_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

דת ואומה

צבי פרץ חיות

לתוכן הענינים

 

רצוננו לתת היום תמצית קצרה מתוך שאלה, שרגילים היו לציינה כמסוכנת.   זמן רב נזהרו בחוגים יהודיים מלנגוע בה, כאילו ניתן על-ידי כך לסלק את הסכנה.   אולם התורה עצמה מעלה סוף סוף שאלה זו.   ואם מסוכנת היא, הרי על אחת כמה וכמה שעלינו לבדוק אותה.

פרשת השבוע שנקרא בה מחר פותחת במלים "וָאֵרָא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם" (שמות ו', ג').   אחת היא אם תעיינו באחד מפירושי המפרשים התורניים או בביאור מבאורי ביקורת-המקרא החדשים, כולם, כאלה כן אלה, יהו צריכים לומר, שיש כאן משום הודאה, כי אותו מושג האלהות שהיה לו למשה, עדיין לא השיגוהו האבות.   בלשון אחרת: הכתוב בא ללמד על אפשרות ההתפתחות של הדת, היינו, במובן הנעלה של יחס האדם אל אלוהיו.   ייתכן שאתם תחשבו זאת לדבר מובן מאליו, אולם הדבר אינו כן כלל וכלל.   עדיין רוֹוַחת בתוכנו הדעה, כי מאז הכיר אברהם את בוראו – הונח יסודה של דת ישראל, והדורות שבאו אחריו יכלו רק להוסיף משהו, ובייחוד פירושים.   אחי וריעי! לא היינו זכאים לכך לראות את עצמנו העם הנבחר, אילו לא היו תולדותינו מימות אברהם אלא פירוש בלבד, ואילו נשאר היחס שבין אדם לאלוהיו ללא התפתחות.   עם המוסיף פירושים על פירושים הוא עם זקן, אבל עם צעיר – ואנחנו הננו אומה צעירה – הוא זה, היוצר ערכים חדשים.   אחד מראשוני הנביאים אומר: "כי נער ישראל ואוהבהו" (הושע י"א, א').   עם הרוצה להצטמצם אך ורק בעשיית פירושים, אין לו מקום בין העמים החיים.   הרי רעיון ההתפתחות מתבלט לעינינו די צורכו בעדותה של ההיסטוריה, על-ידי הדרך שדתנו עברה בה מאז ימי אבות-האומה, דרך הנביאים, החכמים, הפילוסופים ועד לבעלי-המסתורין והלאה.   ואף-על-כן נפוץ רעיון זה אך מעט מדי, וזאת הסיבה לכך, שמצד אחד מלמדים אתכם, כי כל מנהג – ואין הוא צריך להיות ישן דווקא, די שיהיה המצאת דמיונו של אחד בן-סמך – נודעת לו חשיבות כמו לעיקר מעיקרי תורתנו, ומצד שני אין תנועת הריפורמה מכירה אלא בעיקרי-הדת היסודיים ומבטלת את שאר דיני ישראל.   ראשונה אדבר על המתקנים.

בעת שהותי באמריקה לפני שבועות מספר הכרתי מקרוב אותה תנועה,  שהקיפה חלק גדול של היהדות האמריקאית, החלק שלבו ער לצרכי היהדות.   היתה לי איפוא ההזדמנות לנאום לפני נציגי הכיוון הריפוֹרמי, לא לפני רבים מהם, אבל לפני מנהיגים.   הללו אינם רוצים לדרוש מיהדות אמריקה אלא שיודו בעיקרי-יסוד אחדים: אחדות האלוהים, מידת הטוב באדם וכו', אבל הם רוצים לבטל את דיני ישראל.   בסידור שלהם לא נשארו בעברית אלא קטעים בלבד, כגון: שמע, קדושה, שאר כל התפילות הן בשפת המדינה.

משנדרשתי לחווֹת דעה ביחס להשקפותיהם אלה, אמרתי בערך כך: בספר תהילים אנו כבר שומעים על "יראי ה'" – הם הגֵרים שדבקו ביהדות.   במאות השנים שלאחר-כך עברו יוונים ורומאים לאלפים לדת ישראל.   איך התייחסו חז"ל אל הגרים האלה? האם דרשו מהם, כי יקיימו את כל מצוות התורה כולה בכל היקפה? הם דרשו מהם רק שמירת שבע מצוות בני-נח בלבד, ופטרו אותם משאר המצוות, המחייבות כל אדם מישראל.   שכן אם דת, כלומר, מה שאנו זכאים לקרוא לו דת במובן הנעלה ביותר, הוא הקשר שבין אדם לאלוהיו, אם היא משהו טבעי, כי אז אסור שיהיו הבדלים בין ישראל לשאינו ישראל, כשם שאם אהבת הילד לאמו היא משהו טבעי, לא יתכן כי יחס זה יהיה באופן האידיאלי שונה בין עם לעם.

למה לא דרשו חכמינו מן הגרים, כי יקיימו את המצוות שכל אדם מישראל חייב לקיימן? הנה, איזו חשיבות שבמכשיר דתי יכולה היתה להיות, למשל, לדיני מאכלות או לחגים שלנו, כמו פסח, בעיני גר? לא כן אנחנו.   אנחנו מעורים בהם, מאתנו דורשת זאת הדתיות, אבל לא מן הגרים.   עתה אמרתי להם לידידי באמריקה: לאחר אלפיים שנה הגעתם לידי כך, לדרוש מאחיכם יהודי אמריקה מה שחז"ל דרשו מן הגרים… אולי יעלה בידכם לחנך בני-אדם טובים ודתיים, אבל דבר אחד לא – לא יהודים.

ועתה הבה נבחן את השקפת האורתודוכסיה.   מעבר מזה באים וטוענים, כי אצלנו היהודים הלאומיי הוא דתיי והדתיי הוא לאומיי.   דבר זה מדרש-פליאה הוא.   שכן אם כל שהוא דתיי הוא גם לאומיי, הרי אסור לה ליהדות שתהא חורגת מעבר לתחומו של עם ישראל, ולא היינו צריכים כלל לבקש להיות למוריה של האנושות.   ומצד אחר, אם כל שהוא לאומיי דתיי הוא, הרי צריכים היינו לדרוש, שכל בני אדם יהיו תחילה ליהודים, בלשון אחרת, גם אז לא תוכל היהדות לדרוש שתהיה מורה לאנושות.   אדרבה, עלינו לעשות הבדל זה; שני יסודות, לאומי ודתי, משמשים בה ביהדות בערבוב.   אצל אומות-העולם ניתנים שנים אלה להפרדה, ואילו אצלנו אי-אתה יכול להפריד בין הדברים.   שכן, האם יוכל פלוני, המחזיק ביסוד הדתיי ואינו מודה בלאומיי, להיות יהודי? לא, הוא יהיה אולי אדם דתי וטוב, אבל יהודי לא יהיה.   ומצד אחר, היוכל אדם, המודה בעיקר הלאומי והפוסל את היסוד הדתיי, להיות יהודי? בלשון אחרת: היוכל יהודי לאומי להשתייך לדת אחרת? לא, שכן בעוד אצל אומות-העולם הדת היא לעיתים קרובות זמורת-זר שהובאה להן מבחוץ או שהושפעה לפחות, ואפילו אצל עמים עתיקים כמו היאפאנים והסינים, במידה גדולה על-ידי גורמים זרים, הרי דתנו היא יצירה עצמית משלנו – יצירת עצמותנו הלאומית.

בעיה זו היא חלק קטן מכלל השאלה שהזכרנוה בפתח דברנו: היש משום סכנה בחשיבה? אם אָין, ואנו בכל זאת מונעים עצמנו מן ההגיון, דבר שהוא תמיד יותר נוח, הרי אין לנו מקום בין החיים, כמו לכל עם ואדם אחרים השוקטים על קפאון הקניינים שנרכשו ואינם יוצרים ערכים חדשים.

פרשת וארא, תרפ"ה

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה