_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

הרב הראשי משה (מוריץ) גידמן

צבי פרץ חיות

לתוכן הענינים

 

(דברי הספד)

פרק חשוב בתולדות התרבות של היהודים נסתיים עתה עם הסתלקותו הפתאומית וללא-עת של ראשה ומנהיגה הדתי של קהילתנו.  אם נעלה על הדעת, שלפני חמשים ושתים שנה, כשבא אלינו משה גידמן, התפתחה וינה היהודית מתוך ראשיתה הדלה והמצערה של חבורת יהודים קטנה, כפי שהיתה לפני מהפכת מארס, והיתה כמעט לקהילה בינונית, וכי בשנים הרבות של פעולתו המבורכת היתה לאחד ממרכזי-העם וההשפעה הגדולים שבכל הפזורה, נוכל להבין על נקלה, איזה שפע של מרץ וכוח רוחני, של רצון-עבודה ואורך-רוח וגמישות דרושים היו, כדי להיות לה לעדה המתפתחת במהירות וגדלה והולכת, ראש ומדריך מורה ושומר-שלום.

בגאווה אנו רשאים להכריז: בין כל ערי-המטרופולין של היהודים בעולם מופיעה קהילת וינה כלפי-חוץ, למרות הסכסוכים הפנימיים הבלתי-נמנעים ולמרות הכיתתיות, כחטיבה שלימה.

הזכות לשמירת אחדותה של הקהילה בתנאי סכנה קשים, יש לזוקפה בעיקר על חשבון פעולתו המכרעת של רבנו הראשי, שנתבקש זה עתה בישיבה של מעלה.  זכות זו בלבד דיה לעשותו דמות היסטורית.  קהילתנו הגדולה המאוחדת אמנם כלפי-חוץ מורכבת למעשה מכמה קהילות קטנות, השונות לפי מוצאן ועדתן, לפי דרך-מחשבתן ואופן-חייהן, לפני מנהגיהן ונימוסיהן.  יהודים מן המזרח ומן המערב חיים בתוכנו; מצפון ומדרום באו אלינו.  יהודים המחזיקים בקשיות-עורף למופת במסורת אבותיהם, ולעומתם אחרים שפרקו לחלוטין את עוּלה.  כדי לחזק בקרב יסודות מרובי-פנים ונפרדים כאלה את המשותף ולרכך את המפריד, דרושה היתה אישיות הארמונית ושלימה בתוך עצמה.

גידמן היה לפי עצם מהותו שמרני.  הוא ידע מתוך משנתה של ההיסטוריה, שהיה בה בן-בית נאמן, כי שמירתם של המנהגים הלאומיים והדתיים אין לה בשביל שום אומה ולשון שבעולם אותה חשיבות מכרעת וחיונית כמו בשביל עמנו.  שכן היהודים העקורים זה עשרים מאות-שנים ממולדתם, והם מפולגים ומפורדים לאלפי קהילות, שכל אחת מהן מדברת בלשון המדינה שבתוכה היא שרויה ונוהגת לפי מנהגי עם-הארץ שאצלו הקימה את ביתה, יכלו להתקיים כאומה עד היום הזה רק משום שמצאו במסורתם בת אלפי-השנים את מולדתם הרוחנית השניה, רק על-ידי כך, שההוֹוה הוא בשבילם המשכו הישיר של עבר עתיק-ימים.  ומצד שני, שמרה על גידמן השכלתו המקיפה והיסודית, היונקת מכל מעיינות-התרבות, מפני הסכנה לעמוד משולל-הבנה כנגד התנועות החופשיות של ההוֹוה, כנגד השאיפה לאי-תלות רוחנית והשתלמות דתית.  כך הצליח לקרב אליו את העומדים בקצה הימני, מבלי לרחק את אלה שעמדו בקצה השמאלי הקיצוני.  הוא ידע מאין כמוהו להסביר לאחיו, כי רק בליכוד כל כוחותינו תינתן לנו האפשרות לעמוד בפרץ נגד הסתערותם המאיימת של אויבים תקיפים.  במאבק על זכותנו והשקפת-עולמנו, על כבוד ישראל ואמונתו, גילה גידמן כבוד שאין דומה לו ואומץ-לב לבלי חת.  כאן לא ידע שום חשבונות וריתוי, ואף לא ביחס לבטחונו העצמי.  הוא ידע, כי הגנת עמו נגד משפטים קדומים מימי-הבינים, נגד כוחות-החושך, פירושה הגנת האנושות על זכותה לחופש ולהתקדמות.  בגילויי-הדעת החשובים שלו מעל בימת בית-הכנסת ודוכן-הנואמים שלו הרגיש עצמו שליח האנושות והאמת, ואמנם היה כזה.

ואילו את כלי-מאבקו למלחמה קדושה זו יכול היה גידמן לבור לו על נקלה באוצר המלא והגדוש של ידיעותיו.  מוריץ גידמן כבש לה לחכמת ישראל מרחבים חדשים.  לפני יותר מארבעים שנה היה הוא אחד המעטים בתוכנו, ואולי היחיד, שהכיר בחשיבות הנעלה הנודעת להן לתולדות המנהגים והחינוך בהתפתחות האנושות.  אם ההיסטוריה המדינית של העמים והאומות מדגישה את הכוחות היריבים והנלחמים זה בזה, וגם מגבירה אותם על-ידי כך, הרי בניגוד לזה מרמזות בסופו של דבר תולדות התרבות על המשותף שבין בני-האדם, על המלחמה באויב המשותף, על שאיפות משותפות ופעולות משותפות.  אילו נפוצה הכרה זו כפי שהיא ראויה לכך, לא היינו נתונים כיום הזה במרחץ-הדמים הנורא ביותר שבכל המלחמות.  אילו מיעטו לספר באזני בני-הנעורים על המלחמות והנצחונות, על הרוזנים המתגדרים והמצביאים העטורים זרי-דפנה, ובמקום זה היו מרבים לספר להם על המלחמות ללא שפיכת-דמים, המתנהלות והמוכרעות באולמי-ההרצאות ובבתי-היוצר, בחדרי-העיון ובמעבדות, כבר היתה עכשיו האנושות מוכשרת במידה מספקת להכות את האויב העקשני של כל תרבות, את מארס מרצח-הגברים, מכת-מוות בלתי-סרה.

מחקריו של גידמן, שעד היום לא נתיישנו, על תולדות החינוך והמנהגים של היהודים בימי-הביניים באשכנז ובצרפת, באיטליה ובספרד, שייכים לנכסי-צאן-ברזל של ספרותנו.  תרגומם ללשון העברית עשה אותם לנחלתם וקניינם של המשכילים גם בארצות של המזרח הרחוק.

אם נשקיף על חייו הארוכים רבי-ההצלחה והמעשים של מנהיגנו שהלך לעולמו, נצטרך לראותו, למרות פגעי-הגורל הקשים שזיעזעו את ימי זקנתו, כאדם שהיה מאושר.  מסור בלב ונפש לכהונתו הרמה, מצא בה הנפטר מקור לא אכזב של סיפוק רב.  מתלאות היום וצרותיו התמלט גידמן אל שלוות המדע החביב עליו.  הוא היה אחד המחוננים, שעד אחרית חייו לא כהתה עינו ולא נס ליחו, רוחו לא נשברה בו ונפשו נשארה רעננה.

והנה עתה גם אלון חסון זה נגדע ונפל! כאילו רצה, מתוך אחריותו הנאמנה למופת, לחכות ליום שבו יוכל האיש שנועד להיות יורשו לכהן במשרתו, עצם הנפטר את עיניו לנצח בה בשעה שקבלתי ליד את כהונת הרבנות.  אחשוב זאת לתועלת שאין ערוך לה בשביל פעולתי העתידה, שזכיתי בשבועות האחרונים להתקרב אליו קירבת-יתר מבחינה אנושית, ושהעלה בשעות בלתי-נשכחות מתוך זכרונו הרחב והעביר לנגד עיני-רוחו אישים ומאורעות, שטבעו את חותמם על יובל-השנים האחרון של קהילתנו.

ליד מיטתך, משה גידמן, אני נשבע לך לתת את מיטב כוחי, כדי לשמור מכל משמר על שלימותה של החמדה הגנוזה, שטיפחת וריבית אותה בעבודה מסורה במשך עשרות שנים.  תכון קהילתנו חזקה ומלוכדת לקראת המאבקים העתידים, לקראת המלחמה על זכותנו ועתידנו, למען שחרורה וגאולתה של האנושות.

נוחי בשלום על משכבך, במלכות ההארמוניה השלימה, הנשמה צמאת-השלום ורוות-ההארמוניה!

ט' באוגוסט תרע"ח

 

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה