_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

התם

יהודה שטיינברג

לתוכן הענינים

 

אם תשמעו חסידים זקנים מדברים על דבר ה"תם," אל תשאלו מי הוא, שמא יכעסו עליכם.  זקני החסידים קמצנים בדיבורים הם.  חביבה עליהם השתיקה מתוך רגש ועל כן הם מקצרים מאד בדיבור.

התם הוא ר' איציק.

והתם – כך מספרים – לא היה מרגיש בנפשו שהוא צדיק.  מאמינים רבים אמרו לו שהוא צדיק גדול, והוא שמע והתפלא מאד ולא מצא עוז בנפשו לבלתי האמין לכנסת ישראל.  "וכי חשודים חס-ושלום בני-יעקב על השקר?  מסתמא יש לי זכות אבות," כך היה מתרץ ומיישב את הדבר לעצמו.

התם היה נזהר מאד מדבר שקר, ולכן כשהיו נותנים לו פדיונות, היה מקבל אותם בעל כרחו, משום חשש של גניבת-דעת ואבק-שקר.  "באמת," כך היה דן בעצמו, "חפץ אני את הכסף ודרוש לי כסף.  אם לא אקבל מהם יאמרו הם שאני שונא-בצע, ונמצא שהבריות יהיו חס-ושלום מרומים על ידי."

פעם אחת – כך מספרים – התאוננה הרבנית באזניו שצריכה היא לפרנסה, וגם משמשו התאונן על דחקות הזמן.  התם חפץ לברך את הרבנית ואת המשמש, שיזמין להם השם-יתברך פרנסה בריווח.  ואולם המשמש העיר את אזנו, שאין חבוש מתיר את עצמו מבית-האסורים ואין צדיק יכול להשפיע על עצמו ועל בני-ביתו.

"אם כן אסע אל איזה צדיק שיברכני," ענה התם לתומו.

ואולם הרבנית והמשמש מצאו, כי יותר טוב שיסע התם לערים אשר רוב יושביהן חסידיו, ואצל להם ברכה, ומן ה"פדיונות" יביא גם מעט כסף לפרנסה.

"מהיכי-תיתי," הסכים התם "פרנסה כשהיא לעצמה היא דבר נחוץ, וראיית פני יהודיו של רבונו-של-עולם היא בודאי ובודאי דבר טוב והגון."

וישכור המשמש עגלה לשבוע, ויסעו לאחת מן הערים הרחוקות.  לדבר הזה הסכימו גם המשמש גם התם, איש איש על פי טעמו ונימוקו.  התם דן בעצמו כך:  את חסידי מן הערים הקרובות אני רואה לעתים קרובות, ואלה אשר בערים הרחוקות אינני רואה בעתים תכופות כל-כך, לפיכך מן היושר הוא שאסע אליהם.

והמשמש לעצמו דן כך:  שמם של צדיקים כשמן הטוב למרחוק.  במרחקים גדול שמו יותר מבערים הקרובות.  וגם היה מתיירא קצת, שמא בעיר הראשונה שיבוא בה התם ימצא כדי פרנסתו לשבוע אחד ומיד ישוב לביתו.

ויסעו התם והמשמש ובעל-העגלה הלוך ונסוע עד שבאו למחוז חפצם.  וכשלא נשארו עוד אלא שתי פרסאות לבוא העירה יעץ המשמש לעמוד ולנוח מעט, ובסתר שלח את בעל-העגלה להודיע בעיר שהצדיק ר' איציק תם נוסע ובא ומחכה שיצאו לקראתו.

בעל-העגלה עשה את שליחותו, וישב מהר אל עגלתו.

התם החל להאיץ בבעל-העגלה לנסוע, כי ירא פן יאחר תפילת מנחה בציבור.  המשמש פיגר והתעכב כפעם בפעם, אך בנשאו את עיניו אל ההר ראה עגלות רבות יורדות במורד ויבן, כי כבר נוסעים לקראתם, וישב בעגלה ויסעו.

והתם נשא את עיניו וירא עגלות רבות ושיירה הולכת ומתקרבת.

"אנה נוסעים האנשים האלה?"  שאל התם בתמהון את אחד עוברי הדרך אשר נסע לדרכו.

"לקבל פני צדיק," ענה הלז.

"פני צדיק?  היש פה צדיק ואנכי לא ידעתי?  הפוך," הוא מצווה את בעל העגלה, "נסע גם אנחנו, ואולי נזכה ונהיה מן הראשונים."

בעל העגלה מחכך בערפו ומביט אל המשמש.  ובין כה והעגלות קרבו ואחדים מן החסידים קפצו מעל עגלותיהם והתחילו מתקרבים אל הצדיק.

"ראה, יהודים כשרים," חושב התם בלבו, "מכתתים הם רגליהם.  גדול יהיה שכרם.  הבה ארד גם אני ואלך רגלי."

והוא הולך רגלי בין ההולכים.

והחסידים רצים.  וגם הוא רץ בין הרצים.

והחסידים רודפים אחריו.

"להיכן רץ רבנו?  להיכן רץ רבנו?"

"להיכן?  לקבל פני צדיק."

"איזה צדיק?"

"מסתמא תגידו לי."

כך מספרים זקני החסידים על ה"תם."

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה