנחנו – מהֻלל שֵׁם ה'! – אנחנו חיים כֻּלָנוּ היוֹם, ועינינו רואות בשוב האביב אלינו לָפַחַת רוח חיים באף כל היקום.

האח, האח!  האביב שב אלינו!  רוח חיים מתנוסס בכל קצוי ארץ, חיים חדשים!  חיי נשָמוֹת! – .  ימים רבים נלחם עוד החרף עִם האביב וַיוֹר בו חִצֵי קָרָתוֹ, אך הצפרים יָדעו מראש כי לאחרונה יִגְבַּר האביב וידו בערף מְשַׂנאוֹ, ועל כן קִדְמוּ לשוב לארצנו בטרם הופיע עוד האביב בתפארת עֻזוֹ, קול התוֹר נשמע כבר ביערים, הַזָמִיר יַנְעִים כבר זמירות על ראש הָאָמִיר, והחסידה שָׁבָה גם היא הֵנָה, וילדינו הרכים משחקים גם הם ברחובותינו זה ימים אחדים, כי לבם יִנָבֵא להם כי קרוב האביב לבוא, וִיפִי הודו לא יְאַחֵר עוד להופיע.  ועתה הנה זה בא! – הִנוֹ מול עינינו! – האח עתה יַשֵׁב האביב רוח קדשו, והארץ הַנְשַׁמָה הלזו היתה כגן עדן.  כל צבא השמים והארץ ישמחו וירננו, יתרועעו אף ישירו.  הביטו נא וראו איך תַּעדה הארץ כַּכַּלָה כֵּלֶיהָ וַתִּלְבַּש מלכות לחֶמדת עינים!  מיום ליום ישנו עשבות הרים, זרועי הגנים יציצו מִמֶגְרְפוֹתֶיהֶם.  פרחים ונצנים יתחדשו לבקרים.  אלפי שושנים כֶּפל רִסְנָם מפניהם יְשַלֵחו, ואלפי דודאים יִתְפַּתְּחוּ מִמִסְגְרוֹתֵיהֶם.  כל מִזְרַע השדה, פְּרֻדוֹת וחרצנים יחַבקו חֵיק הּאדמה, והיא תחלוץ להם שַׁד, עֲטִינֵיהֶם תְּמַלֵא לֵחַ, ומנחל עֲדָנֶיהָ תְּרום, פָתחַ תפתח את מקור החיים לשַלח פלגָיו בְּרַהֲטֵי כל גֶזַע, בְשִקַתות כל שורש, בעורקי כל חֹטֶר, כל בד וְעָלֶה.  האח, חיי עולם מרחפים על כל כנפות  הארץ!-  מי פָתַח את קִברי כל יְשֵׂנֵי אשמת עפר? מי נפח רוח חיים באפם? מי הֵעיר כל רמש וְזִיז שדי משנת המות לֵאוֹר באוֹר השמש?  מי הֵקיץ את קהִלת הדבורים מתרד5מתן לָעוּף מִפֶּרַח לפרח ולמוץ עסיס ונֹפת?  מי קרא לדגי הנהרות מִמִסְתְּרֵי מצולתם לפַזֵז על יד החוף בתוך גַלֵי מֵי זהב?  ומי הֵנִיף אֶת יָדוֹ לְצִפור כל כָּנָף לשוב אל סבכי יערינו ולהטיף צוף זמרתם לשמח אלהים ואנשים?  מי פעל ועשה נפלאות גדולות כאלה?  האל האביב הוא!  האביב אשר השיבו ה' אלינו  לפחת רוח חיים באף כל היקום!

ב).  החיים והשמחה תָּאמי צְבִיָה הם וממקום אחד קדוש יהלכון – ואף כי רבים בני שוממה אשר במסתרים תבכה נפשם מפני עָנים ומרודם, אך כרגע ינוסו יגון ואנחה, והשמחה תָּהֵל על ראשם ביתר עז עוד, כזֹהר השמש אחרי עֲבוֹר עַב הענן והגשם חלף הלך לו.  עֲזוֹב נא בן עֹנִי את צַר מְעוֹנך וָצֵא החוצה תחת שְׁמֵי ה'!  בְרַח לך מחדר מושבך מִקלט העצבת וְהִתְהַלֵך בעֵדן גן האביב, וְשָׂמַחְת גם אתה בלהקת כל צאצאי הארץ.  הַטֵה אזנך לִנְעִים זמרת הצפרים!  הלא רוח השמחה מזמרת בם וְנֹעֲמָה על לשונם!  ראה נא שם יְלַחֵך השור את עשב השדה בשמחות וגיל, ופה יְדַלֵג האיל בין עשבות הרים וישמח בגורלו.  שם במרום יצפצפו הצפרים ברוב שִמחת גילם, ופה יִשְׂחוּ דגי הנהר ויעלצו בשמחה.  על כל נפש חיה תפרוש השמחה כנפיה, ומלכותה בַּכֹּל מֹשֶלֶת, ורק אתה לבדך תֶּאָנֶק דם, רק אתה לבדך הה ילד מִסְכֵּן! תלך קֹדר ובת עינך בֹּכִיָה!  ולמה תהיה כאָבֵל בין עליזי לב, וְכַמֵת בתוך החיים?  הן הבט נא כוס ישועות ביד התולדה, מִיֵינָהּ ישתה כל נִקשה ואֹבד וישכח רִישׂוֹ!   גבר אשר דרכו נסתרה וַיָסָך האסון בעדו, ימצא פה מסלול ודרך, ולכל מצוקותיו – תּוֹצָאוֹת.  איש משֻלח ונעזב אשר מבלי אָח לצרה ישקוד כצפור בודד על גג, ימצא פה תנחומות אֵל בחיק התולדה, כי תחַבקהו בזרֹעות אהבה כאֵם עדינה וּתְחַבֵּש לכל עצבותיו.  אם יתאונן אדם חי על חייו כי ימַהרו ויברחו כַּצֵל, יתבונן פה על כל צבאות התולדה אשר אחרי בְלוֹתָם היתה להם עֶדנה, ואחרי מותם שָׁב הרוח וַיְחַיֶה אותם.  ומי זה יִוָאֵל ויאמר כי האדם אשר נשמת שדי תחַיהו וצַלמו  צלם אלהים חיים, יִגָרַע מציץ השדה ומהאזוב אשר בקצה גדר הדחויה? – .  אנוש כי ידאג מֵאַיִן יביא לחמו ושמלתו לעורו, יבין אל הצפרים אשר לא יזרעו ולא יקצרו והם שבעים רצון ולא יחסר כֹּל למו, ושושני העמקים אשר לא יִטְווּ ולא יארגו, וילבשו שלל צבעים ומחלצות.  עורה נא הה בן אדם!  פקח עיניך וראה כי למענך יניף ה' גשם נדָבות להשקות את האדמה להולידה ולהצמיחה.  למענך יוציא חַמָה ממקומה להבשיל תנובות שדה,      ולבָנה ממכון שבתה להוציא מגד גרש ירחים.  למענך למענך יעבדו כל צבא רום ושפל להכין לך לחם חֻקך ולהשביעך טוב.  האח, רק למענך יופיע האביב בהדרת קדשו, רק למענך – לְשַׂמַח את לבבך ולמַלאות את חמשת חושיך שובע שמחות: לעיניך יַראה רבבות פרחי תפארה וְנֹעַם חמדת שושנים וחבצלות.  לאזניך ישמיע תרועת כנפי רננים ורננת צפור שמים.  באפך ישים קטורה, קטֹרת הסמים וריח ניחוח מכל ראשי בְשָׂמִים.  חִכְּךָ יִטְעַם מגד כל פרי מגדים וכל פרי קדש הלולים, וכל יצוריך יפושו לרגעים ויתענגו על נעימות חם צחצחות, על יְקַר רוח קר משובב נפש, ועל כל ילדי שֶפֶר בני אֵל חַי.

ג).  האביב אשר יִפַּח רוח חיים באף כל היקום ואשר יְחַדֶה בשמחה את פני כל החיים, הוא לאדם גם ציר שלוח ממרום לשפוך עליו רוח חכמה ותבונה, רוח דעת ואהבת ה'.  כי מי מכל יצורי תבל יִדְמֶה לבני אֵלִים כמונו?  מי מכל בעלי החיים הולך קוממיות ופניו מָפנים למעלה אל שְׁמֵי ה'?  מי בהם יודע הליכות ארבע עתות השנה ותשובת האביב לחַדש פני אדמה?  עֵין מי תעוף כִּמְעוּף הברק מקצה השמים ועד קצותם להתבונן נפלאות מפעלות אלהים?  מי יגלה עמוקות מני חשך ותעלומות סתרי כל חי?  מי ישים מִשְטָרוֹ על מִשְטְרֵי שמים וארץ וּמִסְתְּרֵיהֶם?  מי יקרא שמות לכל צאצאי תבל ולכל צבא המרום במרום?  מי יודע דעת אֵל דֵעוֹת ומה הוא חפץ ודורש ממנו?  הלא רק אנחנו!  אנחנו תּוֹשָׁבֵי השמים וְגֵרֵי הארץ!  אנחנו אשר נשמע שפת כל מעשה אלהים ושפת כל מלאכיו!  ואלינו בני עליון, אלינו שֻׁלח האביב להביע לנו רוח קדשו ולגלות לעינינו רָזֵי אֵל עולם ועזוז נוראותיו ורב טובו וחסדו.  החרף ידבר אלינו על אֵל אלים ונוראותיו בשפה עמוקה ולא רבים יחכמו וישמעו מה ידַבר;  אך האביב יַעֲרֹף כמטר לִקחו, יזיל כטל אִמרתו בשפה ברורה ובשפתים נוטפות מֹר, וכל אֹזן מִלָיו תִּבְחַן, וְנִיבוֹ מָתוק לנפש.  בכל מקום אשר עינינו צֹפִיוֹת, נִראה מַרְאוֹת אלהים ותמונת ה' נביט, תעצומות עֻזו ורעם גבורותיו ונפלאותיו ורוב חסדו.  השמש יעלה יום יום על סֻלם השמים להאיר לארץ ולדרים עליה, ובלהבות רִגשי לבב נשאל: "מי זה הֵאִיר את המנורה הקדושה הזאת לֵאוֹר אור עולם?"  והשמש יעננו: "אֵל נָאוֹר הוא! – ".  רוח צח יֵשֵׁב וִיטַהֵר עָבֵי שחקים גם ישובב נפש כל חי: "מי הוציאך מאוצרותיו להחיות רוח כל בשר?"  והרוח ישיבנו.  "אֱלֹהֵי הרוחות הוא! – ".  חדשים לרגעים תוציא הארץ את מגד יבולה להשביע לכל חי רצון: "מי זה רב אוצרות אשר יִבְזֹר שפעת מגדים כאלה?"  והארץ תעננו: "אלהי הארץ הוא! – ".  עינינו תראינה רבבות אלפי פרחי אביב מעֻלפים הדרי קדש.  "מי הוא האמן אשר הִפליא עֲשות פלאים גדולים כאלה?"  והפרחים ישיבו אמריהם: "אֵל ההוד וההדר הוא! – ".  זרוּעי החֹרף יציצו יום יום וישַמְחו לבב רואיהם: "מי הֶחיה בארץ גִזעם כל חדשי החֹרף, ומי הֱעִירָם כעת משנת המות?"  והם יענו ויאמרו: "עיני ה' משוטטות גם בתחתיות מעבה האדמה, וקול דברו הגיע גם עָדֵינוּ ויעירנו לראות אוֹר וחיים – ".  תחת כל השמים תשמענה אזנינו קולות מקולות שונים יוצאים מפי האביב לילה ויום להודיע לבני האדם מעשי ה' הגדולים, ברבבות אלפי קולות יריע האביב אף יְחַוֶה מעללי אֵל – אך מרבבות קולות אדירים ההם, קול אחד אדיר ונורא אשר יחריד את נפשנו ויכריענה.  ומי לא ידע את קול שדי ההוא?  הה קול רעם בגלגל!  הה גערת חֲסִין יה!  מגערתך נמוגים שמים וארץ, וכל צבאם יתמהוּ ויתפלצו!  אֵל זוֹעֵם!  מִשְׁמֵי אֵימָה הִשמעת דין, ורוח כל בשר מלפניך יעטוף וּנְשָמות נָשַמוּ! – עוררה רחמיך הה אֵל רַחום!  בְּרֹגֶז גם רַחֵם תזכור! – –

