וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר… / שאול טשרניחובסקי

שׁוּב שָׁקַע יוֹם וַיְהִי עֶרֶב בְּאוּלָם בֵּית-הָאֲסוּרִים.

אִטִּים, מִתְמַהְמְהִים-כְּבֵדִים נִמְשְׁכוּ זָחֲלוּ יָמִים:

תַּבְנִית חוּט אֶחָד מְמֻשָּךְ מִסְתַּחֵב לוֹ בַּעֲצַלְתָּיִם,

תַּבְנִית אוֹתוֹ הַחוּט הַמִּתְפָּרֵק וְנִמְשָׁךְ וְהוֹלֵךְ,

הוֹלֵךְ לְהַתִּיר מֵעַל פְּקַעַת-הַצֶּמֶר שֶׁל אִשָּׁה,

סַבְתָּא צוֹנֶרֶת עוֹלָמִית, הַמַּאֲרִיכָה בַּטְּרִיסָה.

הָיוּ הַיָּמִים כִּהְיוֹתָם, אֲרֻכִּים-אֲרֻכִּים אֲפוֹרִים;

אֶלָּא לְאַחַר מִיתָתָם, לְאַחַר שֶׁנִּשְׁאֲרוּ כְּרוּכִים

בְּחֻלְיַת-שַׁרְשֶׁרֶת קִדְּמָתַם, לְאַחַר גְּמַר הֲלִיכָתָם, -

קְצָרִים, דַּלִּים מִמַּעַשׂ וְחִוְרִים, לְלֹא רֶשֶׁם בּוֹלֵט,

דּוֹמִים אֶחָד לַשֵּׁנִי, אֶחָד לַשֵּׁנִי וְגוֹמֵר,

דּוֹמִים שָׁעָה לְשָׁעָה וְרֶגַע לְרֶגַע קִדְּמָהוּ,

אַרְבַּע הַפְסָקוֹת לְכֻלָּם, לְשֵׁם מַתַּן קֻרְטוּב שֶׁל חַיִּים:

פְּקֻדַּת “קוּם לְבִקֹּרֶת!” עִם כְּנִיסַת שַׂר בֵּית-הַסֹּהַר,

טִיּוּל-הַבֹּקֶר הַמְרַעֲנֵן וְטִיּוּל-הָעֶרֶב הַקָּצָר

בְּתוֹךְ תְּחוּם צַר שֶׁל חֲצֵרוֹת בֵּין כֹּתֶל וּבֵין גַּל-הַדֹּמֶן,

וְאוֹתָהּ הַפְסָקָה נְעִימָה, עָלֶיהָ מַכְרִיזִים בְּבוֹאָהּ

רֵיחַ שֶׁל בּוֹרְשְׁץ' מִן ‘הַחֹפֶשׁ’ וְלֶחֶם-קְסַרְקִיטִין שֶׁל שִׁפּוֹן,

רֵיחוֹ שֶׁל עוֹלָם מִסְתַּיֵּג מֵעֵבֶר לְחוֹמוֹת הָאָבֶן.

עוֹד הַקָּהָל מִתְלַבֵּט בַּמִּסְדְּרוֹן הָאָפֵל לְמֶחֱצָה,

עַד שֶׁנִפְתְּחָה דֶּלֶת הָאוּלָם בּוֹ הָיוּ כְּלוּאִים.

“מֵרוֹץ סוּסִים הַבֹּקֶר!” בַּת קוֹל יָצְאָה מַכְרֶזֶת.

שָׁאַל גְּרוּזִין בְּקוֹל גְּרוֹנִי: "אַחֲרֵי סְעוּדַת-הַבֹּקֶר?

מֵרוֹץ מַשְׁמָעוֹ, כְּלוֹמַר – מֵרוֹץ עִם מַעְצוֹרִים?"

נִפְלְגוּ דֵעוֹת הַקָּהָל, וּלְאַחַר וִכּוּחִים גָּמָרוּ:

מֵרוֹץ עִם מַעְצוֹרִים, לְאַחַר הַסְּעוּדָה הַמֵּרוֹץ!

יְהִי מַה-שֶּׁיִּהְיֶה, אַךְ יֶהִי, וּבִלְבַד לְהַסִּיחַ הַדַּעַת,

וְלוּ גַּם לְשָׁעָה אַךְ קַלָּה, לִשְׁכֹּחַ אֶת כָּתְלֵי הַכֶּלֶא,

הֵן בְּמִשְׂחָק בְּקֻבְיָא, הֵן בְּמִשְׂחַק-הַמַּלְכָּה

עַל-פְּנֵי קַרְשֵׁי הָרִצְפָּה בְּמִסְגֶּרֶת רְשׁוּמָה בַּפֶּחָם

גָּנוּב מִגַּלֵּי הָאַשְׁפָּה, וְהֵן בְּ’אִכְּס-מִכְּס' שֶׁל פְּעוֹטוֹת

עַל-גַּבֵּי כֹּתֶל הַחֶדֶר, בְּכָל מַה שֶּאֶפְשָׁר: - בִּקְלָפִים…

אוּלָם הַקְּלָפִים מְסוּרִים אַךְ לַמֵּיטִיבִים לְשַׂחֵק,

לָאו כָּל יָדַיִם בָּם זוֹכוֹת! בִּקְלָפִים מְשַׂחֲקִים בַּלֵּילוֹת

לְאוֹרָהּ שֶׁל מְנוֹרַת-הַתָּמִיד שֶׁנֵּרָהּ לֹא יִכְבֶּה בָּאוּלָם;

אֶלָּא יֵשׁ לִנְהֹג בִּזְהִירוּת: עִם נִמְנוּם מַשְׁגִּיחִים וְזָקִיף.

הַכֹּל כְּבָר מָאוּס וְנִמְאָס, הַכּלֹ כֹּה אָפוֹר מְאֻפָּר:

גַּם הַשִּׁירָה בְּצַוְתָּא בֵּין מִנְחָה לְמַעֲרִיב בַּחֹשֶׁךְ,

גַּם הַמִּשְׂחָקִים וְהַקְּלָפִים; וְהוֹלֵךְ הָרֹאשׁ מִתְפַּקֵּעַ.

מַרְגִּישׁ אָדָם בְּמֹחוֹ, שֶׁזֶּה בָּא וּמַתְחִיל מַרְתִּיחַ

עַד לְשִׁגָּעוֹן וּלְהָקִיא, מֵאוֹתוֹ מִאוּס מְשֹמֵם

אֲשֶׁר נִשְׁתַּפֵּךְ מִסָּבִיב: כֹּתֶל, אִצְטָבָא וְאָדָם,

עַד הַמְעֻתָּדִים לִתְלִיָּה, הַנִּרְאִים מוּזָרִים-אֲיֻמִּים,

מֵתִים מִתְלַבְּטִים בֵּין חַיִּים. וְעוֹד נוֹרָא מִזֶּה וְעוֹד אָיֹם –

חַיִּים מוּכָנִים לְגַרְדּוֹם בְּאַחַד הַבְּקָרִים בְּהַשְׁכֵּם.

לָמָּה פְּנֵיהֶם אֲפוֹרוֹת? כְּלוּם נִדְמֶה כָּךְ – כְּעֵין אֲדָמָה?

לָמָּה עֵינֵיהֶם כֹּה קוֹדְחוֹת בְּאֵשׁ זָרָה בְּלַהַט מְקֻלָּל?

מַה בְּעֵינֵיהֶם: הַפַּחַד, הַיֵּאוּשׁ אוֹ תִּקְוָה נִסְתָּרָה?

אֵימָה לְהִסְתַּכֵּל בָּאֵלֶּה, וּבוּשָׁה וְחֶרְפָּה לַחַיִּים;

אֵימָה וּמוֹרָא לְהַבִּיט, אַךְ ‘בְּנֵי הַמָּוֶת’ מְכַנְּסִים

רֹאשָׁם לְצַוַּאר כֻּתָּנְתָּם, וְיֵשׁ לָהֶם צַוָּאר… הַצַּוָּאר!

חֶצְיוֹ, לְמַעְלָה, הוּא שָׁזוּף וְחֶצְיוֹ לְמַטָּה, כֹּה מַלְבִּין,

אוֹמְרִים שֶׁשָּׁם – בְּגֶרְמַנְיָה – מַתִּיזִים הָרֹאשׁ בְּמוֹ גַּרְזֶן;

וַדַּאי, הַטַּבָּח מִתְכַּוֵּן לְקַו-הַבֵּינַיִם בַּצַּוָּאר.

מִי הוּא שֶׁהִתִּיר אֶת דָּמָם, דַּם-אַחֵר, דַּם-אָדָם, דַּם אָחִיו?

מִי הוּא שֶׁנָּתַן רְשׁוּת?… הַיּוֹם מֵרוֹץ-סוּסִים בָּאוּלָם…

רַק לְהַסִּיחַ הַדָּעַת… כְּמֵרוֹץ שֶׁל סוּסִים, בְּמֵרוֹץ…

רוּלִיק הַגּוּרְגַ’י הַשְּׁחַרְחַר (בֶּן-מָוֶת) מְסַדֵּר הַמֵּרוֹץ.

תָּפַס רוּלִיק מְקוֹמוֹ עַל הַיָּצוּעַ וְהֵסִיר

אֶת הַשְּׂמִיכָה הַשְּׂעִירָה תַּבְנִית שְׂמִיכַת חַיָּלִים,

כִּנֵּס אֶת כַּפָּיו וְחָטַט וְהוֹצִיא מִשָּׁם אֶת הַסָּדִין,

חָטַט וְחָטַט בַּקָּצֶה עַד שֶׁפָּרַם אֶת תְּפָרָיו.

תָּפַח בְּקָצֵהוּ שֶׁל חוּט וְהִתְחִיל מַשְׁחִילוֹ בִּזְהִירוּת

עַד שֶׁהוֹצִיאוֹ, אֶת כֻּלּוֹ. וְאוֹתוֹ הַחוּט עָשָׂה קְשָׁרִים

הֵן בַּקָּצֶה הָאֶחָד, הֵן בַּקָּצֶה הַשֵּׁנִי.

קָפַל הַחוּט בְּדַיְקָנוּת וּמָצָא הַתָּוֶך, בְּפֶחָם

הֵטִיל בּוֹ סִמָּן מְבֹרָר – הִיא הַמַּטָּרָה לַסּוּסִים.

אוֹתוֹ הַחוּט קָשַׁר-הִדֵּק אֶל כֶּרַע הַמִּטָּה בַּקָּרֶשׁ,

קֶשֶׁר בַּר-קְיָמָה, וְקָצֵהוּ הַשֵּנִי בַּכֶּרַע הַשְּׁנִיָּה

מָתַח אוֹתוֹ כָּרָאוּי. וְנִשְׁאֲלָה שְׁאֵלָה בַּחֶבְרָה:

סוּסִים מִנַּיִן? מִי יִתֵּן? הֲגַם כֻּלָּם כְּבֵדִים בַּמִּקְנֶה.

עָנָה רוּלִיק הַשְּׁחַרְחָר: "הִנֵּה אָנֹכִי מְנַדֵּב!

אָמְנָם כִּי נֶדֶר נָדַרְתִּי: אִנָּקֵם בְּעֶדְרִי הַיָּפֶה

עֵקֶב כָּל עֲקִיצוֹתָיו, אוֹרִידֵם בְּיָגוֹן שְׁאוֹלָהּ

אִתִּי לִכְשֶׁאֵעָלֶה – וְחַיִּים יִקְבְּרוּם עִמִּי;

אֶלָּא לְטוֹבַת הַכְּלָל הֲרֵינִי מוּכָן וּמְזֻמָּן

נֶפֶש הָאַחַת לְהַחֲיוֹת, בִּתְנַאי שֶׁתַּגִּיעַ רִאשׁוֹנָה

אֶל הַמַּטָּרָה. בְּחַיַּי! אֲנִי אַחֲזִירֶנָּה לִמְקוֹמָהּ!"

פָּרַם רוּלִיק כֻּתָּנְתּוֹ הַוְּרֻדָּה וְהִכְנִיס לְתוֹכָהּ

כַּפּוֹ תַּחַת בֵּית-שֶׁחְיוֹ וְהִתְחִיל מְגָרֵר מְגָרֵר.

– "אַחַת אֶתֵּן אָנֹכִי, - עָנָה גְּרִישׁוּק הָאַדְמוֹנִי:

עֶגְלֵי מַרְבֵּק עָלָי… זֶה שָׁנָה אָנֹכִי מְפַטְּמָן…

אֲשֶׁר טִפַּחְתּי וְרִבִּיתִי, אִמָּן הַסּוֹטָה לִבְרָכָה!

תִּשְׁמְעוּ, אֵיך הֵן מִתְפּוֹצְצוֹת בֵּין בֹּהֶן וָבֹהֶן – כַּמִּשְׁפָּט".

– "כַּלֵּךְ לְךָ, לַבְקָן בֶּן-לַבְקָן, הֲלֹא עֲדָרֶיךָ לַבְקָנִים,

חִוְרִים-לְבָנִים כָּמוֹךָ; לְסַמֵּא עֵינַיִם אָמָרְתָּ?

– הִנֵּה אֲנִי מוֹסֵר סוּסָה שְׁחוֹרָה-מַשְׁחִירָה, רְאִיתֶם?

אָמְנָם, חֲבָל וַחֲבָל, אֲהַבְתִּין: שְׁמֵנוֹת וּגְדוֹלוֹת;

אֶלָּא אֲנִי כְּבָר אָמַרְתִּי: לְטוֹבַת הַכְּלָל, הֲלֹא נִיחָא!"

גָּרַד בִּשְׂעִירַת חָזֵהוּ, שֶׁצִּמֵר הַצֶּמֶר הַמַּשְׁחִיר:

– “הִנֵּה עוֹד אַחַת, חֲבֵרִים!” – תָּפַס בֵּין שְׁתֵּי אֶצְבְּעוֹתָיו

כִּנָּה אַחַת וּנְתָנָהּ עַל קְצֵה חוּט הַסָּדִין הַנִמְּתָּח,

הִרְכִּיב גַּם אֶת הַשְּׁנִיָּה בַּקָּצֶה הַשֵּׁנִי לַדְּרוֹמוֹס.

הִבִּיט הַקָּהָל בְּרוּלִיק, הֵיאַךְ הוּא עוֹסֵק בַּבְּהֵמָה:

“רוּלִיק, רְאֵה עֲמִידָתָהּ, שֶׁיְּהֵא רֹאשָׁהּ קוֹדֵם לַזָּנָב!”

עָמְדוּ ‘הַסּוּסוֹת’ הַשְּׁתַּיִם כְּעֵין שָׁעָה קַלָּה נִמְלָכוֹת,

אִם לַעֲמוֹד עַל-עָמְדָן אוֹ לִהְיוֹת עוֹלוֹת לְנִכְחָן;

אַחַר זָזוּ מִמְּקוֹמָן, מְזָרְזוֹת רַגְלֵיהֶן הַזְּעִירוֹת,

אַחַת זוֹחֶלֶת-נֶחְפֶּזֶת כְּנֶגֶד הַשְּנִיָּה חֲבֶרְתָּהּ.

כָּךְ, כִּמְעַט בְּבַת אַחַת, לֹא קָדְמָה הָאַחַת אַךְ זָרֶת.

עָמַד הַקָּהָל מִצְטוֹפֵף עַל יַד הָאִצְטָדִין, מִסְתַּכֵּל,

אֵלֶּה בְּפִשּׁוּט הַצַּוָּאר וְאֵלֶּה עַל קְצֵה בְּהוֹנוֹתֵיהֶם, –

קָהָל מַחֲרִישׁ עוֹמֵד וְלִבּוֹ לַכִּנִּים לַשְּתָּיִם.

–"מִי רוֹצֶה אִתִּי יִתְעָרֵב, שְׁנַיִם פְּסִיגִים שֶׁל סֻכָּר! –

קָרָא פִּתְאֹם הַבַּלָּן הֶחָשׁוּד עַל זְרִיקַת פְּצָצָה –

סֻכָּר! אָנֹכִי! אֲנִי בְּעַד הָאֲגַפַּי הַיְמָנִי!"

–“וַאֲנִי בְּעַד הַשְֹּמָאלִי” – עָנָהוּ רוּלִיק הַגּוּרְגִ’י.

נִמְצְאוּ כַּמָּה מִתְעָרְבִים: זֶה מִשְׁכֵּן הַסֻּכָּר, זֶה לֶחֶם,

אֶחָד עָבַט הַפְּסַדְיָה וְאֶחָד קַעֲרַת מְרָקוֹ.

–“מִי יְהֵי לָנוּ הַפַּנְקָס?” – “רוּלִיק!” – "לֹא רוּלִיק,

אַךְ גְּרִישְׁקָא!

רוּלִיק יִתְבַּקֵּר פִּנְקָסוֹ!" – "לְהֶפֶךְ, כִּי נֶאֱמָן עַל דְּבָרוֹ,

נָסִיךְ הוּא, לֹא יְשַׁקֵּר!" – "נְסִיכֵי הַגּ’וּרְגִ’ים יְדַעְנוּם:

בַּעַל בֵּית-חֹמֶר וּשְׁתַּיִם עִזִּים לוֹ – נָסִיךְ בְּעַמָּיו!"

–“לָמָּה יִתְבַּקֵּר? אֵין צֹרֶךְ!”… וְעָמְדוּ רְתוּקִים לַדְּרוֹמוֹס

זוּגוֹת עֵינַיִם יְגֵעוֹת, עֵינַיִם קוֹדְחוֹת, צוֹפִיּוֹת

עַד שֶׁ’הַסּוּסוֹת' מִתְקָרְבוֹת אֶל אֶמְצַע-הַחוּט – הַמַּטָּרָה;

קוֹלוֹת הַקּוֹרְאִים לַשְׁתָּיִם, אֵלֶּה וְאֵלֶּה מְעוֹדְדִים:

–“זוּזִי, מַה תִּתְמַהְמָהִי?” – מְזָרֵז הַלָּה הַמְפַגֶּרֶת;

–"מַה-לָּךְ, הַבַּת הַשְּׁחַרְחֹרֶת? – מְעוֹדֵד הַשֵּׁנִי בְּחִירָתוֹ –

רוֹצָה אַתְּ בְּהֶפְסֵדִי? כְּלוּם כָּךְ אַתְּ נוֹהֶגֶת בַּמְפַרְנֵס?"

עָמְדָה לוֹ זְכוּתוֹ לְרוּלִיק הַזָּן וְהַמְפַרְנֵס – וְזָכָה.

הִיא כְּשֶׁהִגִּיעָה רִאשׁוֹנָה, עַד הַמַּטָּרָה, לָהּ ‘הַדְרָן’

קָרְאוּ הַקּוֹרְאִים, וְרוּלִיק הוּא מַכְנִיס אֶת כָּל הַמַּשְׁכּוֹנוֹת,

הוּא וְכָל אֵלֶּה שֶׁזָּכוּ בְּאוֹתוֹ הַמֵּרוֹץ; וְדָפְקוּ

שְׁנֵי הַנְּעָרִים הַפְּלִיטִים, הַמְּמֻנִּים עַל הַכְנָסַת סְעֻדָּה…

וְשׁוּב הַיּוֹם כְּשֶׁהָיָה: עֵינַיִם מְצַפּוֹת מְיַחֲלוֹת.

עֵינֵי גְּרִישׁוּק הִתְנוֹצְצוּ בְּשׁוּב הָאֲסִירִים הַחַדְרָה,

יָדָיו כָּרַךְ עַל חָזוֹ וְנִכְנָס לָאוּלָם בְּקָהָל.

נִכָּר שֶׁכּוֹבֵשׁ הוּא יִצְרוֹ הַהוֹלֵךְ וְגוֹבֵר עַל דַּעְתּוֹ,

רוֹצֶה לִפְתֹּחַ אֶת פִּיו, אֶלָּא שֶׁגָּזַר עַל שְׂפָתָיו.

הוּא לֹא מִהֵר, כְּדַרְכּוֹ, לִפְשֹׁט מְעִילוֹ הָרָטֹב,

אֶלָּא פָּרַשׂ לַפִּנָּה, שָׁם הָיְתָה מִטָּתוֹ מֻצַּעַת,

שָׁכַב עָלֶיהָ עַל בִּטְנוֹ בְּפִשּׁוּט יָדַיִם וְשָׁתָק.

וְאוֹתוֹ רֶגַע שֶׁנִּכְנַס הָאַחֲרוֹן וְסֻגְּרָה הַדֶּלֶת,

וְהַמַּפְתֵּחַ עוֹד רוֹטֵן בְּחוֹר הַמַּנְעוּל הֶחָלוּד,

קָפַץ מִמְּקוֹמוֹ וְעָמָד, מִתַּמֵּר בַּחֲלָלוֹ שֶׁל אוּלָם,

פָּרַם מְעִילוֹ הָרָכוּס, – וְהוֹצִיא אֶת רֹאשׁוֹ הַנָּאֶה

חָתוּל שָׁחוּם-לְבַנְבָּן, בַּעַל גַּרְבַּיִם מַלְבִּינִים,

זְנָבוֹ – טַבָּעוֹת שְׁחַמְחַמּוֹת, וְקָפַץ עַל גַּב הָאִצְטָבָא;

חַיָּה נָאָה וּגְמִישָׁה, רָזָה קְצָתָהּ. וְתֵכֶף

הוֹצִיא הֶחָתוּל לָשׁוֹן מַוְרִידָה וּמָחָה בָּהּ שְׂפָתָיו,

שׁוּב הִכְנִיסָהּ, הִתְמַתַּח, כְּמַזְקִיף אֲבָרִים יְגֵעִים.

זָקַף זָנָב לְמַעְלָה וְהִתְחִיל מְטַיֵּל בַּחֶדֶר

עַל הָאִצְטָבוֹת הָרְצוּפוֹת… "רַבּוֹתַי, מַה תֹּאמְרוּ לַבָּחוּר?

הִנֵּה רַבּוֹתַי! אַךְ שׁוּרוּ, הֶחָתוּל! אֲנִי כִּי לְכַדְתִּיו,

תְּפַסְתִּיו בֶּחָצֵר, בַּשְּׁפָכִין… חָדָשׁ בָּאוּלָם, חֶבְרַיָּא!"

נִטְפְּלוּ אֵלָיו מִיָּד כָּל הַחַבְרַיָה, אֵין נֶעְדָּר,

נוֹצְצוֹת עֵינַיִם שֶׁרֻכְּכוּ: זֶה מַעֲבִיר כַּפּוֹ עַל גַּבּוֹ,

זֶה מְדַגְדֵּג אֶת רֹאשׁוֹ, מְלַטֵּף קַרְקֶפֶת הַקְּטִיפָה,

מְמַעֵךְ בְּאֶצְבַּע זְהִירָה אֲחוֹרֵי אָזְנָיו הַזְּקוּפוֹת, –

אֵינוֹ מְסָרֵב, אַךְ מַטֶּה אֶת רֹאשׁוֹ אֶל עֵבֶר מְלַטְּפוֹ;

נִרְאֶה שֶׁעָלָיו חֲבִיבִים יִסּוּרִים מֵאַהֲבַת אָדָם.

עוֹמֵד הַקָּהָל לוֹ סָבִיב וְנֶהֱנֶה מִתְּנוּעַת הַחַיָּה,

מַמָּש כְּאִלּוּ הֵם רוֹאִים בְּפַעַם רִאשׁוֹנָה כְּמוֹתוֹ.

מַעֲשֵׂה פְּעוֹטוֹת נִתְקָלִים בּוֹ וּמְשַׁתְּפִים כְּרֶגַע

אוֹתוֹ אֶל מִשְׂחֲקֵיהֶם. רָצוּ לְרַצּוֹת אֶת פָּנָיו:

“חַכֵּה תְּחַכֶּה עִמָּנוּ וּתְקַבֵּל אֲרוּחַת-הָעָרֶב!”

הֵבִיא הָאֶחָד לוֹ סֻכָּר, הִתְחִילוּ מְרַנְּנִים אַחֲרָיו:

“סֻכָּר הוּא מֵבִיא לֶחָתוּל – סֻכָּר נוֹתְנִים לְכֶלֶב!”

אֶלָּא שֶׁקִּבְּלָה הַשֻּׁנְרָה… הִתְחִילוּ מְסַפְּרִים בֶּחָתוּל:

–“שֻׁנְרָה אֵין לָהּ זִכָּרוֹן”. – “אֵינֶנָּה חוֹבֶבֶת בְּעָלֶיהָ”. –

“לֹא תַּאֲמִינוּ בֶּחָתוּל!” – "אָמְנָם, יָדַעְתִּי חֲתוּלִים

כְּרוּכִים כְּאוֹתוֹ הַכֶּלֶב, מְסוּרִים לְקוֹנָם בְּתָמִים".

"מַעֲשֶֹה בְּחָתוּל שֶׁיָּשֵׁן עִם יֶלֶד, וְהִתְחִיל זֶה נוֹחֵר;

סָבְרָה הַחַיָּה כִּי עַכְבָּר מִתְחַבֵּא, וְקָרְעָה גְּרוֹנוֹ!

חַיָּה כּוֹזֵבָה". – “שׁוּב מַעֲשֶֹה”… אֶפֶס כְּשֶׁהִכְנִיס הַנַּעַר

נוֹשֵׂא הַסְּעוּדָה, הַמַּאֲכָל – לָהּ נָדַב כָּל אֶחָד מִפִּתּוֹ.

עָרְבָה עַל כֻּלָּם רֵעוּתוֹ, וְעָבַר מִיָּד לְיַד חוֹבֵב;

אֵלֶּה שֶׁפָּסַח עֲלֵיהֶם חָפוּ פְּנֵיהֶם, נֶעְלָבוּ;

אֵלֶּה שֶׁשָּׁהָה עַל בִּרְכָּם נָהֲרוּ פְּנֵיהֶם, מֵעֹנֶג.

כָּכָה עָבַר עֲלֵיהֶם הָעָרֶב – עַד שֶׁלְּפֶתַע

פָּנָה גְרִישְׁקַא לַחֲבוּרָה: “הָבָה נִתְלֶנּוּ, וְנִרְאֶה”…

אָדָם לֹא עָנָה, לֹא מִחָה. הִתְחִילוּ מְחַפְּשִׂים הַחֶבֶל,

עַד שֶׁמְּצָאוּהוּ בַּמָּקוֹם שֶׁמְּצָאוּהוּ; וְלַחַלּוֹן

יָדִית שֶׁל בַּרְזֶל לְפָתְחוֹ – גְּרִישְׁקַא הֲפָכָהּ לִתְלִיָּה,

עָשָׂה עֲנִיבָה בַּחֶבֶל וְקָשַׁר הַחֶבֶל בַּיָּדִית.

תָּפַס הֶחָתוּל וּלְטָפוֹ: “אַל תִּירָא, חֲבִיבִי, אַל תִּירָא”.

חִבְּקוֹ בְּיָדוֹ הָאַחַת, הִכְנִיסוֹ אֶל תַּחַת בֵּית-שֶׁחְיוֹ,

תָּפַס בַּשְׁנִיָּה הַחֶבֶל וַיַּעֲבִירֵהוּ עַל חֶלְקַת

צַוַּאר-הֶחָתוּל הַשָּׂעִיר, וּמָדַד וְתִכֵּן, וּפִתְאוֹם

שָׁמַט אֶת יָדָיו מִתַּחַת לַחַיָּה הַנָּאָה, וַיִּסּוֹג.

נִמְתַּח הַחֶבֶל מִיָּד, וְהֶחָתוּל נִסְתָּרַח, נִדַּלְדֵּל

מַטָּה, וּכְאִלּוּ הוּא קָפָא, וְנִתְלָה כְּאוֹתוֹ שַׂק כָּבֵד.

רֶגַע נִשְׁאַר כֹּה תָּלוּי וְעוֹמֵד בֵּין תִּקְרָה לְרִצְפָּה,

תָּלוּי וְעוֹמֵד בְּלִי נוֹעַ, וְשָׁעָה קַלָּה כָּךְ נִשְׁאַר

כּוֹפֵף רֹאשׁוֹ לְפָנָיו, מַקְשֶׁה מַפְרַקְתּוֹ בְּקֶשֶׁת.

פִּתְאֹם הִתְחִיל מְרוֹמֵם, מִתּוֹךְ מַבְלִיגִית נוֹאָשָׁה,

בְּקֹשִׁי אֶת גּוּפוֹ הַתָּלוּי, אֶת כְּתֵפָיו, אֶל נֹכַח צַוָּארוֹ:

אַחַת וּשְׁתַּיִם וְשָׁלֹש – וְנִשְׁאַר קָפוּא לְאֵין תְּנוּעָה,

הוֹלֵךְ חָזֵהוּ מִתְרוֹמֵם וְנוֹפֵל, מִתְקוֹמֵם וְנוֹפֵל.

קָרַע לִרְוָחָה עֵינַיִם נִפְחָדוֹת וְיוֹצְאוֹת מֵחוֹרָן,

נִכְחוֹ מַבִּיט בְּפִשּׁוּט-רַגְלַיִם, בְּמַבָּט שֶׁל קוֹפֵא,

כְּאִלּוּ הֻכָּה בְּתִמָּהוֹן, לֹא מֵבִין מַה-יֵּשׁ כָּאן, מַה-קָּרָה?

הִנֵּה הִתְאַמֵּץ עוֹד פַּעַם – הִתְכּוֹפֵף, הִתְעַקֵּל עֲוִיתוֹת,

עֵינָיו נִמְלְאוּ דָּמִים וְשׁוּב הִשְתַּלְשֵׁל כָּל גּוּפוֹ;

הֵרִים אֶת רַגְלָיו קִדְמִיּוֹת, הֵנִיף אֶת הָאֲחוֹרִיּוֹת,

פָּשַׂק צִפָּרְנָיו הַחַדּוֹת וְהֶעֱרָה בְּחִיּוּךְ-מִפְלֶצֶת

טוּרֵי שִׁנָּיו הַצַּחוֹת וְנָפְלָה לְשׁוֹנוֹ מִבֵּינוֹת

לְשִׁנָּיו שֶׁאָרְכוּ לְפֶתַע – תְּפוּחָה, אֲרֻכָּה, מַכְחִילָה,

נִשְׁאֲרָה תְּלוּיָה מְשֻׁרְבָּבֶת. צְמַרְמֹרֶת דַּקָּה שֶׁבְּדַקּוֹת

עָבְרָה הִקִּיפָה הַגּוּפָה וְכָל שַׂעֲרוֹתֶיהָ סָמָרוּ.

שׁוּב הִתְכּוֹפְפָה, הִתְעַקְּלָה, וְשׁוּב יָרְדָה מַטָּה בְּכֹבֶד,

עוֹלָה בְּרַגְלֶיהָ בָּאַרְבַּע מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה וְחוֹזְרָה.

נִתַּק מִמְּקוֹמוֹ הַחֶבֶל – וַיִּתְנוֹעֵע הֶחָתוּל,

נִרְאָה כְּאִלּוּ הוּא יוֹצֵא בִּמְחוֹל מַעֲדַנּוֹת וָקֶצֶב,

הוֹלֵךְ וְשׂוֹחֶה מְעֻמָּד עַל גַּלִּים לֹא-נִרְאִים בָּאֲוִיר,

הֵנָּה וָהֵנָּה לְאִטּוֹ, וְצוֹעֵד קָדִימָה, וְנִרְתָּע…

מְלֵאוֹת סַקְרָנוּת אֲיֻמָּה רֻתְּקוּ אֵלָיו הָעֵינָיִם;

עָמְדוּ חִוְרִים-מוֹרִיקִים מִתּוֹךְ שִׁתּוּק כָּל נִשְׁמָתָם.

פִּתְאוֹם הִתְעַקֵּל הֶחָתוּל, זָקַף אֶת זְנָבוֹ – וְהִתְרִיז,

זֶרֶם סָרוּחַ וּמְזֻהָם פָּרַץ וְהִתִּיז נִתּוּזִים

סָבִיב לוֹ, הַרְחֵק מִסָּבִיב… – פֶּרֶשׁ וְקִלּוּחַ שֶׁל –

קָפְצוּ נִרְתְּעוּ כֻּלָּם מֵאֵצֶל הַחַלּוֹן וְהַתְּלִיָּה.

“נָבָל מְנֻוָּל, הֵא!” – נָהַם רוּלִיק, בִּקְפִיצָה מְשֻׁנָּה

זִנֵּק כְּלַפֵּי הַחַלּוֹן וְהוֹרִיד אֶגְרוֹפוֹ הַקָּשֶׁה,

וּבְמַאֲמַצֵּי כָּל כֹּחוֹ, עַל חָזוֹ שֶׁל גְּרִישְׁקַא וַיִפֹּל

אַרְצָה אַפְּרַקְדָן. בְּכֹחַ מָשַׁךְ רוּלִיק הַחֶבֶל,

מָשַׁךְ בּוֹ שֵׁנִית וְנִתְּקוֹ; בִּן-רֶגַע קָרַע הַחַלּוֹן,

זָרַק בּוֹ אֶת הַנְּבֵלָה, וַיִּפֹּל בִּכְבֵדוּת עַל קְרָשָׁיו.

דּוּמָם וּבוֹשִׁים הִתְפַּזְּרוּ, כָּל אֶחָד וְאֶחָד לִמְקוֹמוֹ,

שָׁכְבוּ אִישׁ-אִישׁ עַל יְצוּעוֹ. וּדְמָמָה חֲשֵׁכָה בָּאוּלָם.

“מַה-שָּׁם? מָה?” קָרָא צְרוּדוֹת הַזָּקִיף בֶּחָצֵר – לֹא נַעֲנָה.

מִישֶׁהוּ חִוֵּר לֹא-נִרְאֶה הִתְהַלֵּךְ בַּחֶדֶר, מִתְגַּנֵּב,

צוֹעֵד בְּצַעֲדֵי צְלָלִים, וְקוֹר אִלֵּם נוֹדֵף הֵימֶנוּ;

צָעַד וְגָזַל בְּלֶכְתּוֹ הַשֵּנָה הַמְּתוּקָה הַנְּעִימָה,

וּמְשַׁכַּחַת הַצָּעַר – – וְשָׁכְבוּ עַל קַשׁ מַצְעֵיהֶם

כָּל הָאֲסִירִים יְגֵעִים וּרְצוּצִים, מַרְעִידִים מִקָּרָה,

תּוֹחֲבִים רֹאשָׁם בַּכֶּסֶת אוֹ כּוֹרְכִים עֲלֵיהֶם מְעִילָם,

אוֹטְמִים אָזְנַיִם בְּאֶצְבַּע כְּדֵי לֹא לִשְׁמוֹעַ-לְהַבְחִין,

מִי הוּא הַבּוֹכֶה תַּמְרוּרִים, בְּכִיָּה שֶׁל תִּינוֹק אֵין-אוֹנִים,

מִי הַמִּתְהַפֵּךְ עַל צִדּוֹ בְּצַעַר יְגוֹנִים שֶׁל טֵרוּף,

מִי הוּא הַחוֹרֵק שִׁנַּיִם בִּנְהִימָה תּוֹךְ קְלָלָה נִמְרֶצֶת, –

כְּדֵי לֹא לְהַבְחִין-לָדַעַת, מִי הוּא הַחוֹבֵט אֶת רֹאשׁוֹ

בְּשִׁגָּעוֹן נוֹאָשׁ-מְיֻאָשׁ בְּכֹתֶל הָאֶבֶן הַקָּרָה.

אֶפֶס כְּשֶׁהִכְחִיל הַשַּׁחַר בִּתְכֵלֶת עַרְפִילִית-חִוֶּרֶת,

אוֹתָהּ תְּנוּעָה תְּדִירָה שֶׁל יוֹם-יוֹם נֵעוֹרָה כָּרָגִיל,

גִלָּה מִישֶׁהוּ פִּתְאֹם, אֲשֶׁר אֵין לִרְאוֹת אֶת רוּלִיק.

“יָצָא לִצְרָכָיו”, עָנוּהוּ. אַךְ גַּם לַמְּפַקֵּחַ לֹא נַעֲנָה,

לֹא הִתְיַצֵּב לְמִפְקַד ‘קוּם לְבִקֹרֶת’, כִּי נִפְקָד.

“שֶׁמָּא יָצָא וְלֹא שָׁב עוֹד, מִי עַל הַדֶּלֶת?” –" לֹא יָצָא

הוֹד מַעֲלָתוֹ!" וְזָרַק בִּפְנֵי הַמַּשְׁגִּיחִים: “לְחַפְּשׂוֹ!”

מָצְאוּ אוֹתוֹ מְחַפְּשָׂיו מִתַּחַת לַחֲמוֹר-הָאִצְטָבָא

תָּלוּי עַל שְׁתֵּי כִּתְפוֹתָיו, קוֹפֵא וְקָר… וַיְּהִי בֹקֶר.

 

תל-אביב, 1937.    🔗