_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

לתולדות הפיוט והפיטנים  (ר' אליעזר קליר)

יוסף הלוי זליגר

לתוכן הענינים

 



  א 

השאלה על זמן ר' אלעזר הקליר ומקומו, הִנֶהָ שאלה ישנה, אשר כבר נסו בה גדולי חכמינו את כֹחם.  ומ"מ נכתֹב בזה שורות אחדות:  הרא"ש (ברכות פ' אין עומדין, פסקא כ"א) כותב: "וכן ר' אליעזר הקליר ז"ל, שהיה מא"י מקרית ספר, ובימיו היו מקדשים ע"פ הראיה, שהרי לא תוקן שום קרוב"ץ ליום שני וי"א שתנא הוא וכו'"[1].  ודבריו תמוהים מאד; כי מזה שחבר רק ליום א' (לו היה כן), יכֹלנו להביא ראיה רק למקומו ולא לזמנו;  כי בחו"ל נהגו מאז ב' ימים טובים של גליות ובא"י אין נוהגים עד היום.  ומה ראיה, שהיו מקדשים ע"פ הראיה, וגם אין ראיה מזה אף לדעת ארצו;  כי אף לראשון לא יסד בפסח ושמיני עצרת חוץ מברכת טל וגשם, ובשבועות יש רק ליום אחד, אבל המנהגים חלוקים: יש שאומרים בא' של הקליר ובשני של ר' שמעון בר' יצחק ויש להפך.  נשאר רק ר"ה שיש באמת רק לראשון ולא לשני וזה הוא מועד שנוהג אף בא"י שני ימים.  ועוד כי באמת יש מהקליר לשני הימים של סֻכות.  ובכן אין לנו מהצד הזה שום רמז לא לארצו ולא לזמנו[2] .

הר' שי"ר משער, כי היה איטלי ונקרא קליר ע"ש עירו קליהרי באיטליה;  את זמנו הוא משער בתחלת הגאונים בלא ראיה.  אמת שהיתה משפחת חכמים בישראל בשם קליהרי ויש מהם רוקחים ורופאים שועני עפר פה קהלתנו (קראקא) מהמאה הרביעית והחמישית ומוצאם מאיטליה ועוד המצבות נקראות, אבל קליר איננו קליהרי.  לפי דעתנו היה אשכנזי ולכן התאחזרחו פיוטיו אצלנו ונעשו חלק נכבד מעבֹדת ד' בין האשכנזים; לספרדים אין ממנו מאומה ולאיטלקים רק מעט (כמובן גם מזה אין ראיה, כי לא היה קדמון).  עוד ראיה, כי היה אשכנזי, כי יש לו שם אשכנזי.  כי לפעמים הוא חותם קליר ולפעמים קיליר;  איזו היא תנועה, שנכתבת בימי הקדמונים פעם בי' ופעם בלא י', הוה אומר זו סגל;  נמצא, ששמו Keller, שם אשנזי גמור.  קרית ספר הנה בלי ספק רק כנוי לאיזו עיר אשכנזית, או שם כבוד על מרבית חכמיה (מגנצא) או תרגום שם אשכנזי למשל Buchau.  ואת זמנו נדע על נכון: אחד חברנו המשכיל החשוב ר' יואל וינשטין הראה בקרובץ לת"ב מר"א קליר, שהוא מקונן על הגלות הארֻכה בת "תשע מאות ועוד"[3], נצא שחי בתוך המאה שמינית לאלף החמישי, דור אחד לפני המשורר הגדול ממנו ר' שמעון בן יצחק הגדול.

 

 

  ב 

ר' אליעזר קֶלֶיר חי בתוך המאה הח' לאלף החמישי, היה חזן במגנצה[4] לפני ר' משל ב"ר קלונימוס, ויסד פיוטים לבל המועדים, לת"ב ופורים ולד' פרשיות, אלא שאמר את הפיוטים של כל יו"ט גם ביו"ט שני שלו (שבועות ור"ה), בסליחות ובזמירות, (ברוך ה' יום יום) וביו"ט שני, בימים שלא קדמוהו ר"א קליר.  ולכן יש לנו פיוטים ממנו בב' של ר"ה לשחרית;  ואך לא תקן למוסף, שכבר היה הרבה מקֹדם וגם בשביל שחל לפעמים בע"ש.  בב' של פסח וב' של סכות כבר קדמהו רא"ק, וב"ת לא חפץ גם הוא להטריח את הצבור, אבל שורר לב' של שבועות ולח' של פסח.  ובשביל ששיריו התחבבו מאד על פני הקהל, כי שפתנו נשמעה לו בנעימה קדושה הרבה יותא מאשר לרא"ק, וגם מהאחים בני קלונימוס גדל בשירה, נהגו רֹב הקהלות לאמר "אותותיך ראינו" שלו בז' של פסח ו"אימת נוראותיך" של ר' משה ב"ר קלונימוס בח' של פסח.  ואפילו כנגד ר"א קליר יש שמקדימים "ארח חיים" של ר"ש הגדול בא' של שבועות ומאחרים "ארץ מטה" של ר"א קליר לב' של שבועות, גם "מלך עליון" של יום א' יסד ר"ש הגדול כמו של יום ב' ובזה חתם "שמעון".  בשני הפיוטים "מלך עליון" באותיות הראשונות אגהז"ט כמספק"ש – ובאותיות השניות בדוח"י לנעצר"ת היה "מלך אביון", וכנרא לא נכתב מפני אימת מלכות, שהיו דברים קשים נגד רשעי המלכים, ואין המשורר למד את הקהל לאמר בע"פ אחרי כל "מלך עליון" את הפכו, (אחרי "מלך עליון – דר במרום אדיר אדיר במרום" – "מלך אביון, בלה ורד שחת בשאולותחת”.  אחרי שֵנה אין לפניו – "תנומה תעופנו".  והכל נשכח בשביל שהיה בע"פ.  ורק הראשון והאחרון נשארו והם נאמרים יחדו, הראשון שלא במקומו.  וגם ביום ב' נאמרים אלה של יום א', כי מיום ב' הכל נשכח.  דומה לזה ביו"כ בשחרית ומוסף "מעשה אלקינו" ע"פ א"ב, ד' אותיות בכל בית, ולעֻמתו "מעשה אנוש" ע"פ תשר"ק, ג"כ ד' אותיות, והתֹכן מקביל ומהֻפך, רק הבית הראושן של "מעשה אנוש" נשאר והוא נאמר שלא במקומו לפני הסוף, והשאר נשכח בשביל שהיו עקיצות כנגד אלהי הגוים, שהשיר הזה היה מכֻוָן כנגד הכנסיה כמו "מלך עליון" כנגד המלוכה.  ובמוסף נשכח אף הבית הראשון ותחתיו אומרים זה של שחרית.  כנראה שאף זה של מוסף מעשה ר"מ ב"ר קלונימוס.  ר' אמנון אשר נהרג על קה"ש בר"ה שנת תשע"ב בימי ר"ג מאור הגולה, יסד "ונתנה תֹקף" עם "אין קצבה".  אפשר, שהיה גם הוא חזן לפני ר"ש הגדול.  ר' משֻלם עשה פתיחה לשחרית של יו"כ "אימיך נשאתי" המדברות על חזונו.  בזה היה לו למופת "אוחילה לאל" אשר בא מהישיבות של בבל עם כל התפלות שאין בהן חרוזים.

גם ר' שמעון הגדול עשה בב' של ר"ה פתיחה כזאת "אתיתי לחננך".  ומכיון שר"א קליר לא עשה כזאת ביום א' של ר"ה וסמך על "מסוד חכמים ונבונים", שפתח בו תמיד בשחרית ובמוסף, מלא את החסרון בא' של ר"ה ר' יקותיאל ב"ר משה בתיחתו "יראתי בפצותי".  הוא היה אולי בן ר' משה ב"ר קלונימוס הנ"ל.  לפי הפיוט הזה שמש בחזנות (לפי תוס' יומא ט'), ישב בורמישה, זאת היא הקהלה השניה בחשיבותה למגנצה.  לקדֻשה של מוסף בר"ה ויו"כ יסד ר"א קליר פיוטים, ובר"ה חתם פעמים.  גם רמב"ק עשה כן לקדֻשה של שחרית יו"כ.  רק לשחרית של ר"ה חסר, ויבא ר' בנימין ב"ר שמואל אחי ר' יוסף טוב עלם (פתיחה לדקדוקי סופרים) וימלא את החסרון.

בדרך כלל חבר כל משורר של שחרית גם פיוטים וברכות ק"ש, ומ"מ נפתלו הדברים מעט, רא"ק חבר "יוצר" ואחרים הוסיפו גם "אופן וזולת" לד'פרשיות, לסֻכות וש"ע, כדרכו לא חלק בין ב' הימים של סֻכות ביוצר.  בזולת חלק המשורר: ביום א' "הושיעה נא" ו"הצליחה נא" של נענועים, ביום ב' שמחת בית השואבה.  לר"ה יסד רא"ק "יוצר" ואחר הוסיף "אפן" ולא זולת – כנראה למען קצר ולגמור עם הנץ בשביל שמתפללים בנחת בימים נוראים.  ר' משה בן קלונימוס יסד כמובן "יוצר ואופן" לשחרית שלו ביו"כ, ג"כ בלא "זולת" מהטעם הנ"ל.  גם ליו"ט הראשון של פסח חבר יוצרות גם "גאֻלה", שכנראה היה הוא אז הש"ץ, ורא"ק ברך טל במוסף.  מכיון שלא היה צֹרך לרשב"י לשורר לשחרית של הימים הראשונים של פסח וסכות, לא שורר גם לברכות ק"ש.  אבל בא אחריו ר' שלמה בן גבירול (בראשית המאה התשיעית לאלף החמישי) שחי כנראה במגנצה זמן מה (רש"י מזכיר אותו בשם "הבבלי" ואפשר שהיה גם תלמידו כדברי ס' יוחסין), וישורר "יוצר, אופן וזולת וגא|לה" לב' של פסח, שניהם ע"פ הפסוקים של שה"ש, למען הנעים שירי רשב"ג בראשון.  ר' שמעון ב"ר יצחק חבר יוצרות כמובן לג' שחריתות שלו: ב' של ר"ה, ח' של פסח וב' של שבועות.  אבל כבתפלה כן הקדימו הקהלות גם בברכות שמע פיוטי רשב"י לז ש"פ ושל ר"מ ב"ק דחו לח'.  אופן לז' של פסח הוא לר' יעקב.  ובשבועות נצח רשב"י אף את קליר בברכות שמע, בשביל שר' אלעזר קליר לא נהג לחתֹם ביוצרות וסמך על חתימתו בתפלה ומתוך כך נשכח שם המחבר מיוצרותיו לשבועות, והתוצאה היתה, כי אמרו של רשב"י בראשון ושל רא"ק בשני, ו"אופן וזולת" נאמרים בשני הימים של רשב"י.  וש"ע יש לנו בפולין "אופן" משֻבץ במלאכים של ר' אמתי (הוא המחבר גם מדת הרחמים בי"ג מדות).  גם לש"ת חבר ר' אמתי "אופן" כזה.  "יוצר וזולת, לש"ת יסד ר' משה ב"ר שמואל (ב"ר אבשלום בעל ב' תחנות בעשי"ת), ביוצר חתם "שמואלי".  לכבוד שה"ש חב ררשב"י יוצרות גם לשבת חה"מ של פסח.  ושירי רשב"י וברכות שמע של ח' פסח לא די שעלו לז' של פסח, אלא שהתקימו גם בח' של פסח את "זולת" של ר"מ בן קלונימוס בשבועות.  ויש שדחו גם את אופן "מחוללת מהללת" שך ר"מ ב"ק בח' פסח מפני "לבעל התפארת" של ר' בנינמין, שהוא ג"כ משֻבץ במלאכים כאותם של ר' אמתי בש"ע וש"ת.  ל"גאֻלה" התאזרח בי"ט האחרונים של פסח "יום ליבשה" של ר' יהודה הלוי, ששוררו לכתחלה כנראה לברית מילה.  בשבת חה"מ של סכות "זולת" חתום יהודה ואולי גם "יוצר", ו"אופן" חתום יצחק, זה הוא ר' יצחק בן משה (הלוי) שחבר יוצרות לשבתות מצֻינות ומערבית לב' שבועות וש"ש.

לר"ה לא התק'ים המנהג להוסיף פיוטים בערבית, כנראה מפני התענית של ער"ה ולא רצו להגדיל ליל שני על ליל א'.  ואמנם בורמישה אומרים בר"ה מערבית של ר' אלעזר ב"ר יהודה בעל הרוקח.  בליל יו"כ אין מערבית כי אם סליחות אחרי התפלה.  באחרונה "אותך אדרוש" חתום רשב"י וא"כ כלן לו.  אמנם "אמנם כן" עשויה במשקל שר"ש בן גבירול אוהב להשתמש בו, אבל דרכו לחתֹם.  ואפשר שרשב"י שורר הפעם ע"פ טעם רשב"ג.  ללילות הראשונים של ג' רגלים תקן מערבית ר' יוסף טוב עלם.  לליל ב' של פסח ר' מאיר בן יצחק בעל "אקדמות", לב' של שבועות וש"ת ר' יצחק בן משה, לב' של סכות ר' יחיאל ב"ר יצחק ואולי בן ר' יצחק ב"ר משה.  בז' פסח חתום ר' יוסף וברמז ב"ר יעקב, ובשמ"ע ברמז "דניאל" אבל כמדֻמה ששניהם לר' יוסף ט"ע ויעקב ודניאל היו זקניו.  בח' פסח חתום יקותיאל ב"ר יוסף, אולי בנו.

(ע"כ נמצא בכת"י של הרה"ג המנוח ז"ל).

 

נדפס ב"דביר" קובץ ג-ד ירושלם תרע"ט.

 

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה

 



[1] הסברה, כי ר' אליעזר קליר הנהו קדמון ואולי אלעזר בר' שמעון, נזכרת גם בתוספות חגיגה (יג.)  ד"ה "ורגלי החיות", אבל מבוארת יותר ברא"ש (הובא בפנים).  הכל יודעים את באור בעל הערוך כי קליר הנהו בא מקלורין (מלה יונית) על שם שאכל עוגה ועל ידה זכר לשירה וזמרה.  זאת היא אגדה יפה ולא יותר.  והסברה כי נקרא קליר עם שם שמסר גנבים לקולר (ב"מ פ"ג) הנה גם היא אגדה יפה ולא יותר.  והסברה כי נקרא אלעזר בר' שמעון הלא עשה זאת רק בגזרת המלכות באונס והרבה הצטער על זה, ואיך זה יקראוהו הדורות הבאים בשם גנאי?

[2] הסברה שמזה שלא חבר הקליר ליו"ט שני, הוכיחו הקדמונים, שלא היו בימיו יו"ט שני של מנהג כי אם יו"ט שני של ספק, הנה טובה לדרשה ולא לבקרת.  באמת קדשו עוד את החדש ע"פ ראיה בימי אביי ורבא בעלי המאמרים בשבת (כג).  כי אביי מת בשנת ד' צ"ח ורבא בשנת קי"ב לפי קבלת רב שרירא גאון והלל האחרון קדש את החדשים עד דור אחרון בשנת ק"י לפי קבלת הקדמונים.  מה שכתב הרמ"בם בה' קדוש החדש (פ"ה ה"ג) "אבל בימי חכמי משנה וכן בימי חכמי הגמרא עד אביי ורבא על קביעות ארץ ישראל היו סומכים" הוא עד ועד בכלל.

[3] ולאמר, כי המלים "תשע מאות ועוד" בקרובץ לת"ב של ר' אלעזר הקליר נוספו מאחר, הנהו רחוק מאד; כי בשירים חרוזים ושקולים אין אחר מוסיף.  גם מזה ראיה, כי ר"א הקליר היה אחרון כי מנהג החרוזים לא נודע כי אם בימי הערבים ומאז החל המנהג הזה.  אף זאת ידעו כל המנסים לפתר את השם קליר, כי לא היה שם כבוד, אשר נתנו לו הדורות הבאים ואף לא בני דורו, כי אם שם עצם משפחתי אשר חתם בו ברב שיריו.

[4] ולאמר, כי המלים "תשע מאות ועוד" בקרובץ לת"ב של ר' אלעזר הקליר נוספו מאחר, הנהו רחוק מאד; כי בשירים חרוזים ושקולים אין אחר מוסיף.  גם מזה ראיה, כי ר"א הקליר היה אחרון כי מנהג החרוזים לא נודע כי אם בימי הערבים ומאז החל המנהג הזה.  אף זאת ידעו כל המנסים לפתר את השם קליר, כי לא היה שם כבוד, אשר נתנו לו הדורות הבאים ואף לא בני דורו, כי אם שם עצם משפחתי אשר חתם בו ברב שיריו.