_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

אברהם – מורה הדרך למדיניות הפנים של היהדות

צבי פרץ חיות

לתוכן הענינים

 

אברהם המופיע לעינינו עם יעודו היחיד במינו, להיות ברכה לזרעו וגם לאנושות כולה, לכל משפחות האדמה – שום אומה בעולם לא זיכתה את גיבורה ביעוד כזה – אברהם הוא לפי הציור שהתורה מציירת אותו לנו מלא-חשיבות ואופייני לא רק בשביל המדיניות החיצונית של היהדות (דבר כזה כבר נרמז עליו בדרשותי הקודמות), אלא גם בשביל המדיניות הפנימית שלה.   "לך לך מארצך וממולדתך אל הארץ אשר אראך" – לארץ נכריה ובלתי-נודעת לו לחלוטין.

ולא כמהגר היוצא מארצו כדי למצוא לו טובה הימנה, או לפחות ארץ ידועה לו, שיוכל להביא בחשבון את תנאי-החיים שבה.   יתר-על-כן: בבל, כידוע משכבר הימים וכפי שהוכח שוב על-ידי חפירות חדישות, היתה לה אז התרבות הגבוהה ביותר.   ואברהם עוזב ארץ בעלת תרבות גבוהה ויורד מתוך תודעה מלאה לארץ ירודה.   הוא עושה זאת, אף-על-פי שהוא יודע, כי יצטרך להישען כולו על כוחות עצמו וכי שום אדם לא יבוא שם לעזרתו, אלא אדרבה, רבים מאוד ודאי יניחו לו מכשולים בדרכו.

וכן הוא יודע, כי הוא באופן אישי לא יראה את ההצלחה בארץ הזאת, וכי הישגים שישיג ישאו פרי רק לאחר דורות רבים.   ואף-על-פי-כן הוא עוזב את מולדתו הגבוהה ברמתה התרבותית, וגולה לארץ נכריה רק מתוך מחשבה, כי רוצה הוא לפעול שם כדי להיות ברכה לאנושות.

ואת הדבר הזה הבינו מאז ומתמיד מתי מספר בלבד

[א]

עוד במצרים צריך היה משה לספר לעמו ישראל על הארץ זבת החלב והדבש, ולמרות הכול צריך היה לבוא פרעה ולגרשם מן הארץ  למרות לחץ העבדות הבלתי-אנושי לא משכה החירות את לבם, ואילו היו אומרים לדור יוצאי מצרים, כי עתידים הם ללכת ארבעים שנה במדבר בתלאות וסבל שלא יתוארו, וכי המן יהיה ללחם-חוקם וצרה ומצוקה ילווּם בדרכם, לא היה אף אחד מהם יוצא ממצרים, שבה כבר הורגל העם לחיי עבדות.

כשחזרו המרגלים ובפיהם הבשורה כי יושבי הארץ חזקים הם ולא יתנו את הארץ בלי מלחמה קשה, התאכזב העם אכזבה גדולה.   ובצדק, שכן העם רצה, כדרך הטבע וככל האפשר, בחיים ללא סכנה.   ומלחמת-הכיבוש גם היא קשה היתה, אבל באותו פרק זמן שוב לא היתה לפניהם שום אפשרות של שיבה מצרימה.

משה הבין לרוחו של אברהם.

[ב]

לאחר גלות בבל.   שם, בבבל, מצבם טוב היה.  אילו אמרו להם, מה פני המצב בארץ-ישראל, ודאי שהיו נשארים בגלותם.   והנה קם להם ישעיהו השני, ותיאר לפניהם בהתלהבות עליונה ובלהט-לשון שאין דוגמתו את ארץ-ישראל החדשה, כפי שחזה אותה בעיני רוחו, בהתפתחותה העתידה ובחשיבותה למען התרבות האנושית, ורק אלפים מעטים שבים למולדתם.   וכשנבנה הבית השני, בכו על מראהו הדל.   שכן כורש נתן להם רק את הרשות לבניית הבית, ולא יותר.   בכל הצרכים הנוגעים לבניין היו תלויים בכוח עצמם.   הם ירדו לתרבותה הנמוכה של ארץ שוממה.

ישעיהו השני הבין לרוחו של אברהם.

[ג]

ומה מצב-הדברים כיום? כמה הם המבינים לרוחו של אברהם? ולרוח ה"לך לך" שלו? אלפים אמנם, אבל אלפים רבים יותר עדיין אינם מבינים אותו.   הירידה לארץ שהיא שוממה מאות שנים, שאנחנו, ורק אנחנו, יכולים להופכה לגן-עדן.   ואנו בכוחות עצמנו, אלא למען הדורות הבאים.   בדומה לאבא ואמא, היודעים סבל ומחסור ועובדים בכל יגיעת-כוחם לא למענם, כי אם בשביל להכין לזרעם עתיד יותר טוב.   הווה אומר: בשביל הדורות הבאים של עמנו, וסוף-כל סוף – למען העולם, למן האנושות!

כך צריכים אנו להבין את אברהם.

פרשת לך לך, תרפ"ו

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה