_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

האנרכיזם בצרפת ובספרד

אברהם שמואל שטיין

© כל הזכויות שמורות.  החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

לתוכן הענינים

פורסם ב-"דבר", 19 ביוני 1950

(שיחות עם ראשי התנועה האנרכיסטית במערב אירופה)

א.

תורת האנרכיזם הפילוסופי-המדעי צמחה ועלתה בעת ובעונה אחת עם תורת הסוציאליזם המודרני בניסוחו המרכסיסטי, באקוּנין[1] היה בן-דודו של מארכס וחיבה יתירה – אישית ורעיונית – לא שררה, כנודע, בין השניים. אפס, גורלותיה של התנועה האנרכיסטית היו שונים לחלוטין וצלחים פחות מאלה של יריבתה, המפוּלגת אף היא. וזאת – הן לרגל טעמים הנעוּצים בתפיסת עולמה והן מחמת סיבות שבהתפתחוּת היסטורית. התנועה רבת-התנופה, החזון וההיקף בראשיתה – נצטמקה ביותר בכוחה ובהשפעתה; נצטמקה, אבל חסידיה ביבשת אירופה (ואמריקה הלאטינית) מגלים גם כיום רוב פעילות והקרבה, ודביקותו של המחנה באמתו – לא נתקפחה.

ב.

נפתח בספרד, בה שרשים עמוקים לתפיסה האנרכיסטית במורשת ארוכה. המשטר רואה בחסידי המחנה הזה את יריבו הקיצוני וכל זעם קצפו, דומה, ניתך עליהם ואחד דינם – עריפה. אולם גם נחלתה של התנועה באמיגרציה לא שפרה.

אלפי חברים מאורגנים ואוהדים לתנועתה בגולה, שמרכזה העיר טוּלוּז בדרומה של צרפת. כאן צומת העצבים ומרכז הקשרים עם המולדת, והשליחים מהכא להתם רובם שוב אינם חוזרים. לאחר מכן אתה רואה כמעט בכל גיליון של הביטאון האנרכיסטי הספרדי את קלסתר פניהם של הלוחמים שנפלו וקורא מבטים על עינוייהם ומר-אחריתם. ארשת הפנים מעידה על חיי עבודה, אך לא מעטים ביניהם גם המשכילים. תחילתה של האמיגרציה בכלל – מחנות ריכוז וסופה לחץ חמרי. בפרוץ המלחמה, 1939, הועמדו על ידי שלטונות צרפת בפני הברירה: מאסר או התגייסות. רובם עמדו בתוקף על דעתם ומצפונם, שמשמעוּתה שלילה מוּחלטת של המדינה (כל מדינה), של המשטר (כל משטר), של הגיוס, הצבא והמלחמה – ואת עוונם ריצו במאסר ועינויים.

ברחובות טוּלוּז השקטה ועתיקת היומין, ובערים אחרות (וגם בכפרים רבים בהם עובדים המהגרים מספרד) מוכרים את עיתונות התנועה, היינו את ג' השבועונים: של האיגוּד המקצועי האנרכו-סינדיקאלי; של הנוער "החופשי" ואת ביטאון התנועה הפוליטית, אם אמנם כינוי זה הולם את צירופם של האנשים אשר מוּשגי חופש-הפרט והפרט החפשי נוגדים, לדעתם, כל צורת ארגון חברה.

מזכירם ניסח לפני (אגב עלעול בכרכי האינציקלופדיה האנרכיסטית) את הסיבות הקובעות, לדעתו, במעמדו של האנרכיזם כיום: א. גידול עצמתה והשפעתה של המדינה בחיי הפרט והכלל; ב. השתלטותה של התנועה הסוציאליסטית והקומוניסטית על חלקים ניכרים של הפועלים והעם, זו התנועה אשר האנרכיסטים חולקים עליה חריפות מבחינה עקרונית וטכסיסית כאחת; ג. והעובדה שההשתייכות לתנועה האנרכיסטית כיום כרוכה במבחן משולש חמור: בית סוהר, מצוקה, בית חולים. כולם נאמנים – להלכה – לשיטת הטירור המהפכני ו"הפעולה הישירה" שמטרתה: הרס המדינה ופירוּק החברה וכינון משק של יחידות אוטונומיות ופרטים חפשים. ומטעם אחרון זה מגלים רובם עניין והתעניינות בהתיישבות העובדים בארץ ואף הוציאו לאור חוברת מיוּחדת בנושא זה. הם שוללים אף את ההשתתפוּת בבחירות למוסדות המדינה, העיריות וכיוצא בהן, שהן, לדידם, צורה של הודאת-עקיפין בשלטון – שלטון הכלל על הפרט.

ג.

שעה של קורת רוח היתה השיחה עם מי ששימש מזכיר התנועה האנרכיסטית הצרפתית בדרום צרפת, אָטיאָן גוּלימוֹ (מחסידי אומות העולם, לוחם שעשרות שנות מאסר מאחוריו, ידיד ותיק לציון וישראל, צמחוני). שקוּע בעולם ספריו ועיוניו, בודד, אשתו עזבתו בשנות מאסרו. גם להבא – טען לפני – לעולם לא יתגייס, לא יתחייל, לא יאחז בנשק, לא יציית לשוּם סמכוּת. כל שעה הוא מוכן ליתן נפשו, ככל שייתבע, על אמוּנתו. על מכתביו הוא טובע חותמת מיוּחדת ובה הפסוק הבא: "הורים! אל תלמדו את ילדיכם לשחק משחקי צבא". ראש העיר טוּלוּז, סוציאליסט, המכירו מקרוב, רוחש לו הערכה אישית ראויה. הקשבתי לשיחו ותמהתי למיזוג זה של תמימוּת-אמת ועדנת-נפש עם נוקשות רעיונית קנאית – והוא אָפייני לרבים מראשיה של התנועה האנרכיסטית.

מחנה האנרכיזם הצרפתי הוא מהקטנים בהשוואה לשאר הזרמים המפכּים בתנועת הפועלים הצרפתית, שגם בהם מצוּיים חסידיו. לאידך עובדה היא, כי בזמן האחרון גברה השפעתו בעיקר בקרב פועלי הרכבת, הבניין וציבור הסטודנטים. מעולם אי אתה יכול לעמוד על מעמדו הכמוּתי מחמת אי השתתפותו בשום בחירות – לפי אומדן זהיר מניינם כחמש רבבות. כדי מספר זה, לערך, מגיעה תפוּצתו של "ליבּאֶרטאֶר" (שוחר החרות), בטאונה של התנועה, נוסד ב-1895. "קוֹמבָּה סינדיקליסט" – הוא ביטאונו של האיגוד המקצועי האנרכיסטי (ס.נ.ט. – קונפדרסיון נאציונאל דֶה-טראֵוואֵי), שהוא המשכו של אינטרנציונל הפועלים הראשון, האיגוד הזה פרש ב-1919 מהתנועה המקצועית הכללית. הוא סונף לאינטרנציונל האנרכו-סינדיקאלי שטוקהולם ומזכירו – אנדרסן איש שוודיה. קיימת פדראציה אנרכיסטית ולה מזכירויות ואירגון במחתרת, והיא מקיפה את כל פלגי וזרמי האנרכיזם בעולם להוציא את הפלג האינדבידואליסטי הקיצוני. התנועה האנרכיסטית הצרפתית מוציאה לעתים מזומנות חוברות שכינויין הכולל: "הדים אנרכיסטיים", אפיין תיאורטי מעוטן מיוחדות להשכלתם חוגים בריטיים של פועלים ומשכילים. וכן כתב עת רב משקל ובעל-רמה שתכנו בכותרתו "זאדם". עורכו – לואי לאָקוֹמָן שריצה עוון התנגדותו לגיוס והטפתו נגד המלחמה, מאז 1914, בעשרות שנות מאסר.

ד.

רבבות חסידים של באקוּנין, קרופוטקין[2], מאטאלאסטא[3] ואחרים עודם פעילים כיום. מקימים קשרים, כינוסים, חוגים, פעולת הסברה ודבקים בתורתם – תורה שיסודות נעלים של חירות האדם ועצמאות העבודה חוברו בה יחד עם שיטות נוקשות וקנאות אנטי- חברתית. כיצד תשפיע התנועה, לדעתה היא, בחיים ובחברה, והיא מוציאה עצמה מתחומיה ומחרימה עקרונית כל מגע עם המדינה, עם הצבא, כל נסיון של אירגון ציבורי מחשש של קורט כפייה ומשטר, ולוּ גם הדמוקראטי ביותר? – לשאלות אלו לא קיבלתי מענה המניח את הדעת. וכן לא נענתי לשאלתי, על שום מה לא ישתפו פעולה עם שאר איגודי העובדים במערכותיהם המשותפות בעד שיפור תנאי החיים ועמידה נגד הפאשיזם. ואף על פי כן אי אתה יכול, בפגישה ישירה עמם, להימנע מרגשות הערצה למעיינות האמונה באדם המפכים בלוחמים אנשי-אידיאה אלה גם אם אין דעתם מקובלת עליך מטעמים שונים.

 

© כל הזכויות שמורות.  החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה

 



[1] מיכאיל אלכסנדרוביץ באקונין (1876-1814) – אנרכיסט וסוציאליסט רוסי. מהתורמים העיקריים להתפתחות האנרכיזם המודרני והאנרכו-קומוניזם במיוחד. (ראה גם ויקיפדיה – דבמ)

[2] פיוטר אלכסייביץ קרופוטקין (1921-1842). לאחר מות באקונין הפך לתיאורטיקן הראשי של התנועה האנרכיסטית הקומוניסטית ברוסיה (ראה גם ויקיפדיה – דבמ)

[3] אריקו מַטַלָסְטה (1932-1853) – אנרכו-קומוניסט איטלקי מידידיו הקרובים של באקונין. היה שנים רבות גולה וכ-10 שנים אסיר. ערך כמה כתבי עת רדיקליים דבמ)