כעת אין הספר תחת ידי והרי אני מוכרח לסמוך על זכרוני. אולם סבור אני, כי הגילוי הזה הוא גילויו של החוקר המלומד לאַנגה, מחבר הספר “תולדות המטריאליסמוס”. הוא שהניח, שאף האדם החדש, בן הציביליזציה, אין בידו לחשוב במופשטות טהורות בלבד, ועל כרחו הוא מסמיך לכל מושג מופשט דימוי של גוף גיאומטרי מסויים. נקח, למשל, את המושג אהבה. גילוייה של האהבה מוחשיים הם, ואילו מושג האהבה נמנה עם המופשטות. סחים אנו על האהבה ובידינו אמת-מידה. אומרים אנו: יותר אהבה, פחות אהבה, ושלא מרצוננו מצטייר בדימויינו קו, בו אנו משתמשים כבאמת-מידה לאהבה. ולפחות וליותר נסמך והולך המושג של ארוך וקצר, עבר ודק, רחב וצר. לשון אחר: שלא מדעת ושלא מחשבון אנו מודדים את המושגים המופשטים ביותר במטר, יארד, אמה, כאילו ענין לנו כאן עם סחורה מן הסחורות. ולא זה בלבד שאנו מודדים אותה, את האהבה, אלא גם שוקלים אותה. סחים אנו על אהבה גדולה ועל אהבה קטנה, ברם סחים אנו גם על אהבה כבדה ועל אהבה קלה. וליתר ראיה עמד אותו חוקר והדגים את רעיונו על ידי שמות-תואר שונים, הקשורים אל מושג הזמן בלשונות שונות. המושג זמן ודאי שהוא מן המופשטים ביותר, ולא לחנם עמלו בעלי מחשבה של כל הדורות עד ימינו בכלל לעמוד על מהותו של הזמן. אולם רוצה אדם להראות את הזמן עליו להראות באצבע על אצבעות השעון ועל לוח השעות. הוה אומר: אין אנו תופסים את הזמן אלא בחלל, וכשאנו חושבים על הזמן אנו חושבים על זמן קצר או ארוך, מוכרחים אנו להשוותם זה לזה. והלא קצר וארוך מושגים גיאומטריים הם. כן בדק אותו חוקר מבחינה דקדוקית את השמות של פרקי-זמן שונים בלשונות השמיות והאריות העתיקות (יום, שבוע, חודש וכיו"ב) וכן בלשונות החדשות. לא כל כך להגיע למקורות ראשונים, לשורש ראשון, למובן ראשון של מלה ושם, כל שאין אדם מסתפק בהשערות ובסברות בלבד. אולם עלה בידו לקבוע, שכמה שמות כאלה קשורים לתבניות גיאומטריות מסוימות. העברי הקדמון, למשל, היה אומר: “חגים ינקופו”, ופירושם של דברים שהחגים עשו את מהלכם בעיגול. הגרמנים אומרים: שנה עגולה, והיהודי אומר: קיילעכדיג. כששאנו מדברים על שנה סגלגלה נקנה לו למושג שנה דמות לויתן, המקיף את העולם וזנבו נעוץ בפיו. ומצד השני אין הכרח בדבר, שנהיה מדמים את השנה בדימוי של עיגול דוקא. יש שמסמיכים אליו את הדימוי של מרובע, וארבע תקופות השנה הן צלעותיו של המרובע.
בקיצור: הוא שהעלה, שרוב מושגינו, ואפילו מופשטים הם בלבד, כרוכים בדימויים מוחשיים של החלל. זכורני, אותה שעה שנודעתי גילוי זה, התחלתי בודק את עצמי, מנתח את כל השגותי המופשטות והגעתי לחולשת הדעת ר"ל. ההשגות המופשטות ניטלה מהן הרבה מקדושתן, והתחלתי מזלזל בהן: סבור הייתי חשובות אתן, מופשטות אתן, והנה פשוטות ומוחשות אתן ויכולני לעסוק בכן בסכין שבידי ובמשקל שבין אצבעותי. לימים ניחמתי את עצמי. סוף סוף הבינותי, שאהבה לא למדידה באמה ניתנה ואין השנה להטיה ניתנה לכאן ולכאן, אלא שמנגנון המחשבה שלנו אינו בשלימות, חסר לו בורג מן הברגים, והוא הנועל בפנינו את העולמות העליונים.
אולם מעולם לא עלה על דעתי, שהחשיבה הגיאומטרית תגרום לנו כל כך הרבה צרות בעולם הרעיונות שלנו, וביחוד שתפריע אותנו עם התגשמות רעיונותינו במעשה. עוד זכורני ימי נעורי, כשהייתיי תלמיד בית הספר התיכון והכרתי את מתנגדי הצעירים בעניני מדיניות ישראלית. אותם ימים “חובב ציון” הייתי, ומתנגדי סוציאליסטים היו, לא יהודים סוציאליסטים חס וחלילה אלא סוציאליסטים יהודים. וזוכר אני יפה, כיצד היו מכניסים אותי במבוכה כשהיו מפטירים אחרי ויכוח ארוך וממשוך ורותח ומטיחים בפני: אנו משמשים אידיאה רחבה ואתה משמש אידיאה צרה; לסוציאליסמוס שלנו צריך העולם כולו, היא אידיאה המקיפה את כל האנושיות כולה, ואתה נותן את דעתך ולבך על מעין אידיאה של חבת-ציון, שעיסוקה אומה קטנה אחת, ולא באומה זו קטנה כולה אלא בקומץ בן קומץ של אומה קטנה זו. הרגשתי, שסופיסמוס כאן בדברים אלה, נאבקתי עד כמה שידי היתה מגעת, ברם על פי רוב היו מתנגדי יוצאים מוויכוח כזה וידם על העליונה. אידיאות רחבות ואידיאות צרות היו מתיחסות זו על זו כהתיחס תותח על אקדוח, נצא להלחם בתותח בכוחו של אקדוח!
עברו שנים, העלם היה לגבר. האיש עמד על סודו של דבר, שהתותח תותח של נייר היה וכדוריו לא היה בהם כדי להזיק, פחות מגרגרי קטניות מרובה צעצועים. אין חבת-ציון אלא מתן שימוש של העקרון הלאומי הכללי לשאלת ישראל. ואילו העקרון הלאומי הכללי מקיף את האנושיות כולה כמותו של הסוציאליסמוס וכמותן של כל שאר האידיאות האנושיות. הגבר הבין, שחשיבותה של אידיאה בערכה הפנימי ולא במספר בני האדם הצריכים לה ולהתגשמותה. האיש תפס את הסופיסמוס, הגנוז בהתגנדרות זו באידיאות רחבות וצרות. אלמלי היה נגזר ערכה של שום אידיאה לפי רחבה, כלומר לפי מספר האנשים הצריכים לה ולהתגשמותה, היתה כל אידיאה רחבה מתגלגלת בצורה, הכל לפי מידת התגשמותה. נמצא, שהאומרים לעבוד לאידיאות רחבות חייבים לגדור בפני התגשמותן.
יבוא משל וילמדנו. כמחציתו של עולם נלחמה מלחמתה של בלגיה. בלגיה היא אומה קטנה. נמצא שמחציתו של עולם נתפסה לאידיאה צרה.
אולם מה גדולה היתה הפתעתי כששמעתי גם כאן באמריקה את הטענות הישנות ואת הויכוחים הנושנים בדבר אידיאות רחבות וצרות ובצורה המונית-פשטנית יותר משנשמעו בתחילתה של תנועת-השחרור שלנו. עדיין עומדים ונלחמים בלאומיות היהודית בטענה שצרה היא ובציונות על שום שהיא מקיפה רק מקצתו של העם היהודי. ועדיין עומדים ובונים וממציאים ניגוד בין האומה ובין האנושות, משום שהאומה אינה אלא חלק מן האנושות. עדיין מסרבים הבריות להבין, שאפשר ויהיו אידיאות בעולם שצריכים להן ולהתגשמותן רק חבורה קטנה או אפילו איש אחד בלבד ואף על פי כן גונזות הן בתוכן ערך אנושי כללי, ויש שיהיו אידיאות עניות, פשוטות ביותר ואפילו האנושיות כולה רוצה בהתגשמותן. עדיין ממאנים הבריות להבין, שאין יושרו של רעיון מתקטן והולך על ידי כך, שרק חבורה מועטת צריכה לו. אינם רוצים להבין, שאין חשיבותה של האידיאה תלויה במשקלה המוחלט אלא במשקלה הסגולי.
וחנוונים זעירים אלה, שהאמה והמשקולת בידיהם, מתהלכים בעולם ומתפארים לאמר: לכם מאה אלף ולנו חמש מאות אלף, גדול מחננו ממחנכם! התפארות זו היתה באמת לזרא! אין העולם שוק ואין האידיאות סחורה עוברת לסוחר. אל תהיו עומדים וסופרים את מחנכם; אין אנו נמצאים לא בשוק העבדים ולא בזירת הקרבות. אמרו לנו, מה רוצה מחנכם, למה היא נכספת? לאן היא שואפת ולמה יוצא לבה? שמא טועים אתם בחשבונכם? ואפשר ומחשבים את החשבון בלי ידיעת בעלים? שכן בבוא השעה והמלחמה תתרחש ותלך לא בין מספר פלוני לבין מספר אלמוני אלא בין אידיאה ובין אידיאה, בין כיסופי לב לכיסופי לב.
19 פברואר 1917.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.