_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

חיפושים אחר אזרחות חדשה

שמריהו לוין

לתוכן הענינים

 

לאחר פיזור הדוּמה הרוסית נטש ד"ר לוין את רוסיה ועקר לברלין.  שם עסק בעיקר בענייני הטכניון ובעבודת הסברה ציונית בעל-פה ובכתב.  אולם בצד פעולותיו הציבוריות ביקש גם שיהיה לו מעמד אישי מתוקן.  בצרור המכתבים שלפנינו, קוראים אנו על משא ומתן בדבר קבלת האזרחות האוסטרית.  במדור הקודם כבר ראינו שהוא השתדל לרכוש אזרחות עותומאנית ולא עלה הדבר בידו.  והוא פנה לדרך הזאת.  עסק בכך בעבורו ד"ר אמיל מרגליות (1943-1877) ממנהיגי הציונות בצ'כיה, ציר בקונגרסים ציוניים ועורך-דין הקונגרס.

לפי החוק האוסטרי ניתן היה לקבל אזרחות הממלכה על יסוד זכות השבוּת בקהילה.  במורביה קיבלו כ"ז קהילות, מתוך נ"ב קהילות, את המעמד של קהילה פוליטית, עם כל הזכויות של עיר עצמאית – ראש עיר ועיריה משלהם.  קהילות אלה התנהלו בנפרד ממינהל העיריה.  ענייני הדת בתוכן היו בידי ועד קהילה נפרד עם ראש קהילה.  ככל הערים היתה רשות לקהילות פוליטיות אלה ליתן את זכות השבוּת.  וד"ר מרגליות השתדל לקבל בשביל ד"ר לוין את זכות השבות בקהילה הפוליטית פרסניץ.  עסק בכך למעשה עורך הדין ד"ר גוסטב צווייגר שחי באותה עיר.

מן המכתבים הללו צפה ועלה הפרשה של חישוב לידות בישראל ובגויים באותם זמנים לא רחוקים, שיש בה בנותן עניין גם כיום.

כל המכתבים שבמדור זה, פרט למכתב האחרון, מתורגמים מגרמנית.

 

 

אל ד"ר אמיל מארגוליס, פראג

8 ביולי 1910

ידיד יקר!

את מכתבך מיום 7 לחודש קיבלתי, ואני מודה לך תודה לבבית על אדיבותך המצויינת.

אולם העניין מצבו כך:  כפי שכבר הודעתי לך, נקטתי לפני כמה חדשים צעדים באותו הענין, וחושש אני להרשם בשתי קהילות בעת ובעונה אחת.  אמנם אינני יודע  אם עלול הדבר להזיק, אך מכל מקום יהיה זה בלתי רצוי.  זה עתה טלגרפתי אל איש-אמוני בחיפה:  "אם בענייני אין תוצאות עד היום, נא להפסיק.  טלגרף" – ומקווה אני לקבל תשובה מחרתיים.  בדבר אחד עלי להודות:  בענין זה אין לי אמון בארץ ישראל, ולו ידעתי כי ההרשמה בשתי קהילות אינה עלולה להזיק, הרי הייתי שולח לך את המסמכים שלי מיד.  כן אשלח לך כמה מאות כתרים, כדי שתוכל לטפל בעניין.

ובכן – שואל אני עכשיו לעצתך.  האם עלי להמתין עוד או לוותר מיד על הענין הראשון ולנקוט בדרך השנייה, שהיא ללא ספק הישרה יותר והחוקית יותר.

עוד דבר אחד עלי להוסיף.  את כל המסמכים הדרושים אין ביכולתי להגיש, לצערי.  המסמכים העומדים לרשותי הם אלה:

1. דרכוני הרגיל (*דרכון רוסי).

2. אישור מטעם מטה המשטרה בשארלוטנבורג המוכיח, כי נולדתי ב-11.3.1867 וכי חיה לוין היא אשתי הנשואה לי.

3. תעודת הלידה של בתי }

4. תעודת הלידה של בני  } שתיהן בשפה הרוסית

5. אישור מטעם קופת המס המוכיח, כי מדי רבע שנה אני משלם 119 מ[ארק] מסים, כלומר- 480 מ[ארק] לשנה.

6. מכתב מטעם הקהילה היהודית לפיו עלי לשלם 66 מ[ארק] לשנה מסי קהילה.

7. העתק מדיפלומת-הדוקטור שלי.

אם דרושים עוד פרטים, כלומר – מסירת-ידיעות, אוכל למסרם, אך השגת מסמכים נוספים מרוסיה כרוכה בקשיים עצומים ובאיבוד זמן.  גם את דרכונה של אשתי אוכל להגיש, אך רק כעבור שבוע, כי אשתי שרויה עכשיו בדרכים.

דאג נא לכך, ידיד יקר, שלא אתקל בקשיים ושלא אאלץ שוב לשאת ולתת עם חיפה.  אם יהיה זה נכון בעיניך, מוכן אני לבוא אליך ולדון בכל הענין באופן יסודי.

הנני מצפה לעצתך המיידית

במיטב ברכת-ציון

שלך

ש. לוין

 

אל ד"ר אמיל מארגוליס, פראג

14 ביולי 1910

אדוני הדוקטור היקר!

מיטב תודותי על מכתבך המפורט מיום 13 לחודש.  הנני מסכים אתך לחלוטין ועל כן החלטתי לראות את כל העניין שבחיפה כבלתי-קיים, מאחר שבלאו-הכי לא מסרתי שם כל תעודות שהן ואף לא כל מכתב משלי.  על מברקי מיום חמישי שעבר לא קיבלתי תשובה, ואטלגרף מחר שנית בדבר הפסקת הפעולות.

אל תעודותי, שפורטו במכתבי מיום 8 לחודש, עוד מתווסף:  דרכון של אשתי, שבו נרשמו כהלכה גם שני ילדי.  אלא שבני רשום בדרכון זה בשם האחד "שמואל", בעוד שלפי תעודת הלידה וגם בחיים יש לו שני שמות:  שמואל-ברוך.  השגת תעודת לידה בשבילי הנה בגדר האפשר עדיין, אך בשביל אשתי – בשום אופן לא, כי לפני שנים רבות לא דאג איש, כמעט, להרשמתן של לידות-בנות.  ברצוני לקוות, כי התעודות המצויות תספקנה, כי השגתן של תעודות חדשות יהיה כרוך זמן רב.

הנני מצפה לתשובתך החיובית, ומיד לאחר שאקבלנה – אשלח לך את כל התעודות וכן את הסכום הדרוש.  אך אין לנהוג חסכון כה רב ביחס לפקידים, כגון המזכיר, שהרי עבודתו בעניין תהיה רבה.

 

במיטב התודות ובברכה לבבית ביותר

שלך

ש. לוין

 

אל ד"ר אמיל מארגוליס, פראג

16 ביולי 1910

אדוני הדוקטור היקר!

רב תודות לך על אדיבותך המצוינת, ופועל אני מיד בהתאם לעצותיך.

אוסיף עוד את הדברים הבאים:  מתוך תעודת הלידה של בתי אפשר לראות מה גילה של אשתי;  היא עכשיו בת 38.  אני נולדתי ב-11 במרץ 1867 בסוויסלוֹץ שבפלך מינסק, כלומר – ב-23 במרץ לפי הספירה האירופאית.  בתי אסתר נולדה ב-19 ביוני 1895 בוורשא, ובני שמואל-ברוך (לפי תעודת הלידה) – ב-21 במרץ, כלומר ב-3 באפריל 1905.  אבי שמו היה חיים לוין ואמי – אלקה, לבית אֵסטראֵכאֵן.  אבי-אשתי שמו היה ברוך כהנהיים, ואמה – אסתר, לבית טומפובסקי.  את כל הפרטים האלה אני מוסר אני מתוך שיקולים של "מקדם רפואה":  שמא יהיה בהם צורך.

כן שולח אני לך המחאה על סך 350 קר'.  אם תישאר יתרה, אמסור אותה ברצון לקופת גמ"ח שבפרוסניץ.

ההכרעה החיובית והמהירה הנה הכרחית לאו דווקא לצורך שהותי בברלין, אלא לצורך שדה-פעולתי בארץ ישראל.  כי בדרך זאת תהיה גם אוסטריה מיוצגת בקוראטוריום של הטחניקום, דבר העשוי רק להביא תועלת רבה.

דבר נא על לבו של איש-אמונך שבפרוסניץ.  מן ההכרח שהדבר ייעשה.

את שמי "Schmarja Levin"  אין לרשום "Lewin", אף כי בדרכון כתב הכתבן "w" – זוהי טעות.

 

בברכה לבבית ובתודה עמוקה ביותר, שלך

ש. לוין

 

אל ד"ר אמיל מארגוליס, פראג

22 ביולי 1910

אדוני הדוקטור היקר!

לאחר מכתבך מיום 9 לחודש הפך מצב רוחי לפסימי, אך לגמרי יאש אותי מכתב של ד"ר צווייג מיום 20 לחודש, בו הוא מודיע לי, כי כל הענין עלול להיכשל בנציבות במקרה שלא אמסור גם את תעודת הלידה של אשתי ואת תעודת הנישואין שלנו.  כתבתי מיד לרוסיה ואני מקווה לקבל את תעודת הלידה שלי.  אולם לאשתי לא היתה מעולם תעודת לידה.  הרי מן ההכרח הוא שיראה אדם את עצמו כאילו היה נתון בתנאי החיים של יהודי-רוסיא כדי שיוכל להבין אי אלו דברים בלתי-ניתנים-להבנה.  הוא הדין לגבי תעודת הנישואין.  נישואי התקיימו לפני 16 שנה בבאד קראנץ על-יד קניגסברג, אך לא היו אלה נישואים אזרחיים, כי ברוסיא לא היה צורך בכך.  אולם אשתי רשומה בארץ-הולדתי כאשתי החוקית, דבר שהריהו נראה גם על-פי תעודות הלידה של ילדי.

בכלל אין אני רואה, במקרה שהנציבות תנהג בחומרה, כל סיבה לקבלתי, אין אני יודע, על מה מבוססים הסיכויים הטובים.  זהו מקרה יוצא-דופן, ובהתאם לכך צריך היה להשתמש גם באמצעים יוצאי-דופן.  אין לי ידידים בברין.  פייבל שלנו אמנם מוצאו מברין, אך הוא שרוי עתה בדרכים, וכמעט איני חושב שבעניין זה יוכל להועיל.

ובכן, בסיכומו הקצר של הדבר:  את תעודת הלידה שלי אוכל, כפי הנראה, למסור תוך השבוע הבא, וגם העתק מאושר של דיפלומת-הדוקטור שלי.  כן אשתדל לקבל את תעודת היושר מן המשטרה של דויטש-וילמרסדורף (אין אני גר בשארלוטנבורג אלא בדויטש-וילמרסדורף).  יותר מזה לא אוכל לעשות.  בהוצאות אין ברצוני לחסוך כלל, ואף לא להיות קטנוני בכך.

באנגליא ובאמריקא, למשל, אין דורשים כל מסמכים שהם;  הרי מסרתי ערמה שלמה, ואני מרגיש את עצמי עכשיו חסר-מסמכים לגמרי, כביכול.  

אולי כדאי, על אף הכל, שתחילה ארשם כתושב בפרוסניץ?

עוד אכתוב היום גם לד"ר צווייג;  עשה אתה מצדך את כל האפשר ועזור לי להשתחרר מן העול הרוסי.

ד"ר צ'לנוב שהה כאן כמה ימים;  קיימנו כמה ישיבות ודנו בפרוטרוט במצב החדש שנוצר.  דווקא עכשיו יש לעבוד הרבה מאוד – זו היתה המסקנה אליה הגענו כולנו.  גם אני מרגיש בי עכשיו רצון להתחיל מחדש בפעולת התעמולה שנפסקה, אך אני רוצה שתחילה יסודר העניין האישי שלי.

בברכת ציון לבבית ביותר, שלך

ש. לוין

 נ.ב.  את מכתבו של ד"ר צווייג, אותו שלחת לי לידיעה, אני מחזיר לך במצורף.

 

 

אל ד"ר גוסטאב צווייג, פרוסניץ

22 ביולי 1910

 

אדוני הדוקטור הנכבד מאוד!

 

רב תודות לך על מכתבך מיום 20 לחודש, שאת תוכנו רשמתי לפני.  אך לצערי לא יהיה לאל-ידי למסור את כל המסמכים החסרים.  אשתי עכשיו בת 38 שנים, ולפני 38 שנים נמצאו ברוסיה רק מעטים שרשמו הרשמה רשמית את לידות-בנותיהם;  היו רואים זאת כדבר מיותר.  אשר לתעודת הנישואין שלנו הרי אין ביכלתי להשיג כזאת, מפני שנישואינו בקראנץ על-יד קניגסברג לא נערכו כנישואים אזרחיים.  ברוסיא, מקום שם אין משרד רישום תושבים קיים, היה די בכך, ואשתי רשומה כאשתי החוקית בקהילתי שברוסיה על סמך ה"כתובה" ששפתה עברית.  כבר כתבתי לרוסיא ואולי אקבל על כך אישור רשמי.  אני אומר "אולי", שהרי תדע בוודאי, כי השלטונות הרוסיים לא יראו כל סיבה לנהוג בי באדיבות יתירה.  את תעודת הלידה שלי אקבל, כפי הנראה, ללא קשיים רבים – וכן גם העתק מאוּשר של דיפלומת-הדוקטור שלי.  גם אנסה להשיג תעודת-יושר מטעם [המשטרה] של וילמרסדורף (אני גר בדויטש-וילמרסדורף ולא בשארלוטנבורג).  אשר לנציבות בברין, הרי אין לי כל קשרים לברין.  אך ברצוני לקוות, כי תנקוט בכל הדרכים והאמצעים כדי לבצע את העניין.

איני מתכוון להישאר ולגור בגרמניה, אלא אעלה לארץ ישראל, וחושב אני כי הממשלה האוסטרית לא תפסיד מאומה בכך, שגם אזרח אוסטרי יקח חלק פעיל בייסוד הטכניון בחיפה.

אדוני הדוקטור הנכבד מאוד!  את ענייני יש לראות כיוצא מגדר הרגיל, ואני יודע כי במקרים דומים התגברו על קשיים גדולים מאלה בהרבה.  אין אני רוצה ואיני יכול להיות נתון לחסותה של הממשלה הרוסית שעה שאֶמצא בארץ ישראל, מפני שברצוני לשרת שרות טוב יותר את העניין אשר לו אני מתמסר, ולאחר ששהיתי בארץ ישראל זמן ממושך יותר הבחנתי, כי תחת חסותה של הממשלה  האוסטרית אפשר לפעול ללא עיכובים.

כתוב נא לי או לד"ר מארגוליס, מה נראה לך כנחוץ שייעשה;  אעשה את הכל שבגדר-האפשר לעשותו, אך עליך להביא בחשבון את התנאים הבלתי סדירים שברוסיא הבלתי סדירה.

על אדיבותך ונכונותך היוצאות מגדר הרגיל – תודתי העמוקה ביותר.  אך עם זאת יכול אני להבטיח לך, כי עושה אתה מעשה טוב מאוד, אשר ממנו אפשר לצפות אולי תצמח תועלת גם למשימותינו הכלליות.

 

ברחשי-כבוד נאמנים

ד"ר ש. לוין

נ.ב.  את שמי כותבים ב-"V"  ולא ב-"W".

 

אל ד"ר אמיל מארגוליס, פראג

25 ביולי 1910

אדוני הדוקטור היקר!

תודתי הלבבית ביותר לך על דבריך המרגיעים והשתתפותך החמה!  ביסודו של דבר, אין אני כלל חסר-סבלנות כל כך.  אולי טוב יותר הוא, על אף הכל, שהעניין יתפתח באטיות אך בוודאות.  כבר כתבתי לרוסיה ואני מקווה לקבל במשך השבוע הבא את החשובים ביותר מבין המסמכים החסרים.

בגדר-חידה גמורה היה לי מברק, שרק אתמול קיבלתי מחיפה.  לאחר שבמשך חדשיים לא נעניתי על כל שאלותי שבמכתבים ובמברקים, מגיעה פתאום ההפתעה.  וזה לשון המברק:  "העניין לא סוּדר;  חכה למכתב מפורט".  היה זה בלתי-זהיר מצידי לנקוט בדרך המקובלת, היא הארץ-ישראלית.  אך מכיוון שנהגתי חוסר-זהירות זה חושב אני, כי על אף הכל עלי לחכות למכתב המפורט.  בינתיים יוודע לי מה דינם של המסמכים החסרים עדיין.  את המכתב מחיפה אקבל, כפי שניתן לשער, בעוד 8-10 ימים.

הואל נא להודיע לד"ר צווייג כי יש להמתין מעט, מכיוון שאינני יכול להודיע לו את פרטי העניין שבחיפה, כל עוד אין בידי ידיעות ברורות יותר על כך. 

אך עכשיו גורם אני לך טרחה!

בתודה לבבית ביותר ובברכת ציון

שלך

ש. לוין

 

אל ד"ר גוסטאב צווייג, פרוסניץ

30 ביולי 1910

אדוני הדוקטור הנכבד!

 

על מכתבך הנכבד מיום 25 לחודש לא עניתי עד עתה, כי רציתי להשיג תחילה את הידיעות הדרושות מרוסיה.  רק היום קיבלתי תשובה, וזו חיובית.  כבר נמצאת ברשותי תעודת-לידתי כחוק, וזו אושרה לא רק על-ידי הרב המוסמך, אלא נוסף לכך גם על-ידי העיריה.  כן אוכל לקבל תוך זמן קצר ביותר אישור רשמי על הרכב משפחתי בו תהיה רשומה גם אשתי.  נוסף לכך אקבל בקרוב העתק מאוּשר של הדיפלומה שלי ותעודת-התנהגות.  השגתה של זו האחרונה גורמת לאי אלו קשיים מכיוון שהמשטרה הפרוסית אינה מוציאה תעודה שכזאת לשום בן-חו"ל.  אך אני קווה להתגבר על המכשולים.

ועתה אבקשך שתואיל להודיע לי במהרה, כדי שלא יחולו שינויי-גירסה במסירת גילם של בני משפחתי, את גילה של אשתי כפי שהוא מסתבר מדרכונה וגם – עד כמה שיכול אני להיזכר – מתעודת הלידה של בתי.  וכן – את יום ההולדת של בתי ושל בני (לפי הספירה הרוסית).  את כל אלה אשלח לאחר זאת אל קהילתי , וברצוני לקוות כי לא יחולו כל טעויות – תופעות הלוואי של כל המסמכים הרוסיים.

את המסמכים שעוד עלי לשלחם לך אתרגם כאן תחילה ואתן לאשרם ע"י הקונסוליה הרוסית.  האם יהיה די בכך?

אמנם אינני יודע, מה הסיבות שבגללן עשויה הנציבות לקבל אותי, אך מקווה אני, כי אתה, אדוני הדוקטור הנכבד, תמצא את הדרך הנכונה ותנקוט באמצעים המתאימים.  למותר לי לומר עד כמה אתה מחייב אותי לתודה באדיבותך.

 

ברגשי כבוד לבביים ביותר

המסור לך, ש. לוין

נ.ב. מתעודת הלידה שלי מתברר, כי נולדתי ביום 12, כלומר – ב-24 במרץ 1867, ולא ב-11/23, כפי שחשבתי עד עתה.

 

 

אל ד"ר גוסטאב צווייג, פרוסניץ

4          באוגוסט 1910

אדוני הדוקטור הנכבד מאוד!

את מכתבך הנכבד מיום 2 לחודש קיבלתי , ואני שמח, כי תחילתו של העניין היתה בטוב.  בינתיים אשתדל להשלים כמידת האפשר את החומר החסר עדיין.  עד לחזרתך אוכל להשיג את הכל בניחותא גמורה – מלבד תעודת הלידה של אשתי.  גם אינני חושב שאוכל להשיג אישור רשמי על כך, הואיל ובשנים קודמות לא הקפידו על הרשמת לידתן של בנות, כי שום ממשלה אינה נוהגת להוציא תעודת עניות לעצמה.  דבר כזה אפשר לקבעו רק בדרך של פרוצדורה משפטית – ואין זה בא בחשבון במקרה הנידון.  אולם המסמך בדבר הרכב המשפחה שלי צורתו תהיה כמעט כצורת תעודת לידה.

מאחר שאין ברצוני להפריע בעניינים עסקיים את מנוחתך, שהנך זכאי לה, אבקשך שתואיל בטובך להודיע לי על שובך.

עם אחלי לך חופשה שמחה חותם אני ברגשי תודה כנים על כל אדיבותך שנהגת בי.

 

ברחשי כבוד מצויינים

ש. לוין

 

אל ד"ר אמיל מארגוליס, פראג

4 באוגוסט 1910

אדוני הדוקטור היקר!

מד"ר צווייג קיבלתי לפני זמן קצר את הידיעה, כי הובטחה לי קבלתי לאיגוד העירוני (Heimatsverband) של הקהילה היהודית בפרוסניץ.  אך קבלתי-להלכה מותנית בהשגתה של אזרחות-המדינה.  יש לי סיכויים טובים להשיג את כל המיסמכים החסרים עדיין – מלבד תעודת הלידה של אשתי.  ד"ר צווייג יוצא למסע חופשה ממושך, ויחזור רק ב-26 באוגוסט.  בינתיים – ועד לאותו תאריך –  צריך העניין להישאר ללא טיפול.

מחיפה עדיין לא קיבלתי כל ידיעה.  כה באיטיות מתנהל כל דבר הקשור לארץ-ישראל.   אך אינני חושב, כי נעשה שם משהו רציני.

איפה חושב אתה לבלות את חופשתך?  אני מעדיף במזג אויר סגריר זה , להישאר בברלין.  פייבל שלנו עלה על דרך המלך בהכנותיו לבחינתו, אליה יגש באוקטובר.  עבודתו (*הדיסרטציה) כבר זכתה לתגובה חיובית.

קבל נא ברכות לבביות ביותר

משלך

ש. לוין

 

 

אל ד"ר אמיל מארגוליס, לייטמריץ

4 בספטמבר 1910

אדוני הדוקטור היקר!

ברוב חופזה עונה אני על מכתבך מיום 2 לחודש.  באופן בלתי צפוי לי יוצא אני שוב למסע לאמריקה, יחד עם ד"ר נתן, למן ה-8 לחודש, דרך האמבורג.  המדובר הוא בעיקר במסע לימודי שמטרתו – להכיר יותר מקרוב את היהדות האמריקנית.  תחילה לא התכוונתי להשתתף במסע, אך לסוף נאלצתי להסכים לכך.

מסע זה יימשך, כפי הנראה, כמה שבועות – כששה עד שמונה.  כן יצטרך ענייני להישאר בינתים ללא טיפול.

אשר לידידך, טוב ביותר תעשה שתפנה אל ד"ר רופין ביפו.  חבל –  כי דומני שגברת ד"ר רופין כבר הזמינה כמה כוחות בשביל בית הספר (*קונסרבטוריון) שלה שהיא עומדת לפתוח בקרוב ביפו.

 

במיטב הברכות

שלך

ש. לוין

 

 

אל ד"ר אלפרד פישל, ברין

[16 באפריל 1911]

אדוני הדוקטור הנכבד!

על מכתבך המפורט מיום 8 לחודש, שעליו אני מביע לך את מיטב תודותי, לא יכולתי לענות עד היום מפני שתחילה רציתי להוודע, אם הדרך אותה אומר הנציב (*של מדינת מורביה) לנקוט עשויה להביא לידי תוצאה חיובית.  לצערי הגעתי לידי ההכרה – לאחר התייעצויות שונות בעניין זה עם אישים בני-סמכא – כי לא ייתכן שכך יהיה.  פשוט מאוד:  השגריר (*האוסטרי-הונגרי) בפטרסבורג הרי יהיה עליו לפנות אל הממשלה הרוסית.  אך זו האחרונה תשהה תחילה את מתן-התשובה לשאלה במשך חדשים – או אפילו שנים, כפי שנהוג ברוסיה, או בכוונה תטיל מכשולים על הדרך.  אמנם ידידים לי בפטרסבורג, שהיו יכולים להתערב למעני אצל השגריר, אך השגריר הרי עליו להיזקק למקורות רשמיים.

כדי שהנציב יוכל עוד ביתר בירור לעמוד על כך, שהמדובר הוא כאן במקרה יוצא-דופן ושלממשלה האוסטרית אין לחשוש חשש כלשהו בדבר הלוֹיאליוּת המוחלטת שלי, אשלח לך עוד כמה מסמכים:  (1)  מיסמך וממנו מתברר כי עבדתי בשרות-המדינה אצל המושל הכללי בווילנא,  (2)  כי עבדתי כמורה בשני בתי ספר תיכוניים ממלכתיים ביקאטרינוסלאב,  (3)  כרטיס-חבר של ה"דוּמה" הראשונה.  הנציב, אם באמת רואה הוא בעין יפה את ענייני, הרי מן הדין שיבין, כי בוודאי היה עלי לנהל אורח-חיים חסר-דופי, אם הגעתי לעמדה בשרות-המדינה – ואני יהודי.  מיד לאחר פיזור הדוּמה הראשונה עזבתי את רוסיה ונקל להבין כי הממשלה הרוסית תנצל כל הזדמנות כדי לסכל את כוונותי.  כמו כן עובדה היא, כי מאז עוזבי את רוסיה לא עסקתי בפוליטיקה הכללית כמלוא-הנימה וכי כוונתי להקדיש את כל פעולותי למוסד שבחיפה.

אשר לפרטים שמסרת בכתב-הבקשה, הרי מתאימים הם לגמרי למצב-הדברים.  הייתי רוצה רק להעיר, כי המנהל-למעשה של המוסד יהיה איש-מקצוע, אך אני אהיה נציג-חברתנו בחיפה עצמה, כלומר – הקוראטור הפעיל.

אני מקווה, כי לא תבין אותי שלא כהלכה:  אין לי כל חשש מפני ידיעות שאפשר לגבותן בכל העולם על אישיותי, אולם אני חולק על יעילותו של נוהל כזה מכיוון שאני מכיר את התנאים ברוסיה הכר היטב.

כן הייתי רוצה עוד להוסיף, כי כציוני עוסק אני תמיד בצידה התרבותי של הציונות בלבד ומעולם לא הייתי פעיל כציוני מדיני.  אלה הן הבחנות דקות, שאי אפשר לקבוע אותן על-ידי חקירות משטרתיות, אך שנודע להן ערך על אף זאת.  את מרבית הצלחתי גם השגתי, על כן, בחוגים הלא-ציוניים.

השתדלויותיך, אדוני הדוקטור הנכבד, יוכלו להיות מוכתרים בהצלחה רק במקרה שיעלה בידך לנטוע בנציב את ההבנה, כי המדובר הוא כאן במקרה-יוצא-מגדר-הרגיל שהוא גם טעון טיפול בדרכים שונות לחלוטין, הומאניות.  למותר לי לומר כי ברצון הטוב שלך איני מטיל ספק, אלא שעליך לרכוש כליל גם את לבו של הנציב למען העניין.  נציב יש לו כוח ועצמה במקום שם חדור הוא בהכרה כי עושה הוא מעשה הומאני;  יכול אני רק להבטיח לך, כי לעולם לא תתחרט על שתמכת בי וכי הממשלה האוסטרית יכולה, אם תקבלני, לקבל אזרח לויאלי – אזרח שייצג את האינטרסים שלה בכבוד, במיוחד במזרח.

אני מביע לך שנית את תודתי העמוקה ביותר על כל השתדלויותיך, ועל אף הכל אתן ביטוי לתקווה, כי גם אתה תודה בצדקת עמדתי וכי על כן תמשיך לנקוט בצעדים.

 

בברכה אדיבה ביותר וברחשי כבוד מצויינים

המסור לך

שמריה לוין

 

 

אל יעקב קאנטורוביץ, עו"ד, פטרבורג

(תורגם מרוסית)

ברלין, 27.1.1914

אדון נכבד!

 

את מכתבך מיום ה-3.16 לח"ז קיבלתי רק בימים אלה, כי הייתי בנסיעה.  אני מסכים לגמרי לדעתך.  הוצאתי מהנתינות תיתקל בודאי בקשיים, אם כי בגלל אי הבהירות בחוק, סוברים אי אלה יוריסטים, שגם ה"עבירה" שלי נהנית מהתיישנות של חמש שנים.  דוקא בגלל המכשולים, העלולים להתגלות, החלטתי לפנות אליך, אל בעל-מקצוע מנוסה, בבקשה להשתמש בכל כח השפעתך לסידור העניין.  עד כה התעניין בעניין שלי בן-אחי הגר בפ-ג, עוזר לעורך דין ש. מ. לוין.  בדק את הקרקע גם מר טייטל (מי שהיה חבר בית הדין בסאראטוב), אולם הייתי רוצה להחיש את הדבר ולמסרו לידים מנוסות.  מר טייטל יוכל אולי להצביע לך על אנשים אחדים, שיהיו מוכנים לסייע לי בעניין זה.

את תנאיך אני מקבל ואני מבקשך לתת לי הוראות נוספות, שלפיהן אתנהג.  היה טוב לוא הזמנת אליך את בן-אחי ש. מ. לוין, כתובתו:  רוז'דייסטוויינסקאיה 29, דירה 4, טלפון 133-77, ודברת אתו בעניין הזה.

 

בכבוד גמור

שמריה לוין

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה