_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

גלויות מן המולדת

א"ש שטיין

© כל הזכויות שמורות.  החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

לתוכן הענינים

פורסם ב-"דבר" 20 פברואר 1959

ספרים

ארץ ישראל, ארץ הצבי, כפשוּטה, תאורי נופיה באו בספרים רבים, בפרוזה ובשיר, של מחברים יהודים ולא יהודים. וודאי טעמים עמוקים לכך, שמאז ומתמיד עוררה היא, הארץ, השתאות והתפעמוּת, חליפות גווניה ומראותיה, קמטי אדמתה והרריה, יסוד הקדוּשה והאַסוֹציאַציוֹת ההיסטוריות הצפוּנות בה, מנעו מן היוצרים שלווה אֶפית, הסעירו הלב והנפש. ורבות לאין ספוֹר הדוּגמאות בספרות העמים וישראל.

כל שכּן שהדים עזים להתפעמות זו נענים בסופר הטובל מכחולו בצבעיה של ארץ ישראל בתקוּמתה. ממורדות הלבנון ועד למפרץ אילת סייר בה אפרים תלמי, ראה אותה בעיני בשר ורוח, נשם בשׁמיה ונצרב בלהטה ודבק באהבתה. ואת רשמיו הביע בספר[1], המבקש להעלות קטעים מן הדראמה של החלוּץ הנאבק על כיבוּש ארצו, אהובת-לבו, לחוננה ולהפרותה. אוכלוסיה שלמה חולפת לעיניך – הנוסע ממטולה, הרועה בעמק, בונה הסכר, הטרקטוריסט, החוצב במכרות אורון, זוג ה"רובינזונים" בהר הבודד הסמוך לצפת – ואולם – הם נבלעים בנופים, מיטשטשים ונמוגים, כי הם אינם אלא כתוספת מועטה לעיקר: השיכרון הארץ-ישראלי, החן והחסד הרועפים ברחבי הארץ וכובשים את הלב והעין.

ואתה נזכר, בלי משים, בספרי המסעות שהניחו לנו נוסעים יהודים לדורותיהם כרבנו עובדיה מבארטנורה ואחרים, הרצופים תיאורי נוף ואדם חושפי צפוּנות ומפועמי אהבה. הנה כותב א. תלמי, ומה עמוקה תחושת המולדת בדברים:

"הערב ירד עלינו בלב ההרים. השמש צנחה אל מעבר לרכס הרים, החוסם את אופק המערב. נאסף אורה העז, החם, וצינת-ערב אפפה אותנו במפתיע. ופתאום חשנו בדידות עמוקה, כזו הבאה על אדם, הנתוּן באור, בחום, בתנועה מהירה, ואינו מעלה על דעתו כי פתאום לפתע יחול שינוי. הרי הגליל האפירוּ, זוהרם עמם, כאילו נתכווצו אל עצמם. שוב לא היו אלה ההרים העטופים הוד-פיוט ושגב-עוז. הרי-סלע רגילים היו אלה, הרים, הנסגרים אל תוך עצמם עם רדת הערב, ומצטופפים זה אל זה כמבקשים מחסה והרגשת צוותא".

נראה, כי הפרקים הנאים ביותר והמראות המושלמים ביותר כלולים ב"גלויות" המספרות על הפגישה עם הנופים השוממים ביותר, החשופים והערומים, נופי הבראשית והתלאובות: מראות בישימון, בנגב, בסדום, בערבה, בדרך לאילת. ואופף מעין הרגש שפקד אותך בנעוריך למקרא "ברכת האדמה" להמסון, או לתיאורי-הנוף המופלאים של ארץ ישראל הקדומה לפלובּר, או ב"הנוצרי" לשלום אֵש, משל אָצרו בקרבם נופי-הפרא דוקא את מלוא יפעתה, נגינתה, פוֹעם דמה וחייה של הארץ המסוערת, ארץ הברכה והקללה – לב הארצות כלשונו של יהודה הלוי.

והנה, חינה המיוחד, הלוהט, הסוער של הארץ השוכנת בין ים למדבר, שפוּך על הספר הזה, כתוב בידו של אחד מאוהביה-נאמניה. ערכיה האסתטיים והלאומיים כמזוּגים יחד, וחותמו אהבה.

 

© כל הזכויות שמורות.  החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה

 



[1] "גלויות מן המולדת", הוצאת עמיחי, תשי"ט