_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

שָׁלשׁ בְּנוֹת הָהָר

שושנה שרירא

לתוכן הענינים

© כל הזכויות שמורות.  מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירות הללו שימוש מסחרי.

 

פורסם ב- 5.12.46 ב"הבוקר לילדים"

 

להרי ארצנו נולדו שלש בנות.  הברוכה, "נוה אילן" להרי ירושלים, הצעירה ממנה, "תקומה", להרי חברון, ובת‑הזקונים, "דברת", להר תבור.  "תקומה" נולדה בארץ‑סלעים אפורה ושוממה, בנחלתו של אברהם אבינו.  ובארץ זו צוקי‑סלע חדים, וצנת‑הרים רעננה ומשיבת‑נפש.  "תקומה" נולדה לא הרחק מעץ עתיק‑ימים, הנצב על פרשת דרכים ומקדם פני הבאים לכפר‑עציון ולמשׂוּאוֹת‑יצחק.  ובארץ‑הרים זו, מסוּפּר במשנה שלנו, נפרש אור מופלא על הפסגות עם עלות השחר וזריחת החמה. 

 

מַזָל‑טוֹב!  בַּת נוֹלְדָה לְהַר‑חֶבְרוֹן

לא הרחק ממקום מנוחת אבותינו, במערת המכפלה אשר בחברון, פקחה "תקומה" עיניה, ישבה בראש ההר, נתנה עיניה סביבה בפעם הראשונה בחייה והתבוננה בארץ בה נלחם יהודה המכבי ביוָנים.  היוָנים עם צבאם הכביר, עם פרשיהם ופיליהם, חנו בבית‑צור ויהודה המכבי חנה ממולם בבית‑זכריה.

הצטחקה "תקומה" בפעם הראשונה בחייה ואמרה:  – הרי אני בבית‑זכריה, במקום שהיה פעם בית‑זכריה.  ממני הסתער אלעזר החורוני על פילו של המלך להרגו והפיל הכבד נפל עליו והמיתו.  – כך ספּר לי אבי‑ההר. 

שאלה "תקומה" את אביה, הר‑חברון:  – מה זה פיל?  מעודי לא ראיתי פיל! 

– פיל הוא חיה גדולה בעלת חוטם ארוך מאד, שתי שניִם חדות, רגלים מסורבלות וגוף כבד ואפור על‑פי הרוב, לפעמים לבן.  יכולה אַתּ ללכת לגן‑החיות בתל‑אביב ולראותו, כי זה מקרוב הובא שמה מארץ רחוקה. 

– והפיל נלחם במלחמה?  – שאלה "תקומה" את אביה‑ההר. 

- הפיל משורין והמלך ושרי‑הצבא היו רוכבים עליו בימי קדם כמו במכונית משורינת כיום – השיב אביה‑ההר. 

לעת ערב שכבה תקומה לישון.  לפתע שמעה קול שאון עליז, זמרה ורקודים. 

– מה קרה?  – שאלה את ההר – מי הם הבאים, הנושאים דבר‑מה ומזמרים? 

– תפלת‑הדרך הם אומרים ונושאיםספר‑תורה בידיהם – השיב אביה‑ההר.  – אלה הם נערי ישיבת בני עקיבא מכפר הרואה, נערי טירת‑צבי וביריה, נערים ונערות.  הם באים לברכך ליום‑הולדתך הראשון.  הן הבוקר נולדת.  וכעת שבי לך בראש גבעה נשאה, הצופיה אל הרי חברון ויהודה, וצפי לבואם.  ימים רבים צפיתי לך ולהם.  וכעת באתם כולכם אלי לחלצני מבדידותי ומשממוני – אמר אביה‑ההר. 

הגיעו הנערים אל "תקומה" וברכוּה ברכה כפולה, ברכת "שהחינו" וברכת הולדתה. 

קבלה "תקומה" את פני המברכים על גבעת הסלעים אשר לה ולא ידעה במה לארח אותם ומה להגיש לפניהם, ולה אין מאומה.  פנתה במצוקתה אל ההר.  הוא הרגיע אותה לאמור:  – אַל תדאגי, בתי, הפעם הביאו האורחים עמהם את כל צרכיהם.  עוד מעט והם יקימו לך בתים, יטעו גני‑פרי, ישתלו גנות‑ירק וערוגות פרחים. 

ואכן ראתה "תקומה" כי נגשו הנערים אל המלאכה והקימו לה שני צריפים, אהלים ומגדל ואחר פתחו את צקלוניהם, אכלו ושתו ושמחו. 

ספקה "תקומה" כפיה בשמחה.  שמח גם ההר לשמחת בתו, כאילו שוב קמה סביבו מלכות ישראל כמקדם.  ראה את בנו כפר‑עציון שמח באחותו החדשה ואמר בלבו:  – מי יתן ורחל אמנו תסוכך על אלה הרכים ותגן עליהם מכל רע. 

 

בַּת הָרֵי יְרוּשָׁלַיִם

ולהרי ירושלים נולדה בת ושמה "נוה‑אילן", היא נולדה ביום ב' חשון תש"ז, למרגלות "הר‑הרוחות".  זה ההר שבקרנוהו בטיולנו למעלה‑החמישה. 

"הר‑הרוחות" זועף הוא ומשיב תמיד רוחות לכל עבר.  וכאשר ראה קטנה זו שנולדה להרי ירושלים, אחות למעלה‑החמשה ולקרית‑ענבים, והיא שוכנת על גבעה לרגליו, מקום שנרצחו החמשה במהומות תרצ"ו‑תרצ"ט, נזדעף עוד יותר, השיב עליה מרוחות הסתיו ואמר: 

– קטנה זו, מה לה פה ומי לה פה? 

אך עד מהרה נדם.  מתחתית הגבעה עלתה אל "נוה‑אילן" קבוצת צעירים ומהלכם איתן וצבאי.  רגילים ומנוסים בעליה בהרים הלכו ועלו, קפצו מאבן אל אבן, באדמת הטרשים, כרגילים בכך מבטן אמם. 

– ממש כפרטיזנים בהרים – חשב הר‑הרוחות, והשקיט רוחותיו ביראת‑כבוד בפני הללו. 

– ילדתי – לחש בנופת לשון ובלטיפת רוח קלה – חבריך הם אלה, הצועדים ועולים? 

– פרטיזנים הם אלה – השיבה "נוה‑אילן" בגאון – "מאַקים" הם אלה, פרטיזנים יהודים מצרפת, חלוצים הם אלה, שברחו בשנת תש"ד מצרפת דרך הרי הפירינאים לספרד.  פלוגות מהם עברו בדרכים עקלקלות בהרים, בהרים רמים, רמים מאד – בטאה לעומתו – ללא אוכל ומים, מהם נפלו ולא יכלו להמשיך בדרכם.  אולם הנותרים הגיעו לאחר עמל רב לספרד, הפליגו באניה ובאו ארצה למחנה עתלית.  משם עברו לדגניה ב', למדו עברית ועבודה חקלאית, אחרי‑כן ישבו בחדרה על "גבעת בוסל" וכעת הם עולים הנה, אלי. 

– ומה שם הבאים כי אדע? 

– "טללים" שמם. 

– טללים – צחק הר‑הרוחות – שם מצחיק.  יש לי כאן די טל מדי לילה בלילה...  חה, חה, חה.  ואיך ישבו כאן ללא בתים וללא מים וחשמל?  – שאל הר‑הרוחות.

–הן ראית לפנים את הבאים לקרית‑ענבים ולמעלה‑החמשה – השיבה הקטנה – גם להם לא היה כלום וכעת יש.  גם אלה יעבדו ויבנו ויהיה להם הכל. 

נחה דעתו של הר‑הרוחות ושקט מזעפו, כי ימים טובים נכונים לו.

 

בַּת הַתָּבוֹר

ובת שלישית נולדה להר תבור.  ושם הבת דברת. 

דברת נולדה בין עפולה לכפר‑תבור ואדמתה משתרעת בשלש רצועות בין הכביש להר תבור, בשכנותם של כפר‑תבור ושל בית‑ספר כדורי. 

ממעין חרוד הגיעה דברת, אחרי היותה שם שש שנים, למקומה החדש, ולה 35 ראש בקר, 220 ראש צאן, 500 עופות ו‑100 כורות‑דבורים. 

כן, לדברת יש דבורים, וזה מצחיק, כאילו היינו אומרים דבורי דברת וחושבים על דבורה הנביאה, שבודאי היתה לפנים במקום הזה. 

את בת התבור דברת הקימו חברי קבוצת "זרעים"  חניכי "המכבי הצעיר", אף הם מ"גבעת בוסל" בחדרה, וחניכי "הנוער העובד", מעולי אוסטריה וגרמניה, ואל אלה הצטרפו אף חיילים משוחררים, שחלמו על כפר במולדת עוד בשרתם בצבא באיטליה. 

בדברת 85 מבוגרים ו‑13 ילדים.  דברת היא בת הגליל התחתון, חבריה עלו אליה מתל‑עדשים והקימו בה מיד שלשה צריפים ראשונים וגדר תיל.  שם התכנסה מיד מועצת עמק יזרעאל והיא הנקודה ה‑15 שהוקמה בשנת תש"ז.  

הנוסעים בכביש עפולה‑טבריה ראו את דברת שצצה לפתע לצד הכביש, ותיקי הישובים שבעמק, מבלפוריה, כפר‑גדעון ותל‑עדשים, אצים לבקר את השכנה החדשה.  דברת נתקבלה כחברה במועצת אזור יזרעאל.  ומיד יצאו הטרקטורים, שהביאו הישובים הסמוכים לעזרתה, לעבּד את אדמתה ולחרוש בה.  בינתים הוצג מלאי המים על מגדלה, וילדים התחילו לזרום לדברת כדי לברכה בחגה.  באו ילדי בתי‑הספר מכפר‑ילדים ועפולה, מתל‑עדשים וממזרע.  ולפתע הופיעו מדים, אנשי המשטרה היהודים מעפולה, שבאו להשתתף בחג. 

כך נולדה בת התבור, בת‑ההר השלישית.

 

© כל הזכויות שמורות.  מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירות הללו שימוש מסחרי.

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה