_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

אסיפה ספרותית

שלום עליכם

לתוכן הענינים

 

חיזיון בעל מחלקה אחת

המשחקים:       העבריה.  אשה זקנה וכבוּדה

היהודיה.  אשה צעירה לימים

                     מליץ אחד מני אלף.  איש שידיו מלוכלכות בדיו

                     בן עובד.  איש מבוהל ופטפטן פוּם ממלמל רברבן

                     יקטן מברדיטשוב.  עזות מחוצף פנים

                     'קורא נכבד'  איש פשוט

 

האסיפה בבית מליץ אחד מני אלף N  155  ביום א'  יב מנחם אב התרס"א    

 

                    מליץ אחד מני אלף  (מצלצל בפעמון)

 הריני מוכן ומזומן להודיע לכם, רבותי, שאסיפתנו נפתחה בשעה טובה ומוצלחת.  אנחנו הטרחנו אתכם הֵנה לישא וליתן בדבר נכבד מאוד, בדבר שהזמן גרמא, לטקס עצה מה לעשות במכתב-העת ה'יהודי'  הז'ארגוני עוכר שפתנו הקדושה, השפה היפה, היחידה השרידה, ובעוזרו התמידי מר שלום עליכם המלגלג והמתלוצץ...                             

 

                    יקטן (ניתר ממקומו)

זהו שותפו של פאול ווינברג הידוע...  

 

                    מליץ אחד מני אלף  (לצד יקטן)

במטותא מינך, אל תכנס לתוך דברי חברך (לחברי הוועד)  רבותי!  האינכם רואים את הסכנה הנוראה המרחפת על פנינו מזה  ה'היהודי'  הז'ארגוני?  איה צעירינו משכילינו חובבינו, חובבי שפת עבר?  את הכול נשא הרוח מפני חמת הז'ארגון הארור, השפה הבלולה והנאלחה הזאת!  איך לא תרגז הארץ כי שפחה תירש גבירתה.  אוי לה לאותה בושה!  מפני שפת בבל השדודה תשׂבה חרפה שפתנו האהובה!  שאלו-נא את פי העבריה ותגיד לכם עד היכן הדברים מגיעים.

 

העבריה  (במתינות)

בנוגע ל'שפת בבל השדודה' לא היה לי כל חשק ופקפוק כלל כל הזמן שמעשיה היו בצנעא והיתה יוצאת לעזרת ההמון ב'צאינה וראינה' וב'תחינות ובקשות' לנשים צליינות, אבל מכיוון שסרה מדרך הצניעות והתהילה לצאת בקלות ראש וביד רמה בסיפורי אהבים של שמ"ר וכל כת דיליה...

 

                    יקטן (קופץ ממקומו)

ובמילי  דבדיחותא  של המלגלג והמתלוצץ מר שלום עליכם, שהוא פּאול ווינברג שלנו, שלא חס על כבוד עיר בישראל כברדיטשוב.

 

                    מליץ אחד מני אלף  (מצלצל בפעמון לצד יקטן)

הנני להעירך עוד הפעם שאינו מן הנימוס להיות הדיוט קופץ בראש!

 

                    העבריה

אף-על-פי שבימים האחרונים נוכחנו לדעת שאפילו ה'בבליים'  מסייעים לנו לטהר את הספרות הלאומית ולהכין בעד העם מזון מבריא;  מסטרא חדא אני שבעה רצון מהם, ומסטרא אחרא כלימה תכסה פני בראותי איך טובי סופרינו נותנים את הונם ואת אונם, את מתקם ואת יינם בעד השפה הבבלית.  קשה לי אומנם להאמין שאחותי  ה'יהודיה'  נולדה לי  לצרה, אלא לפי סברתכם שה'יהודי' הז'ארגוני מתנקש לי לשרש אחרי ולאבד את שמי מן הארץ כדברי  היושב-ראש האדון  'מליץ אחד מני אלף', אז יקוב הדין את ההר ומותר לדיינו בשריפה.

      

                 מליץ אחד מני אלף  (בהתרגשות עצומה)

אחת דתו להישרף!

 

בן עובד  (מפטפט בהתלהבות)

כן, טוב ויפה הדבר הזה, באש יישפט באש!  ובכל זאת... ובכל זאת שומעים אנחנו את קול היתוש מנקר במוחנו, נוקב ויורד, נוקב ועולה.  למשל, הננו באים לבתינו ומוצאים את השולחן ערוך, הכלים, המזלגות  והכפות מבריקות לעינינו, עקרת בית לבושה סינור לבן וזך, ואודם חכלילי יכסה את לחייה – הא שולחן, הא דגים ממולאים, הא בשר צלי, והא מעדנים ומגדנות, ואכלת ושבעת – הכל טוב ויפה!  האם לא כן?  ומי פתי לא יסור הנה לענג בדשן נפשו?  ובכל זאת...  

 

                    יקטן (קופץ בראש)

משל בשני אחים!  מה זה יפטפט?

 

                    מליץ אחד מני אלף   (לצד בן עובד)

יקירי, מה אתה שח?  סובר הייתי שתטיף אמרים על דבר  ה'יהודי'  הז'ארגוני  ואתה מגבב דברים שדופים ומליצות ריקות ופראזות נפוחות אין קיץ!

 

                  בן עובד  (כמשתאה)

שכחת, אדוני, שזהו סגנוני החדש שאני יצרתיו אף עשיתיו.  ראה מה שכתבתי היום ב'מליצך'  N  155  'לרוח היום'.  שם אני אומר:  האם לא יפה הוא החיזיון הזה?  בכל לכאורה טוב ויפה!  אבל מה הוא הדבר הזה?  למשל הנה  אנחנו אוכלים ומרגישים כי איזה דבר-מה יחסר בההרמוניה היפיפיה הזו, איזה דבר גדול או גם קטן, אבל עיקרי ויסודי, אבל אין אנו יודעים מה, עד שיבוא פיקח אחד ויגלה לנו בחשאי לאמור:  רבותי, הטרם תדעו?  מעט מלח , מעט מלח, מעט מלח, מעט מלח, מלח!...

 

יקטן

מה זה היה לו, רחמנא ליצלן?  הביאו-נא מעט מלח, או תנו מים על ראשו! 

 

בן עובד

סלחו לי רבותי, עדיין לא הגדתי לכם את העיקר.  אינני יודע אם לרבים מקוראי ה'יהודי' הז'ארגוני הספיקה הסבלנות לקרוא את 'נביחת הכלבים' שבו, ומי יודע רוח בני-האדם, אולי נמצאו גם כאילה שלקקו את אצבעותיהם מרוב תענוג וישׂבעו נחת עד בלי די.  הלא רבים ושונים הם חושי הטעם שבקוראינו השונים למפלגותיהם, האם לא כך הדבר?  אבל בין כך ובין כך אלה שלא קראו את  ה'יהודי' הז'ארגוני הפסידו, לדעתי, לקח טוב שכדאי הוא לשלם במחירו לוּ גם ימים אחדים רצופים של קריאה.  אנוכי, למשל, למדתי ממנו דברים הרבה:  למדתי מה גדול כוחו של עט קטן ללכלך כמה עשרות גליונות גדולים של נייר.  למדתי, הוי הרבה, הרבה, הרבה, הרבה!...  מה מאוד חפצתי...  אין אני יודע מה שחפצתי... חפצתי באותה שעה לדלג כאיל על אפיקי מים, לקפץ על ההרים וגבעות

 

 

יקטן      

אכן משוגע איש הרוח הוא האיש הזה!...

 

בן  עובד 

חפצתי באותה שעה לאחוז במפרקתו ולסחבהו לא אַרצה ישראל כי אם לעשות בו את הניתוח הנחוץ, לגלות את מוחו לעיני כל ישראל למען יראו וידעו...  אבל הרגעים הסוערים האלה, לשמחת לבבי, בנקל יחלופו ויעברו והיו כלא היו.

 

 

יקטן

הודות לאל בורא עולם!

 

                    בן  עובד

די רק מבט חודר אחד, תנועה שכלית אחת, והתמונה תתהפך מרגזנית לקאריאטוּרית, והיה במקום הקצף שחוק מרנין ומכאיב לב.  האין זו רק קארי-קאטוּרה משונה ומכאבת לב? ובשעה שהנני רואה את כל אלה הז'רגוניסטים המלגלגים תיכנס בי הרוח גאה, אסלסל את קצות שפמי, אצית אש בהסיגארה שבפי, ומעלה עשן, עננים עננים עמודים-עמודים, ודעתי תתרחב כחתן יוצא מחופתו ומסתכל בבת-זוגו;  מרגיש הנני כי גם בני מעי יתנפחו בקרבי, ישישו משוש, מתלחשים זה לזה ואומרים:  מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו... 

האַח!  האַח!  האַח!  אַח – אַח –אַח –  חאַ  חאַ חאַ!

 

                    יקטן  (קופץ על השולחן)

אני אומר לכם אל מה ירמזון מליו!...

 

מליץ אחד מני אלף (מצלצל בפעמון, מחזיק בכנף בגדו של יקטן)

ראה, הזהרתיך זה פעמיים לבל תהי הדיוט קופץ בראש!  ובכן, אחים, הבה נתחכמה, ה'יהודי'  הז'ארגוני מה תהא עליו?  אחת דתו להישרף! 

 

                    יקטן

שרוף יישרף!

 

                    עובד

הנני יושב ושומע, מאזין ומקשיב ומהרהר, והנני משיב:  כן, באש, יישפט באש!  טוב ויפה הדבר הזה...  ובכל זאת...

 

                    היהודיה  (נבהלה ונרעשה)

סלחו-לי, רבותי, אענה אך אני חלקי.  הגידו-נא לי, איזה חטא ואשמה מצאתם ב'היהודי'  הז'ארגוני?  מי הגיד לכם שבשבילי יחפצו הז'ארגוניסטים לעקור את העבריה?  מי האיש אשר ערב לבו לנגוע בכבודה של אחותי הבכירה?  הטרם תדעו שכבודה יקר וקדוש לי ו'ליהודי'  ולכל יהודי?  כלום אין אתם יודעים שהשפה הקדושה נקנית אל הקורא הפשוט על ידי, שתפל אנוכי אליה כסולם אשר על שלביו יעלה ההמון בזמן מן הזמנים אל מרום פסגת שפתנו הקדושה ליהנות מפריה ולשׂבוע מטובה, כי סוף-סוף עתידה היא העבריה להיות לגברת  השפות, לשפה לאומית שם, בארצנו הקדושה, על אדמת אבותינו...

     

העבריה  (מושיטה את ידה אל היהודיה אחותה באהבה וידידות)

שפתיים ישק  משיב דברים נכוחים! 

 

                    יקטן

אל תשעו אל דברי שקר!  יודעים אנחנו את דרכיהם של אותם הלבלרים!  לא ההגדה כוונתם אלא ה'שולחן ערוך'!  כוונתם רק לבדח את דעת הקורא!  רק להג הרבה!  בדיחותא!  כמו שכתבתי היום במאמרי  'פילוקסריא ספרותית'.  רצונכם לדעת את הפילוקסריא הספרותית בשמה המפורש?  שאלוני ואגדכם, אני אאלפכם בינה, אני משה יקטן הפסיכולוג המפורסם, לומברוזה  הברדיטשובי!  מחלה אחת ישנה בעולם ובדיחותא  שמה, בדיחותא המתלוצצת ומלגלגת בלגלוג מגונה באנשים ובערים.  החפצים אתם לדעת מי הוא החולה המתלוצץ והמלגלג היותר מסוכן?  מר שלום עליכם שמו;  הוא שלום עליכם שלקח לו לעצמו בחכירה את מדור התחתון  שב'היהודי'  ושטף את כל חללו של עולמנו בהלצותיו הגסות ופּאמפלטיו המדיחים, ועוד יתגאה בשם נכדו של מנדלי מוכר ספרים! 

 

'קורא נכבד'

שרי לי מר!   חוששני אם לא כמוס בזה איזה סוד שאין מגלין אותו אלא לצנועין.  למה ינהג עתה רבי משה יקטן קלות-ראש בעצמו?  אפשר רוח קנאה מדברת מתוך גרונו? 

 

יקטן  (כמשתומם)

קנאה?  אנוכי לא קינאתי מעולם אפילו בגדולים ממנו! 

 

'קורא נכבד'

אפשר יש לך עליו חשבונות ישנות על מר שלום עליכם?

 

יקטן

חס מלהזכיר!  אני והוא כריע  כאח התהלכתי אתו תמיד, וגם עתה הנני אחד ממכבדיו  ומוקירי שמו, כה יתן לי ה'  וכה יוסיף;  אלא שמתוך אהבה וידידות כתבתי עליו מה שכתבתי, בראותי שסכנה גדולה מרחפת על פניו על-ידי פילוקסריא  ספרותית  דמתקריא מחלת הבדיחותא.

 

'קורא נכבד' 

אני מאמין באמונה שלמה שכל דבריך אמת וצדק.  ובכן הלא היית יכול לגלות לו את סכנת מחלתו בעל פה או על-ידי איגרת  לאמור:  ידידי היקר, מר שלום עליכם!  כפי שהוכית במחלת הפילוקסריא  דמתקריא  בדיחותא  ר"ל, וראַיה לדבר שמלגלג ומתלוצץ אתה בלי הפוגות ואתה יודע עד כמה אני אוהב לך, לפיכך וכ' וכ'...

 

                     יקטן

ראו-נא, אדוני הנכבדים, עד היכן מחלת הבדיחותא מגעת שלא רק שלום עליכם בלבד נתקל בה, אלא שאפילו בהמון קוראיו הז'ארגוניסטים דבקה חמת הליצנות. 

 

                    מליץ אחד מני אלף

לא רק את הז'ארגוניסטים לבד אחזה בולמוס ההלצה, אלא גם בתוך אחינו העברים נתפשטה המחלה הזאת.  כבר כשל כוח הסבלנות לשמוע את גידופי המתלוצצים בימים האלה.  למשל זקן מפורסם אחד חוגג לו חג היובל, וחג היובל ביד בעל היובל כחומר ביד היוצר:  ברצותו חוגג וברצותו ממוגג...  כמה יגיעות יגע אותו הזקן להכין מכשירי החג!  כמה צרות עמל ותלאה שבע האי סבא מאותו הליצנים שבעירו עד שיצא כמנצח, והנה בא טביוב הלץ ופרעהו לשמצה בתוך קהל ועדה בשערי עיתון אחד הפתוחין לפני כל מלגלג ומתלוצץ!

 

                    בן עובד  

מה בין בני לבן חמי?  מה בין ביקורת לפטפטנות?   אנוכי, למשל, הנני מבאר לי את פשר שתי המלות האלה כזה:  פטפטנות היא תואר יותר רצוי ונאות לאיזה כסיל חסר דעת העומד בקהל כסיליו מאחורי התנור ולפעמים גם בכותל המזרח בבית-המדרש, או להבדיל, על האצטבא העליונה בבית-המרחץ, ומפטפט מלים והברות מכל אשר יעלה הלשון, ובטוב לבו עליו ישחק כנפשו שׂבעה וישחקו גם שומעיו עמו;  איש היוצא ונכנס בין הבריות ב'צילינדר'  מבריק על ראשו;  איש שדבריו נדפסים ונקראים מאלפי אנשים – ואיש כזה ירשה את עצמו לעשות את עטו מקל חובלים בידו להכות את מי שהוא הכאות בעלמא!...  הוי, מה מרה ומסכנת טיפה אחת של דיו בהאַי עלמא!  משל למה הדבר דומה?...

 

                    יקטן

לפרה שעפה על גבי הגג והטילה ביצה...

 

                    בן עובד

אכן עז-פנים אתה, יקטן חמדת לבבי, מאין כמוך!  שכחת כתוב בתורה  'והדרת פני זקן'.

 

                    מליץ אחד מני אלף (מצלצל בפעמון)

ובכן נחזור לענייננו הראשון:  הבה נתחכמה, במה נשפוט את ה'יהודי'?  אחת דתו להישרף! 

 

                    בן עובד        

הנני יושב ושומע, מאזין ומקשיב ומהרהר, והנני משיב:  כן, באֵש!  יישפט באֵש!  טוב ויפה הדבר הזה...  ובכל זאת...

 

                    'קורא  נכבד' 

היהודי יישפט באש?  דכירנא כד הווינא טליה בחלה נפשנו, אנחנו הדרדקים, בה'סידור', והרצועה של רבנו  'רב יודל מלאך המוות'   הייתה  מציקה לנו ביותר.  מה עשינו?  שרפנו את ה'סידור'  באש...

 

                    יקטן

ראו-נא, ה'קורא הנכבד'  שלנו עודנו ממשיל משלים וחומד לצון, כגיבורו של שלום עליכם, מנחם מנדל יקנה"ז!...

 

                    'קורא נכבד'

רואה אני שמילתא דלצניתא תועבת נפשכם היא, לפיכך אדבר עמכם בלא משל ומליצה:  רצונכם לשרוף את ה'יהודי'  הז'ארגוני משום אהבה, כלומר מתוך אהבתכם אלינו אתם אומרים למסור אותנו בידי שמ"ר ובלושטיין  וכל כת דיליה? 

 

                    מליץ אחד מני אלף  (בשצף קצף)

אכן עם קשה עורף הוא העם הזה!  המעט מכם את  ה'שבת אויבסם'  למך וצמח  שאנחנו מוציאים לאור, לטובתכם ולהנאתכם, לאלפים ולרבבות בשפה נאלחה 

זו?  אנחנו אין דרכנו לצאת בריקלאמות גדולות ועצומות ולהגיד בשבחן של ה'בלעטליך'  הז'אררגונים שלנו למך וצמח  וכבר אמרנו:  'יהלל היצור את היוצר', וגם לא לעשות 'געשעפט'  מגמתנו, אנחנו הצגנו לנו רק מטרה אחת, והיא:  להרחיב את  חוג  מבטם של קוראינו ההמונים על-ידי ידיעות רבות מחכמת הטבע ומאמרים ספרותיים שאנחנו מתנים לפרקים ולמועדים כיד ד'  הטובה עלינו, ולעשות מהם אנשים עברים או עברים אנשים, היודעים מה שהזמן דורש מהם ומה שהם דורשים מהזמן, ומה שהם והזמן דורשים ממנו, ומה שאנחנו והזמן דורשים מהם (ראו מה שכתבנו היום היום במליצנו, דף רביעי).  אנחנו  לא לקונקורנציה מגמת פנינו, אבל צריכים אנחנו להעיר שמחיר ה'בלעטליך'  שלנו רק ארבעה רובלים לשנה, בעת אשר מחיר ה'יהודי'  הז'ארגוני חמישה רובלים.  הציגו-נא את זה לעומת זה ותמצאו שאתם מרוויחים רובל שלם בכל שנה, רובל אחד לגולגולת.  עתה בואו חשבון:  נניח שבארצנו זו נמצאים יהודים פשוטים הקוראים ז'ארגונית בערך ג'  מיליון, הרי לכם ג'  מליון רובלים בשנה;  נוסיף את הריבית על הקרן במשך מאה שנים ג'  אחוז למאה, הרי לך דיאגרמה: 3,000,000 * 100 / 3 * 100 +3,000,000 = 

הנח לך, רבינו, את חכמת החכמה, כלך לך אצל ספרות, כי לא אסיפה של חכמי החשבון פה, אלא אסיפה ספרותית.

 

                    מליץ אחד מני אלף (כועס)

כמה פעמים הזהרתיך לבל תהי הדיוט קופץ בראש!  אין לך אלא לשמוע אל הגדולים.  למשל, אם יצוו עליך  לנגוע בכבודו של מר 'אחד העם'  עליך לנגוע בכבוד 'אחד העם';  ואם יאמרו לך:  התנפל על מר שלום עליכם, תתנפל על מר שלום עליכם ותו לא מידי.  ובכן, רבותי, ה'יהודי'  זה מה תהי עליו?  אחת דתו להישרף! 

 

                    יקטן

שרוף יישרף!

 

                    בן עובד

הנני יושב ושומע, מאזין  ומקשיב  ומהרהר, והנני משיב:  כן, באש, יישפט באש!  טוב ויפה הדבר הזה...  ובכל זאת...

 

                    העבריה

באש?  מדוע?

 

                    היהודיה

אל-נא  תעשו כדבר הזה!

 

                    'הקורא הנכבד' 

צחוק אתם עושים לנו! חומר אתם נותנים למתלוצצים! מזון לבדיחותא!

 

                    כולם

שרוף יישרף!...  לא יישרף!...  מדוע יישרף?   שרוף יישרף!...  לא יישרף!

 

(המסך יורד)

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה