רם ויעל
על פי
שעקספער
דברי המעתיק
שלשה מוקשים מצאתי
לפני בהעתקת הספר הזה, המוקש הראשון הוא מקור הספר (ככל יתר ספרי שעקספער) מלא מפה
לפה פַּארָאנָאמַסְיָא או פַּארָאדִי, היא המליצה אשר יקראו לה סופרי היהודים,
לשון נופל על לשון. ואף כי היא אחת מסגולות היקרות בשפת עבר, בכל זאת קשה הדבר
מאד, להעתיק מליצה כזאת ולעשות אותה כמתכֻּנתה מלשון אל לשון. המוקש השני היא
אומנת יעל אשר עמדה לשטן לי בדרך. האשה הזאת כשאך יציגנה שעקספער לעינינו, אין לה
שפתי חן ולא לשון למודים ואף באלפא ביתא לא ידעה להבדיל בין אות לאות, אבל הומיה
היא בשפת יתר ובלשון עלגים וכל שיחתה בלולה ומלאה שגיאות לעורר שחוק ומהתלות לעיני
הרואים בה על פני הבמה. ובכל זאת לה חלק רב בכל אשר נעשה בדראמא הזאת כי רק על ידה
יכלה יעל לעשות ככל אשר יזמה לעשות. ואנכי נוכחתי כי לא תצלח בידי לשים כל דבריה
בעברית כאשר הם בלעגי שפה בלשון ענגליש, על כן שמתי מקצת הדברים בפיה כמשפט הלשון
ולא כמשפט העתקה נאמנה. ואם יתפשני המבקר בעון זה, אולי ישוב ירחמני מעט, כמודה על
פשעיו. אך המוקש השלישי הוא ראש בשלשה, כי סגר עלי כגדר ולא נתנני לעבר בשנים שלשה מקומות, עד אשר
אמרתי בלבי, בכל מקום אשר לא יתנני לעבר בו, כי אין לפרץ הגדר, אז אתנשא אדלג
ואעבר עליו. ובכן דלגתי על המקומות אשר לא מצאתי בם דרך פתוחה לפני. והפגע הרע הזה
אשר גדר בעדי, הוא מריות, מערקוטיא נער חרוץ מגדולי הארץ, אשר לו יד בחכמה
בדעת ובלשונות זרות, רק אוהב לצון הוא ולעגו ישפך על כל הקרב אליו, כי באהבתו את
הצחוק בין אוהב לאויב לא יכיר, ואין די לו להתלוצץ בשפה אחת כי אם גם ישא מלה
צרפתית על לשונו או איטאלקית ובכן יבטא בשפתיו אמרי הבל וריק כזורה מֹץ ברוח, גם
אמרים נמרצים כיורה זיקים וחצים שנונים. ואני סמוך לבי כי כל קורא מבין יודה כי
אין ביד סופר עברי להעתיק כל דברי מערקוטיא כאשר הם. וכבר ספרו לנו סופרי תולדות
חיי שקספיר כי איש אחד ממכיריו שאל אותו, על מה זה לא האריך ימי חיי מערקוטיא עד
תֹם כל המעשה, והוא ענה לאמר: לולא השכמתי להרגו, היה הוא הורג אותי. וכן גם אני
אומר, לולא הקצרתי דבריו, היה הוא מקצר חיי, כי המיתני ברוח שפתיו. -
ועתה
הנני להצטדק לפני אוהבי שפת עבר. ידעתי כי עם ה' הם ואין טוב בעיניהם למצוא ערות
דבר או נבול פה בשפת קדשם, ועל כן יבואו במשפט עמדי, על אשר תרגמתי במקומות אחדים
בספר הזה דברים ככתבם, אשר לקולם תצלנה אזני נקיי הדעת במחנה העברים, וטוב טוב היה
לי לקחת את השמלה, להסב פני אחרנית ולכסות ערות אבי המשוררים. ועל זאת אני משיב,
הנה שעקספער סופר נאמן הוא לפני
אלהים ואנשים, ובלהקת אנשים שונים המצחקים על פני הבמה (על פני הארץ) יציג לפנינו
איש איש ואת שיחו כאשר הוא, ואם יש שם פוחזים ורקים המדברים דברי נבלה ומטמאים את
פיהם, הם עתידים לתת את הדין, כמאמר התלמודי, כל המנבל את פיו מעמיקין לו גיהנם,
אבל הסופר הנאמן, או המעתיק העושה את מלאכתו באמונה נקי. כי אם לא כן קורא יקר,
למה לא תריב גם באיש החכם מכל אדם, על אשר הציג לעינינו אשה זרה, אשר החליקה אמריה
באזני נער חסר לב, ובמצח אשה זונה השמיעה דברים, אשר אין לבר לבב לשמוע. וכי תאמר
כי רק להזהיר בא, ולהורות לנו מוסר טוב עשה כל זאת, גם אני אשאלך למה זה לא תדין
לכף זכות גם את שעקספער. פתח נא את הספר הזה צד 32 והקשב לדברי מריות, אשר פער פיו
לבלי חק והעתיק מפיו מלים לא בלשון נקיה, עד אשר נלאה רם לשמוע יגער בו ויאמר: רב
לך מריות לבטא הבל וריק! ומה ענה אותו מריות? על דברי חלומות הן אני מדבר, כי בנים
רקים הם ילדי מחשבות שוא ותפל….רצונו בזה להוכיח, כי חלומות והרהורים רעים באים מן
הלב, כי יצר לב האדם רק רע כל היום, על כן החי יתן אל לבו. וידעת היום ובחנת אחי,
כי איש רדף טוב יקח מוסר ולקח טוב גם מדברי זרים ופי אנשי בליעל, כמו מפי צדיקים
וחסידים, ולכן עולה לא תמצא עוד בשפתי שעקספער ולא ערות דבר בדבריו, כי דבריו
נכחים למבין וכל דרכיו ישרים, צדיקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם. -
על
דבר יקרת ערך הספר, אין לי לדבר דבר, כי קרוב ומודע אני לו, ואם נמצא בו דבר חפץ,
יהללנו זר ולא פי. אך לקדם פני הקורא חפצתי כי ישאלני לאמר: הטוב לנערי בני ישראל
להגות בספר כזה, אשר ראשיתו הוללות ועגבים ואחריתו רצח הרג ואבדן? ועל זאת הנני
משיב לדעתי טוב הספר מאד לנערי בני ישראל להועיל למו בדרכי חייהם, כי בו יראו, לא
לבד מה פרי שנאה ומדנים אשר רבים חללים הפילו, כי אם גם מה רבו חללי האהבה ומה
עצמו הרוגיה. הציגה נא קורא יקר לעיניך את בן אבירם, הוא בחור נחמד ונעים, אשר לו
עשר גבורה ותפארת, אך תוכו רצוף אהבה בבלי מצרים. בתחלה נשא עיניו על נערה אחת
ותדבק נפשו בה, אך באשר היא לא שתה אליו לבה, הלך כל היום קודר בלחץ לבו ובלילה
שנה בעיניו לא ראה. אחרי ימי יגון ואנחה, ימי חשך אשר קץ בחייו, פגש בנערה אחרת
טובה מן הראשנה ותבער בו עוד אש אהבתו כשלהבת יה, וגם היא באה עמו במסרת הברית, אך
אבותיה שנואי נפשו נכונו לדקור גם אותו גם את בתם, מתת ידם להקים את הברית הזאת.
ובמסבות מתהפכות הצליח לראותה פעם אחת במסתר באשון לילה, וינשק לה בהפרדו ממנה במר
נפשו, בנשיקה הזאת מכר את כל עולמו, כי זה היה חלקו מכל עמלו, ומעת הזאת ומעלה, לא
מצא מנוח לכף רגלו עד אשר שלח יד בנפשו וגם בת ברית נעוריו עשתה כמוהו, ותאכל אש
האהבה גם את שניהם. וזה הוא הדבר אשר אמרתי, כי תורה ודרך ארץ ומוסר טוב ישים הספר
הזה לפני הנער ההוגה בו, כי ידע להזהר לשים עין פקוחה על כל דרכיו, ואם באה עתו עת
דודים יבוא רק בברית האהבה אשר יחיה בה ולא יתמכר לבת חן אשר ימות בה.