_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

וזאת אשיב[1]

פרץ סמולנסקין

לתוכן הענינים

 

שמחתי מאד כי עצתי לכונן בתי עבודה ומעשה בארץ הצבי מצאה חן בעיני כבודו ואף עוד זאת כי כשר הדבר לפניו לתת גם כסף לדבר הזה ועל כן אקוה כי כבודו יהי למופת גם ליתר נדיבי-לב הדואגים לשלום ארצם ועמם ומכם יבָּנה בית ישראל, ולכן אבאר דברי יותר. כאשר השמעתי העצה לא נכחדה ממני השאלה העצומה מי ומי יתעסק בדבר, כי אם ינתן הכסף בידי איש זר, אז מי ישים בטוחות כי תצא ממנו תועלת ליתר הגולים? ומי יערבנו אם יכשר לדבר הזה ואם יזכה ארחו? אולם באמת הכסף רק הכסף דרוש לדבר הזה, ואם יהיה הכסף אז יצא הדבר לפעלו מאליו, באחת הדרכים האלו: אם ימצא איש אשר יש לו כשרון להכין בית חרשת המעשה ויחל במלאכה אז יהי הכסף לו לעזר[2] ונותני הכסף יבחרו בממלאי  מקומם לפקח על הדבר; או אם ימצא אחד אשר יכין בעצמו בית חרשת המעשה ויחסר לו כסף אז ינתן לו הכסף בתור הלואה והבית וכל אשר בו יהיה כמשכון בעד הכסף; או כי יפָּקד הכסף תחת ידי נאמנים והוא יהיה כקרן גמילות חסדים לבעלי מלאכה למען יוכלו להרחיב גבול עבודתם, ובדרך הזה נוכל להקים בסך שלשים אלף רו"כ למאות בעלי מלאכה נופלים כעת תחת סבל המחסור, ועל כן על כבודו אשר יחפוץ לתת יד נדיבה לדבר הזה גם לבקש רעים וחברים, ומה טוב היה לוּ הואילו גם יתר מכתה"ע העברים אשר לבם אמונה לישוב ארץ ישראל לדבר בדבר הזה ולעורר רוח נדיבי לב כי יתנו ידם לכבודו ויחד יוציאו את הדבר הגדול הזה לפעולת אדם.

ובדבר ההצעה החדשה אשר כבודו מציע אין כל ספק כי יצדק מאד מאד בדאגו לרוח עמנו, כי באמת ברוח עמנו הכל תלוי, ולא חסרי כח היינו כיום לעזור לנפשנו לולא נגעה חרב המעל והבגד ברוח עמנו, ורק ממנו לקיומנו ולחיינו תוצאות, גם עצתו לשום לב להעתיד טובה ונכונה היא, כי אמנם אך זה היה ויהיה  למכשול לנו תמיד כי לא נשים לב אל העתיד, אנחנו נעמול ונקריב נפשנו אך בעד ההוה ואת העתיד לבא נעזוב בידי אלהים, כי על כן מרחפים אנחנו ברוח אחרי כי אבותינו לא הניחו אבן פנה למוסדות לנו, אולם בפרטי העצה תורה היא ואנו צריכים לדון בה.

כי לנו לדאג לרוחנו לעתיד בזה אין כל ספק, אך הדרכים אשר יציע כבודו לא יובילו לדעתי אל המטרה הזאת, וגם בעיקר הדאגה כאשר ישיחנה כבודו עוד יש לי לדבר הרבה. וכשאני לעצמי אומר בפה מלא, כי מהדאגה אשר השמיע כבודו לא ירך לבי. אמת הדבר כי אנחנו פשענו ומרינו וסרנו מדרך אבותינו ונהי לבנים זרים. אבל לא לעולם תהיה כזאת. תקופות שונות כאלה עברו על עמנו כפעם בפעם ובכל עת שבו ונחמו. וגם עתה נראה בעינינו כי רבים מבני הנעורים אשר זה לא כביר בזו ושקצו לעם ישראל, הנם אדוקים כיום בעמנו וגם בדתנו הרבה יתר מאבותיהם, ולא רק הפרעות עשו זאת כאשר יאמינו קצרי עינים כי אם יען  כי סובב סובב הולך רוח האדם ועל סביבותיו הוא שב, ואחרי אשר בני האדם ירוצו תמיד קדימה לכן ישובו בזמן ידוע אל המקום אשר יצאו משם. זאת ראינו בדרום ארץ אשכנז אשר זה כעשרים שנה החלו לשוב ולהיות אדוקים באמונה נפרזה, אולם בימי מנוחה תארך העת עדי ישובו אל עקבותם כי אז המה פורצים אך קדימה ועל כן אך כאשר סבו את כל הגלגל אז על מקומם הראשון רגלם עומדת, ובעת מהומה יסגו פתאם לאחור ובן-רגע שבו בכל הדרך אשר עברו בו שנים רבות.

אשר על כן לא יפלא הדבר אם נכדינו או הדור הרביעי, אשר עתה נדאג להם לבל יפרדו מקהל עמנו, אם המה יחשבו אותנו למורדים ופושעים כי המה יַרבו לבנות גדר לגדר וסיג לסיג. הבגידה אשר אנחנו רואים כיום בעמנו לא חדשה היא וכבר ראינו כמוה רבות וסוף סוף יפרדו הבוגדים על יד על יד ויפלו מהעץ כעלים בלים ורוח ישאם... וזרע קדש יהיה למצבת העץ אשר יחדש נעוריו ועוד יחליף ויוציא עלים חדשים למכביר. עד הנה שמשו היין והשמרים בערבוביא, עתה יחלו ימי הסִנון ובדור הבא אולי יהיה היין זך. אפס כי לא נוכל לכחד כי על אלה נוכל לאמר אך "אולי", ופן לא יהי כזאת, פן יאריכו הבוגדים ימים בקרבנו וימאנו או לא יוכלו להפרד, או פן ישוב הדור הרביעי או החמישי על עקבות הדורות האלה ואחרי אשר ישובו עתה ושחרו אֵל ישובו המה לבגוד כאבותיהם, על כל אלה נוכל לאמר אך "אולי" ו"מי יודע", כי על כן החובה והמצוה לשום גם לזה לבנו, אך לדבר הזה לא תכון לדעתי עצתו כמו שהיא כי אם לשנות מעט פניה ואז תהי למקור ברכה. להשאיר ירושה בתנאי אך אם יהיו היורשים אמונים לדתם לא תצלח להביא ברכה, באחת כי הוא דבר פרטי, רק איש אחד יכול לעשות כן להבאים אחריו ולא נוכל לאגוד אגודה כזאת, ומה יועיל לנו אם אך משפחה אחת או אחדות תהיינה אמונות ויתרן בגוד תבגודנה? – וזאת שנית, עלובה האמונה אשר בעבור הירושה יחזיקוה בה מחזיקיה, מאמינים כאלה אשר בעד כסף מלא יהיו אמונים טוב יותר שלא יבראו משיבראו, ועוד זאת, מי זה לידנו יתקע אם לא ערום יערימו וכאשר יקבלו הירושה אז יפנו ערף וכספם בידם?[3] ובשלישית הן יהי הדבר הזה לאבן נגף להיורשים ומקור ריב ומשטמה, כי אז איש ברעהו יבקשו מגרעות לאמר כי לא בעל אמונה הוא, וזה יאמר כי עיקר האמונה היא להתפלל הרבה, והשני ידין כי אך אמונת צדיקים אמונה תקרא, ועוד רבות כאלה, ומי זה ישפוט ביניהם מה היא האמונה הנאמנה, ומה יהי בעיני הדורות הבאים אמונה וכפירה? במשך שתי מאות שנה נשתנו פני הדינים והמנהגים ונוספו עליהם כהנה, ומי יודע מה תצלח עוד בידי הרבנים לברוא דינים וגזרות חדשות ולכלם אמונה יקראו. בדברים כאלה עלינו אך לפתוח פתח והבא לטהר מסייעין לו, אך לא לכוף ולחסום הדרך מראש. אשר על כן אומר עצת כבודו טובה ונכוחה היא אך לא בדרך אשר יבר בה, כי אם עלינו לשום לב להקים משגב עז לרוח ישראל לבל ירד מטה מטה כאשר עד כה, וזאת בידינו לעשות.

בדבר אמונה לא נוכל לדין ולשפוט מראשית אחרית, אך דבר אחד יש אשר בלי כל ספק בו תלויה אמונתנו ורוחנו ואחדותנו וכל חיינו, והדבר הזה – היא התורה. ולא באונו כל התלאות כיום הזה ולא רבו  בנו המורדים והפושעים רק בשביל התורה שנשתכחה, כי כל עוד לא תשכח תורה אז לא לנו לדאג לאמונה. וזאת נראה בעינים כי היא תשכח מיום ליום יותר, כמפירי חק כן גם היראים והחרדים ירחיקו את בניהם מהתורה, יען כי היא לא תתן להם מאומה, לא כבוד ולא כסף, ותופשי התורה וחכמי ישראל עניים המה ולעזרה יצפו, ועל כן גלה מהם כבוד, ואת המכשול הזה עלינו לפנות מדרך עמנו. עלינו לבקש תחבולות לכל ידח נדח מאהלי התורה, ואת הדבר הזה נוכל עשו רק אם נשים לב לתת לחם לממיתים עצמם באהלי התורה וחכמת ישראל. לכל העמים יש אגודות חכמים (אקאדעמיען) והחכמים יקבלו פרס וספריהם יודפסו על חשבון האגודות ושכר עמלם ינתן להם, וכזאת עלינו לעשות לעמנו: ליסד אגודת חכמים אשר בה יבָּחרו גדולי חכמי העם לתורה ולתעודה ולחכמה ושכרם יהי נכון לפניהם מקופת האגודה והמה יבחרו גם בחכמים אחרים לפי ראות עיניהם, והמה ישפטו את הספרים הראוים כי האגודה תוציאם לאור או כי תתמוך בידי מחבריהם; האגודה תיסד בתי ספר לרבנים ומורים לישראל מכספה לבל יתערב זר בהם, האגודה תשים לבה להרבות דעת התורה וחכמת ישראל על ידי בתי ספר וכאלה, ובכל דבר נכבד ישמע דבר האגודה, אשר כבר תהי ֻמקֻבּלת ורצויה בעיני כל העם, ובדבר הזה נִתּן הנהגת כל בית ישראל בידי אנשים יודעים את עמם ותורתו, אנשים אשר לא ייראו מפני איש כי לחמם נכון בידם, ובדבר הזה נגדיל כבוד התורה והאמונה גם יחד, כי יודעי תורה אם לא עניים המה ינחלו כבוד רב, ומה גם אם על פניהם יצא דבר כל העם, ואם אגודה כזאת תהיה לנו אז הכל בידינו. אך איכה ניסד אגודה כזאת ולדבר הזה הן דרוש כסף רב מאד לכל הפחות חמשים מילליאן קרן קימת? על זאת אשיב: נעשה כעצת כבודו, כי יתעוררו נדיבי לב להשליש כסף למשך מאה שנה, או עד אשר ירבה הכסף עם הרבית ויהיה לסך חמשים מילליאן, או אז יצא החפץ הזה לפעולת אדם ואז נדע כי בנינו בית ישראל וכי הקימונו רוחו בתפארת ועז נצח. ובדבר הזה נוכל להחל גם איש אחד ואחריו יתחרו גם אחרים לעשות כמהו, ומי יתן וישימו יתר המכת"ע את לבם אל העצה הזאת וישאו ויתנו בה למען ברר וללבן אותה. כי אמנם ידעתי כי עוד שאלות רבות יש לשאול בעצה הזאת אך גם תשובות יש, ומה גם אם רבים ישאו ויתנו בה אז בלי ספק יצא משפט צדק לאשר עמנו בדור יבא.

 

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה

 



[1] הדברים האלה באו כתשובה למכתבו השני של קלונימוס זאב וויסאצקי, הנדפס בהשחר שנה י"ב ע' 506 – 507. וויסאצקי מסכים לדעתו של סמולנסקין שצריך "לכונן בתי עבודה וחרשת המעשה בארץ הצבי" ומודיע שהוא מצדו נכון לתת לזמן ידוע בלי נשך את החלק העשירי ממכסת הכסף שיֵאסף ויאצר למטרה זו , אלא שבסוף מכתבו הוא בא לדבר חדש: הוא מציע "שיתעוררו בקרבנו אנשים אשר ישלישו בחייהם סך מסוים לבניהם אחריהם אשר יולדו בדור ששי או שביעי כי יירשו את הסך עם הרבית הכפולה והמכופלת אם אך יהיו אז בנים נאמנים לעמם ולדתם". וויסאצקי ראה בזה "העצה היעוצה לקיומנו"...– המו"ל.

[2] ) לא אך רעיון רוח אשמיע, כי אם דבר אשר יצא עוד מעט גם אל הפעל, הנה כבר זה כשלש שנים החלותי לדבר על לב מיודעי בעלי כסף ודעת,  כי המה ישימו משכנם בארץ הצבי, ודברי לא שבו ריקם כי העירו את רוח אחד הנבחרים הלא הוא החכם הישר ה' ניעמצאוויץ חתנו של ר' ישראל ראטנער ממאהילעוו, והוא איש אשר ידע דרכי המסחר כאחד הסוחרים הגדולים וגם כסף לא מעט בידו, ועל כלם הנה הוא איש יודע בחכמות על בורין, כי השלים תורת החעמיע פה בהפאליטעכניקום בוויען והוא הלך בקיץ הזה לא"י למען יראה בעיניו את כל אשר ביד איש לעשות שם, ויחקור וידרוש בכל לבו ועתה שב ופיו מלא תהלות הארץ ולפי דעתו אוצרות חשך טמונים שם בקרקע, ובקרב ימים יבאו דבריו בהשחר, והוא שב הנה רק למען למוד בפעל (פראקטיש) מלאכת עשית היין וסנון השמן וכאלה, ואחרי עבור ירחים אחדים ישוב וכספו בידו ויכין שם בית חרשת המעשה, והוא איננו נצרך לכסף, אך אם יהיה כסף שמור, אז יחרו יחזיקו גם חכמים אחרים אשר מעט כסף בידם או אשר מאומה אין בידם לכונן אף המה בתי חרשת המעשה ויהיו למקור חיים לאלפים.

[3]  ) ואם כבודו יסתפק במועט וישמח אם לכל הפחות לא יפרדו מקהל עדת ישראל, בדבר הזה לא ילך לבי עמו, כי אמנם גם היום הננו רואים בעינינו כי טוב טוב היה לכלנו לו נפרדו מעלינו הבוגדים בנו כיום הזה. הגבירים בישראל אשר לא יתנו לבן ישראל משרה ופקודה ירעו לנו יותר מכל צוררי ישראל, כי המה יעידו על כלנו כי אין אמונה בנו, הבוגדים אשר יסיתו אותנו לשכוח שם ישראל ולהתבולל בעמים נגע המה לנו יותר מצוררינו השולחים בנו יד. ולו חפצו אלה לשוב היינו להמיר דתם קבל עם,  כי אז היתה לנו הרוחה, כי אז לא שבענו בוז כל היום לשמוע כי אחינו נושאים עלינו חרפה