ד).  האביב בית אלהים הוא לנפשות חסידים ושער השמים לכל רִנָה לכל תְּפִלָה.  ומה רבה תפארת התפלה!  מה יָקר חִין עֶרְכָּה!  יתר שאת לה על כל חכמה על כל בינה, כי הן לא תִגַשְׁנָה רק עד חֲצַר מקדש ה' החיצונה, והיא – עד החצר הפנימית.  הן תתעינה פעמים רבות מִדֵי עֲלוֹתָן בבית ה', והיא תעלה במסִלה ישרה ותגיע אֶל קֹדֶש הקדשים, אֶל סֵתר עליון, אֶל מסתרי אֵל מסתתר וחביוֹן עֻזוֹ – .  ומה עָרֵב לנפש האדם מִשְאֵת רִנה ותפִלה לְאֵל חָי!  והאביב הוא תפִלתה.  בגִילה ורעדה תכרע הנפש בהתבוננה מפלאות תמים דֵעִים בכל מקדש האביב, וברגשי קדש תִּצק לַחַש: "מה רבו מעשיך ה'!"  תראה חכמת אלהים הנשקפת על פני כל הַבְּרִיאָה, תִּתְמַהּ ותשתומם אף תקרא: "כֻלם בחכמה עשית!"  תביט מה רב טוב צָפַן ה' לכל מעשי ידיו, וממעמקים תתן אֹמֶר: "מלאה הארץ קִניניך! – .  נוצר האדם!  מה אדם ומה חלדו?  אדם מהבל ימעט, וחלדו מאפע, ובכל זאת מעט מאלהים אלהים חִסַרְתָּהוּ, שיחו יֶערב עליך מסוד שיח שרפי קדש, רִנָתוֹ מֵרִנַת כֹּכְבֵי בֹקר, וְצָקוּן לחשו מתהִלת כל בני אלים – ".  ברעד קֹדֶש תשמענה אזני את שמך הנכבד והנורא מְפֹרָש יֵצא מפי כל צבא השמים והארץ, וברעד קֹדֶש אשא גם אני את שֵׁם כבוד מלכותך על שפתי, כי ידך שלחת ממרום וַתַּגַע על פי וַתִּפְתְחֵהוּ להזכיר את שמך ולהגיד תהִלתך, וזאת תורת האדם, זאת חכמתו ובינתו אָשרו והצלחתו! – .  בִּדְמִי הליל, בִּנְפֹל שֵנָה על אנשים, אתהלך שפִי לנֹגה הירח ולאור כֹּכבי נשף, והנני עֵר עִם אלהים וְעִם צִבאות קדשו אשר לא ינומו ולא יישנו, ותְפִלה זַכָּה ותהִלה דומיה כעתר עֲנַן הקטֹרת עֹלות ממעמקי לבבי אֶל כֵּס יה: "אֵל נָא רפא נא נפשי כי חֹלַת אהבתך היא!  הוֹפַע נא עליה הֲדַר גְאוֹן חכמתך!  גַל נא עיניה ותביט מִפְלְאוֹת פָּעָלֶיךָ וַהֲדָרְךָ, וְתֵרָפֵא! –  האח, מה נעמה המנוחה הקדושה המרחפת כעת בבתי נפשי!  אנא ה'! נְסָה נא עלי אור יקרות ומנוחה נעימה כזאת בְּיוֹמִי האחרון כבוא חליפתי, ובמנוחה קדושה כזאת אישן שנת עולם וְאֶסַק שמים!".  בְּהַרְעִים מֹשֵל בְּעֹז עולם רעם גבורותיו בֶּאֱשוּן חֹשך ואפלה וירגיז כל אפסי תבל, יעמוד אז גבר תמים במנוחת לבב ובנפש שקטת, יתבונן גבורות ה', ויביע אֹמֶר: "מי כָּמֹכה בָּאֵלִים ה'!  מי כמֹכה יַרְעֵם נפלאות?  ומי כמֹכה רב להושיע ועֹשׂה חסד? – ".  ואחרי עֲבוֹר לֵיל בלָהות וְכָלִיל יחלוף זעם ורעם, רוח צחצחות יטַהר שחקים וְצִפָּרֵי רֹן ירֹנו מוצאי בֹקר;  אז ירון גם רוח האדם בגאון ה', ועם להקת כל בני אלהים ישא רִנה ותפִלה, והאביב הוא בית תפִלתו – .

ה).  הליכות ימינו עֲלֵי ארץ וארבע תקופות השנה יחד נִשְׁתָּווּ, וכאשר יְשַׁוֶה הקיץ לנגדנו צלם דמות ימי גבר בעֶצם תָּקפם, והחֹרף דמות ימי הזִקנה אשר אין חֵפץ בהם, כן יְשַׁוֶה האביב לנגדכם בני הנעורים את צלם דמות ימי נעוריכם.  הליכות ימינו עֲלֵי ארץ וארבע תקופות השנה יחד נִשְׁתָּווּ, וכאשר יְשַׁוֶה הקיץ לנגדנו צלם דמות ימי גבר בעֶצם תָּקפם, והחֹרף דמות ימי הזִקנה אשר אין חֵפץ בהם, כן יְשַׁוֶה האביב לנגדכם בני הנעורים את צלם דמות ימי נעוריכם.  ועל כן עליכם המצוה להבין אל פעולות האביב והליכותיו, ולצאת בעקבותיו.  ראו נא איך לא ישבות האביב רגע קטן מֵעשות תושיה, שיתו לבכם איך יִקְטְנוּ הלילות וְיִגְדְלוּ הימים לבעבור יגדיל האביב את מלאכת עבודתו – הה, כן לא תשבתו גם אתם מֵעבוד את עבודת הקדש אשר נָטַל עליכם הָאֵל הקדוש.  מעט שֵנוֹת, מעט תנומוֹת, מעט חִבֻּק ידים, אך פָּקֹחַ עינים ויגיע כפים כל ימי החיים למַלאות את רְצוֹן היושבי בשמים – .  דרשו נא מֵעַל ממלכות האביב והתבוננו מאד איך יוציא פעלים שונים חדָשים לרגעים, ומעללים לרבבות יעולל בלי הפוגה – וגם בכם נָטַע ה' סגֻלוֹת קֹדֶש לעשות גדולות עד אין חקר, ונפלאות ונצורות עד אין מספר, ומי יתן וידעתם את אשר יש לאל ידכם לעשות!  הה בן אדם!  בן אדם!  זכור נא כי נשמת שדי בך שֹׁכֶנֶת והיא לך לְסֹכֶנֶת, זכור נא כי צלם אלהים צלמך ובקרבך קָדוֹש! – .  הה בָּנִים מקשיבים!  שיתו לבכם לאביב וצאו בעקבותיו לטוב לכם כל הימים – וראו נא כי כעוף יתעופף האביב, וכמוהו גז חיש גם אֲבִיב ימיכם, ואוי לכם אם תבַלו בהבל מִבְחַר ימי בחורותיכם!  אוי לכם אם תטמנו ידיכם בצלחת עד אשר יעברו ימי קדשים האלה, אז תנהמו באחריתכם ואין מושיע לכם! – – .

ו).  האביב מִבטח עֹז הוא לנפש עֲמֵלָה כי יש שכר לפעולתה ויגיעה יעשה מאה שערים.  הלא ראיתם כי רב תבואות טָמַן הָאִכָּר בחֵיק האדמה, והן לא עָלוּ בתֹהוּ ולא אבדו בכל חדשי החֹרף אף כי עליהן התעלם שלג ורפידתן קרח וכפור שמים.  אך חֲסַר לב וּקְצַר עינים אשר אָמֹר יאמר: "איך אשחית את זַרְעִי בארץ נְשִׁיָה וְקִפָּאוֹן?"  ולא יזרע את מִזְרַע החרף, הוא צָפוי אֱלֵי חֹסֶר לחם ונקיון שִׁנַיִם ועיניו רואות וְכָלוֹת בַּעטוף שַדמות שכֵניו מֶגֶד תבואות שמש, ושדהו ערום ילין בלי כל תנובה.  ואתם אחי ורעי!  אַל נא תהיו כאיש בער וחסר לב ההוא!  זרעו לכם בעת זָרַע, ואל תיראו מתגרת יד החֹרף ועֹז אפו.  שְאוּ מֶשֶׁך הזרע בעתו, וברִנה תשאו אלומותיכם.  זִרעו לכם לצדקה, ואל תיראו מנגעי בני אדם ופגעי התבל, ובימים הבאים יציץ זרע קֹדֶש ההוא וּפָרַח וִימַלֵא פני תבל תנובה להחיות עם רב.  ראו נא איך הקיצו כל מֵתֵי החרף לחיי נֹעַם!  כל עֲצֵי עֵדן אחרי בלותם היתה להם עדנה.  וכל שיח השדה אחרי מותם שבו ויפרחו בהדרת תפארה.  לבשו הרים ירקרק דשא, ועמקים יעטפו בר.  הגנים הִתְיַפּוּ בְּכָתְנוֹת פַּסִים ומעילי תַּשְׁבֵּץ, וכל השדות מעֻלפים פרי קֹדֶש הלולים.  בכל מקום תראינה עינינו וישמח לבנו כי כל יגיע כפינו ישאו ברכה מאת ה', ישאו שלום לנו וחיים לנפשותינו.  הנה כן יבטיח האביב לנו כי יש שכר לפעולתנו וְעֵקֶב רב! – .  בינו נא איך הֶחֱיָה האביב כל עֲצֵי פרי וכל מגד תבואות שדה וגן, ורק כל שורש פֹּרֶה רֹאש ולענה וכל צֶמַח לא יעשה קֶמַח, עזב ביד החרף להשחיתו ולהשבית מאנוש זִכרו;  כן גם כל מפעל לא-טוב, וכל מעשה כסל רשע, יסופו בידי בַלהות הזמן ושוט שוטף כי יעבור, אך כל מעשה הצדקה וזרע החסד ישמור ה' מכל רע, וִפַלְטֵם מידי האסון, גם יפריחם כגפן אדרת לגאון ולתפארת – .

ז).  הוי זקנים נִכבדים ונשואי פנים!  אשר מנעוריכם זרעתם לצדקה ועל זרועיכם התחוללה סערת חמת הזמן ורעם עֻזו כמשפט כל מפעל טוב פֹּה תחת השמש!  אתם זקנים נכבדים אשר זרע צדקתכם פרחו ברבות הימים כשושנה וַיַכוּ שרשיהם בלבנון חֵרֵף כל סער וסופה וכל חֲזִיז ורעם!  אתם זקנים נכבדים ונשואי פנים!  אנה פניכם מועדות?  ואנה יש את נפשכם ללכת מאתנו?  הגידו נא!  "אנחנו הולכים בדרך כל הארץ" – יַענו הזקנים ויאמרו – "ויש את נפשנו לְהִזָרַע בחֵיק האדמה אֵם כל חי לבעבור נשובה ונפרח ביתר שאֵת מבתחִלה.  והאביב יביע לנו רוחו ויבטיחנו נאמנה כי אמנם יש אחרית – .  אתם צעירים לימים אתם תרעדו לזֵכר שֵׁם המות. כי לא רבות פעמים ראו עיניכם בהשחית החֹרף את צאצאי האדמה ובשוב האביב להחיותם, ולכן לא הָטבעה עוד בלבבכם האמונה בחליפת כל בני חֲלוף אשר הליכות עולם לה, בחליפת כל היקום מחיים למות וממות לחיים – חֹרף ימיכם רחוק רחוק הוא עוד מכם, ועל כן לא תראו עוד כי אור וחיים ספונים בסתר החֹרף.  עיניכם לא תצפינה רק את פנינו כי יחוָרו, את שלג הַשֵׂיבָה אשר יַשְלֵג החֹרף שערות ראשנו, ואת הכפור אשר זָרקה הַזִקְנָה בָּנוּ, אך דעו לכם בנים!  כי תחת מְבַשְׂרֵי מָוֶת האלה צפונים חיים נעימים, חיי נצח – כי רק את בית חָמרנו יַשְאֶה המות שממה, אך לא את נְוַת הבית.  רק שמלת נפשנו תִּבֹּל בעפר מתחת, והנפש תשוב אֶל עָל, אל בית אביה כנעוריה.  כזרע האדמה נִזָרַע גם אנחנו בחֵיק הארץ בימי חָרְפֵּנוּ, וכמוהם נשובה ונחיה בשוב האביב להקיץ כל יְשֵנֵי אדמת עפר.  והאביב אשר נכַח פנינו כעת, עֵד אלהים הוא לנו כי אמנם יש אחרית – ".

שמענו דברי קדשכם, זקנים נכבדים!  שמענו, ונפשנו יודעת מאד כי אמת יֶהגה פיכם, ואשרי כל שומעי דבריכם! – .  ועתה אתם אחי!  הן אנחנו לא נֵדַע קִצנו ומדת ימינו על הארץ לא נדע אם בא נבוא בכלח אלי קבר, או אולי יַפריח האביב הבא את פרחיו על גל קברנו, על כן נְיַגַע את כַּפֵּינוּ להכין לנו רב צידה כמו ידענו נאמנה כי נבוא בגבורות ובכלח, וְנָרֶב עֲשׁוֹת צדק ותושיה כמו ידענו אל נכון כי עלינו אבד כלח ועוד מעט נישן המות.  כי לאחוז בחפצי ארץ גם בחפצי שמים, היא חכמת אדם, וה' הטוב בעיניו יעשה.  ודעו נא כי מאֻשר הוא גם עוּל ימים בקחת אותו אלהים אחרי התהלכו במעגלי צדק במֶשֶך ימי עלומיו.  כי צדקה זִקְנַת איש, וחסד שֵׁיבַת גֶבֶר.

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה