_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

אם לא עכשיו אימתי?!

פרץ סמולנסקין

לתוכן הענינים

 

אחד היה אשר שמח בכל מפעלו וכל אשר עשה טוב היה בעיניו – והוא האלוהַ! ובני האדם עשו וינחמו ולא בכל עת ישישו בפֹעל כפיהם אף אם בכשרון ודעת נעשה, כי רק אם בעינים אשר דבר לא נכחד מהן יביט ובזרוע כאל יפעל רק אז ימצא האדם און להוציא כל חפץ במחשבה תחלה למענהו, ורק אז יצדק אם מעשהו יפיק ממנו רצון; אולם כל אדם חסר בינות הוא ולא יראה כל מראשית, ובעת אשר יעשה תפקחנה עיניו לראות עוד יותר ויותר את הסבות והתולדות, וכאשר תשלם המלאכה יתבונן כי לא השלימה, הוא אם גם ישמח במפעלו, אך לא יצדק אם יאמר לו: טוב! ואם יחשוב כי אין עוד מה להוסיף עליו או לגרוע ממנו אחרי אשר כבר עשהו.  – ואם בחכמים ובעלי כשרון המעשה, אשר יעשו בחפץ וחשבון, כן הוא ואף כי בכל בני האדם אשר עמלם לפיהם בלי דעה וחשבון – ורק יד המקרה והעת היא אשר תגדיל או תקטין את הדבר, יש דבר גדול אשר בידי אדם גדול וחכם נעשה והוא לא יועיל ועד מהרה ישכח, כי פועלו לא ידע את עתו וגם המקרה לא היה בעזרו, ויש אשר מפעל לא גדול בראשיתו יהי לאור עמים ולשם עולם לפועלו, כי בעתו נעשה ועל כן הביא תועלת בידו לאדם רב, כי על כן יֵאמר: לכל איש תאיר ההצלחה פניה פעם אחת בחייו, אך המאֻשר יראה אותה ויחזיק בה, ואשר לעמל נולד יסב עיניו ממנה ברגע ההוא ולאֹרך ימים תסתיר היא פניה ממנו.  והנה אם נשוה לנגד עיניו את הצלחה בתֹאר אשה נדיבת לב מחלקת אשׁר בכפיה, או בתֹאר פרי עמל ועבודה בכשרון וחשבון, אחת היא: בצדק תהיינה תלונות רוב בני האדם לא על ההצלחה ולא על המקרה כי אם על נפשם, כי על הרוב המה אשמים בנפשם, כי לא ידעו עת ומשפט בעשיהם, אף לא השכילו לערוך הפעולה על פי הכח ואת החפץ לעמת העת ומסבותיה.  כדבר הזה נראה בפֹעל כל העמלים איש איש לנפשו ויותר בפעולות חברה ואגודה; גויה בעלת אברים, אשר לכלם רעיון וחפץ, ואיש איש יבכר את רעיונו על פני אעיון רעהו, ועל כן רעיון ברעיון ילחם ומחשבה במחשבה תקום, וברבות הראשים רבו המונעים, כי נקל להפריע מעבודה מעורר לעבודה.  אשר על כן אם גם נראה פעולות רבות גדולות ונכבדות תצאנה אל הפֹעל רק על ידי חברה ואגודה יען כי ידים רבות עשו הדבר ובלעדי חברה מן הנמנע הוא לעשות דבר גדול לרבים, אך אם במאזנים לעלות פעולת אגודה וחברה לעמת מספר כל חבריה והפֹעל אשר יצא למענהו לוּ עשה איש איש בדבר ההוא, או לוּ עשו כלם בחפץ אחד ומחשבה אחת, כי אז נראה כי לפעמים הרבה הרבה יעלה בתהו בטרם יצא לפֹעל; חוטא אחד יאבּד טובה הרבה ואיש מָשחת יאַבּד לב מַתָּנה, וכאשר אם החברה אך לפֹעל ומעשה בחשבון תצא לפעולתה תרבה טובה להכלל, כן אם תרפינה ידיה באשמת אחדים אשר ישימו מכשול בדרכה או תרבה כושל ותרע ותזיק, כי תפריע גם את האחדים מעבודתם.  ולולא היו ימי בחירה אשר חברי החברה יתאספו כפעם בפעם ויבחרו ראשים ומנהלים חדשים, כי אז נהפכה כל חברה ואגודה ברבות הימים למקור משחת, רק אחרי כי לא לארך ימים יהיה חסן ראשי החברה לכן לא תאריך גם רעתם, ואם אולי יתעו גם החדשים בארחות עקלקלות, אך בכל זאת טובים המה מן הראשונים, כי לא יוסיפו לאחוז רק בדרכים הקולקלים של ההולכים לפניהם, ולא ישתרשו בחטא.  ובכל חברה ואגודה אשר תוסדנה בכל ארץ ובכל לאום הנה רוח החיים באפניהן היא הבחירה, כי הוא יום פקודה להביא במשפט פעל הראשים אשר בצדק וביֹשר ובאמונה עשו מלאכתם, או ברמיה, וכבודם והות נפשם היו להם לקו, או חבקו ידיהם ולא עשו מאומה ויתנו את כל העבודה בידי שכירים.  ומפני יום הפקודה הזה יֵחַתו כל אלה אשר כבודם יקר בעיניהם, וביום כזה ישָמע דבר כל חברי החברה וחפציהם, והיום הזה יזָכר בכל עת ממשלת הראשים עד בוא שנית יום פקודה...  ובכל זאת, אחרי כל הגדרים האלה, אשר יגדרו לבל יפרצו המנהלים פרצות בחקי החברה, נראה כפעם בפעם ראשים עוברים חק ומפירים ברית החברה כחפצם, ישאו פנים לאחד וּמהשני יעלימו עינם, יתנו המשרה בידי שכירים שר להם רק להוציא הפקודה אל הפעל, יען כי המה לא נבחרו להיות כראש אלא רק כידים לחברה, ובאשמת ראים עצלים, אשר רק אל הכבוד ישאפו ובעבודה תקץ נפשם, יהיו שכירים כאלה לאדונים ויגדילו עקב על חברי החברה, אשר לחמם מידם נמצא, ולא יזכרו כי החברים יתנו כסף, והמה השכירים יקחו אותו ומהמס אשר ירימו החברים המה חיים, ואם כן לא אך שכירי הראשים כי אם כל בני החברה הנם.  כל אלה תקרינה בכל חברה אף אם על מוסדות חקים טובים ומשפטים תחיה בם נוסדה.  ועתה הלא יבין כל איש מה יהי משפט החברה אשר ראשיה לא ייחלו ליום בחירה והחברים לא יקוו ליום פקודה אשר יפקדו בראשיהם עונם, אשר מפי הראש יצא דבר כדבר מלך שלטון ושכיריו ידעו נאמנה כי אך מידו להם המשרה וקצרה כל יד להמישם ממקומם כל עוד אשר לא יעלה עליהם רוח מושלם...  חברות כאלה ופעולותיהן ראינו רבות בכל ארץ וארץ ובכל עיר ועיר.  הנה זכון הנבאים וראשי הקהל עוד לא נשכח, ויד ראשי החברה הקדושה עוד תֵראה בעֻזה במקומות רבים, ובכל מקום אשר עוד לא הרימו מכשול מדרכי חברי החברה כי ילכו במישרים לבחר להם אנשים וישמיעו קולם כהעולה על רוחם, שם אך יקריבו החברים קרבן רב ומאום לא ישאו בעמלם, שם ידרכו ראשיהם על ראשיהם וגם שכיריהם כעגלי מרבק יפושו מכסף בעלי הקרבן ומזעקתם לא יענו...

וזה אמנם הדבר כי דרכי ישראל היו אבלות מאד מזה כשני אלפי שנים.  לא יען כי נדיבי לב אין בנו הנכונים להקריב כל קרבן בעד אחיהם, לא מאשר כי פסו אנשי דעת היודעים את ומשפט לכל חפץ עמם, כי אם יען כי חברה לא היתה לנו, חברה אשר מנהליה יצאו ובאו לפני העם, והעם ישים בהם מבטחו, ובכל דבר טוב ומועיל אך יחידי סגולה יצאו לפעלם, וכל אשר תמצא יד היחיד לעשות עשו אחדים מבני ישראל בכל דור ודור הרבה יתר מאשר עשו בכל אומה ולשון, אך לא מאחדים תבא תשועה להכלל, וגם החברות אשר נוסדו לפעמים הנה אִחדו רק מספר חברים מבני העיר ההיא והצמיחו ישע לקרובים, אך החברה אשר ידה תהי מושלה לעזור לקרוב ולרחוק, לעשות דבר אשר על ידו תקום תשועה גדולה לכל העם, חברה כזאת לא נעשתה, וגם לא עלה על לב ליסד חברה כזאת מאז הלכו בגולה.

מהעת אשר הלכו בני ישראל בגולה עד תחלת המאה השמונה עשרה מן הנמנע היה ליסד חברה כזאת, גם חפץ לא היה בה.

מן הנמנע היה ליסד חברה כזאת, כי מפֻזרים ומפֹרדים לכל רוח היו בני ישראל ואז לא עוד במרכבה נשואה בכח אש יצאו לדרכם אף לא בקוי ברזל שלחו דבריהם למרחוק, ולוּ בקשו  לאגוד אגודה אחת, כי אז נטל עליהם לשלוח שלוחים לכל קצוי ארץ, ורק מתושלח ורעיו היו ראויים להיות שלוחים לדבר הזה, לעבור בכל קצוי ארץ מקום אשר בני ישראל היו שם נחתים ולהביא דברי בני הארץ הזאת אל אחיהם.  גם החפץ לא היה להם באגודה כזאת, כי גם מבלי אשר אגדו אגודה היתה אגודתם על ארץ נוסדה, על ידי דתם ואמונתם ומנהגיהם בכל חייהם, ומה גם על ידי התקוה לשוב ולהגאל לעת קץ אשר החיתה רוח כלם, כאלה אשר ישבו בארץ גלותם בשלוה, כאלה אשר לטבח הכרעו על קדוש שם אלהי אבותם ואמונתם.  לא רק חברי חברה אחת היו כי אם אחים מלדה ומבטן ובכל ארחות הדת והחיים, אחים לצרה ואחים ליום תשועה.  אולם זה כמאה שנים נשתנו הדעות והדרכים, והשנויים האלה פנו דרך לחברה גם בישראל, כי תמצא ידם ליסדה, וגם כדבר הכרחי היה יסוד החברה בעת הזאת.

הדרכים החדשים קרבו את המרוחקים לפנים, כי רק בירחים אחדים תמצא עתה יד שליח לאגוד אגודה אחת מכל נדחי ישראל, ועל כן לא ברב עמל תמצא עתה יד החפצים לאחד את כל בני ישראל לאגודה אחת, וחברה כזאת היא עתה כנשמה לגויה לכל קהל ישראל, כי נתקו המוסרות אשר אחדו את כל בני ישראל עד הנה, מוסרות האמונה והדת רופפו מאד ובארצות אחדות כלו כענן כלה;  בכל חייהם ומנהגיהם נפרדו בני ישראל בארצות השונות עד כי כזרים יֵחשבו איש לרעהו ואיש את אחיו לא יכיר (ולולא הבדילו אותם בני הארץ ויספחו אותם אל קהל ישראל כי אז כבר נשכח גם מקור ממנו חֻצבו), על תקוה הגאולה הניפו ידם ויכחידו גם זכרה מן התפלות, ועתה אם גם חברה אשר תאחד אותנו לא תהיה לנו או נפרד איש מעל רעהו לנצח, ואבר אבר יבטל באלף.  ולא רק להקים אחדוּתנו ולהיות חומה על רוחנו נחוצה חברה כזאת, כי אם לשמור אותנו מכל שטן ופגע רע לבל יכחידו קימנו.  כי לא כבימי הבינים העת הזאת.  אז אם התעוררו זדים ועושי רשעה על בני ישראל ויקומו לעשות בו לכלה, הנה הנסים והנמלטים אל ארץ אחרת מצאו שם רֶוח והצלה, כי אחיהם קבלום בכל עת באהבה ואחוה ויתמכו בימינם עד הקימום על רגליהם, ודבר השנאה והקנאה לא נשמע עד מהרה לארצות הרחוקות, ועל כן בעת אשר בארץ אחת רדפו את בני ישראל באף, קבלום בני ארצות אחרות בשתי ידים, כי עוד טרם הגיעו עדיהם דברי השנאה והעלילות אשר שמו להנרדפים.  ועוד זאת, אז התעוררו על בני ישראל רק בשם האמונה, כי על כן בבוא אליהם צרה בארץ אחת על ידי הכהנים ושומרי משמרת האמונה ובהמלטם אל ארץ אחרת אשר שם לא נמצאו מקנאים לאמונה ישבו תחתם בטח.  לא כן כיום, עתה ישָמע כל דבר עד מהרה בכל קצוי ארץ, ואם ישָמע בארץ אחת כי היהודים נרדפים בארץ אחרת אז לא יתעוררו על השוד והרצח, כי אם רבים המה אשר יאמרו בלבם: ומדוע לא נעשה אף אנחנו כמוהם? הן לא לאמונה יגברו רודפי היהודים בארץ, כי ישיבו אל לבם בני יתר הארצות: מה להו ולאמונתם? עתה רק לכסף היהודים ילטשו עין ולא יכחדו הדבר ולא יצמידו חֹנף לדבר בשם האמונה, כי אם בשפה ברורה ישמיעו: כסף להיהודים וידנו תמצא לקחת אותו מהם בחזקה.  ולדבר הזה ימצאו עוזרים לאלפים בכל ארץ וארץ ובכל עיר ועיר.  ינסו כיום באיזה עיר אשר יחפצו, תהי וויען או פאריז, להשמיע ברחובות קריה כי כל חומד עמל רעהו ינָקה ולא יביאוהו במשפט, ונראה אם לא ימצאו כרגע מאת אלפים איש אשר יעטו אל השלל מבלי שאול אם להיהודים או לבני אמונתם הוא.  רק זרוע המשפט תעצר כח להשקיט המית הקנאה אשר תבער כמו אש בלב אלה אשר אין בידם מאומה באלה אשר עשו והצליחו, והמה נכונים בכל עת לבלעם חיים עם רכושם, אך על זאת הפקידו שומרים בכל הארצות לבל יפרוץ דלת העם פרץ, ועל כן אם יצא דבר נגד היהודים, אשר עוד לא שכח העם כי זה לא כביר היו רצוצי משפט בכל הארצות, ומה גם בהארצות אשר גם היום הנם כרמש לא מושל בו, ואם ישועו אין משפט, עתה אם יחל הנגף בארץ אחת יעבור משם הלאה הלאה כמגפה מדבקת, ובכל ארץ אשר שמה תבוא השמועה תרע ותשחית ברב או במעט, ובלי משים נהיה למשסה אם לא תעצור ידנו כח להושיע לנפשנו, וידנו תעצר כח לעשות כזאת רק על ידי חברה אשר תאחד את כל היהודים לאגודה אחת ובצר להם איש את רעהו יעזורו.  ואת הדבר הזה ראו אחדים מאוהבי עמם זה כחצי יובל שנים ויתעוררו ליסד חברה כזאת, אשר תכליתה ומטרתה תהיינה לאחד את כל בני ישראל לאגודה אחת, ויקראו בשם חברת כל ישראל חברים.

דבר גדול ומאד נעלה נפל אז בישאל בהוסד החברה הזאת, אשר ממנה פנה, ממנה יתד לאחדות הלאום, ולוּ יצאה אל הפֹעל כראוי ולוּ נהלו אותה מנהליה עד הנה במשפט ודעת וחשבון, כי אז היתה היא כיום מקור חיים לכל אלה המטים לשחת.

חברה כזאת היתה נחוצה לנו במאד מאד להחיות את מוסדות אחדותנו ותהי לנו תחת אגודות האמונה אשר נתקו בחזקת היד, וגם לתת לנו שארית בארצות אשר אין לנו בהן תקומה.  וכפי הנראה הבינו זאת מיסדי החברה, כי המה שמו עיניהם על כל הארצות אשר שם ירדפו את אחיהם ובעזרת ממשלת צרפת החישו כמה וכמה פעמים ישע לעשוקים ולא במשפט.  בארץ צרפת נולדה החברה הזאת, כי בה שגבו אחינו ויעלו למעלה ראש ויהיו לשרים ויועצים בממלכה.  ואף אדירי הכסף רבים הם אתם, אשר לעת מצוא יהיו דבריהם נשמעים.  ואחשוב כי לא אשנה אם אגזר אֹמר אשר עלילת דמשק הולידה את החברה הזאת.  שלוים ושקטים הם בני ישראל בצרפת זה כמאה שנים, ולא חשו עוד את כל התלאות והמצוקות אשר יסבלו יתר אחיהם, גם חסרון האמונה לא חשו, כי כבר היו כבני הארץ בכל דרכיהם ומנהגיהם, ורבים בהם כבר שכחו את אחיהם ואמונתם ויתערבו גם בעם הארץ ומחשבה לא עלתה על לבם: מה יהיה בדור הבא, הן בעבור עוד שנם שלשה דורות יתם ישראל מקרב הארץ כי יתבולל בין העם ולא יהי לו עוד זכרון, ולמה זה חרפו עד הנה את נפשם על האמונה ולמה נשאו וסבלו תלאות אין מספר דור אחר דור, הן לולא הקשו את ערפם עד כה כי אז כבר באה הגאולה להם? כל אלה לא זכרו ולא העלו על לב, כי אין דרך יותר נכון ובטוח להדיח את ישראל מאמונתו ואחדותו בלתי אם יתנו לו כל חקי יתר עם הארץ, כי מכיר טובה הוא ישראל, ובעד הטוב אשר יעשו לו כי תתנו לו משפטי אדם ישלם עד מהרה ביד נדיבה בכל ירושתו אשר נחל מאבותיו, רק אייזענמענגער, פפעפערקארן, שטאֶקער ואיסטאצי וכמוהם, ומוריהם מהיהודים[1] המה יעזרו לאַחד לב בני ישראל, ואחרי כי בצרפת לא היו בעת ההיא מורים נֶאמנים כאלה, לכן לא לפלא הוא כי שכחו לאט לאט את עמם ואמונתם ואולי לא העלום עוד על לב.  אך מקרה אחר פקח את עיניהם וירא להם, כי אך יבקש יעקב לשבת שלוה יקפוץ עליו רגזם של שונאיו.  בדמשק העלילו על בני ישראל את העלילה הנוראה והנתעבה, אשר אלפי פעמים הראו כחשה וזדון לב המעלילים גם יהודים גם אינם יהודים, ובכל זאת יחדשוה לבקרים, ובכל עת אשר שונאי היהודים יחפצו לשתות את דם היהודים יאמרו כי היהודים שתו את דם עולליהם, ובכן תמצא ידם לשתות דם היהודים כחפצם, והעלילה הנתעבה הזאת חדשה פניה על ידי הציר הצרפתי, כי על פי ראש הממלכה הצרפתי טהיערס היתה שומה לעולל העלילה למען הביא רעה על ישראל, כי מצא חפץ לעשות חנף לשונאי היהודים.  ולדבר הזה חרדו אלה מבני ישראל אשר עינים פקוחות להם, כי ראו כי עוד לא בידם טובם, ובחפץ שר אחד יביא שואה על מאות ואלפים מהם, ומי יודע מה יקרה בארצות אחרות אם לא יקומו להיות כאיש אחד חברים, לעזור להנחשלים? – ובכן התעוררו ליסד החברה הזאת, וכרמיע אשר בעת ההיא שב אל עמו בכל לבו על ידי המקרה הזה, כי עד הנה שכח את ישראל וכל אשר לו, כפי עדות עצמו, ורק המקרה הזה הזכירו כי עוד לא נגאל ישראל בכל הארצות, הוא עבד בכל כחו כל חייו ללחום מלחמת עמו, ואף הרבה עשו והצליחו לחשוך מטים להרג ולשלח רצוצים חפשים בארצות הקדם מקום ממשלת אמונת מחמד.  בדבר הזה שמרה החברה את תפקידה בלב נאמן וברח נכון, ולמען אחינו הנתונים בצורה לא החשתה ולא נתנה דמי לה.  אך בדבר השני אשר בו היה לה להיות לעינים לכל העם לא עשתה את חובתה, וכפי הנראה גם לא הבינה אותה.  הדבר השני היה לאחד את לב בני ישראל בכלל ולאגוד אגודתם למען יהיו כולם בעצה אחת להשכיל להיטיב להכלל, ולא רק להציל לקוחים למות כי אם גם לתת לו אחרית ותקוה, ועל ידי הדבר הזה תהיה האגודה הזאת לממלאה חסרון מוסדות הדת אשר נִתּקו עד לבלי הִקָשר.  מידיה ומנהליה כּרֻבּם כן חשבו אז כי מאום לא יחסר עוד לישראל בלתי הדעת, המה הביטו במכונם ויראו כי שקט ושלוה במגורם ויתעו לחשוב כי חכמתם עמדה להם להציב להם יד בארץ, ורק מחכמתם מכל אחיהם לכן בחרו בהם בני עם צרפת ויחלקו אתם חלק כחלק במשפט הארץ, והמה לא ידעו כי אך מקרה היה להם, וביד מקרה אחר להפוך הקערה על פיה.  אם עלתה ביד בורבאָן להסב אליהם את המלוכה, כי אז עד מהרה נוכחו לראות כי חכמתם לא עמדה להם להצילם ביום עברה וגם היא נחשבה להם לזדון, ובתעותם לחשוב כי חכמתם תחים והיא אור לנתיבתם לכן שגו אף המה להחיש תשועת ישראל על ידי השכלה וישימו כל מעינם לכונן בתי ספר באזיה ואפריקא, מקום אשר שמע ההשכלה עוד לא הגיע.  ויהי כל עמלם להשכיל את נערי בני ישראל בארצות ההנה כי ידברו בשפת צרפת וכאלה, ויחשבו כי בזה יעשו דבר גדול להכלל.

והנה אם לא נפקוד עליהם על כי עשו כזאת, כי בעת ההיא שגו כל בני ישראל מקטנם ועד גדולם לחשוב כי אך מההשכלה תשועת ישראל תמָצא, ולא בהם העון אם עתה הראו להם שונאיהם את משוגתם, אך בכל זאת אם גם לא נאשימם על הדבר הזה, בכל זאת עלינו לדבר משפט ולהראות כי לא לעזר ולהועיל היה, ואם למוותר היה אם כן היה אך למחסור.

אם כי חלילה לנו להוציא משפט כי אחרי אשר הדעת וההשכלה היו לנו למכשול, ואחרי אשר בחטאת נוראה הנן בעיני מנדינו לכן עלינו לעזוב אותן ולשוב אל דרכי אבותינו אשר מנעו את בניהם מהגיון ושפה, חלילה לנו לדבר כאלה, כי נדע מראש אשֶר שונאינו לא יחדלו בעבור זאת רֹגז, וכאשר לא הועלנו לנו כאשר הקרבנו להם לקרבן את אמונתנו ואהבת אחינו ואבותינו, כן גם אם נשכח את כל אשר למדנו ואם גם לא נִתּן את בנינו אף קרוא בספר גם אז ירבו כעשם עמנו.  וכמו שלא נעזוב את כל יתר דרכינו בחיים, הטובים והנכוחים; כאשר לא נחל לשתות לשכרה, אף כי עון גדול יֵחשב לנו כי לא גבורים הננו בַשְׁתִי, לא נחדל מהיות אנשים נאמנים לנשינו ואבות מרחמים על בנינו, אם כי כחטאת תֵּחשב לנו כי נרבה וכי נפרוץ, כן לא לנו לעזוב כל דבר או להחל בדבר על פי שונאינו, אבל גם חלילה לנו מעשות מעשינו כקופים בלי בינה והשכל.  – אמנם טובה הדעת וההשכלה, אך רק במקום אשר שם מצאו מסלות, בארץ אשר העם היושב בה יבחר בדעת, אז תפארת היא לכל בניה וגם עלינו החובה להחזיק בה, אם נמצא בזה חן ושכל טוב בעיני מנדינו או אין, כי לנו לחיות כבני אדם, ואף אם יחד עלינו יתמלאו ואף אם אלפי קולות יריעו עלינו כעל חיה נוראה, עלינו לבחר בדרכי בני אדם, והדעת כי בלי און ובעלילה יתחרו בנו מנדינו, הדעת הזאת תעודדנו לשאת ולסבול.  אך מה תועיל ההשכלה במקום אשר עוד לא ידעו מה היא? מה יועיל עץ נחמד במדבר שמם? ומה נרבה דעת ולמודים לאיש אשר נועד לבלות כל ימיו בין בהמות שדה וחיתו יער? הן לאיש כזה אך טוב כי נלמדהו ארחות חייו, כי ישכיל ויבין את אשר לפניו.  וכן היא ההשכלה הזאת אשר נשאה החברה על כנפיה עד מדברי אזיא ואפריקא.  העם היושב שם לא ידע עד מה מהשכלת איירופא ולא יחפוץ בה, אף לא תסכון לו; שפתו רחוקה מהקצה אל הקצה ושפות איירופא ומה הוֶֹה להתלמידים הלוקחים לקח בבתי הספר ויודעים לדבר כן בשפת צרפת בארצם, אשר שם לא ישמעו שפתם ובצאתם מבית הספר ישכחו אותה וכל עמל החברה והמורים יעלה בתהו.  אם גמרה החברה אֹמר להושיע לאחינו בארצות הרחוקות האלה, אז היה לה למצער לחנך את הנערים על פי דרכם, להורותם שפת עבר ושפת ערב או שפת העם אשר ישבו בו ולהראותם דרכי חיים בין העם היושב בארץ למען יסכנו למצוא חית ידם, ומה להם ולהשכלת איירופא? – ואם באמת חשבו מנהלי החברה כי אך ההשכלה תהי לאור יומם לבני ישראל, למה שמה פניה לארצות השוממות אשר עוד טרם יזָרע וטרם יצמיח בהן פרי תנובה, ולא פנתה אל צעקת אלפי רעבי דעת תאבי השכלה בארצות רוסיא ורומעניא וגאליציא וביתר ארצות איירופא, אשר לאלפים ולרבבות המה בני הנעורים אשר כבר טעמו טעם השכלה ובכל נפשם יחפצו לבא עד תכונתה, ויתרון הכשר דעת כבר נגלה בהם בשבתם בבית המדרש והישיבה ובמלאם כרסם בתלמוד, ובאיירופא הן דבר נחוץ הוא להשכיל את בני הנעורים, לבל יהיו כצאן אובדות באין משען ומחיה ולבל יהיו לצנינים בעיני עם הארץ! – ואם חפצה החברה בהשכלה למה לא תמכה בידיהם למען יוכלו להיות מורים להצעירים לימים? ממאה אשר יבאו בבית הספר בערי ארצות הקדם, אולי יצא אחד אשר ידע דבר מה, ובכסף הזה לוּ עזרו לחכמים האלה כי אז הקימו תחתיהם מאה חכמים! –

ואל יאמר איש כי החברה אספה את הכסף ובידה לעשות כטוב בעיניה (כסכלות הזאת השמיע מו"ל מכת"ע אשכנזי לישראל), כי אמנם הכסף לא לה הוא כי אם נאסף מחברים, ואספוק מאד אם עלה על לב אחד מהמתנדבים באיירופא כי הכסף הזה ילך לארצות הקדם לכונן שם בתי ספר על אף היהודים, והחברה תוציא כסף רב לשלוח שמה שלוחים להרים מכשול ולישר הדורים ולפתות את העם כי יניחו להחברה לכונן בתי ספר בארצם.  ועוד זאת, דבר החברה היה קדוש בעיני רבים, כי רבים המה נדיבי לב בישראל אשר בכל לבם יחפצו לעזוֹר לעמם, אך לא להם להרבות מחשבות במה יזכו ארחם, והמה יחשבו למשפט כי חברת כי"ח בלי כל ספק כבר נשאה ונתנה בדבר ועל פי רוב דעות הוציאה משפט, כי על כן מבלי הרבות חשבונות ישים לו דבר החברה לקו.  וזאת רואים אנו כי הבאראן הירש, אשר ימשוך ידו מכל דבר ולא יעזור ליחידים ברב ובמעט, הוא ירים תרומה רבוא רבבות למען בתי הספר בארצות הקדם, ויען מה? יען כי כן היה דבר החברה.  ולו גמרה החברה לעשות אחרת כי או הקדיש כספו ומועיל יותר.  ואם כן לו גם היתה כזאת, כי מההשכלה תצא תשועת ישראל, גם אז לא בהשכל ודעת עשו בנטעם נטע זר על אדמת הקדם ומאחיהם באיירופא העלימו עין, וכל אחת כמה וכמה כי גם זאת לא התיה, כי ההשכלה אולי תתן לחם ליחידים, אל להכלל כלו לא הועילה וגם לא תועיל עד מה.

אולם גם על הדבר הזה חלילה לנו מהביא את מנהלי החברה במשפט, כי לא המה חטאו ועוו כי אם אנחנו הגוי כלו, וגם המקרים קמו לשטן בדרכה לבל תעשה ותצליח בכל דרכיה.

שתים רעות היו בעוכרי החברה מראישתה.  מהעת אשר החלה השכלת ברלין לפרוש מצודתה על כל הארצות מני אז חדלו היהודים להחשב כבני עם אחד, ואם כן גם לא כבני אגודה אחת, ובגרון נחר קראו כלם: בנים הננו להארץ אשר בה נשב (כמו אם לוּ היה ישראל עם אחד על ידי דתו ואגודה אחת בדברים הנוגעים רק בנחלת ישראל, כי אז לא יכלו להיות בנים נאמנים להארץ אשר ישבו בה; כמו אגודת ישראל תקרא מלחמה על אחת מהארצות ואז לא ידע בן ישראל מה לעשות אם להגן על האץ או לעמוד לימין עמו?) ועל כן בקשו בכל לבב להתרחק מעל אחיהם בארצות האחרות, וחק הוא לרוב ארצות איירופא לבלתי תת לבניה להספח על חברה אחרת כללית, ובצדק תעשינה הממלכות, כי אם תוסד חברה כללית בכל הארצות אז יהיה ברבות הימים עֹז בידה לשנות פני הארצות, כי על כן כאשר יצא דבר החברה אסרו ממלכות רבות אסר על היהודים לבל יאגדו גם בארצם אגודות כאלה ולהספח על האגודה בפאריז, כי אחרי אשר היהודים בעצמם קימו וקבלו כבר כי נתפרדה החבילה ואיש לארצו ילך, איכה יכלו שרי הממשלות לחשוב אחרת? לולא פתחו בני ישראל בעצמם פה לשטן ועמדו על דעתם כי להם נחוצים מוסרות האחדות כי אז לא נופלים היו מהקטוליקים הנפזרים בארצות שונות ובכל זאת בנוגע להדת הנם כאגודה אחת בכל הארצות ובכל הממלכות.  ואם כי הבל הוא לחשוב כי נתנו לזנו הזכיות באחדותנו כמו להקטוליקים, אשר המה עושים ממלכה בתוך ממלכה וקול האב ברומא ישביח את קול כל משפט וחק בארצם, בכל זאת לא השלכנו את כלי החפץ הזה מידינו והוספנו להחשב כאגודה אחת בכל הנוגע אך לנו, כי אז לא קמו הממלכות לגזול שאת מדידינו, אך אחרי כי אנחנו בעצמנו בקשנו לנתק את המוסרות ונצטדק תמיד כי חלילה – לא נגעה בנו החטאת הזאת, ואם אנחנו חשבנו אחדותנו לנו לחטאת, איכה יתנו שרי הממלכות לנו רשות לעשות זאת? ועל כן אסרו אסר לבל יאגדו אגודה אחת בכל הארצות ועל ידי האסר הזה לא הצליחה בידי החברה להיות חברה כללית לכל ישראל, והחברות בארצות אחרות אשר נספחו עליה, היו כחברות בפני עצמן, ועל ידי הדבר הזה רבו הדעות עוד יותר, ואשר טוב היה בעיני האחת לא חן בעיני השנית ועל כן לא מצאה החברה מסלות בלבב כל איש ישראל, כי לא הבינו ערכה והטוב הרב הצפון בה.  וזאת שנית כי הארבם מבני ישראל לא האמינו בהחברה ובטוּבה לישראל, כי המה ראו פעולות החברה כי אחרי ההשכלה תלך ובה תדבק ותתאמץ לפנות לה דרך עד למרחוק, ובדבר הזה נתנה מכשול בדרכה, כי כל אלה אשר לא אחרי ההשכלה היה לבם זונה סרו ממנה ודרכיה לא הכירו.  אבל הרעה הגדולה אשר היתה למכשול להחברה לבל תהי באמת חברת כל ישראל, היא, כי ראשיה ומנהליה רק קראו לה שם נכבד כזה ובמעשיהם עשו ההפך.

אם אמנם כבד מאד מאד ליסד חברה אשר תאחד את כל בני ישראל, וכבר עוד יותר לשום לב לחפץ כל העם, ומה גם אחרי כי עוד לא לִמדו את העם לדעת מה טוב לו, אך בכל שאת ראית חובת החברה היתה להתאמץ להשיג את הדבר הכבד הזה, ולבקש לדעת מה חפץ העם.  וזאת לא עשתה מעודה.  היא נוסדה בצרפת ורוב חבריה הנותנים כסף בארץ ההיא ישבו, והמה בקשו לעשות דבר מה לאחיהם אשר ימצאו חפץ בעזרתם, כי לנפשם לא מצאו כל חפץ בחברה כזאת, כי על כן שקלו וטרו בדבר הזה רק בינם לבין עצמם, וכל אשר יזמו לעשות אותו גמרו ואותו עשו אם לא קם שטן בדרכם, אשר על כן כל המפעלות החברה היו רק לנפשה, היינו לפי חפץ ורוח מנהליה או שכיריה, או לפעמים שמעה גם בקול אחד אשר התעורר ממרחקים להשמיע עצתו ויקבלוה כדבר כל הארץ ההיא, כי איכה יכלה החברה לשלוח דברה למרחוק? בשפת צרפת? ואם כן היה בתחלה ללמד את כל בני ישראל השפה היא.  מהעשרת מילליאן נפש מישראל יבינו יותר מהעצי רב או מעט בשפת עבר, ואם כן נחוץ היה לעשות את השפה הזאת לשפת החברה, וכל דבריה ומודעותיה היו ראויים להכּתב רק עברית ולשום עליה נוספת גם שפת הארץ אשר שמה ישלחו דבריהם, ולדבר הזה נחוץ היה כל שכירי החברה ידעו שפת עבר ויבינו לכתוב בה ככל העולה עם רוחם, וגם בהמנהלים נחוץ היה כי יבינו רבים את השפה הזאת למען ידעו חפץ כל העם, אך המה לכל אלה לא שמו לבם, כי על כן לא ידעו עד היום מה חפץ העם, כי רק הדבר אשר שמעו מפי שנים שלשה הוא להם כדבר חק ומשפט, אשר על כן לא יכלה גם החברה בתחלה להיות לחברת כל ישראל.

אולם כל עוד אשר האמינו בני ישראל כי יד החברה תקיפה ודבריה שמעים בחצרות המלכים והשרים וחפצה יעש, ועת יצא הקצף על ישראל באיזו ארץ אז ידה רב לה לאמר למשחית: הרף! כל עוד אשר האמינה החברה בעצמה בכחה וכל שומעי שמעה האמנינו אף המה בדבר הזה, אז לה יאתה השם חברת כל ישראל חברים, כי די לה אם עזרה בצרות נמצא ממנה, ואם עשתה בכסף הנקבץ על ידה כטוב לכל העם או אין, אחת היא, אם ידה מצאה לפדות עשוקים ולחשוך מטים להרג.  ולו הילה כזאת גם היום, כי אז בלב נאמן קראנו לה: הכסף נתון לכם, עשו בו כטוב בעיניכם, בנו בתי ספר בארצות הקדם, או שלחו שליחים, אשר יאכלו כסף רב, לכל קצות הארץ, אם אך לאחיכם הרצוצים תחישו ישועה.  אולם לדאבון נפשנו נראה כי לא כן הוא, כי יד החברה לא תעצר כח להושיע לנרדפים ברב או במעט, ותהי עוד להפך כי שם החברה יהיה לאבן נגף לעשוקים, ושונאינו ישאו אותה על שפתם להפיח מדנים ולהשביענו קלון לאמר: ואיה איפוא היא החברה אשר כל תוכל?! ובארצות רבות ישימו אסורים עוד יותר ויותר על ידי אחינו לבל תעשינה תושיה מיראה פן יתנו יד לחברת כי"ח.  ואם אמנם כלנו נדע כי אך תואנה המה מבקשים, אך בכל זאת די לנו אם הצל לא תציל אותנו החברה ושמה יהיה לנו למכשול עון.

מנהלי החברה שגו במשגה גדול מאד זה שנים רבות בדמותם כי להם הכח והגבורה לצות על שרי ארצות שונות כי יסירו ידיהם מבני ישראל.  אמת הדבר כי הצליח בידם לעזור לפעמים בארצות הקדם להוציא ממסגר אסיר, ובדבר הזה רם לבם ולב כל אחינו, אך המה לא ידעו כי לא בכחם ולא בחכמתם עשו זאת, כי אם כלי חפץ היו למעשה אחרים, וגבוהים מעליהם עשו חפץ נפשם בתתם להם שאלתם.

לצנינים היא בעיני רוב ממשלות איירופא כי עוד יש ממשלה בארץ אשר בשם אמונה אחרת תדגול; ואם על פי חפץ הממלכות האלה יצא דבר כי אז כבר לא היתה שארית לכל ממשלה אשר באמונת מחמד תחסה, אך עין הממשלות האלה צרה אשה ברעותה ומיראת האחת פן יגדל חלק רעותה מחלקה ביום החלוקה, לכן תפריענה אשה מרעותה מעבודתה, ובכל זאת יקרעו על יד על יד מהממלכות האלה.  כן היתה אלגיר לצרפת למשסה וכן תהי טוניס, כן לקחה לה אויסטריא את באסניען והערצאגאווינא, וכן יסדו ממשלות חדשות: רומעניא, סערביא, מאנטענעגרא ובולגאריא למען תצאנה מרשות דת מחמד, וכן תלטושנה עיניהן איטאליא לטריפוליס ואנגליה וצרפת למצרים, וישישו על כל מקרה אשר יביא לידם להתערב במשטרי ממלכות האיסלאם.  ואף כי נאפוליון השלישי אשר ישב ויצפה לכל מקרה למען ישמיע קולו ויחתו ממנו כל הארצות הקרובות והרחוקות למען יכבדוהו ויגורו ממנו גם בארצו, והוא שש לעשות כל אשר בקשו ממנו אם אך מצא שעת הכּשׁר להתערב בריב לא לו, וכאשר קרה כי בטוניס או מאראקא פגעו בבני ישראל וראשי חברת כל ישראל חברים בקשו לעמוד לימינם אז עשתה זאת ממלכת צרפת בכל לב, כי חפצה להשמיע קולה, ובדבר הזה הן יכלה גם להתפרא כי היא סוככת על משפטי האדם.  ונאפוליון אשר הפיר משפט בארצו וכל עול לא נבצר ממנו הוא מהר לעשות משפט בארצות אחרות.  והממשלות האחרות אשר קנאו בצרפת גם יראו ממנה פן כאשר שלחה דברה לדבר משפט בעד היהודים כן תציב לה שם יד, אף המה מהרו כפעם בפעם לעמוד לימין היהודים, ולפעמים נמצאו גם שרי ממלכה אשר בחפץ לבם קמו להגן על היהודים, אך כל אשר נעשה לא על פי החברה כחברה נעשה, כי אם על פי אחדים אשר המה היו גם חברי החברה ולוּ גם לא היו חברי החברה גם אז מצאה ידם לעשות כזאת, כאשר כן היה לישראל בכל דור ודור.  אך מנהלי החברה לא ראו נכוחות ויתנו לבם כלב שרים ורוזנים אשר דבריהם נשמעים ונעישם, וינסו את כחם גם בארצות אחרות, בארצות אשר לא אמונת האיסלאם שוררת בהן, ויכָּשלו בהליכתם ויכשילו גם רבים, וכל אלה אשר אליהם הביטו בושו משִׂברם.

מהעת אשר החלו לרדוף ברומעניא את בני ישראל על צואר ברדיפות נוראות מאין כמוהן, מני אז נראה לכל כי נשתה גבורת חברת כי"ח ובכל אשר תפנה לא תצליח.  שועת בני ישראל מרומעניא נשמעה עד קצוי ארץ ומנהלי החברה התעוררו ויעירו את הממלכות כי יחישו עזרה לעם רצוץ משפט וגם הבטיחו אותם השרים לעשות, אך כל עמלם עלה בתהו, ותהי להפך כי מיום ליום הוסיפו המרעים להציק להם, ובגלל חברת כי"ח הוסיפו לחדש כעשם עמם כל היום, ועד הים הזה לא יחדלו רֹגז, רק בגלל חברת כי"ח אשר קמה לעזור לישראל.  ולא אספוק אף רגע כי הרבה הרבה הוסיפו שונאי ישראל לעשות רעה להם יען כי למרחקים עיניהם נשואות לעזרה, ועל כן הראו להם כי שוא תקותם, כי לא ממשלה חוסה בדת האיסלאם היא ממשלת רומעניא, ותהי להפך כי היא קמה בתורגמא ועל כן שלום היה לה ולא פחד יתר ממשלות איירופא על פניה.

ואל יתעה איש לאמר כי רק יען כי נשברה זרוע נאפוליון וקול צרפת לא נשמע בסברי המדינות כמקדם על כן שפלה יד החברה; משגה הוא! רדיפות בני ישראל ברומעניא החלו בעת אשר יד צרפת היתה תקיפה, ואחרי כן אם גם לא בקשה צרפת להתרומם ולצות במפגיע על רומעניא לבל תוסיף חמס, אך היה לה לכל הפחות לבלתי עזור לרעה, וממשלת צרפת עזרה לרומעניא להטות ידה על היהודים כחפצה, והיא היא אמצה רוחה לבל תשוב מדרכה, ומדוע לא הצליח בידי החברה לעצור בעד הרעה אשר יצאה מארצם?

אחרי אשר רומעניא מנעה להיטיב את דרכה, ואחרי אשר שרי כל הממלכות השמיעו דבריהם כי רע המעשה בעיני יתר הממשלות, ורמעניא מאנה הקשב, נמנו וגמרו לבלתי כרות אמנה במקנה וקנין (האנדעלס פערטראג) עם רומעניא בלתי אם תשנה את חקיה בדבר היהודים, כי איכה תוכלנה למשל צרפת ובריטאניא ואויסטריא, אשר בקרבן משפט אחד ליהודי ולעם הארץ, לראות כי אזרחי ארצן יבּדלו מהקהל בבואם לרומעניא, ולוּ הקימו הממלכות את דבריהן כי אז לא היתה תקומה לרומעניא ונאלצה למרות חפצה לבטל רצונה מפני רצון הממלכות, אבל ממשלת צרפת אשר בקשה כי האמנה תהיה כחפצה, מהרה ותקפוץ בראש ותרות את האמנה, ואחריה נמשכה אויסטריא, אשר התנצלה כי היא אך כמעשה ארץ צרפת עשתה, ואחריהן נמשכו עוד רבות, מלבד ארץ אשכנז אשר לא כרתה ברית יען כי לב ביסמארק היה אז טוב על היהודים, אך אחרי כי רוב הממלכות כרתו הברית לכן הרימה רומעניא את ראשה עוד יותר.  באויסטריא קם שאן נגד אנדראססי; גיסקרא ורעיו אוהבי החפש והמשפט פקדו עליו אפם בגלל הדבר הזה, אך הוא מצא לו פתחון פה בשומו האשמה על צרפת, וגם איש יהודי, אחד הנבחרים, עמד לימין אנדראססי להצדיקו.  ובזה מלאו את ידי רומעניא לעשות כחפצה וכן עשתה כלל אשר מצאה ידה.

ובהקבץ צירי הממלכות לברלין ומשפט היהודים יצא אור על פי כל הממלכות, בכל זאת רומעניא עושה כחפצה, ועוד תעמיק תשחית הרבה יתק מקדם, ולא יֵאמן כי יסֻפר מכל הצרות והמצוקות אשר יסבלו בני ישראל שמה כיום הזה.  תסמר שערת בשרי בקראי את המכתבים אשר יכתבו אלי יום יום קינים והנה והי, וחברת כל ישראל חברים איה היא? כן יצעקו בני ישראל משֶבר ברוח, וכן ימלאו שונאיהם לעג פיהם כל היום.

ואמנם החברה איפה היא? האמנם לא תדע מכל הנעשה שם? או כבר נלאתה ותאטום אזנה משמוע בקול אחיה? אך לא! יודעים אנחנו כלנו כי לו מצאה יד החברה לעשות דבר מה כי אז עשתה בחפץ לב, ויודעים אנחנו כי היא עשתה ותחפוץ לעשות גם במקום אשר לא לעזר ולא להועיל יהיה,[2] אך היא לא יכלה עשות מאומה לא אז ולא היום, ורק נתעתה להאמין בכחה ותחל בדבר אשר גדול הוא מכחה, ותשגה לחשוב כי בכחה עזרה לאחדים מאחינו בארצות הקדם ולא ראתה כי אך כלי חפץ היתה אז להממשלות ובמקום אשר הממשלות לא תמצאנה חפץ בה אז יאטמו האזנים.  וכל בני ישראל שגו ויתעו לשום בהחברה מבטחם בדמותם כי היא כל תוכל, כי כן דרך אחינו הנתונים מאז בצרה ושביה לכרוע ברך לפני כל מלבוש בן חורים, ואם שמע כי אחד מאחיו זכה לאיזה משרה אז יגדיל את גדלו עד כי לראש בממלכה יעשהו, וכל ריטטער בעיניו כמלאך אלהים וכל באראן כאל עליון, ולו הכח והגולה והחכמה, אולם בואם עדיהם יבהלו לראות כי אין בין באראן עברי למלמד עברי רק שנוי השם והכסף בלבד, ובאראן עברי רק על פני דלת העם המצפים לחסדו יכּבד ובעיני יתר העם הוא יהודי ככל אחיו, ובאראן עברי בלי כסף יהי למנוד ראש כמלמד ובטלן.  ואין לכלל ישראל מהבאראנים שבהם, אלא כי גם את עונם ישאו, וחטאת גאות הבאראן וכל אשמותיו תחולנה על ראש כל איש ישראל, ובקנא העם בהבאראן העברי וידם תקצר מעשות לו רעה ישפכו את חמתם על העניים והאביונים.  זאת היתה גם להחברה גם להמחזיקים בה כי לא ידעו את כחם ויתעו ללכת בדרכים אשר לא ידעו, ויחפצו לעשות מעשים ולא בכח ידיהם.  ולא נפקוד עליהם אם נתעו בדרכם, הן גם המה אך בני אדם הם, ואחרי כי ההצלחה היתה פעם אחת משחקת להם דמו כי לעולם חסן.  ולא המה לבדם נתעו כי אם כל העם, כל העם דִמה כי כבר מצא מנוחה באיירופא, וחמת האויב לא עוד עליו תנוח, ועתה נפקחו עיניהם לראות כי השאול פתוחה לרגלם, כי על כן לא במשפט נבוא את מנהלי החברה על כי ידם לא עשתה תושיה, כי אם את כל העם.  אולם עתה בראותם כי כל תקותם להיות למושיעים   לישראל, בחכמתם או בכח ידיהם ולשונם, עלתה בתהו, כי בני ישראל נתונים לבז ולמשסה לשונאיהם ואין אומר השב, עתה הן באה העת כי ישיבו זאת מנהלי החברה אל לבם ויאמרו לנפשם: לעזור לאחינו נגד אויביהם מחוץ קצרה ידנו, הבו ונעזור להם בבית, נתעורר ונעשה מעשים אשר יהיו למעוז להגוי כלו כיום הזה וגם בימים הבאים.  החובה והמצוה היו על מנהלי החברה לחשוב כזאת ולאסוף ידיהם מהלחם עוד במקום אשר לא יצליחו, ורק יוסיפו אש להמדורה להצית את השנאה עוד יותר, ולשום עינם ולבם לעשות את אשר בידם לעשות.

אבל לדאבון כלנו נראה כי עד היום הזה הנם עושים כמשפטיהם הראשונים, רק את נפשם יוָעצו ודבר העם לא יגיע אליהם, ויגמרו אֹמר ויעשו כהעולה על רוחם בטרם הרבו עצה ומזמה אם יכּון הדבר אם אין.

מעשה אשר לא יֵעשה עשתה החברה בעת הזאת.  בארץ רומעניא לא הושיעה רק הרבתה המכאובים ועתה קמה לעשות דבר אשר אם חלילה יצא אל הפֹעל תהיה ממנו כלה לשארית ישראל.  שועת שנים או שלשה מילליאן עשוקים עלתה באזני יתר אחיהם ומה היה על המושיעים האלה לעשות? הלא אחת משתי אלה: לקרא אספה כללית מהארצות אשר שם נגעו באחינו ידי האויבים למען דעת הדבר כמו; או להטות אזן לכל הפחות לדברי היודעים את מצב העשוקים האלה, לקרוא את דברי המ"ע העברים (העברים דוקא, כי מכה"ע בשפות אחרות לא ידעו ולא יוכלו לדעת מאומה ממצב אחיהם בארצות ההנה) אשר בהם דובר רוח אלפי הנאנחים ולקבץ מכתבים ודעות שונות ולשקול אותם בפלד הבחינה ואחרי כן עשות דבר.  ולא אחת מאלה עשתה החברה, היא לא קראה אספה ולא שמעה בקול המכ"ע העברים, גם לא בקשה לדעת את אשר תעשה, בלתי אם נמנתה וגמרה להעביר אחדים מאחינו אל אמעריקא ותרע ותשחית מאד מאד לאחינו ברעות רבות ונאמנות:

א) כי על ידי המעשה הזה בלבלה את הדעות וכבד מאת הדבר לשוב ולתקן את אשר עותה החברה, כי לוּ נעשה הדבר בחשבון ודעת כי אז רבו המתנדבים והכסף לא ירד לטמיון, לשליחים אשר שלחו להעביר הגולים. 

ב) כי הביאה מגנת לב לאלפי אלפים נאנחים ונאנקים אשר קוו לתשועת החברה ואין, כי רק אלף וחמש מאות איש חלצה מן המצר, טפה הוציאה מן הים, והנותרים נותרו לאנחות ועוד תכבד עליהם יותר יד רודפיהם.

ג) כי גם לאלה אשר לחה לאמעריקא לא הביאה פדות ורוחה כי אם לעבדים מכרה אותם, כאשר כן יקראו בחזקה אחינו באמעריקא: מדוע שלחתם הנה את העשוקים ולא קראתם אותם אליכם.

ד) כי הוציאה את הכסף הנקבץ לדבר אשר לא לעזר יהיה לישראל כי אם למחתה ובשת.

ה) כי עיני בני ישראל נשואות עוד אל החברה ויחכו במעשיהם עליה ועל כן לא יָחֵלו לעשות בעצמם דבר מה, כי כן הסכינו לשאת אך אל החברה עיניהם בכל דבר אשר למען הכלל הוא.  ובכל הדברים האלה עתידים המה מנהלי החברה לתן את הדין.  אמנם אין לנו יום בחירה אשר בו יפקדו החברים על הראשים את עונם ויגידו להם על פניהם את עותתם, אך חמת כל בני ישראל עליהם תרד, כי המה הרעו להם כעת יותר משונאיהם, כי שונאיהם הטו עליהם ידם לגרשם מקרבם ומנהלי החברה שמו מכשול לרגלם לבל ימצאו מקום מקלט.

ואל יאמר איש כי החברה לא ידעה מה לעשות ומבלי דעת דרך יותר נאמן בחרה בזה, בדבר אשר אחרי כן תראה את עותתה, כי לא כן הוא.  הלא לכל רופא לשאול את פי החולה לדעת מה מחלתו, ומפי החולה יצא דבר, והחברה לא לבד כי לא חקרה ודרשה היטיב לדעת הדבר, כי אם גם אטמה אזנה משמוע.  למנהלי החברה היה לדעת כי מ"ע כהמגיד אשר עשרים ושש שנים הוא מתהלך בישראל ואלפים קוראים לו, הוא ידע את מצב ישראל ומה טוב לו, גם להשחר אלפי קוראים ודבר לו עם כל חכמי רוסיא ורומעניא וידע את מחסורם, המליץ והצפירה יופיעו ברוסיא ובלי ספק ידעו מה טוב לאחיהם, החבצלת יופיע בירושלים ויראה את הארץ לפניו, ואם כן כל המכת"ע אשר לישראל (מלבד אחד אשר אין קוראים לו והוא שכוּר הוא מהחברה או משכיריה) פה אחד הביעו, איש איש לפי דרכו, כי אך לארץ ישראל ישלחו את הפליטים.  ואם כן היה להחברה לשום להדברים האלה לב, ואם קטנה היתה לה העדות הזאת, הנה היה לה לחקור ולדרוש, כי חברות רבות נוסדו ברומעניא וגאליציא וגם ברוסיא, אם תרשה הממשלה, ומגמת פני כולן היא אך ארץ ישראל, ואף חברה אחת לא נוסדה למען ישוב אמעריקא, ואם אין זה אות ומופת כי אך זה חפץ העם, העם אשר ידע את מכאובו ואשר יחפוץ להנצל מכל רע? ואים יקומו אחדים היושבים בטח ולהם לא יחסר דבר, והמה אינם יודעים מאומה מכל הנעשה לישראל, ויכריחו את האמללים ללכת בדרך למרות רוחם? כי אמנם למרות רוחם הלכו הגולים לאמעריקא, כי לוּ נתנו להם ידים ללכת לארץ ישראל כי אז בחרו בה בכל לב, אך מה היה להאמללים לעשות אם העזרה תנתן להם רק אם לאמיריקא ישימו פניהם? כל אלה עשתה החברה ולא השיבה אל לבה, כי לוּ שלחה את האלף וחמש מאות לארץ ישראל, כי אז היו אלה הראשונים אשר יסדו את הארץ ואחריהם נמשכו גם יתר אחיהם, וכל החברות אשר נוסדו בין כה וכה לתכלית ישוב ארץ ישראל, הן החרו החזיקו בידה, ולעת כזאת מצאה ידה בעזר יתר החברות לא רק לשלוח אלף וחמש מאות, כי אם עשר פעמים כמספר הזה, ועתה לא תעשינה החברות האלה תושיה, יען כי חברת כי"ח דמה מכשול בדרכן ותבלבל את המחשבות.  ואחרי כל אלה עוד תמצא החברה און לה לדבר בהודעותיה ובאלה מהמכת"ע אשר יהיו לה לפה, להתפאר במעשה הצדקה אשר עשתה להיהודים בעת אשר שדדה רֵבֶץ אלפים, אשר נהרו אחרי הקריאה לבראדי ושם ימקו בענים, ואשר עזבו את מקומם ללכת לבראדי ובדרך שמעו שמועה כי עזרת החברה הבל! ורבו רבבות אשר עליהם יפקדו כיום עון הנמלטים ועון החברה גם יחד, ויכבידו עליהם לשאת במשא המס בכסף ובאנשי חיל, כמו בארצם ישבו, כי גם בדבר הזה בני ישראל ערבים זה בזה, ולא יגרע מהמס מהנותרים גם אם יפקדו חציָם...  התהלה הזאת אשר תהלל פעולתה ואשר תתן למהלליה לפזר לה תהלה על מפעלם זה, תַּראֵנו כי מנהלי החברה ימאנו לשוב, וכלה ונחרצה היא מלפניהם לשום מכשול בדרך ישראל ולהפוך כל מישור למעקשים, ועל כן החובה והמצוה על כל אוהב עמו לקום ולהלחם בעד אחיו הטמללים הנתונים לבז ולמשיסה לאויביהם ולאחיהם.

אמנם בטרם אשר נגזר אֹמר מה לעשות עלינו להתבונן מעט אל החברה ואל יעציה ומנהליה ונחקור מה היה לה כי תתקומם פתאם מול עמה תחת אשר עד כה אך טובת אמה ושלומו היה כל חפצה? כי אמנם סר לב נהלי החברה פתאם מאחרי עמם ויהפכו לאויבים לו? – אך לא! חלילה לנו מתת אף מחשבה כזאת לעלות על לוח לבנו! כל מנהלי החברה בפאריז, וויען וברלין אנשי המעלה המה, אנשים ידועים ונכבדים, אנשים אשר לא לנפשם יעבדו, כי המה בצל הכסף ובצל הכבוד ישבו ולא ייראו רע וכל עמלם הוא רק לעמם האמלל.  כמעט כל מנהלי החברה המה אנשים אשר איש איש תפארת הוא לעמו, ואם לקחו עליהם המשרה להיות מנהלי החברה עשו זאת רק לשם עמם – כל זה לא נכחד מכלנו ואני אדע רֻבּם פנים אל פנים, ומחשבותיהם ודרכיה לא נכחדו ממני, ואם אפקוד כיום על פעולת החברה לא על המנהלים, על איש איש, אטיף מלתי, כי אם על פעולת החברה בכלל, והיא לא תעמוד במשפט.

אמת היא כי נקל להביא במשפט מעשי אחרים מעשות דבר טוב, ואם השופט יבא עד מקום העושה אולי יעשה כמהו או גם ירע ממנו, ובכל זאת יובא כל מעשה במשפט, ואם אין משפט אז יהיה כל מעשה תהו והבל.  ועל כן כל אשר יקום לעשות דבר לא רק לנפשו כי אם למען הכלל עליו לדעת מראש כי מעשיו יובאו במשפט, ועל כן עליו להכין נפשו בתחלה לדעת מראש כי מעשיו יובאו במשפט, ועל כן עליו להכין נפשו בתחלה לדעת משפט אחרים על המעשה ולא יעשה רק כהעולה על רוחו,  כי אם יעשה איש למען אחרים אך כהעולה על רוחו, אז נדע מראש כי פעולתו לא תכון ועל הרוב תביא גם רעה רבה, כי כאשר על המורה לתכן רוח התלמיד ולדבר אליו דברים לפי שכלו, לא לפי שכל המורה, כן על העובד למען אחרים לעשות הפעולה אשר תכון להנעזרים ולא לפי דרך העוזר.   ולפעמים יהיה העוזר איש צדקות וחסד וחפץ בכל לב להושיע, ובכל זאת יכשל בצדקתו יען כי לא יבין את רוח הנעזרים ולא ידע במה יקמם על רגליהם.  והשגיאה הזאת רובצת כחטאת לפתח חברת כי"ח מאז.  כן היתה עזרתה לבני ארצות הקדם בתתה להם מורים ובתי ספר במקומות אשר אין חפץ בהם, כן היתה עזרת חברים כ"י בוויען לבני רומעניא, וכן תהי עתה בעד כלל ישראל.

גם חברה עוזרת אשר תוסד במקום אשר שמה דרושה העזרה תשנה כפעם בפעם, יען כי ראשיה יבָּחרו לא מאלה המבקשים עזרה כי אם מאלה אשר יתנו עזרה, והעשיר לא ידע לב העני ולא יוכל לדון אותו עד שיגיע למקומו, וכיון שיגיע למקומו אז הלא גם הוא בין הנכשלים ואז גם קולו לא נשמע, כי על כן לפבנים בישראל בכל דבר צדקה היו העשירים רק הנותנים והחכמים חוו דעתם איך לעשות מעשה הצדקה, גם כיום הזה בכל הארצות אשר בהן דבר העם נשמע בבית המחוקקים יבחרו על הרוב חכמים ולא עשירים, ועשירים יבחרו רק כאשר יד ושם להם גם בחכמת המדינה והאוצרות וכאלה, והנבחרים ידעו היטיב את רוח הבוחרים בהם, ואחרי כל אלה יצא כפעם בפעם גם משפט מעֻקל, ומעשה הצדקה לא בצדקה יֵעשה, כי כל איש ישנה אם מעט או הרבה ואף כי אם תוסד חברה בארץ נכריה, הרחק מהמקום אשר שם יושבים המצפים לעזרה, אשר לא ידעו אף לא יבינו את מצב האמללים, וגם בנפשם לא יוכלו לשער אף שמץ מכל הצרות אשר יאפפום, ואיכה יהיו המה המושיעים להמצפים לחסדם? עזרת עושי חסד כאלה היא כעזרת רופא אשר ישלח דבר רפואתו במכתב מבלי אשר ראה את החולה וגם לא שמע ולא הקשיב מה יחסר לו.  המנהלים בפאריז וויען וברלין חכמים המה אך לא לישראל, כי רֻבּם לא ידעו עד מה מישראל ודרכיו; והמה יושבים באהליהם ספונים, כבודם חדש עמהם בצאתם שער אלי קרת ומהם רבים אשר על שכמם משרה כבודה בממשלה, ובאמת חסדם גדול הוא מאד אם ינדבו רגעים מספר מהשעות אשר מנו להם, גם למען אחיהם.  הקרבן הזה גדול הוא מכסף, כי אם לסוחרים העת ככס, תֵחשב, הנה לבעלי משרה יקרה העת מפז.  ובכן יבאו לפעמים אל אספה וידברו בנחת ובטחה דבריהם, כי כבוד כל אחד גדול בעיני רעהו עד כי יפחד מאד וישים משמרת למשמרת למו פיו לבל יעבור חלילה על דל שפתיו דבא אשר לא לכבוד יהיה לרעהו, ומפתח שפתי כל הדובר הוא: בקשת מחילה מהדובר לפניו כי חלילה לא לבטל דבריו כונתו, ויחתום דברו באחרית דבר כי רק דעתו הקלושה השמיע, ובכן יתמו הדברים בהקדמה ובאחרית דבר והספה תמה והנאספים ימלאו ידי הראש לעושת כישר בעיניו, והראש לא יקח גדולה לעצמו כי אם יתן דבר בפי המזכיר אשר שכוּר הוא והוא יעשה כחפצו.  ובכן תהיה על הרוב פעולת החברה לא פעולת חבריה החכמים אנשי השם אשר אליהם ישאו עיניהם כל אחיהם בארצות הקרובות והרחוקות, כי אם פעולת המזכיר, אם איש לב הוא ויחפוץ לעבוד בשכרו, ואם עצל הוא או יקבל שכרו משלם ולא יעשה מאומה, ועיני המצפים בצפיתם תכלינה עיניהם ומאומה לא יֵעשה, וכעבור שבועות וירחים תאסף אספה שנית וכמשפט הראשונה יֵעשה.  המלאכה הזאת אמנם דיה לכל חברה, אשר תכליתה לעשות דבר טוב למען חבריה: לתקן תקנות ולבחר בדרכים טובים למען החברה אשר כל חבריה שלוים ושקטים במכונם ומטרת האגודה היא האגודה ולא יותר.  אבל אם דמע ודם ישטפו בחוצות, אם צעקת עשוקים ורצוצים תעלה עד לשמים, אם נשים ועוללים יתגוללו בחוצות כי השמו נויהם והמה עטופים בזלעפות רעב, אם קול קורע לב ומרגיז רוח יתפרץ מגרון אלפים ורבבות אשר יפערו פיהם ויחהו לעזרה כדגים שנאחזים במצודה עת יעלו אל היבשה, אם בעת כזאת, אשר המות יקצור קצירו בהקורבנות האלה, וראשינו ומנהלינו יושבים ומאריכים בהקדמות והסכמות, או לא ישבו כל עיקר, כי בעת הקיץ ישאפו ללון בכרמים ולא יבאו העירה ששם חום בוער, ובחֹרף גדול הקור ויפחדו פן יבֻלע להם, וכאשר ישמיע איש דבר באזניהם יאמרו לו כי יחכה ליום האספה, וביום האספה לא יגמרו אֹמר ולא יחליטו מאומה כי אם יעזבו הדבר בצריך עיון, ואם יתעוררו לעושת אז ינתן הדבר בידי המזכיר והוא יעשה בשם החברה, אם כזאת יֵעשה, אז אוי אוי להם להמצפים לעזרה! ושבעים ושבעה אוי ואבוי להם כי בטחו במשענת כזאת ולא עשו בעצמם מאומה, אשר אולי מצאה ידם להושיע לנפשם לולא בושו כי בטחו בעזרת החברה...

הוא הדבר אשר אמרתי, לא מנהלי החברה אשמים בדבר כי אם רִחוק המקום והמצב ובאשר המה אינם יודעים עד מה מכל הנעשה לאחיהם ולא יבינו כי פן ירעו יותר מאשר ייטיבו.

ובכל זאת רע ומר לכל אוהב עמו לנגוע בהחברה, לערער יסודותיה ולהשחית את אשר כבר עשו ואשר נשרש בקרב לב העם זה יותר מעשרים שנה.  בנפשי נשבעתי כי כרצח בעצמותי היו הדברים אשר הטחתי כלפי החברה במאמרי בהשחר, נגד החברה, אשר בכל נפשי עבדתי לה, וכל לבי היה מלא מאהבתה, וכל אשר עשיתי אם גם מעט הוא אך לא כשכיר המקבל שכר כי אם חנם, וגם מכספי שחדתי לעבודתי זאת, ובכל עת מצוא נשאתי שם החברה על דל עטי באהבה וכבוד, וכדבר שבקדושה היה שמה בעיני[3], ובלי ספק כמוני כן יחושוּ גם כל אלה אשר יתקוממו כיום נגד החברה, וכמוני כן יחפצו גם המה לא לשום מכשולים בדרכה כי אם להגדילה ולהאדירה ולרומם קרנה למען תהי עטרת תפארת לכל העם ויסוד מוסד לו לבל ימוט.  ועוד לא עבר המועד, עוד בידה להיטיב את אשר עותה, עוד בידה למצוא מסלול ודרך להושיע לעמה תשועת עולמים, ואם היא תחפוץ אז תעשה וגם תוכל, כי עוד גדול כבודה בעיני העם, ועוד לא נגעו בה שִני המשפט עד להשחית, ועוד ביד אוהבי עמם אשר קולם נשמע להרים כבודה עד למרחוק ולהביא לה כל בעלי העזרה כי יתנו ידם לה ויחד יעשו כאשר תמצא ידם למען עמם האמלל – יודעים אנחנו בנפשנו, כי לא על נקלה ולא בימים מעטים תוָסד ותכּונן חברה כחברת כל ישראל חברים, יודעים אנחנו כי אחינו יוקירו ויכבדו את כל אשר נתיַשן, יודעים אנחנו את רוח אחינו כי ישימו מבטחם הרבה יתר באנשי השם מאנשי המעשה, כי על כן מה טוב יהיה אם החברה תפנה לבקשתנו.  בתפלה ותחנה ובקשה נבקש מאת החברה בפאריז (כי אם היא תגמר אֹמר אז אחריה גם רעותיה תמשכנה) כי תשים לבה אל חפצנו בדבר ישוב ארץ ישראל, כי אם תעשה זאת אז תספחנה אליה כל החברות אשר נוסדו למטרה זאת, ועוד יש דרך נאמן ובטוח להשיג אלפים ורבבות לחפץ הזה (ונכון הנני להשמיע את הדרך הזה להחברה אם תאות לנו) ובשמה נעשה ונצליח עד מהרה, כי עתה היא העת הרצויה, עתה רבים המה החפצים בדבר הזה ורבים המה הנכונים להביא קרבן רב בְכסף, עתה עוד פתח פתוח לנו לצאת לרוחה  כל עוד לא עֻממה נחלת המשפט באיירופא, עוד קרנים מידי החֹפש לנו, אך נספוק מאד אם לאֹרך ימים יהיה.  רואים אנחנו בעינינו כי ברוב הארצות ירד שמש החֹפש והמשפט מטה מטה, ואין שם לנו בטוחות אם לא תגבר יד הכחנים ותעשה חיל עוד אחת מעט ואז נחפוץ בישוב ארץ ישראל ולא יתנו לנו.  כיום יאַיְמו אותנו שונאינו בזכרון ארץ ישראל, וכאשר יראו כי נחפוץ אז ישובו מדרכיהם ויהפכו פני המלחמה לבלתי תת לנו חפצנו.  ועל כן אם נמהר ונוציא הדבר למענהו, היינו אם נצליח להושיב רק אלפ או אלפים משפחות בארץ ישראל על פי משפטים חזקים ונאמנים כאשר יעשו כעת חוזה עם ממלכת תוגרמא, אז נדע כי יסדנו מרום מקלט לכל הנרדפים מאחינו.  זכרו ואל תשכחו כי כל עובדי האדמה האשכנזים מצאו חפץ בהארץ, ואם יארכו הימים אז לא תותר עוד אחוזה לנו.  זכרו כי רוח בני שם לזרא הוא ליושבי איירופא ועל כל העונות יגדל עון רוח בני שם, ישובו איפוא אלה אשר רוח בני שם להם אל ארץ בני שם.  הן בזאת נבטח כי אף אם לא ניטיב לנו בארץ ישראל, בכל זאת לא ירע גודל הבאים שמה מגורל אחינו בארצות רומעניא ודומיה.  ואם העת הזאת תעבור באין מעשה אז תהי לנו בכיה לדורות, ואת כל אלה זכרו אתם מנהלי החברה כי"ח והתבוננו מאד כי בידכם לעשות הרבה ואל תאמרו: קצרה ידנו, כי לא כן הוא! אם אך תתנו ידכם אל הדבר אז תעשו ותוכלו וכל אוהבי עמם הישרים בלבותם אחריכם ילכו לא במחיר ולא בשוחד.  אל תחשו ואל תשקוטו, כי אם אתם תחשו לעת כזאת מי יודע אם לא יצלח בידי אחרים לעשות, בידי אלה אשר לא לנו המה, והארץ הזאת תהיה בידם לאבן חן למשוך אליהם את העשוקים והנרדפים ויעבירום על דת? לשלוח את אחינו לאמעריקא הוא כמו להעבירם על דתם, ולבלתי עזור להם לקנות אחוזה בארץ ישראל הוא להעבירם על דתם בפעל.  כל אלה שיבו אל לבכם וקראו קריאה גדולה לאחיכם כי חפצכם לקנות אחוזה בארצנו, לא ליסד ממלכה או ממשלה, כי אם להאכיל לחם לעובדים האובדים והנדחים בארצות אויביהם.  שימו לבכם לקריאה הזאת! אך אם חלילה יקומו מסיתים וידחו לבכם מאחרי הדבר הגדול הזה אשר בו תלוי עתה שלוום ישראל ואחדותו, אם חלילה תוסיפו לאטום את אזניכם משמוע את חפץ העם ותלכו אחרי חפץ האחדים, ידוע תדעו כי אתם הסבותם בנפש אחיכם, ואתם הסבותם גם בנפש החברה כל ישראל חברים.  אל תשכחו כי נקל להרוס מלבנות, ואם לא תתעוררו לעשות את אשר עליכם, רק עליכם החובה לעשות, אז הלא תכבידו אכפכם על אוהבי עמם לקום לקראתכם, ואל תבטחו בדברי ההבל אשר יביעו לכם חנפים כי אשיות החברה חזקות וכל כלי יוצר עליה לא יצלח.  שקר המה דוברים! – לא נוכל לבטוח כי תמצא ידנו להקים חברה אחרת אשר תתפשט בכל העולם, אך זאת נדע נאמנה כי גם החברה כי"ח לא תקום אם תמאן לשמוע בקול העם ועשות את אשר עליה החובה לעשות.  ואם גם כסלע איתן תהי החברה וכל יד לא תגיעה, אך למען מי תהיה? האם למען בני פאריז? הן האובדים והנדחים הראו כולם לדעת כי רק אחרי ארץ ישראל לבם הולך ועדים המה דברי הכותבים ועדים המה חברי החברות אשר נוסדו לדבר הזה, ואם כן אם גם תקום החברה ולא תמוט גם אז תהי כלא היתה, אחרי כי לא תעשה את אשר נטל עליה, אולם גם זאת לא תהי, כי החברה לא תעמוד ונפול תפול, כי אחד מהדברים הצריכים שמירה יתרה היא חברה, ואם לא שומרים כי אם לוחמים יעטרוה ירפה כחה.  ואם אמנם מלחמה כזאת לא תֵראה לעין, כי לא על שדה קטל יערכו מערכה מול מערכה, אשר הגבורים ישאו ראשם והנחשלים ינוסו מנוסת חרב, או יהיו למשסה – מלחמה כזאת ילחמו לאט לאט וגבורים מנצחים לא יצאו מהמלחמה כי אם נחשלים ונכשלים בשתי המערכות, אך כח החברה ירפה לאט לאט, ואז יראו ויבינו כי הדבר הטוב הגדול והאחד אשר נעשה בישראל למען הכלל ואשר בידו היה להיות חומה בצורה לכל העם, גם אם הוא עלה בתהו, מחטאת מנהליו ועון נביאיו אשר לא ידעו משפט עמם...

אך אולי יש את לבבכם דבר לאמר כי אך דברים אחדים יצא מפינו ולא חפץ העם, לכן אין דרך אחרת בלתי אם תעשו כאשר אמרתי כבר זה ירחים אחדים: אספו אספה אל מקום אחד וקראו שמה נבחרים מקרב בני ישראל מהארצות ששם ירדפום וגם מגאליציא ושמעו דבר מה בפיהם והועצו אתם כחק וכמשפט ואז יצא דבר אמת לאור, ואתם תדעו כי עשיתם את אשר לכם לעשות.  קראו אספה, אבל מהרו ועשו בטרם יעבור המועד, כי המון החברות אשר נוסדו מחכים לתשובה, והנה תבטלנה אם תראינה כי אין שומע להן מאת חברת כי"ח ואז חבל על דאבדין, או יתאחדו ויעשו חברה גדולה, חברה רָאשית, ואש תהיה כצרה לחברת כי"ח, וגם שאת רעה רבה.  אך אם תקרא חברת כי"ח אספה וגם שליחי החברות לישוב ארץ ישראל, וכל אלה היודעים משפט עמם יבואו שמה, אז יצא דבר אמת לאור במשפט ולב מַתָּנה ורוח נכון לטוב כל בני ישראל ולאשׁר בניו לדור יבא, כי אך זאת היתה בעוכרי חכי"ח, כי לא שמעה עד הנה קול העם.  ובדבר הזה לבדו יורם כל מכשול מדרכה ותחדש נעוריה לאשׁר הגוי כלו.

את הקריאה זאת אקרא באזני חברת כי"ח ודבר מה יענוני אענה אף אני לכל החברות אשר נוסדו למטרת ישוב ארץ ישראל בגלוי ובסתר.  ואם לא יענוני, נדע כי אין נפשה לחפץ העם וננסה כחנו אולי תמצא ידנו אף אנו לעשות דבר מה.  נחכה איפוא לתשובה!

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה

 

 



[1] באחת מהחוברות הבאות אדבר על "אבֹת נזיקין" הלא המה אלה מבני ישראל אשר שמו את שם ישראל שלמצה ויתנו פתחון פה לתשוטנים מהעמים לקטרג.

[2] עד היום אחשוב לי  זאת לצדקה כי בשנת תרל"ט בהיותי בפאריז ובדברי את כרמיע ז"ל הניאותי אותו מלכת לפמ"ב, ששם היו פניו מועדות ללכת למען אחיו, וכאשר השתומם ומאן האמין לדברי השמעתיו את דברי הגאלאם אשר שפך עליו מרורות ועל כל ישראל בעבורו.  ובלי שפת חנף חויתי לו דעתי כי רק אלה אשר יבינו שפת עבר המה ידעו מצב אחיהם ומה טוב להם ואם אין ישחיתו לפעמים כאשר יחפצו להיטיב.  ועל זאת ענה: בשמחת לב נכון הייתי להקריב עשר שנים משנות חיי לו מצאה עוד ידי ללמוד שפת עבר.

[3] עוד חזון למועד כאשר אדבר דבר ברור על אדות מסעי ברומעניא, ששם אדבר דברים הראוים להשמע גם על דבר החברה ופעולותיה בדבר הזה.