_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

חזו נכוחות

פרץ סמולנסקין

לתוכן הענינים

 

Nichtwürdig ist die Nation,

Die nicht ihr Alles freudig setzt

An ihre Ehre.

(Jungfrau von Orleans).

 

הלא נשחק למעשה ילד, אשר אחרי בכותו וצעקו לאכל אשר מנעו ממנו, יבעט בהאכל ההוא אחרי כן כאשר יתנוהו לו, ובכל זאת לא נתבונן אנחנו הילדים הגדולים, הילדים אשר עליהם אבד כלח בחרפה ובוז, במכות ותלאות, עת נעשה בכל עת ובכל שעה כמעשי הילדים הקטנים; גם אנחנו נלטוש עין כל היום אך אל אשר אין בידנו, ובאשר לנו הוא לא עוד נמצא חפץ, גם אנחנו הגוי כלו זאת היתה לנו מאז ועד היום. כשני אלפי שנה נבכה מרה ונצריח בקול קורע לב ומרגיז רוח, נענה בצום נפשנו ונתפלש בעפר על כבודנו אשר לֻקח ממנו, על ארצנו אשר היתה למשסה, על בנינו כי הלכו שבי לפני צר, ועל כל בית ישראל אשר כקן צפור בראש אמיר יחוג וינוע כגעת בו רוח ויזרה הבנים עם האם, אשר תחמם ביציה ולא לה, כי אפעה ילטוש עין על האפרוחים או סופה תזרם ורוח תשאם; ומי זה האמין כי כאשר יבא יום ושביב אור תקוה יֵראה כי ביד העם הזה הבוכה למשפחותיו להכין לו קן בל ימוט, למצא מסתר ומחבא מרוח סער, מי מלל כי אז יבעט בחפצו לפניו כעגל לא לֻמד ויתפרץ לשום בחזקת היד צוארו בעֹל חדש ויעלה על בשרו עבותות חדשים אשר לא במהרה ינתקו?! מי מלל זאת אשר אם יבא כורש שני ויאמר: מי בכל עם ישראל אשר בארצו הנהו נתון למרמס כטיט חוצות, אשר שם יחד עליו יתחברו ויריעו וסור טמא יקראו לו, יעלה ויבא את ארץ אבותיו מקדם וינהל נחלה כחפצו ויבנה ערים וישב בהן ויטע כרמים ויאכל פרים, ומבניו יקים לו לשופטים שלא יעותו דינו למען עשות חנף לשונאיו, ומבחוריו יקח לו אנשי חיל לצבא למען יגינו על חלקו ונחלתו, ואם ישפכו דמם במלחמה ידעו בלבם כי אחיהם יזכרו לעד לדור גבורתם וחין ערכם, ויזכרו כי למען אבותיהם ואחיהם המה יוצאים לשדה קטל, ואם ישובו בשלום אז ינשאו על כפים ויהיו לברכה בארץ, כי להם תהיה הארץ והנחלה, – על לב מי עלה הרעיון אשר אם יבא כורש שני וידבר כאלה כי פתאם יבעט העם הזה, אשר בצפיתו צפה לדבר הזה אלפי שנים, כעיר פרא ויתעה לכל עבר לבקש לו שנית משכנות אשר ברבות בימים ישליכוהו מקרבם ויהי לזעוה?! ובכל זאת הן קרה ויאתה כזה בימינו ולעינינו. הנה אפפונו תלאות על לאין סַפֵּר, צרותינו תחדשנה בבקר בבקר את פניהן ותחלפנה כח, ומבלי הרף ישלחו אויבינו כל חצי רעל בלבנו, הארץ תרגז לנו מתחת ויושביה ירעמו פנים לנו ויבקשו לבלענו חיים ומי יודע כמה נוכל עוד עמוד? כמה יארך עוד כח הסבל עדי נכרע נפול ולא נוסיף קום? ופתאם לפתע יהיה לעת-ערב זאת אור, השולטן יפתח שערי ארץ אבותינו לפנינו ויתן לנו להאחז בה כחפצנו, גם חקים טובים ומשפטים נחיה בם נמצא שמה, ויש על מה שיסמוך, כי בארץ תוגרמה אף היום שלום וטוב להיהודים[1] וגם דברי ימי היהודים יורונו כי מאז ומעולם לא היו המאמינים במחמד עוינים אותנו ורודפים אותנו בגלל האמונה כמן בארצות איירופא; המה לא טפלו עלינו מעודם חטאת עלילת הדם; המה לא יתנשאו עלינו ברוחם ובהשכלתם; הם לא יחשבו המקנה והקנין ביין ובשכר לחטאת; חכמיהם עוד לא השכילו להשליך שקוצים על אבותינו ובכן על כל העם; המה לא יחשבו לנו זאת לעון גדול כי לא נתגאל בבשר חזירו לא נרבה לשתות שכר, וכאלה העונות הרבים אשר בני איירופא לֻמדו מנֹער לטפול עלינו, ועל כל אלה הן לא ילמדו מנער ועד זקנה ושיבה לשנוא ולצרור אותנו מקרב לב על כי שלחנו יד בנביאם! ולא יאמינו כי קללת משיחם רובצת עלינו עד דור אחרון! הדבר הזה גדול ונכבד הוא במאד מאד! ולוּ חכמו חכמינו ולוּ השכילו משכילינו ולא טחו עיניהם מראות ומהשכיל לבותם כי אז ידעו והבינו כבר כי אין שלום לנו בארצות אשר יושביהן ילמדו מנֹער לשנוא אותנו תכלית שנאה על כי שלחנו יד במשיחם. היונק בחיק אמו יראה תמונת המשיח אשר הערה למות נפשו בגלל חטאות בני האדם, ומכה זבת דם תחזינה עיניו, ואמו לא תורנו תורת חסד כי הוא הערה למות נפשו וזה היה חפצו, כי אם היהודים שלחו ידם בו באכזריות נוראה ובעבור זאת אררם במארת אלהים כי יהיו נודדים בגוים ולבז ולמשסה, ובכן יינק יחד את חלב אמו את האיבה והבוז והמשטמה והחפץ לנקום נקם ברוצחי נפש המשיח, ואיכה יֵהפך  אחרי כן לבו לאהוב או לכבד את אשר שנאה נפשו וגעלה בו עד להשחית בעודו באבו? אם אמנם לא חטאת האמונה היא כי הכהנים השחיתו התורה וילמדו איבה תחת אהבה ודברי שטנה תחת חסד וצדקה, אבל המון העם כבר הסכין לשמוע כאלה והאמות לבניהן תנחלנה תורת הכהנים האלה ולא תורת הכהנים אשר תורת חסד על לשונם, ומה איפו תקותנו כי ניחל? – אב אני לבנים ומכל משמר אשמור את בני הקטנים לבל יראו תמונת רצח ודם על הגליון, לבל ישמעו מעשה רצח, לבל יעלה על לוח לבם הרך אף רעיון כי ימצאו אנשים אשר כה נשחת לבם עד לשלוח יד בנפש רעיהם, גם דבר המלחמות וחין הגבורים, אשר בדם חללים קנו שם טוב לעצמם, לא השמעתים, כי עוד רבה העת לפניהם לשמוע ולראות כל אלה בעיניהם, וכן יעשו בלי ספק כל האבות אשר יחפצו כי לב בניהם יהגה אך אהבה ולא איבה לרעיהם, אשר יבקשו כי רעיון עשק וגזל ירחק מלבם, וכן יעשו בלי ספק כל בני איירופא בכלל, אך לא בנוגע להיהודים, בנוגע להיהודים ילמד הנער לראות דם ופצע ויסכון לשמוע שם המרצחים וכל אלה יֵחרתו על לוח לבו, ויוסיף לשמוע בבית הספר מרעיו ומוריו כדברים האלה ויוסיף גם יוסיף לשמוע ולהשמיע כאלה גם עד זקנה ושיבה. ואחרי כל אלה יבערו ויכסלו משכילינו להאמין כי כלה זעם ואפס אף ואין עוד מדנים בין אחים! המה יבטחו בההשכלה ובהדעת המקרבות רחוקים, אבל לא יבינו כח גירסא דינקותא ולא ידעו משפט כי הרגשות אשר נשרשו על תלמי לבב הילד לא תשרשנה לפעמים גם עד זקנה ושיבה, וכל דעת וכל משפט לא יעצרו כח לעקור מטע אי-דעת וחסר משפט ממקומם.  הן כמה וכמה המה אנשים חכמים ויודעים אשר גם באלהים יכחשו ביום – ובלילה יפחדו לשכב בדד בחדר. הן ביום יאריכו לשון על אל אלים וגם על שדי תפתה ומה להם כי יחילו בלילה? הלא המה דברי המינקת אשר הביאו מֹרך בלב הילד הרך ויחלישו עצביו ומיתרי לבו נתקו בעת ההיא  בשמעו חתת ויירא והוא ימשל בו גם אחרי כן. – ואם ביראה מפני השדים והמזיקים אשר מותר הוא לכל אדם כדת האמונה והממלכה ללעוג לה, וכבוד הוא לאיש להרחיקנה מלבו, ורעיו ומוריו אף המה יעזרו לו לבער אחריה ואף המחזיק בה בלבו יבוש להעלותה על שפת לשונו כי חרפה היא וכל שומעו ילעיג לו, ובכל זאת תוָתר בלב רבים ותמאן לעזוב מקומה, ואף כי בדברי האמונה אשר הרבים יוסיפו גם בבואם בשנים להחזיק בכל דבר אשר נחלו וכן ינחילו לבניהם דבר לא יגרע, בהם הלא אולת מאין כמוה היא לחשוב כי העם ישוב ויעזוב את דרכי אבותיו ויבחר בדרכים חדשים גם מבלי אשר יורוהו לעשות זאת.  הן כל עוד אשר לא פסו כהנים ומורים כאלה מקרב הארץ אשר יורו לעם כי אך פשע היהודים וכחשם ומרים וזדון לבם היו בעוכרי נפש המשיח, כל עוד אשר יוסיפו האמות והאומנות והמורים להשמיע זאת להילדים, אך הבל ורעות רוח  היא כל תקוה לראות שלום אמת בין עם הארץ ובין היהודים, וכל עמל הממשלות וכל עמל היהודים להעמיד שלום אמת יעלה בתהו. לא יועיל לבני ישראל גם אם יעזבו את כל דרכיהם ויתכחשו לצור מחצבתם גם אז עון אבותם ידבק בהם ויהיו תמיד בני העם אשר זעם ה' ישא. רק כל עוד אשר בני ישראל מעטים המה מאד בארצות מושבותם, ויגורו רק בהערים הגדולות, אשר שם בני עמים שונים ואמונות שונות, ולרוב יושבי הערים הגדולות ענינים אחרים לענות בהם מלבד דברי האמונה, ורֻבּם לא לאמונה עיניהם; רק כל עוד אשר לא ימצאו מחרחרי ריב אשר יעוררו את העם לשנאה, או רק בעת אשר בני הארץ יקומו נגד עול הכהנים, כאשר קרה ברוב הארצות אשר סבל האפיפיור וכהניו נשאו; ורק כאשר בני ישראל יהיו עבדי עבדים לכל חפצי עם הארץ אז יהי לישראל אור מעט במושבותם, והמה כדרכם להגדיל ולגזם כל דבר יגדילו על האור הזה ויהיה בפיהם לאור שבעתים. אולם כאשר ירהיבו בני ישראל עז בנפשם לפרות ולרבות בארץ; כאשר יבחרו שבת גם בערים קטנות גם בכפרים, במקומות אשר לא עמים שונים ובני אמונות שונות יגורו כי אם רק עם הארץ; כאשר לא יקוץ העם בתורת כהניו ובני ישראל ירימו אך מעט את ראשם וישמיעו כי גם להם חפץ או כי גם המה יבקשו חלק בעד עבודתם בארץ, בעד המסים בכסף ובדם בניהם, אז ישמעו כרגע דברים נחומים דברי אהבה אשר יַראום לדעת מה נכונה נחלתם בידם ומה גדל כבודם בארץ! וכל אלה יַראום בכל הארצות אחרי אשר יחלו לפרות ולרבות בארץ ויציבו להם יד גם בערי המדינה ובכפרים. וכל אלה הסבות בטלות מעיקרן בממלכת תוגרמה. ולוּ עמלנו אף את החצי להצליח את הארץ ולבקש למצוא חן בעיני העם היושב בה ולשאת בכל משא ומס בארץ תוגרמא כאשר עשינו בארצות איירופא כי אז כבר שלום היה לנו. ובכל זאת עתה כאשר על רוב אחינו נתכה כאש חמת יושבי הארץ וקול פדות וגאולה ישָמע ממרחקים: שובו בנים לגבולכם ועוד יש תקוה לאחריתכם! הנה אחינו כמתהוללים חגו להם חוג רעיון רוח ויתהוללו סביבו כמשוגעים, וככבשים במכלאותם בפרוץ תבערה איש אל רעהו ידחקו ולא יעזבו את מקומם עדי יהיו כלם לברות להאש, כן המה עושים כיום: בכל כחם יחזיקו בהמקום אשר לא יכילם ויקיאם מקרבו והתבערה תגדל מיום ליום ותאכל בכל פה.

זה עשרים שנה פרצה התבערה ברומעניא, ששם שפרה נחלת היהודים עד העת ההיא, כאשר לא היתה להם בכל הארצות; בתחלה יצאו אך אחדים לחרחר ריב, האחד בקש למצוא חן בעיני עם הארץ ויצא ללמד להם תורה חדשה כי הנם עניים לא יען כי האכרים עצלים המה והנם הוזים שוכבים כל היום בשדות ובכרמים והשרים יאָבּדו הון עתק בשתִי ובזמה ובשחוק, כי אם יען כי היהודים אכלו חלקם, ויבא רעהו וחקרו וירבה למצוא עונות בישראל עוד יותר מהראשון למען למצוא חן יותר בעיני העם ויבחרו בו לשבת את המחוקקים ואז יעשיר את הארץ עשר רב משלל היהודים. וכה למדו ליַדות גורל על היהודים בכל עת אשר קרבה הבחירה, והמון העם בתחלה שמע ולא הבין ואחרי כן נסה לאט לאט לשלוח ידו לקחת מאשר לא עמל בו, ויהי כאשר הצליח חפצו בידו שב וישנה לעשות כאשר הורוהו. ימים רבים חרפו בתחלה במכתה"ע את ישראל ואחרי כן החלו לדבר גם באספות וקבל עם, אחרי כן החלו לתת משפטים לא טובים לישראל, אחרי כן החלו גם להכות ולשלול ואחרי כן גם להמית ולרצוח בראש חוצות. כה הלכו בני ישראל שם מדחי אל דחי, והאם נועצו לב יחדו כרגע להיטיה מצבם או לעלות מן הארץ? אך לא! אלה אשר בהם לא נגעה יד ישבו שקטים במכונם ויאמרו לא תבואנו רעה! ואלה אשר בהם כבר נִחתה יד אויב נחמו בנפשם כי לא תקום פעמים צרה. על כל מכה ומכה אמרו הדרן עלך ועשו סיום, אך רק המה עשו זאת ואויביהם חדשו מסכת מכות כפעם בפעם, ובכל זאת לא עלה על לבם החֵפץ לעזוב את הארץ. המה בקשו תמיד חשבונות וימצאו כי בכל אלה טובה להם הארץ ההיא מארץ אחרת, כי אחרי כל אלה נקל הוא להרויח כסף בארץ ההיא מאשר ביתר הארצות, כי בארצות אשכנז אויסטריא וצרפת לא על נקלה ימצא איש מקום להשתכר, שם לא ימצאו שרים הוללים המאבדים הונם והנותנים את נחלותיהם בערבון וישלמו נשך ותרבית כאהבם; שם לא יצלחו לכל מלאכה אחרת כי שם אך בחכמה וכשרון ימצא איש לחמו לנפשו, ומה יעשו המה אשר לא למדו חכמה, ואף בעלי המלאכה לא ישתכרו בארצות אחרות כמו בהארץ ההיא? איש לא השיב של לבו: ומה יועיל לי הכסף אשר אשתכר אם גם כספי גם נפשי נתונים בידי אויבי ואם גם ארבה כעפר כסף אהיה מחר לבז עם אשתי ובני ובנותי. הן טוב טוב לי להמלט את הכסף אשר בידי אל ארץ אחרת, ואם גם רק לחם אמצא ובני ובנותי לא ילבשו בגדי תפארה , הלא טוב לבני כי ימצאו ארחות חיים כבני אדם ולבנותי כי לא תהיינה לחרפה בראש חוצות. כל אלה לא השיבו אל לבם, ויען מה? יען כי לב הוּתל הטם להאמין כי אך צרה עוברת היא ועוד מעט יכלה זעם.

היהודים מכירים המה טובה ואוהבים את עם הארץ, כלם יחד כחסידים כמשכילים; וגם בעת השוד והשבר, בעת אשר הרצח הלך רומה בראש חוצות הנה שמעת דבר מפי בן ישראל ברומעניא לאמר: הרומענים לא אשמו בכל אלה, עם הארץ אוהב שלום הוא מטבעו ומעודו לא התעבר בנו, ורק בחלקת לשון מרעים נתעה לרום כצר נגדנו.

– אולם רבותי – שאלתי אותם מדי דברי עמהם כפעם בפעם – השמיעוני נא ברוב חכמתכם: האם נפקא מינה היא אם ירצחו אתכם נפש מחפץ לבם או על ידי חפץ אחרים, אבל אתם הן חייכם תלואים לכם מנגד! ואם שלום היה לכם עם עם הארץ עד כה, הוא לא מאהבתו אתכם כי אם באשר לא ידע כל משפט לאהוב או לשנוא, ואך כרה לו איש אזן לשמוע בדברי השנאה הנה היה לשונא לכם ולא ישוב עוד משנאתו עד עולם. לזרוע אהבה ושלום על תלמי לבב בני האדם כבד מאד כי הקנאה והתאוה תקומנה לשטן להם, אך לזרוע שנאה ומשטמה מלאכה קלה היא מאד כי השנאה תשדד העמקים והתאוה תקצור קצירה ותשא אלומותיה ברנה, ואך יצאה אש השנאה תצא ותבער ולא תכבה. ואמנם כן היה, כי עתה יושבים אחינו אל עקרבים בארץ ההיא, הממשלה תחדש בכל יום חקים אשר יכריעום עד עפר, עם הארץ יכרה שוחות לרגליו על כל מדרך כף רגל ונבחר מות מחיים לתשעים ממאה מאחינו יושבי הארץ ההיא, וגם לעבדים ולשפחות נמכרו כיום לוּ לקחום באהבה והנם בוכים כיום למשפחותיהם ומיללים על שברם, גזים שערות ראשם על כי בטחו אז והיום בושו משברם, על כי לא נמלטו אז בראשית התגלע הריב. ולמה זה ישבו כיום תחתם ומות ומשכלת נגד פניהם? התשובה בצדה: כאשר מצאה ידם מאנו לעשות ועתה קצרה ידם. במשך עשר השנים האחרונות מצצו את דמם לאט לאט כעלוקות גם עם הארץ גם שרי הממשלה, ובכן דלו וירוששו עד כי עתה אין עוד די כסף בידם גם לעשות להם כלי גולה. לו עזבו את הארץ אז כאשר עוד כמעט ביד כלם היה רב או מעט, ואם גם רק החלק מהם עשה כזאת, כי אז מצא משכנות לו כיום, אך עתה כלתה הפרוטה מכיס רבים, מוצא למחיה אין כי נסכרו לפניהם כל מעיני חיים, מהכפרים גרשו, ביין ושכר לא יתנו להם לסחר, גם מסחר המלח לקחו מידם ואל כל משרה לא יתנו להם לגשת, ועתה הנה שלשה חלקים מקהל היהודים נתונים לצרה נוראה מאין כמוה, אם יאמרו יצאו מהארץ ואיפה יקחו די כסף? ואם יותרו תחתם ימותו ברעב! ומי הסב בכל אלה?

שלשה היו בעוכריהם. מטיפי ההשכלה אשר הטיפו להם להרכין ראשם ולתת גום למכים באמרם כל היום: נחפשה דרכינו!... הוי זדים סכלים! רשע כסל וחמס אחים כזה לא נשמעו בכל הארצות ובכל העמים! אמת היא כי עלינו החובה לחפש דרכינו, לשום לבנו לדרכנו להיטיב כאשר תמצא ידנו; לדבר על לב הנתעים בארחות עקלקלות ולהשיבם אל דרכי חיים; לגלות פני הלוט על החנפים הזדים ועושי רשעה בעמם אם בשם האמונה או הדעת; להורות להעם להבדיל בין עבותות אשר שמו נעוי לב: רבנים עובדים לכבודם ולהוַת נפשם, ובין עבותות קדש אשר תשים אהבת העם וזכרות אבותינו על ידינו; להתעורר נגד כל אנשי חמס ובעלי זרוע אשר יאכלו שאֵר עמם וכאלה רבות, אך כל אלה המה כשאנו לעצמנו, כאשר יעשו כל סופרי עם ועם ויגידו פשעי אחיהם למען ייטיבו דרכם. אך אלה הסופרים בעצמם אשר יראו רק רע בעמם, אם ישמעו שם עמם מנאץ בפי עם אחר, ועם אחר הן לא מאהבתו כי אם משנאתו או קנאתו יעשה כזאת, אז יתעוררו הסופרים האלה על שונאיהם ויגידו להם דרכם על פניהם; כי אמנם רק לאוהב נאמן, לאיש אשר הוא יזכה את ארחותיו, הצדקה להגיד לאחרים פשעם, וסופרינו העושים זאת בקרב עמם להם תֵחשב זאת לצדקה, אבל אם יקומו בנו זדים ועושי רשעה אשר בשמעם דבר אויבינו וצוררינו, והמה יודעים כי אך דברי אויב המה, והמה ישנו בדברי הצוררים ויאמרו: נחפשה דרכינו! אז היתה החובה והמצוה עלינו לסכור פי מטיפים כאלה וידמו סלה, ולפרסם אותם כאויבים ובוגדים בעמם אשר גם המה ישתו דם אחיהם כצורריהם. אוי לנו כי רוח עועים מסוך בקרבנו ולא נבין משפט ולא נכיר בין אוהב לאויב.  אמת הדבר כי כבד מאד להעם להכיר בדבר הזה, כי החנופה ולשון ערומים כּל תוכלנה להוליך שולל, אבל סימן זה יהיה מסור ביד כל איש: האוהב ימלא פיו תוכחות בעת טובה ושלום ויזהיר מהרעה, ובעת צרה ינוד ויבכה אף הוא לשבר, והשונא אשר מרמה בפיו, ידבר שלום בעת שלום, ומוסר ותוכחה פיהו מלא בעת צרה ותוכחה. אבל רוב בני עמנו יתעוררו על אלה אשר יגידו להם עותתם על פניהם מבלי דעת כי אלה וכאלה דברי אוהבים המה ויחשבו אותם לשונאים להם, וכאשר יקום בער אין לב ויצדיק עלינו את הדין אשר דנו אותנו אויבינו בנפש, ידמו ולא יתעוררו ולא יראו כי הוא ירבה הָרֵעַ גם מאויבינו, כי השופט המצדיק רשע ירשע גם ממנו. אנחנו אם גם לא נצדיק את כל דרכי אחינו בינם לבין עצמם אך בנוגע אל העם והארץ והממלכה שקר המה כל דברי מנדינו, כזב ושוד ירבו המה ולא אנו. למה זה נחפש דרכינו? אותנו יאשימו בעלילה נוראה כי שואפים הננו לדם בניהם ובכל זאת עוד לא נגלה העון הזה בנו עד הנה, בעת אשר בגלל העלילה הזאת אכלו המה בכל פה לעין השמש אלפי בנינו; אותנו יאשימו כי אוכלים אנחנו חלב הארץ במרמה, ועוד לא הוברר הדבר, ואותנו הלא יבזו קבל עם ויקחו את עמלנו, ועל מי לחפש דרכיו?  אותנו יאשימו כי שונאים אנחנו את עם הארץ בלבנו, ומי זה יעיד על זאת? והמכות אשר יכו המה אותנו מכת אוהב הנה? אותנו יאשימו כי נמאן להקריב נפשנו על הארץ אשר נשב בה ונבריח את בנינו מעבודת הצבא, וכל אלה אך עלילות הנה ובנינו אשר יצאו בצבא האם יֵחשבו כבנים להארץ? עלינו יעלילו אך עלילות ואויבינו יעשו ביד לעין השמש ואנחנו נחפש דרכינו?! ראוי לקרוע כדג את כל חנף ומרע הדובר כאלה הזורה מלח על פצעינו! ובכל זאת נמצאו בנו תמיד מוכיחים כאלה והעם לא רגמם אבן, ומוכיחים כאלה קמו גם ברומעניא לעַוֵת  משפט עמם ולהוליכהו שולל לחפש דרכיו ולהיטיב מעשיו ולקות לשלום בעת כלה ונחרצה מעם הארץ להכרית כל שם ושאר מבני ישראל בארץ ההיא!

ואף מכשול שני קם בדרכם והוא כי האחדים אשר עיניהם היו בראשם וישמעו לעצת אמת ויבקשו מפלט להם אל ארץ אחרת נתעו אף המה אחרי מורים מתעים וילכו בדרך עקלקלות ויהיו כצופים מזהירים ליתר אחיהם לבל יפלו בפח. אחדים נתעו אחרי המתעים אשר סבבו בארץ ויפתום ללכת לאמעריקא ויתנדבו אז אנשים וילכו למצוא למו מנוחה, אך באו שמה ויחפרו כי נוכחו כי לא שם המנוחה לאמללים כמוהם, ורבים מהם היו עדי אובד ואלה אשר עוד נותר בידם מה שבו אל אחיהם ויניאו לבבם לבל יצאו מהפחת את הפח.

לו התאספו נבחרי חכמינו אל מקום אחד ושקלו וטרו  בדבר גלות ישראל ואנה ישימו פעמיהם, כי אז אם גם צדקו בכל טענותיהם אלה אשר יסיתו ללכת לאמעריקא והתהלות אשר יפזרו להארץ ההיא, הנה לא עמדו במשפט בדבר אחד, כי שאלה אחת יש שאין עליה תשובה.

חק הוא כי החזק יגבר על החלש ויאכל פריו ולשדו, החזק איננו רק בעל הזרוע והכח כי אם גם אשר לבו גבר בדעת יותר מרעהו, או אשר הכסף בעזרו, כי גם להכסף כח גדול מאד, או אשר ביחש אבותיו יגדל כחו, ואנחנו בני ישראל בכל מקומות מושבותינו לא בעלי כח הננו בעצמת הזרוע אף לא במקור מחצבתנו, ורק בשני דברים נוכל להציב לנו יד והמה בכח הכשרון וכח הכסף. בכח הכשרון יחיו תשעים ותשעה למאה מאחינו בכל הארצות אשר הם שם, היינו בארצות אשר שם יוכל איש לחיות בחכמתו ימצאו אחינו בכשרונם חכמה באחת החכמות אשר תחיינה את בעליהן, או במסחר או בכשרון המעשה, ורק מעטים המה אשר בכח כספם יחיו, היינו בכח הכסף אשר לא המה בכשרונם רכשו להם, כי אם מאבותם נהלו את הכח הזה. בארצות האלה נטל עליהם ללמוד כפי מנהג המדינה ולעמול הרבה עדי ימצאו גם המה אך חלק בה, כי סוף סוף אך חלק קטן ינחלו היהודים בהארץ, גם בהארצות אשר שם משפטם לא נגזל, אף כי ישלמו מס ככל יתר בני הארץ, כי השרים והפקידים והכהנים הגדולים ובעלי המשרה, אשר למשכרת משמרת פקודתם יֻקחו רוב המסים, לא מהיהודים יבחרו, ואם כן ישלמו המה מסים גם בעד מקורי מחיה אשר לא להם המה, ובכל זאת שפרה נחלתם אם גם רק חלק יקחו. וגם בהארצות אשר שם לא סוללו דרכי החיים על פי משפטים וחקים נאמנים, ואשר בהם יוכל לפעמים הסכל לעלות מעלה מעלה  יותר מן החכם וחכם בעיניו בעל הכסף או המשרה משבעה חכמים, גם שם יחיו היהודים בכשרונם: היינו כשרונם יורם ארחות חיי הארצות ההנה, ואם גם לא בבתי מדרש לחכמות ומדעים ובתי ספר למסחר יבקשו תורה ולא על פי משפטים וחקים יצאו לפעלם במסחרם ומשלח ידיהם, בכל זאת יורם כשרונם למצוא הדרך הטוב בארץ ההיא ויחיו אף המה כרֻבּם רק בכשרונם ואך מעטים מן המעטים ישענו במשענת נחלת אבותיהם. והנה כאשר שלום להם אז לא יחסר להם מאומה, כי אם אמנם רק כח אחד להם ןהוא כח הכשרון, בכל זאת יוכלו עמוד, כי הכח הזה אחרי כי הוא האחד ובכל עת יפעל פעולתו לכן יגדל כחו, כחק כל החיים להרבות כח בפעולה, וכאשר כל אבר יגדל חיל בהרבותו עבודה כן גם החוש והכשרון. אבל אם תבא עת רעה להם ויאלצו לעזוב את ארצם ולבקש להם משכן בארץ אחרת אז רע ומר להם מאד, כי הכשרון אשר החיה אותם בארצם ואשר על פי דרכי הארץ ההיא גבר חיל, לא יצלח בארץ האחרת במקום אשר לא בדרך כזה ימצא איש חיים. וגם איש יודע מסחר מלֻמד בכל חכמת המסחר לא ימצא ידיו ורגליו בהארצות אשר לא על משטר וסדר דרכי החיים כוננו, ואף כי אם ילך איש מהארצות אשר שם לא חֻנך הכשרון להגדיל חיל בדעת ובחכמה, אל הארצות אשר אך בדעת ומשטר ומשפט ימצא איש שם את דרכו, כי שם יהיה לגבר לא יצלח. איש חכם אשר למד בסדר ומשטר אם יבא לארץ אשר החכמה לא רבתה בה ימצא אחרי כל אלה משען לו, כי אחרי אשר שם לא רבו החכמים, הנה ימצא דורש לחכמתו, אך במקום החכמה אין כל תקוה לאיש אשר הסכין לחיות בלי סדר ומשטר וכל כחו היה כי בני הארץ גם המה לא ידעו משטר וסדר, כי שם אין דורש ואין מבקש לאיש כזה וגם כשרונו אשר בו חי בארצו יֵחשב לו לחטאת.

ואם כן אם עלה על לב איש ליעץ את בני רומעניא לעזוב את ארצם, הלא בטרם כל היה לו לשת לב אל דרכי היהודים. היהודים שם חיו בכשרונם, אך באיזה כשרון? – להרויח מאדונים משחיתי דרך ומאכרים עצלים מואסי עבודה, ובכשרון הזה הן לא יחיו בארצות איירופא אשר אך בעבודה ומעשה וחכמה ימצא איש כן לו, ואף כי באמעריקא אשר שם גבר הכשרון עוד יותר ויותר ואיכה ימצאו שם אלה בלי כשרון ארחות חיים? ולוּ גם הביאו אוצרותיהם עמהם גם אז לא יכלו קום נגד אלה בעלי האוצרות אשר הסכינו לסחור סחרם בדעת ומשפט, וסוף סוף עלה כספם בתהו, ואף כי אם לא אוצרות ולא חכמה וכשרון המעשה יביאו עמהם! לו שמו היועצים את זאת אל לבם כי אז נוכחו עד מהרה כי בארץ רומעניא אין מעמד ליהודים מפני חמת אויביהם ובאמעריקא אין תקוה להם מפני כשרון עם הארץ הגדול מכשרונם. ולו שמו זאת אז אל לבם כי אז נוכחו עד מהרה, כי אין דרך לאנשים אשר לא הסכינו לחיות במשטר וסדר ולחנך את כשרונם על פי חקות הדעת והמשפט, כי אם לשום פניהם אל ארצות כארצם, או הנופלות עוד ממנה, וארצות כאלה לא תמצאנה לא באיירופא ולא באמעריקא, כי אם בארצות הקדם, ואם יבאו שמה אז יהיו המה בעלי הכשרון ובניהם החכמים אשר יאירו לכל הארצות; אך אחרי כי לא נועצו ולא בקשו משפט לכן לא ראו, וכן לא יראו זאת רבים כמוהם עד הנה, ויתעו אל ארץ אשר לא תוכל להחיותם וישובו משם להפחיד את הנותרים לבל יתעו כמותם.

המכשול השלישי היה הבטחות בחברת כל ישראל חברים ובשרי הממלכה באיירופא. הבטחון הזה הפליא מכותם, באחת כי על ידו ישבו תחתם בטח ויחכו לגאולה ולא התעוררו מעצמם להחיש פדות לנפשם ובכן עברו שנים רבות בלי כל מעשה, ובין כה וכה רבו הצרות ואף ידי האנשים אשר צרור כספם היה בידם מטו, כי דלו וירוששו מאד, ועתה תקצר ידם מהושיע לנפשם ועזרה אחרת לא תמָצא להם; וזאת שנית כי בזאת הוסיפו להעלות אף השרים ועם הארץ להרבות כעשם עמהם וללעוג להם כל היום: איפה חברת כל ישראל? תקום ותושיעכם בעת צרה! ובלשון מרמה וכחש כדרכם העלו כל היום את שם חברת כל ישראל חברים על לשונם וירבו לספר את כל כחה וגבורתה המלא עולם למען הגדיל אשמת היהודים כי בקשו למסור את ארץ מולדתם בידי חיה נוראה כזאת, כחברת כל ישראל חברים, ויהי שם החברה למכשול עון ולמחתה לכל בית ישראל. ואנחנו אמנם חלילה לנו לשום שקר בנפשנו ולאמר כי לא צדקו אויבינו במעשיהם, לפי דרכם אמנם צדקו; המה שונאים את היהודים ויבקשו להרחיקם מגבולם, והנה נמצאו להם אחים בצרה, גואלים ומושיעים בארצות אחרות אשר קמו לפדות את אחיהם מצרותיהם, והנה האחים המושיעים האלה מה עשו? המה התחננו לפני שרי יתר הארצות כי יחוסו על שה פזורה ישראל ויקומו לעזרתם, אך שרי יתר הארצות אמרו בלבם: המשרה נִתּנה על שכמנו  לא למען היות אנשי חסד לאנשים זרים כי אם למען ארצנו, ואם בעבור זאת נרע לארצנו במסחר או נקים שונאים לנו אשר יתיצבו כצר נגדנו בהסיר או בהצב גבולות ארץ, אז תֵּחשב לנו הטובה אשר עשינו עם האמללים הזרים לנו, לחטאה לארצנו. וכן היה כי השרים הבטיחו אך לא עשו מאומה ובני רומעניא ראו ששו, כי נתעו יחד עוזרי רהב אלה לבטוח במשענת שרי איירופא, ולהם היה המשפט לשחוק וללעוג בכל פה, כי מדוע לא שמה החברה את פניה לאחינו כבירי הכח? למה לא הפילה תחנתה לפני בית ראטהשילד, אשר יוכל לעשות הרבה לוּ אך חפץ ובידו גם עתה להושיע לכל הנרדפים, וישימו פניהם אל זרים אשר לא גדל כחם ככח בית ראטהשילד? התשובה היא בצדה כי בית ראטהשילד ימאן להתערב בדבר ולא ישלח אף אצבע לעזרת אחיו, ואם כן אם אחיו בני עמו ואמונתו לא יקומו לעזרתו איכה ייחלו כי זרים יעשו זאת? ואחרי כי החברה נתעתה להאמין בכחה לכן בזו לעגו לה כל צוררי ישראל ויעשו ככל אשר מצאה ידם אך למען הראות לכל כי ילעגו להיהודים ולעזרתם הבל, והדבר הזה הפליא מכות העם הזה כמעט עד לאין מרפא.

והדבר הזה עודנו עומד כאבן נגף וצור מכשול לכל העשוקים והרצוצים לבל ימצאו מנוס ומפלט להם. לולא האמינו העשוקים בחברת כי"ח ובכחה, לולא נשאו עיניהם תמיד מעבר להגבול ויחכו לגאולה ממרחק, כי אז כבר חשבו מחשבות אף פעלו ועשו למען הנצל מכף רע, כי אז כבר בקשו וימצאו ארחות חיים, אבל עד היום הזה שולחים האמללים שלוחים לוויען ופאריז ועוד תכלינה עיניהם בצפיתם הבל! כי אין ישועתה להם בהחברה. ראשי החברה לא יאבו אף לא יוכלו לעזור ברב או במעט. ואך חסד אחד בידם לעשות את אחיהם, חסד של אמת, והוא – לבטל את החברה וישכח שמה ולא תוסיף היות כסלון ממאיר בעיני מנדינו וכאור מתעה לאחינו, אך גם החסד הזה ימאנו לעשות, כי כשם שלא יניח כל נשיא שבט מושלים מידו יען כי ירנן העם אחריו כי לא במשפט יכון כסאו, כן לא יסיר נשיא בישראל את עטרתו מעל ראשו – עטרת גבאי בבית התפלה או ראש בחברה, וגם ראשי חברת כל ישראל נשיאי ישראל המה. ובכן עלינו החובה והמצוה להעיר ולעורר את כל האמללים כי ידעו כי אין עוזר וסומך להם, ואם המה לנפשם לו יעזרו אז יכשלו בנופלים ויהיו לבז ולמשסה ואין אומר השב.

אמת הדבר כי עתה גם אם תבטל החברה עוד תאריך רעתה והמכשול אשר שמה בדרך עמנו לא במהרה יורם מדרכו. שמה עוד יהי למלה בפי אויבינו ימים רבים, ובדרכים העקלקלות אשר בקשה להוביל אותנו בהן עוד יתעו רבים כצאן אובדות. ויותר מכל השגיאות אשר שגגה החברה ואשר השגגה עלתה לזדון ועוד תוסיף להרבות רעותינו ופצעינו, היא הדבר הרע והנורא אשר שלחה ביעקב כי ישימו לאמעריקא פניהם. הדבר הזה יצא כברק ויפוצץ את כל עמודי הבית אשר תקוה היתה לישראל לבנות לפליטיו, וביד מלאכיה שלחה את הדבר הזה עד למרחוק: שכיריה נעטער ושאפיר[2] אשר בכסף אחינו הנאסף יעשו דרכיהם, יצאו להסית ולהדיח את ישראל במשאות שוא אשר נשאו על ארץ ישראל למען הדיח את אחינו ממנה. המה בשנאתם להארץ הזאת התאמצו להאציל מרוחם על כל השומעים לדבריהם ועניי עמנו יחשבו את אלה האנשים לנכבדים בעמם הדורשים שלומו, ולא ידעו אלה עניי הצאן כי אלה הרועים יאכלו כסף חברת כי"ח, היינו הכסף הנאסף מאת בני ישראל לעזרת האמללים, ולא רק את עניי הצאן יתעו בדבריהם, כי אם גם את שולחיהם, את ראשי החברה אשר גם המה ימאסו בנחלת ישראל.

לב רוב ראשי החברה לא יטה אחרי ארץ ישראל ואלה הן הסבות:

                             א.           רבים בהם ייראו לשאת שם ארץ ישראל על שפתותיהם כי אזרחים המה בארצם ויפחדו פן יֵחשב הדבר הזה להם לחטאת, פן יאמרו לבם איננו שלם עם ארצם ועל כן יבקשו לכונן ממלכה חדשה.

                             ב.           עוד רבים בהם אשר בלו ימיהם בתקונים בבתי התפלה והם המה הסירו זכרון ארץ ישראל והגאולה מקרב בית התפלה ומספרי התפלה באמרם כי כבר נגאלנו בארצות מושבותינו ואיכה ישובו אלה ויכחישו את דבריהם לפנים? והבשת הזאת שיבושו המה להודות כי דברו לא כן, כי עוד בגולה הננו ולא נגאלנו, הבשת הזאת תאכל בכל פה את האמללים המחכים לעזרה, כי על כן החזיקו באמעריקא לבל יאלצו לשמוע שם ארץ ישראל אשר הוא כסלון ממאיר באזניהם.    

                              ג.            רבים מהם אשר יפחדו פן באמור להאמללים ארץ ישראל אז יפרצו ויבאו אל הארצות האלה, ובין כה וכה יותרו אחדים ויהיו למשא עליהם, או אולי לא תצלח ארץ ישראל להחיותם ואז ישובו לאיירופא כי לא רב הדרך, לא כן אם לאמעריקא ילכו אז יבטחו כי לא ישובו משם.[3]

                              ד.           רבים בהם אשר לא יחשבו מאומה ורק לכל דבר אשר ישמעו יניעו ראש. אשר על כן עתה החובה על האמללים לפקוח עינים ולראות מי היא חברת כל ישראל ומה כחה כי ייחלו לה.

 

רבים יחַלו פני נדיב איש אוצרות אשר ידו תמצא להקים נופלים ולהצמיח ישועה בכחו ובחילו, אף רבים המה אשר ייחלו לעצת פי חכם אשר עיניו בראשו לראות נכוחות וליעץ עצת נפש, ועוד רבים המה אשר ישאו לבם אל אוהב ואח בצרה, אשר יתעורר ויעשה ויוכל גם יתר מכחו כי אהבתו תורהו לעשות נפלאות, ולוּ כזאת היתה בהחברה כי אז צדקו האמללים כי נשאו אליה עינם ולא בושו כי בטחו בה. אולם לדאבון נפשנו אין אף אחת מאלה בהחברה; כחה לא חזק הוא ואף כסף להושיע אין בידה, חכמתה כאין היא, כי אם אמנם רוב מנהליה אנשים חכמים וידועים המה, אבל האם עתם בידם לחשוב מחשבות על דבר עמם, המה ימסרו הדבר בידי שנים שלשה שכירים אשר יקוו שכר פעלם וישאפו להבטל ממנו, והן זאת יבין כל איש כי לא לשנים שלשה תצפינה עיני כל ישראל ולא מהם תצא עזרה. והאהבה הרבה אשר תמלא כל חדרי לבם לעמם נראה מהנדרים והנדבות אשר קבצו לעזרת האמללים, אשר חרפה וכלימה היא לראות כזאת כי עוד יפרסמו הדבר במכת"ע, כי הכסף הנִדר והנִדב הוא שקל שקל, כאשר יתנו כפעם בפעם, ודי כח בסך הכסף הנאסף להכות בחרפה לחיי האוספים ולחיי כלנו בראותנו אהבת אחים זאת. ואם שלש אלה אין בה למה יוסיפו האמללים לשאת עיניהם לה עדי תכלינה עיניהם? הוא הדבר אשר אמרתי: ידוע תדעו כלכם כי אין עזרתה לכם מעבר לגבול, ידוע תדעו כי אם לא אתם בעצמכם תקומו לעזרתכם אז אבוד תאבדו. ואמנם בידכם נִתּנה ישועתכם  אם לא תרבו לדבר הבל, אם לא תוסיפו לשאת עיניכם אל הגדולים בעם, אם לא תוסיפו לחכות עד אשר תוסדנה אגודות אגודות וחברות חברות כי אם תתעוררו  ותעשו כאשר תמצא ידכם, ואז יתאחדו פעלי כל הפועלים יחד ויהיו לפעל גדול נכבד ונעלה עד דור אחרון. בידכם לעשות זאת אם אך תראו כלכם נכוחות ולא תוסיפו להיות פוסחים על שתי הסעיפים, אם לא תוסיפו לשמוע בקול המסיתים המפתים אתכם ללכת לאמעריקא, אלה המסיתים אשר רבים בהם המה שכירי אגודת בעלי האניות, אשר תפזר כסף כאפר למען הרבות מספר הנוסעים לאמעריקא, ורבים בהם המה קלי-דעת ולא יבינו דבר[4]

רבות דברתי והראיתי כי הגלות לאמעריקא תהיה למחתה חדשה להגולים, רבות הראיתי כי יתרון ארץ ישראל בכל הוא, ואותות ומופתים ומשפטים לעשרות השמעתי למען הראות כי דעה רעה ונשחתה היא ללכת לאמעריקא. אך לו גם כל אלה לא היו, ואדמת אמעריקא היתה טובה כגן עדן ומצאנו כל בה, גם אז הלא יחרדו להרעיון כי עוד ישובו ויתישבו בארץ אשר גם בה יהיו זרים וגולים, וגם שם אין כל תקוה כי יונח להם. כי הדבר הזה אשר אליו מנשאים אחדים נפשם כי באמעריקא יכוננו מדינה ברשות עצמם הנספחת אל מדינות ארצות הברית, הבל ורעות רוח היא מאין כמוה. והדבר הזה מן הנמנע הוא כאשר מן הנמנע הוא אם נאמר כי נכונן בצרפת או באשכנז מדינה לנו, ולכל איש דעת למותר הוא אף לדבר דבר להראות האולת הרבה הצפונה בדבר הזה, אך בכל זאת יש כמה וכמה בני בלי דעת והמה יאמרו כי במשפט ידברו, לכן נחוץ להראות האולת הזאת לעין כל:

                             א.           כי עד אשר יקָבץ המספר הדרוש למדינה למען תתנהל על פי עצמה תעבורנה שנים רבות ובין כה וכה הנה יתבטלו הגולים ויתבוללו בין יתר עם הארץ, ובעת אשר כבר יהיה להם המספר הדרוש אז ימצאו רבים אשר כבר הסכינו את הארץ ויאמרו כי אין חפץ להם במדינה לעצמם, כי תושבים המה בארץ ואין חפץ להם להבדל מיתר בני הארץ, את הדבר הזה יבין כל איש אשר ידע את רוח אחינו כי כה יהי.

                             ב.           איכה ייסדו מדינה לעצמם ומה יעשו אם יבאו גם מבני אמונה אחרת ויתישבו שמה, האם יגרשום מקרבם? ואם באמת יתישבו וימצאו את הארץ טובה אז בלי ספק ינהרו שמה גם מבני אמונות אחרות ואז הלא תבטל המחשבה והתקוה ליסד מדינה לעצמם.

                              ג.            לוּ גם יתישבו רק יהודים ומספרם יעלה עד כפי הדרוש למדינה ורק המה בעצמם ישבו וזר לא יבא ביניהם, מה יועילו כל אלה להם, הן במושב האספה בין כל מדינות אמעריקא יבטלו בששים ושומע לא יהיה להם.

                              ד.           אך מה נוכח ונשפט בדבר אשר הבל הוא מראשיתו, כי ברור הדבר כיום כי לא יתנו לבני אמונה אחרת ולגרים ליסד מדינה חדשה, לוּ חפצה ממשלת אמעריקא בדבר הזה כי אז כבר נתנה משפטים כאלה לבני סינא תושבי הארץ, ואם לבני סינא אשר המה אזרחי הארץ משנים קדמוניות לא יתנו כל זכות ומשפט רק יען כי לא נוצרים המה ואף כי ליהודים גרים אשר נמלטו שמה יתנו מקום לשבת בהאסף ראשי המדינות!! הלא אך רוח עועים נסוך בקרב האיש אשר יאמר כי כזאת תהיה. אולם לו גם כל אלה לא היו וביד אחינו ליסד מדינה ולנהלה על פי חפצם, אך מה יועילו כל אלה לכל העם, את המדינה הזאת יוכלו ליסד רק בדרום אמעריקא, במיססיסיפי, או אורלעאנס החדשה ודומיה, במקום אשר שלשה ירחים תארך הנסיעה עדי יבאו גולי רוסיא שמה, שלשה ירחים ויותר! ומחצית הגולים יתמו בדרך ושם תאכלם הקדחת הנוראה וזאבי ערבות ישדום וכסף הנסיעה שמה יעלה למשפחה בת חמשה או ששה אנשים ליותר מאלף רו"כ ומה תקוה ליתר העניים לו גם נוסדה מדינה כזאת, מי יתן להם את הכסף הרב להנסיעה? על אחת כמה וכמה כי אין כל תקוה להשיג את המספר הדרוש ליסד מדינה, ואין כל תקוה כי גם אז כאשר יהי המספר הזה עוד יזכרו את אשר עבר עליהם לפנים ויבקשו ליסד מדינה, ואים תקוה כי המדינה תהיה להם לבדם וזר לא יבא בתוכם, ואין תקוה כי קול המדינה הזאת ישמע בהקבץ ראשי יתר המדינות, ואין כל תקןה כי יתנו להם ליסד מדינה, ואין כל תקוה כי ימצא די כסף להציל גם חמשת אלפים משפחות ואף כי להחיש תשועה לכל העם.

ואם כן הלא יראה כל איש כי הדִבּר בדבר אמעריקא ירע וישחית לנו במאד מאד כי יַתעה לב רבים וישחית לנו במדד מאד כי יַתעה לב רבים להאמין בדבר אשר לא יֵאמן ולחכות לדבר אשר לא יבא ולא יהיה, ולאבד כסף הנדבות אשר יֵאסף על נקלה בלי כל תכלית ומטרה, ועל כלם כי ירַפה ידי בעלי הכסף אשר יבקשו להם מקום מנוחה ויביא ספק בלבם בדבר ארץ ישראל, ועיקר הגאולה תלויה רק באלה אשר כסף בידם, כי לא בנדרים ונדבות תוסד ארץ, כי אם בכסף העמלים לעצמם ועל ידם ימצאו מחיה גם עובדי עבודתם. ועל כן על כל איש אשר לא שכיר הוא מאיזה חברה ואשר שלום עמו וטובו יקח לבו להאיר עיני המגששים באפלות להראות להם כי בדבר אמעריקא אין לדבר דבר, ועל האמללים לבחר באחת משתי אלה, אם להותר תחתם ולחיות כאשר יוכלו ואם יוכלו, או לעזוב את הארץ, אך אם יעזבו את הארץ אז אין להם כל מקום מפלט באחת מארצות איירופא בלתי אם באזיא לבדה יש תקוה כי שלום יהיה להם, כאשר אמרתי בראש המאמר הזה. וארץ ישראל היא הארץ אשר בה יבחרו לא רק יען כי היא ארץ אבותיהם ולא רק יען כי שם ימצאו די שכר לעמלם בעבודת האדמה ובחרשת המעשה והמסחר, כי להגולים הבאים שמה כשרון רב מכשרון היושבים שם כעת ועל כן תקוה להם כי יצליחו שם, והכסף הדרוש לנסיעה מעט הוא והארץ טובה וברוכה, ויש תקוה כי ברבות הימים יהיו לאדוני הארץ יען כי המה יהיו הרבים. ואם את הדבר הזה ישימו הסופרים הנאמנים בבריתם את עמם על שפתם ויורו אותו להעם אז ימצא עד מהרה את דרכו ואז גם פעולתו תכון. ועל החברות אשר נוסדו לישוב ארץ ישראל לעשות אך את הדבר אשר דברתי כבר, לאסוף כסף על יד על יד ולשלוח גולים גם כן על יד על יד, היינו לאסוף כסף כפי הדרוש לעשר משפחות, ולבחר בכל עניי העיר הטובים והנבחרים בהם, היינו לא בעלי היחש והתורה כי אם הבריאים והחזקים המבקשים עבודה, ובין אלה הנבחרים יטילו גורל ואשר עליו יעלה הגורל לו תהיה נחלה, אך בדרך הזאת תוכלנה החברות לפעול ישועות בקרב הארץ, והיה כאשר אך תתנחלנה חמש מאות משפחות אז ינהרו אחריהן לאלפים כי יוכחו בשמעם דבר מפי אחיהם כי טובה הארץ ובכספם יקנו למו ארצות ויבנו בתי חרשת המעשה ולכל ההולכים בחשך יהיה אור גדול.

את זאת עשו ואל תוסיפו לפנות אל הבלי שוא, אל תוסיפו לשלוח שלוחים לוויען ופאריז אשר יפזרו כסף ומאום לא ישאו מזה, כי אם בכסף הזה קנו אדמה והושיבו משפחה אחת או שתים וטרם כל נחוץ הוא למנות בקאנסטאנטינאפעל פקידים אשר יפקחו על הדבר ויורו להגולים את אשר יעשו, ושם יוכלו גם לגמור הדבר בדבר הארץ והאחוזה. ונכון הנני לענות לכל ראשי החברות אשר נוסדו לישוב ארץ ישראל ולהורות אותם למי יפנו ומה יעשו.

ואתם אתם כל אוהבי עמכם בלב נאמן שימו לבכם לדבר הזה, קראו את הדברים האלה איש באזני רעהו למען תדעו ותבינו את אשר לפניכם, דברו על לב כלכם: ירושלם! את המלה הזאת דברו וקראו אליה ואז ימלא צבאנו ונרצה גם עון הפושעים עד כה בעמם, ומי יתן ויֵהפך לכלנו לב טהור לדעת ולהבין את הדרך הטוב לנו ולא נוסיף ללכת כאשר הלכנו עד כה רק אחרי מורים מתאים ומאשרים מבֻלָעים ואז יתמו ימי אבלנו.

 

 

אחרי אשר כתבתי את המאמר הזה ונסדר לדפוס זה כשני ירחים באני מכתב מהאדון אליפאנט שבו יודיעני כי אמנם יצא אסר מלפי השולטן לבלתי תת לבנ"י להתישב בא"י, אבל בכל הדברים האלה אין דבר אשר יביא מורא ומרך בלבנו, ומטעמים כמוסים לא אוכל לדבר על אדות הדבר הזה והסבה אשר הסבה אותו ומטרתו, בפומבי, אך בכלל אשמיע כי אין כל ממש בו, ואלה אשר ידם תמצא ואשר לבם יחפוץ לעשות אם יפנו אלי במכתב וישאלו מה להם לעשות אז אענה אותם ואודיעם הדבר כמו. ובחוברת הבאה אוּכל בלי ספק לדבר גם בקהל על אדות הדבר הזה, אשר הרגיז על לא דבר רוח רבים מהאוהבים עמם והמבקשים הצלחתו. ובכלל אל ירפה רוחכם אתם אוהבי עמכם, לא שמועת השקר אשר יעבירו כי מעתה שלום יהיה לכם, אף לא דבות השוא אשר יוציאו על א"י והממלכה שם, תביאנה מורא ומרך בלבכם, כי כל אלה מאפע הם הנה ופעולתכם אשר תפעלו היום לעולם תעמוד.

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה

 



[1] )שונאי ארץ ישראל, היינו שונאי קיום ישראל אשר יחפצו רק כי  יתבולל בעמים ויעלה בתהו, כאשר לא יחדלו מהוציא דבות שקר על הארץ כן לא ישבתו מהעביר כל שמועת שוא ושקר בארץ להרגיז לב השואפים למצוא חיים על אדמת אבותיהם, ושמועה כזאת העבירו זה פעם ושתים, כי השולטאן לא יתן להיהודים להאחז בארץ ישראל, שמועה אשר כזבה ושקרה נראה מתוכה, כי לפי משפט הקאראן אסור להם לחסום את הדרך בעד מבקש מפלט לו, אך מה להאנשים הצדיקים האלה אם גם שקר ידברו וכזבם יגָלה בקהל, הן בין כה וכה יצליחו לשום מכשול בדרך הגולים ודי להם.

[2] ) רבים מהמאמינים לכל דבר נתעו להאמין כי שני האנשים האלה עושים מעשיהם לשם מצוה, אבל רבותי ידוע תדעו כי רק מצוה אחת יקימו בעלי טובות כאלה והיא מצוה לחסר. מנו מספר הכסף הנאסף לעמת הנחלק ותראו כי יותר מהחצי ירד לטמיון.

[3] )באמת הדבר הזה היא הסבה העירית לכל פעולות חברת כי"ח בכל מקום שהיא. בכל אשר יעשו כיום אלה המיטיבים לאסוף כסף לא יעלה אף על לבם הרעיון להיטיב לאחיהם האמלללים, כי אם לשמור את נפשם מפני אחיהם פן יפרצו בארצם. מכתב עתי אחד לישראל בשפת אשכנז השמיע כזאת  פעמים רבות וגם ראש הועד באמעריקא דבר כזאת קבל עם, כי האגודות אשר נתיסדו באיירופא להעביר הגולים לאמעריקא, אך למען הרחיק את אחיהם אלה על לגבולם יעשו זאת מיראה פן יצר להם המקום בעבורם. ואם אולי אותות תחפצו אתם הקוראים התמימים כי כן הוא, הנה לכם אותות נאמנים אשר לא יכזבו:

א)        לו בקשה חברת כי"ח באמת טובת האמללים כי אז לא היה לה להכביד אכפה עליהם כי ילכו אך לאמעריקא. הן היא שמעה למכביר כי חלוקי דעות בדבר, אלה ידברו בעד א"י ואלה בעד אמעריקא, ואם היא אך לעשות חסד חפצה היה לה לתת הבחירה להגולים לבחר בהמקום הטוב לפניהם, ואם היא עשתה זאת ביד רמה ותצו במפגיע רק לאמעריקא לכו, האין זה אות נאמן כי אך חפצה היה לה לקו ולא טובת הגולים, וחפצה היא להרחיק את הגולים מאיירופא ואם לא"י ילכו אז לא תבטח פן ישובו משם, לא כן מאמעריקא משם לא ישובו עד עולם.

ב)        למה זה עשתה כל אשר בידה להוציא דבות שוא על ארץ ישראל ? הן ראשי החברה יודעים כי שקר המה כל דברי נעטטער, שקר ובגד ומעל, כי הן עדים יותר נאמנים ממנו קמו ויגידו לו כחשו על פניו, ואם לא די היה להם בדברי אליפאנט הלא היה להם לשום לב לדברי ראש בעלי הקולוניות האשכנזים האדון כריטאף האפמאנן אשר אמר עם הספר קבל עם כי שקר ומרמה המה כל דבר נעטטער ובפירוש יאמר האדון הזה כי נעטטער יודע האמת ומכוין להשמיע שקר; וגם הד"ר הערצבערג (הוא מחבר הספר הנפלא מאין כמהו "מכתבי המסית", אחד מיוחד בחכמת עמנו באשכנז אשר אהבת עמנו מצאה קן בלבו, כאשר השמעתי כבר אדות ספרו במאמרי "לכל זמן" בהשחר שנה רביעית ובספר "משפט וצדקה") והוא כעת מפקח על בית היתומים בירושלים, ואף הוא הכזיב מלי נעטטער, והאיש הזה הלא חכם גדול ונודע בישרו ותֻמתו הוא, ואם לא שקולים המה דבריו כנגד דברי נעטטער אשר זכה לשם לא בחכמה ולא בצדקה ולא באמת. וגם שלוחי בנ"י מרוסיא ורומעניא אשר יסדו אגודה ביפו ובהם גם הקאנסול מבריטאניא וכמהו אנשים גדולים ונכבדים וכלם יחד יאמרו כי על מרמה תחש רגל נעטטער, ובכל אלה אין די אמונה ורק דברי נעטטער ככתובים וכמסורים המה להחברה כי"ח? ואם גם יהי כן , ראשי הכי"ח יאמרו כי נעטטער בעיניהם כמאה עדים דמי, אך הלא עד אחד יש אשר יקום ויכזיבנו וישים לאל מליו והעד הזה הלא נודע לאיש נאמן בעיני ראשי חברת  כי"ח אשר כל דבריו כמאה עדים דמי, והעד הזה הוא נעטטער בעצמו. הוא הרבה לשבח ולהלל ולפאר את ארץ ישראל כל עוד אשר הוא היה שם, ואך עזב את הארץ שב לדבר עליה תועה, והאמנם יחשבו ראשי הכי"ח כי אך עזב הצדיק הזה  את הארץ והנה נשחתה ואין לה עוד תקוה? ואם לא יראה כל איש אשר עיניו בראשו כי חברת כל ישראל חברים לא תחפוץ לשמוע את האמת ותשען בשקר גלוי לכל למען תוסיף להחזיק בדרכה, ועתה מי זה יבער ויכסל להאמין כי לטובת האמללים תעשה זאת? אין אדם משים עצמו רשע לשמוע בכחש ובכזב למען להיטיב לאחרים.

ג)         ואם מעטים המה אלה האותות הנה תשמעו לקול האות הזה והוא כי מאמעריקא יבאו מכתבים למאות מאת הגולים המקללים את יומם ואוררים את אלה אשר הובילום שמה למכרם לעבדים ושפחות. נורא מאד לשמוע דברי האמללים האלה. וגם מגדולים ונכבדים ישרי לב תושבי אמעריקא יבאו מכתבים אשר יזהירו מאד מאד לבל יוסיפו לשלוח שמה את הגולים כי רעה נוראה נגד פניהם. ואף המנהל את אגודת תומכי גולים בנוי-יארק, ה' קורשער, כתב מכתב  שבו יזהיר מאד לבל יוסיפו לשלוח את הגולים שמה, כי אין תקוה לתת להם אחוזה בארץ ואף במלאכת ידו ימצא איש חייו רק לנפשו בלחץ גדול מאד. והנה ראשי חברת כי"ח הלא יודעים זאת ובכל זאת יוסיפו לשלוח שמה, ואם אין זה אות נאמן כי אך זה חפצה להעביר את הגולים בדרך לא ישובו,  כי שם יפלו בנופלים או יתבוללו בעם הארץ. ויתר האמללים ישמעו וייראו ולא יזידו לעזוב את ארצם והיו שם עדי אובד.

ד)        אך אולי מעט הוא לכם גם האות הזה הנה תראו ותשתאו בשמעכם קול האות האחרון והוא סך הנדבות אשר נקבצו ואיך יחלקו אותן להאמללים. מקרה רע קרה בוויען כי נשרף בית המשחק ובו היו שלש מאות ושבעים איש למאכלת אש, והנה רגזה כל הארץ וכאשר קראו נדבות קבצו במשך שני ירחים כשני מילליאן פלאר. ולעזרת היהודים האמללים אשר מספרם לאלפים ולרבבות יקבצו ויקבצו כסף, החברה כי"ח ועוד אגודות רבות וגם נדיבים רבים לא מאחינו (רב הכסף נקבץ על ידי לא מאחינו) והנה יעלה כל הכסף לערך חצי מילליאן!!! נניח כי עוד יעלה בידם לאסוף עד מילליאן, והכסף הזה נאסף מכל ארצות איירופא יחד. אלה העומדים מנגד ולא יראו את הדבר כמו ישתאו וירבו להלל מפעלות אדירי עמנו באיירופא, כי הולכים ובאים, נוסעים ומתקבצים ומרבים לדבר על דבר אחינו האמללים, אך אם נביא חשבון ונראה את הכסף אשר נתנו האדונים האלה לעזרת האמללים אז יראה בעינינו הדבר כשחוק והוללות. הגבירים מאחינו אשר נשאו ונתנו בדבר הזה המה עשירים גדולים, להם אוצרות רבים, ואם נמנה אך את הכסף אשר בידי ראשי הגבירים בארצות האלה אז יעלה לשני מילליארדים, ולו חפצו באמת בתשועת ישראל כי אז לא קצרה ידם מתת כלם יחד מילליאנים אחדים, אשר לעומת עשרם יחשבו כפרוטות, הן למען כלל ישראל הוא, וכל הגבירים האדירים האלה יחד אשר התאספו והתקבצו והתיעצו ודברו ונסעו לא אספו מביניהם עד היום הזה אף שתי מאות אלפים. בהם נראה גבירים אשר יתנו לבנין בית משחק חמשים אלפים ולדבר הזה נתנו אלף כסף! ואם לא שחוק מכאיב לב הוא הדבר הזה. ואם עוד נוסיף לבקש חשבון אז נראה כי גם מהכסף הנאסף יעלה החצי לדמי הנסיעה  ולהוצאות המיטיבים, ואם נוסיף להתבונן כי בעד עשרה פלאר. אשר יקבל האמלל ירוץ ככלב עדי תבצקנה רגליו וישמע תהלות ותשבחות  המחלק כאשר שמע מפי אלה אשר שדדו רבצו או אז נבין מה רבה החנינה והחמלה אשר תקנן בלב אלה מיטיבינו מאשרינו ומדריכינו בדרך אמעריקא. ואם נוסיף עוד להתבונן לכל המעשה הזר הזה אשר מהרו המיטיבים לעשות בטרם חשבו מחשבה מה יהיה סוף המעשה, כי המה לא שמו על לב כי אסור היה להם להשמיע בחוץ קולם כי ידם פשוטה להחיש עזרה כל עוד אשר לא ידעו אם תמצא ידם להמציא תשועה לההמון הרב, והמה לא עשו כן, כי עוד בראשית מעשיהם הריעו תרועה גדולה כי עז בידם ותשועה בימינם, ואל הקול ההוא חרדו אלפים ורבבות ועתה הנם מתים ברעב, ועל כל אחד ואחד אשר המציאו לו עזרה הנה עתה לעשרות נתונים למשסה בידי הרעב, עד כי בצדק וביושר לבב נוכל לאמר כי לא רק לא עזרו כי אם הרעו הרע במאד מאד, אם נתבונן גם לזאת אז נבין מה רבה החכמה אשר על פיה יצאו לפעולתם, רבה היא כנדבת רוחם וכחפצם להיטיב, אך בדבר הזה עוד לי דברים.

[4]  ) בהמליץ עלה י"ח ישאל הכותב ה' ט"ף שפירא לתמו: למה זה יצא בעל העברי להתגרות מדון בהמגיד על דבר אמעריקא? ומדוע זה לא מצא את התשובה בצדה? לו שפיל לסופיה דהעלה וראה את כל הצד האחרון מכל עלה כי הוא יכיל רק אמעריקא! אמעריקא! כלומר מודעות אגודות האניות אשר תשלמנה בכסף מלא מחיר כל שורה, ואם לא גאולה שלמה יראה המו"ל הזה, אשר אין תקוה לו להושע מהחתומים שהם נערים מתי מספר, בהגלות  לאמעריקא?! ואם לדגי הרקק ישליכו בעלי האניות חכה ועליה תולעת, ואף כי  להתנינים הגדולים אשר בטנם כקבר פתוח!!