_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

נאום חגיגי במלאות מאה שנה לייסוד בית-הכנסת ברחוב זייטֶנְשְטֶטֶן

צבי פרץ חיות

לתוכן הענינים

 

אחי וריעי היקרים! מה נלבב ולוקח-לב היה התפקיד להחיות לנגד עיניכם בשעה זו את המאה המסתיימת היום, ולספר איך נשתנה העולם במשך מאת-שנים זו, ואיך גם אנחנו נשתנינו ביחסנו ובעמדתנו כלפי העולם.   וכשם שהיה התפקיד הזה נחמד ומלבב, כן גם היה לנו קל.   אפשר היה לעשות אנטיתיזות, ולספר כי לפני מאה שנה היה מספר היהודים בעיר הזאת כולה כמספר המתפללים באי בית-התפילה הזה כיום.   וכי אנו בכל זאת הגענו במשך מאת-שנים זו כמעט עד לרבע המיליון הראשון של יהודים, התפתחות יחידה במינה, אם נוציא מכלל זה ערים אמריקאיות, כמו למשל ניו-יורק, שעוד לפני כמאה שנה היו בה כאלף יהודים ואילו כיום מספרם מגיע למיליון וחצי.   ואולם באירופה אין כמעט קהילה, שיכלה להשתוות אתנו בהתקדמותה.

ואפשר היה לספר, כי לפני מאה שנה היינו עבדים, ואילו כיום אנו בכל-זאת-בני-חורין.   ודאי, גם היום אנו לחוצים, אבל אנו יכולים להתגונן, ואפילו יותר מזה, אנו יכולים גם להתקיף.   ואז, לפני מאה שנה, אסור היה לנו להתגונן; שכן מה שנתנו לנו היה מתוך חסד, ולא בזכות.   לפני מאה שנה היה הרכבה של קהילת היהודים בווינה אך ורק מבני אמידים, אבל התפתחותה הרוחנית היתה כזאת, שלא היה אז אדם, שתהא נודעה לו איזו חשיבות שהיא בשביל התפתחותה של היהדות או האנושות.   במאה-השנים שחלפה הוצאנו מתוכנו אישים חשובים בכל שטחי המדע ונתנו ליהדות דברים רבי-ערך וחשיבות.

לפני עשרות שנים מועטות יצאה מכאן התנועה, שיש לה ההשפעה הגדולה והמכרעת על ישראל ועתידו.

המאורע שאנו חוגגים היום מאורע היסטורי הוא, ושומה עלינו לצאת ידי-חובתנו כלפיו ולא להפליג בערכו.   קשה לו להיסטוריון להכיר ולדעת את הכוחות שחוללו מאורע היסטורי מסוים.   אבל יכול ההיסטוריון להבדיל ולהוציא אותם הכוחות, שהוא יודע כי אינם נוגעים בדבר.   התפתחותם של יהודי וינה ואוסטריה במאת-השנים שחלפה אינה קשורה קשר ישיר במאורע שאנו חוגגים היום.   כוחות אחרים לחלוטין פעלו והכריעו.   היהדות היתה מתפתחת, גם אילולא הוקם לפני מאה שנה מקדש מעט זה בזייטֶנְשְטֶטֶנגאסֶה.   אנו רוצים היום לעסוק רק במאורע זה, ולברר עד כמה יש לראותו כהיסטורי.

רבים מכם יחשבו כי ברגע זה, כשאני נושא את מדברותי במקום שלפני מאה שנים נחנך בית-התפילה, שומע אני את משק כנפי ההיסטוריה.  אני עומד בזה כשליחה שח היהדות, ומאה שנה של ההיסטוריה אין בכוחן להכריעני.

אם מלאתי היום רגשות מיוחדים, הרי זה לא משום שהאירועים של מאת השנים עוברים על פני, אלא משום שאני רואה בי ומסביבי היסטוריה של שלושת אלפים שנה.   המאורע ההיסטורי, שהיה לפני מאת שנים למציאות, הוא בכך, שאבותיו הרוחניים של בית-התפילה הזה איפשרו לנו, שבמקום הזה נוכל לחוש את ההיסטוריה של שלושת אלפי שנה, שכאן מרגישים בקשר הקיים בין כל הדורות שקדמו לנו ובין כל יהודי העולם החיים עמנו.   אל נא תחשבו, שהיה זה אך ורק מקרה בלבד, וכי פשוט ונוח וקל היה הדבר הזה.   לפני מאה שנים, כשניגשו להקים כאן בית-כנסת, נמצאו בתוכנו ובתוך שאר חלקי היהדות הגרמנית גורמים, שהיו רוצים לעצב יהדות אחרת לחלוטין מזו שאנו כבר מכירים זה אלפי שנים וספגנוה בתוכנו.   כשהתחיל הקיסר יוסף השני לתת את דעתו על בעיית-היהודים, לא נהג בדומה לנסיכים ולעמים החופשיים באמת, כמו, למשל, בצרפת ובאנגליה אחרי המהפכה.

האבסולוטיזם הנאור של יוסף השני ושל הבאים אחריו רצה לפקח ולהשגיח על כל צעד ושעל של היהודים.   אסור היה לצעוד אף צעד אחד בל השגחת השלטונות, וכשומרנו הרוחני, וכמעט הייתי אומר – כמשגיח על בית-האסורים שלנו, שלחו לווינה את תלמידו של מנדלסון, הירץ הוֹמבּרג, ששנא את היהדות בכל נפשו ומאודו ובכל נפשו  ומאודו ובכל כוחו ומרצו.   הוא היה ליועצה של הממשלה, וניטל עליו מטעם השלטונות, לדאוג לכך, שיעשו  גם את היהודים לבני-אדם.   הוא רצה להתאים את עבודת-הקודש הישראלית, לרוח הזמן, למחוק כליל מתוך הסידור את הנוסח העברי ולהנהיג במקומו תפילות גרמניות.   בשעתו לא הבינו, ורבים עדיין אינם מבינים עד היום, מה היה פשר המזימה הזאת, להוציא לפעולות שינויים כאן, בתוך מבצר היהדות בגולה.

יש טוענים ואומרים, כי היהודים בזמננו אינם מבינים עוד את התפילה בלשונה העברית, וכי רחשי-לבם והגותם אחרים הם לחלוטין ושונים מאלה המשתקפים בתפילותינו.   אילו היו מתחשבים בהלך-דעות זה, כי אז לא היה לנו רק סידור מתוקן אחד בלבד, אלא צריכים היו להרבות מספרם כמספר בני ישראל.   התפילות שהיהודים התפללו כאן לא היו משל יחידים; אלה היו תפילות ורחשי-נפש של כל האומה כולה.   כל מי שבא אל הבית הזה צריך שירגיש עצמו כבתבוך ביתו שלו, ויהיה מקום בואו ומוצאו מה שיהיה.   כאן, בתוך בית-הכנסת, אין צורך לברוא חדשות, כאן צריך רק לנער את האבק.   שאם לא כן, יינתק הקשר המקשרנו עם אלפי השנים ועם מליוני היהודים של היום, המפוזרים והמפורדים בכל רחבי העולם.   אנו יכולים לרענן, להביא סדרים בתוך הערבוביה, אבל השורש והיסוד אסור לנגוע בהם והם צריכים להישאר בעינם.   לפני מאה שנים נשקפה הסכנה שהקשר הזה, המחבר אותנו עם יהודי כל העולם ועם אלפי שנות ההיסטוריה שלנו, יינתק חלילה.   ואמנם, בקרב חלקים מסוימים של היהדות נותק הקשר הזה.   אבל כאן, בתוך בית-הכנסת הזה, הבינו שלא להתחיל ולא לעשות שום דבר שהיה עלול באיזה אופן שהוא להפסיק את הקשר עם ההיסטוריה היהודית ועם כלל האומה.

קשה להיות נביא, אבל לחלום, לקוות ולרצות, כולנו רשאים.   אנו רשאים לחלום מה יהיו פני הדברים לאחר מאה שנים.   אנו מקווים וגם רוצים, כי לאחר מאה שנים יהיה מרכז כל היהדות בארץ-ישראל, וכי יהודים מכל העולם יתרכזו שם כשהם נאמנים ודבקים ביהדותם.  בפתחו של בית-הכנסת הזה מתנוסס הפסוק: בואו שעריו בתודה, חצרותיו בתהילה.

אנו מכירים תודה זו לאנשים, שלפני מאה שנה מילאו בית-כנסת זה ברוח היהדות השורה עליו עד היום.   אנו אסירי-תודה להם על שחידשו, אם כי לא יצרו יש מאין, גשר זה המגשר בין העבר והעתיד.   גם הדורות שיבואו אחרינו יראו גשר זה איתן וחזק וילכו בו בצעדים שקטים ובטוחים.

ט"ז במארס 1926

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה