_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

יעודה הבינלאומי של האנטישמיות בדורנו

א"ש שטיין

© כל הזכויות שמורות.  החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

לתוכן הענינים

 

מתוך "דבר", 28.9.1947

מאז דרכו רגלי יהודים לראשונה על אדמת אירופה (כשבויי רומי בשנת ה-63 לספה"נ) – נתלוותה שנאת ישראל למעגל הגולה והנכר והחברה שסועת-המעמדות. אפס, רק בתקופת האופל הנאצית הגיעה לשיאה המוחלט בהיקפה, בעצמתה, בשכלולה ונתגבשה כפונקציה פוליטית-סוציאלית מובהקת בממדים בינלאומיים. מורשת של יצרים רדומים, תאוות בצע ושררה, איבה פרועה ומשוסה, כל יסודות השפל אשר הריאקציה המודרנית העלתה מנבכי החברה והאדם – נתלכדו באש מכלה אחת.

אתה מעיין בכרכי הפרטיכלים (הפרוטוקולים) של משפטי שרי-התליינים הנאציים, שהועמדו לדין בוארשה ובקראקא (קרקוב) ובלודז' – איש איש במקום בו הכרית במישרין רבבות נפשות – ואתה נדהם למידות התיכון, הארגון והיעילות של נשק האטום הקדום, החלוד והמנוסה הזה של שנאת ישראל: א) כיסוד המלכד את הכוחות החשוכים בכל מדינה, מרעיל את נשמת העמים ומשתק את כושר התנגדותם לאויבי-חוץ, ב) כאמצעי לשוד נכסי היהודים וקנייניהם, בתי מגוריהם ועמדותיהם, לשחד בהם את צבא השכירים והמונים נרחבים [1] (במקומות רבים אף נתחייבו היהודים לשאת בהוצאות ה"אקציות", משלוחי-ההשמד ודמי-הבנזין לשריפת בתי-הכנסת) ושיתופם בחלוקתו של שלל-הדמים, ג) כדרך של אימון והכשרה לביצוע מעשי-אכזריות והשמדה ישירים, בקור-רוח – בשיטתיות ובערמת-שטנים[2] (עד לאחרית כליית הגיטאות), לעקירה המוחלטת של כל רגשי רחמים ושיקולי מוסר ומצפון, - ואחרון אחרון  ד) כמתוד לפורר בו את אחדות המחנה האנטי-פאשיסטי בממדים בינלאומיים, ועל-ידי זיהוי היהודים עם הבולשביזם – לזכות באמתלת-צידוק וב"תעודת" הצלת הציביליזציה כביכול.

עתה הוברר, ששנאת ישראל אשר שימשה בתחילתה אמצעי למטרות-השוד והכיבוש הנאציות, היתה לימים מטרה לעצמה וחזרה ונתגלגלה לשמש שלב ראשון בסולם שיעבודם וכלייתם של עמים אחרים, השלב השני – השמדתם של 30 מיליון סלאבים לצרכי "מרחב המחייה" הגרמני. השלב השלישי? – יש עדויות מחרידות גם על כך.

---------------------------------

בסיפור "המורה הזקן" אומר גיבורו של י. גרוסמן (מחברו של "בן-אלמות העם"):

"הפאשיסטים הקימו בית-מטבחים כלל-אירופי, כללי, ולשם החזקת שבוייהם-עבדיהם בכבלי המשמעת בנו סולם ענקי של דיכוי. גורלם של בני הולנד חמור מזה של בני דנמרק; של בני צרפת מזה של בני הולנד; של בני צ'כיה מזה של בני צרפת; חמור מזה מצבם של בני יון וסרביה, לאחר מכן של בני פולין; נמוך מזה מעמדם של בני אוקראינה ורוסיה. הללו דרגות סולם-הדיכוי הן. ככל שהסולם משתפל והולך כן מתעבים רבדי הדם, העבדות והזיעה. אולם בשפל המדרגה של בית-הכלא רב-המידות-והקומות הזה מצוייה התהום שיעצוה ליהודים. ואכן, סבלותיהם של בני רוסיה ואוקראינה גאו עד כדי כך, שהגיעה השעה להוכיח להם, כי מצוי גורל מחריד ואכזרי עוד יותר. עתה יאמר: אל תתלוננו, הוו מרוצים, גאים, שאין אתם יהודים. זו האריתמטיקה הפשוטה של האכזריות השפלה, ולא איבה סטיכית".

ואכן, בנינם של מחנות-כליה משוכללים חדשים לאחר השמדת היהודים באירופה, עובדה זו בלבד דייה כדי להוכיח, כי הקרדום שהונף על ראש היהודים הוכשר ונועד לערוף עוד ראשים הרבה...

*

לפני כשנתיים (שנתיים!) הופיע ספרו של הנרי מורגנטאו,[3] שר האוצר בממשלת רוזוולט: GERMANY IS OUR PROBLEM"" (גרמניה היא בעייתנו), בו נענה הד האזהרה ההיסטורית של הסכנה הצפויה למנצחים להפסיד בשלום! ט"ז פרקיו של הספר (ותצלום תכנית "הצעת מורגנטאו", ששימשה בסיס להסכמים הראשונים בין ראשי המדינות המנצחות) מוכיחים, כי אין זו מחובתם של המנצחים לדאוג לרמת-חייה של גרמניה ולא לכושר תשלומי הפיצויים על ידה, אלא למעבר אוכלוסייתה מן העיר אל הכפר – לבל תקום מחדש עצמתה הכלכלית (הצבאית) ולמען לא תשמש יסוד מפלג את אחדותם. עינינו הרואות מה עלה לתכנית זו, ויחד עמה לתקוות הדור ולחרדתן של האומות אשר על גבן חרש חורש-הדמים. המוני מרצחים, משתפי פעולה, שונאי ישראל, בוגדים ניזונים באווירת ההשמדה והניגודים הבינלאומיים ומצפים לזבח מתים חדש. בארצות בהן שרדה שארית ישראל מעודדות מעצמות המערב את הכוחות החשוכים למיניהם, את היסודות האנטי יהודיים האקטיביים בקרב האומות שקנו השכלה באוניברסיטה המעולה ביותר של העינויים וההשמדה. עצם קיומם עד היום של מאות אלפי יהודים אודים מוצלים מן התבערה הגדולה, לוחמי גיטאות ופרטיזנים, במחנות ההשפלה והניוון בגרמניה, אוסטריה ואיטליה; הצרת רגליה של הציונות ונעילת שערי ארץ ישראל; עידוד שליטי ערב וליכודם במלט האחד – שנאת ציון, מעידים כמאה עדים, כי הפונקציה רווית-הסכנה לישראל ולעולם הצפונה בשנאת היהודים לא תמה וכי עוד נועדו לה תפקידי אימים בבאות.

וכמאז ומתמיד משמש היחס ליהודים, למאווייהם ולקניני-הרוח האנושיים שלהם, לבעיותיהם הכואבות ולפתרון מצוקתם האנושית והלאומית – קנה-מידה נאמן למעמדו המוסרי ולמגמות התפתחותו הפנימית של עולם הגויים. במחקרו על "חינוכם מחדש של הגרמנים לאור הבחינה היהודית" (ייוו"א-בלעטער, כרך כ"ח, עמ' 238) קובע ד"ר א. טרטקובר, כי פתרון בעיית גרמניה – והיא חלק משיקומו האנושי-מוסרי של העולם – הוא מכבשונו של גורל דורנו; "וכשם שמן הנמנעות הוא מציאותו של אי גדוש שפלות מוסרית מבלי שירעיל מלוא האווירה סביביו, כאשר אירע בגרמניה הנאצית, כן הדבר לגבי קיומו של אי רווי דמוקרטיה ויושר בעולם אשר הדמוקרטיה והצדק נסתאבו בו. נמצא, איפוא, שכוחות ומגמות הפילוג המסכסכים יחסי עמים ומדינות; החתירה לשיקומה של גרמניה במלוא עצמתה הדמוגרפית תעשייתית; גילויי הסלחנות הנמהרה לפושעי המלחמה ומשתפי הפעולה למיניהם ולגזעיהם; הסתאבות הדמוקרטיה וההתנכרות לערכי הקדמה והאחווה האנושית; ההתעללות בשרידי עמנו, במיטב מאווייו ושיקומו הלאומי בארצו; עידודם של שליטי ערב וליכודם במלט האנטי ציוני יהודי סוציאליסטי המובהק – הצד השווה שבהם שכולם גילויים של ירידה מוסרית בת-לווייתה של מלחמת האזרחים בקנה מדה עולמי המתנהלת בימינו – המשכו של תהליך היסוד שנתחולל בחובה של המלחמה האחרונה, אם כי בצירופים שונים.

*

כהברקות נבואה נשמעים בימינו דבריהם של סוללי דרכה של ציונות העבודה והסוציאליזם בתחילת המאה! אמנם ב. בורוכוב ניבא ("לשאלות התיאוריה הציונית" 1905), כי "האינקביזיציה – יש להניח – לא תתחדש עלינו שוב. גם גירושים המוניים של יהודים לא יהיו עוד" – ולא ידע מה ניבא. אך הוא הפליא מאין-כמוהו לנתח את מהותה הסוציאלית והרוחנית של שנאת ישראל והוויית-גולה. ולפיכך חוזרת ונשנית בכתביו התביעה: "לנו, היהודים, אסור להמתין. ואנו, הציונים, איננו יכולים להמתין" אמנם – "שנאת ישראל אפשר שתכלה או ע"י מהפכה חברתית חריפה או בדרך של אטרופיה בהדרגה", - אך "מתוך הכרת החוקיות הפנימית המניעה את הגלות – נבין גם שהגלות מתקרבת והולכת לקיצה ובכוח אותו הכרח שאין להימנע ממנו גם נבין, שהחוקיות הפועלת בגורלנו מחייבת אותנו למעשה אשר יחיש את גסיסת הגלות. עלינו להחיש את מותה ולא להמשיך את רגעי-גסיסתה האחרונים על ידי כך, שנסייעם להקל על מצב היהודים בתפוצותיהם וניגרר אחרי חזון התעתועים של האמנציפציה, של ההשבחה החונקת של... הפרוגרס".

ונ. סירקין שקדם לבורוכוב ואת מונח הפאשיזם לא ידע, חזה מראש את מהותו בדמות התמרדותם (הקטילינית – בלשונו) חסרת-המצפון ונטולת העקרון של מעמדות-הביניים; וכתביו גדושים דברי ניתוח וניסוח לאנטישמיות ולפונקציה שהיא עתידה לקיים כיסוד מלכד ומגשר על פני ניגודי החברה המעמדית ולגזרת הניוון והכליה הטבועים ביסודה של הגלות. "האנטישמיות יש לה על כן המגמה להקיף את החברה המעמדית כולה ולחתור תחת מעמדם של היהודים. הרי היא תולדה של חלוקת השלטון ללא שוויון בחברה ותופעת הלוואי הטבעית שלה. כל זמן שתהיה החברה מיוסדת על שלטון החזק וכל זמן שיהיו היהודים נמנים על החלשים, יהיו העוני והמצוקה מנת חלקם שאין ממנה מפלט" ("לשאלת היהודים ומדינת היהודים הסוציאליסטית", 1898).

ואחרי קישינוב הוא מעיר, כי האנטישמיות לא זו בלבד שהיא מחלישה את המהפכה הרוסית, אלא ש"פרעות קישינוב הן גם בשביל עם ישראל אצבע ההיסטוריה. הן משמשות עדות נוספת, שאין פתרון לשאלת היהודים אלא בטריטוריה יהודית, בחירות ובעצמאות מדינית". ("כרוניקה יהודית", 1903).

מה עוד יש להוסיף לדברים הנ"ל, פרט לקביעת העובדה שהגלות כפי שידענוה דורות מתקרבת לגסיסתה ולהסתלקות השכינה הימנה; ואילו שנאת ישראל (ואיבת הסוציאליזם) משמשים יסוד המלכד במימדים בינלאומיים עמים וארצות וגזעים ואת כל היסודות החשוכים והמפלגים שבדורנו, הנושאים בחובם את זרעי תקומת הפאשיזם והמלחמה.

                              

© כל הזכויות שמורות.  החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה

 



[1] בכינוס נאצי שדן בדרכי הדבקת הצרפתים בחיידק האנטישמיות (פאריס, 28.1.1941), טען מפקד הס.ס. ד"ר קנוכן: "קשה ביותר להחדיר בנימוקים אידיאולוגיים את העם הצרפתי ברגשי שנאה ליהודים; לעומת זאת יעוררו על נקלה שיתופו בתועלת חומרית את אהדתו למלחמה ביהודים. מעצרם של מאה אלף יהודים אזרחי-חוץ המתגוררים בפאריס יניח לצרפתים רבים אפשרות לחרוג משפל המדרגה לדרגתו של המעמד הבינוני".

[2] עתה הוברר, בין היתר, שולטר פון-בראוכיץ, מפקד הצבא הגרמני במזרח, פירסם (ב- 4.9.1939 ו- 30.9.1939) בכתב ובע"פ הודעות, המבטיחות שלום ובטחון ליהודים; ב"קראקויאר צייטונג" (מס' 779, 13.3.1940) נאמר במפורש: "אצלנו אין פותרים את בעיית היהודים בדרך של פרעות" (מתוך עדותו של ג. בלומנטל בפני בית הדין העליון בפולין). פון בראוכיץ נישפט בנירנברג כפושע מלחמה.

[3] הנרי מורגנטאו (הבן) 1967-1981 – שר האוצר בממשלו של פ"ד רוזוולט בימי מלחמת העולם השנייה 1945-1934. פעל למען א"י והמדינה: ראש המגבית היהודית ומלווה הפיתוח.