_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

פרק חדש בהיסטוריה היהודית

צבי פרץ חיות

לתוכן הענינים

 

זה מאות-שנים רבות נמצאת ליד כל בית-כנסת לשכה, שבה נשמרים ספרי-לימוד וספרי-תפילה בלים; את המחסן הזה רגילים לכנות בשם גניזה.   בקהילה עתיקת-הימים של קאהיר, שבה נצטבר החומר בממדים עצומים, חשבו לנכון להעבירו לבניינים תת-קרקעיים הנמצאים במדבר, בסביבות עיר-הבירה המצרית.

לפני ארבע-עשרה שנה עלה בידי החוקר הנודע של מדעי היהדות, ש.  שכטר, שהוא כעת מנהל בית-המדרש לרבנים בניו-יורק ואז היה מרצה לספרות רבנית באוניברסיטות קמברידז', להיכנס לחלק ממחסני הגניזה של קאהיר, ושם מצא אוצרות ספרותיים בעלי ערך רב.   משנת 1896 והלאה יצאו לאור העולם מאות רבות של תעודות וקטעים מספרים בלתי-ידועים, ועוד רבים מאוד הם הטכּסים המחכים לשיחרורם מן האבק המכסה אותם זה מאות שנים.

אחד השרידים החשובים ביותר, אם לא החשוב מכל מה שנמצא בסליקים המצריים, מציג עתה לפנינו שכטר בעצמו בכרך הראשון של ספרו Documents of Jewish Sectaries  שהופיע זה עתה (Cambridge, University Press, 1910).   אנו רוצים להתעכב בקיצור על הכתב הזה.

כתב-היד המעניין אותנו מכיל קטעים ארוכים של ספר עברי, שנכתב לשימושה של כת שלא נודעה עד עתה; היא שגשגה בדמשק, כנראה לפני חורבן בית-המקדש.   הוכחה לכך שלא ייתכן כי ימי פריחת הכת חלו אחרי-כן משמשת העובדה, שבני הכת היו מקריבים קרבנות.   מלבד הפלשים החבשיים, שלא היה להם כל מגע עם היהדות הרשמית, שום קבוצה אחרת לא נהגה להקריב קרבנות זמן רב אחרי חורבן המרכז היהודי בארץ-ישראל.

התעודה החדשה מגלה לנו פרק חדש לגמרי בתולדות חיי היהודים בקרבת ארץ-הקודש.   גם מקודם היה ידוע לנו כי בדמשק היתה מצויה קהילת יהודים גדולה, במחציתה הראשונה של המאה הראשונה לספירה הרגילה.   בספרו "מלחמות היהודים" סיפר פעמיים ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו (ב, 20, 2; ז, 8, 7), כי תושבי דמשק רצחו כמעט עשרים אלף יהודים חסרי נשק, היינו כל בני הקהילה שישבה שם, בימי ראשית התקוממות היהודים נגד רומא (66-70 לספה"נ).   פאולוס השליח, כשהיה עוד שאול הפרוש, ביקש מהכוהן הגדול איגרות המכוונות לראשי בתי-הכנסיות בדמשק, כדי שיוכל לאסור את הנוצרים שבעיר ההיא (מעשי השליחים ט', א'), ובדרך לדמשק חלה המרת שאול הפורש לפאולוס השליח.   אם גם הספר שנמצא בגניזה שייך לפרק זמן זה, קל להניח כי גם בני הכת הנדונה היו בין קרבנות הרצח ההמוני בדמשק.

אם כן, בא לדמשק, בזמן שלא נקבע בדיוק, איש אחד מארץ-ישראל, המכונה "מורה-צדק", והוא יסד שם קהילה חדשה, המכונה "ברית חדשה", על שם ביטוי שבספר ירמיה (ל"א, ל'), שבו השתמשו גם ראשוני הנוצרים.   העדה היתה מאורגנת בצורת מסדר דתי, אולי על-פי דוגמת האיסיים, אף-על-פי שעל-יסוד תורותיה יש לראותה כנתונה להשפעת הצדוקים.

המסדר היה מורכב מגרעינים קטנים, שהיו מתחלקים לכוהנים, לויים, ישראלים וגרים (נזכור כי יוסף בן-מתתיהו אומר בראשון מן הקטעים הנזכרים לעיל, כי בדמשק כמעט כל הנשים היו גיורות); הקהילה היתה מחזיקה ספר-רישום, שבו היו נכתבים שמות חבריה בסדר האמור.   לכל קבוצה היה ועד-מנהל של עשרה חברים, שארבעה מהם היו צריכים להיות כוהנים או לויים, השאר ישראלים.   היושב-ראש היה תמיד כוהן, שגילו למעלה משלושים ולמטה משישים; גבולות הגיל לחברי הוועד היו מעשרים וחמש עד שישים.   יושב-הראש היה צריך להיות בקי בכתבי-הקודש, שביניהם נכללו, מלבד ספרי המקרא שלנו, גם כמה ספרים חיצוניים וכמה כתבים מיוחדים למסדר.   ראש הקהילה הגדולה היה כוהן, המכונה המבקר, שגילו לא היה יכול להיות למטה משלושים ולא למעלה מחמישים; בידו היתה מסורה ההכרעה בעניינים החשובים ביותר, ורק הוא היה רשאי, אחרי בחינה מתאימה, לקבל חברים חדשים במסדר.   לכל גרעין קטן היה בית-כנסת משלו (הידוע בשם בית-השתחווּת), ובמרכז (בדמשק?) היתה קיימת עיר המקדש, שבה היו מקריבים קרבנות כמו בירושלים.   אם כי ידיעה זו מפתיעה אותנו במקצת, בכל זאת אינה נראית מהפכנית ביותר, שהרי ידוע כי בהליופוליס שבמצרים היה קיים בימים ההם מקדש הדומה למקדש ירושלים, וכי אספסינוס החריב אותו בשנת 73 לספה"נ, כדי להפסיק את קיומו של מרכז-הפולחן היהודי, שהיה עלול להלהיב את הרוח ה"מרדנית" של היהודים.   כנראה, בדמשק היה קיים גם בית-מדרש, המכונה בתעודות שלנו "בית התורה".

חשובים הם כמה פתגמים, הדנים בחיי הנשואין.

ריבוי-הנשים היה אסור בהחלט, "זכר ונקבה בראם" כתוב בתורה, ובמלים אלו נאסר ריבוי הנשים, לפי הספר שלפנינו.   נאסרו גם הנישואין בין דוד ואחיינתו, בשעה שהרבנים חושבים למעשה-צדקה הנישואין עם בת האח.

על התחלת התפילה בבתי-הכנסיות של הכת היו מכריזים בתרועת חצוצרות, והיה אסור להיכנס למקום המקודש באיחור, כדי לא להפריע את הטכסים.

את השבת שמרו בחומרה יתירה; אל מחלל-שבת התייחסו כמו שמתייחסים היום אל פושע לקוי בשכלו; במשך שבע שנים היה צריך להיות תחת פיקוח, ואם כעבור פרק זמן זה היה יכול להיראות כ"נרפא" הי חוזר לקהילתו.

נקודות רבות אחרות של הקטעים מעירות את התעניינותנו, אבל יהיה מקום לטפל בהן בכתב-עת מדעי; כאן אנו רוצים רק לציין, כי השפה העברית של התעודות היא כמעט זהה לשפה המקראית; רק כמה מלים ומבנים הם ארמיים או עבריים חדשים.

2 בפברואר 1910

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה