_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

אומה ופזורה

אברהם שמואל שטיין

© כל הזכויות שמורות.  החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

לתוכן הענינים

פורסם ב-"דבר", 29 במאי 1959

(יום יהדות ארצות הברית, קוים לדמותה הדמוגראפית)

אוכלוסייתה היהודית של אמריקה עולה חמישה-ששה מיליונים, לערך (מתוך 12 מיליון של כלל האומה), ואולם משקלה בתוך האוכלוסיה הכללית, בכל תחומי החיים והיצירה, עולה לאין שיעור על משקלה הכמותי בתוכה. במנגנון הממשלה לא מעטים היהודים, ומעמדם בשדה הכלכלה, ההשכלה, המדע והאמנות רב-זכויות בחלוציותו ואיתן בהישגיו.

והן רק לפני שנים אחדות חגגה יהדות זו את מלאת שלוש מאות שנה לקיומה, מאז עגנה בחוף העיירה ניו-אמסטרדם (הוא ניו-יורק) בשנת 1654 האוניה ובה 23 פליטים נרדפי האינקביזיציה בברזיל. ואולם, אמת היא, שיהדות אמריקה צמחה מגלי ההגירה האדירים המאוחדים מאירופה – תחילה ממערב אירופה שלאחר תמוטת נפוליאון, ואחריה בשנות השמונים מרוסיה רבתי. כשני מיליונים יהודים היגרו לאמריקה בעשרים השנים 1900-1880, מלבד מאות ואלפים מגליציה, רומניה ועוד (מניין היהודים באמריקה בתקופה שלפני ההגירה הגדולה נאמד ב-2,400 בשנת 1776; ב-1820 היגרו אליה 4,000 יהודים, ב-1850 – 50 אלף, ב-1860 – 150 אלף).

בסוף מלחמת העולם השנייה ננעלו, למעשה, שערי ההגירה, מחוץ למקרים מיוחדים (כגון שואת הנאצים וההתקוממות בהונגריה ב-1956, שבעקבותיה באו לאמריקה 5,000 יהודים).

נתונים דמוגרפיים וסוציולוגיים יהודיים

מיליוני היהודים הגיעו ליבשת החדשה עם ההתפתחות הכבירה, הסוערת שלה שראשיתה בשנות השמונים, נסחפו עמה והיו שותפים מלאים להם בכושרם, ביזמתם, בפעלתנותם. חלקם שהו בדרכם במערב אירופה, הקימו מרכזים תוססים ועירניים (ווייצ'פל), ורובם נתנסו בקשיי הקליטה הכלכלית, התרבותית והרוחנית של דור מהגרים ראשון, עמלו וטרחו ב"במקצועות היהודיים", הקימו מוסדות עזרה וסעד, עיתונים ובתי ספר, אירגוני פועלים ותנועה לאומית – אף הם טבועים באפייה המיוחד של ארץ-ההגירה בשלביה הראשונים.

ספר השנה ליהודי אמריקה לשנת 1958, נוקב את המספר של 5,2555.000 יהודים בשנת 1957, מהם למעלה משני מיליונים ביו-יורק רבה. יהודי אמריקה יושבי כרכים וערים הם: בלוס אנג'לס – 400,000, שיקאגו – 282 אלף, פילדלפיה – 275 אלף, בוסטון – 140 אלף, ויתרם חיים ב-720 ערים בכל המדינות, לרבות אלסקה.

67% מיהודי אמריקה יוצאי ארצות חוּץ הם ומהגרים מרוסיה ופולין, 6% מגרמניה, ואילו השאר – אוסטריה, הונגריה, צ'כוסלובקיה, ליטא וכו'. 20% מיהודי ארצות הברית הם ילידיה. נישואי התערובת עולה, לפי מחקר שנערך בוושינגטון, כדי 5.3. אולם יהודי עיר זו, 80 אלף נפש, רובם ילידי אמריקה הם, וודאי אין האחוז הנקוב אופייני לשאר קהילות, שדופק החיים היהודי בהם עז יותר, בהן הם חיים בצפיפוּת גדולה יותר, והרכבם הסוציאלי מגוון יותר, כולל חלק ניכר של יהודים שקיומם על עבודה בייצור, בשירותים, בפקידות, במקצועות חופשיים. משערים, שלמעלה מהמחצית של יהודי אמריקה עסוקים בתעשייה ובחרושת כבעלים, מנהלים, עובדים ופקידים, כ-14% הם בעלי מקצועות חופשיים (רבים מהם עובדים בשכר, גם בשירות הממשלה), וכמאה אלף עוסקים בחקלאות (שאין פירוּש הדבר, כמובן, עיבוד נחלאותיהם בידיהם הם). בעשור 1956-1946 גדלה האוכלוסיה היהודית ב-20-15 אחוזים.

רשת ענפה של ארגוּנים ומוסדות ציבור יהודיים פעילים ביהדות אמריקה. קהילה במתכונתה האירופית אינה קיימת, אף לא מפלגה יהודית בעלת מצע מדיני, או חברתי מיוחד הנובע מתנאי החיים במקום. ידועה פעילותם של ה"לאנדסמאנשאפטן" (יוצאי עיר, או ארץ אחת), הדועכת עם התבססותם של המהגרים וקץ ההגירה מאירופה. הנוער, יליד אמריקה, אינו מוצא בהם עניין. דומה המצב, מבחינה מסויימת, לגבי ה"מסדרים" השונים, הממזגים עזרה הדדית, ביטוח חיים, מקום-קבורה, פעולת תרבות, עסקנות מדינית, כגון ה"הארבעטער רינג", שהית נתוּן בעבר להשפעות "בונד", ו"יידיש נאציונאלער ארבעטער פארבאנד" הציוני. בפעילות שקדנית מצטיינים ארגוּני הנשים. מוקד הפעילות הציבורית היהודית היא זו הכרוכה בארץ-ישראל – בעמידה לימין מאבקיה הפוליטיים ובמגביות למען צרכיה, המעידות על התנדבות רחבת-לב ומתמדת, וזאת – מלבד הקדשת אמצעים מרובים לצרכי היהודים בתפוצות הנזקקות לעזרה.

חיי הרוח, החינוך והתרבות היהודיים באמריקה – הם נושא למחקר, ולא אחת אנו עומדים על בעיותיהם השונות. אף על פי שצמחו, בעיקרם, מן המרכזים באירופה, הרי שונים הם בצביונם, בצוּרותיהם, בתכניהם. אפילו רשת הישיבות ולימוד התורה – דפוּסיהם שונים – והם תופסים מקום ניכר במערכת החינוך. נצטמקה עד למאוד יצירת יידיש, אך העברית לא כבשה את מקומה ואת המעמד הראוי לה, אף על פי שקרנה עולה.

המשפחה – עוגן הצלה יהודי

מחקרים רבים חוברו שעניינם טיבה של היהדות נוסח אמריקה, שרבים מונים בה צוּרות פרימיטיביות-שטחיות, נטולות-רוח-והשראה כמסיבות הבר-מצווה, כהיכלי-התפילה המפוארים שאין קול תורה נשמע בהם, כטקסי היזכור, הקדיש וה"יארצייט" וכו'. וודאי, נתפוגגו במידה רבה, ביבשת החדשה, בשׂמיה של היהדות הקלאסית, זו המעוטרת בטלית ותפילין, זו שציונות וחלוציות נשמת אפה, וזו שחרפה נפשה על דגלי מלחמות החירות של העמים ושל מעמד הפועלים, - אף-על-פי, שגם יסודות אלה לא נעלמו ולא נבלעו כליל, והם מחפשים צורות ביטוי ולבוש חדשים. בצדק העירו, שתקוות-חוט-השני של היהדות נוסח אמריקה נשמר יותר בבית, בחיק המשפחה, מאשר ברחוב, או ב"טעמפּל". א. מענעס, סופרו הבקיא של "פאָרווערסט", מציין, שרבים מאוד היהודים השומרים על כשרות בביתם, מדליקים נרות חנוכה, מסיבים בליל הסדר ועוד. עלה תפקידה של האשה בחיי העם. כל הזרמים מקדישים יותר תשומת לב לחינוך הבנות המבקרות אף בישיבות (המודרניות) ונפוץ מאוד מנהג ציון הבת-מצווה. הוא, מענעס, החוקר הסוציאליסט הוותיק, סבור, שכל הגילויים האלה (ולרבות גידול שיעור הילודה) עתידים לשמש נקודות-אחיזה ליהדות עמוקה יותר, רוחנית יותר, שקולה יותר. והוא מעיר:

"דור המהגרים שבא לכאן לפני 60-50 שנה, חי בתנאים קשים של חיי-משפחה. רובם בדירות שכוּרות, צפופות, והילדים – בעיקר, ברחוב. הדור הראשון של ילידי אמריקה כמעט שלא הכיר את דמותם הפטריארכאלית של סבא וסבתא. אף-על-פי-כן נשמרה המשפחה היהודית, והיא שסייעה לשמירת חיים יהודיים. עתה התנאים נוחים בהרבה. על כן, יש להדק יותר את קשרי-המשפחה, להגביר את גילויי החג והיהדות בבית המשפחה".

יהדות אמריקה עלתה לשיא עצמתה, וגוברים בה – דווקא בדור השלישי המעורה – גורמים שונים המזינים את שורשי חיוּתה היהודית והלאומית ומהדקים זיקתה אל העם בתפוּצות ואל האוּמה העברית במולדת.

 

© כל הזכויות שמורות.  החומר מובא ברשות בעלי הזכויות.

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה