שִׁירֵי-זָהָב
ג.
בַּאֲבוֹד עָשְׁרִי בְּעִנְיָן רָע
(בשנת
תרי"ח)
אֵיךְ
אֶדְאֲגָה מֵרִישׁ
וְהַחָכְמָה
תַּחֲצוֹב פְּנִינִים מֵהֲרָרֶיהָ
(ר"ש
הנגיד בס' בן משלי)
הָלַכְתִּי עִם
שָׁוְא וָאַעַשׂ לִי עֵשֶׂק
וַיֹאבַד כָּל
הוֹנִי; אוֹ אָז נוֹאַשְׁתִּי
וָאֹמַר: מַר לִי מָר, עַתָּה רֻשַּׁשְׁתִּי,
וּבְבֵיתִי יִהְיֶה
הָעֹנִי בֶּן-מֶשֶׁק.
אָמְנָה נִחַמְתִּי
– לַחָכְמָה כִּחַשְׁתִּי,
הִנֵּה טוֹב
סַחְרָהּ מִכָּל הוֹן דַּמֶּשֶׂק
וּבְאַהֲבָתָהּ כִּי
אֶשְׁגֶּה בֶּעֱזוּז חֵשֶׁק
אָז אֶשְׁכַּח
רִישִׁי, אָז הַרְבֵּה רָכַשְׁתִּי.
כָּכָה זַמֹּתִי,
כָּכָה גַּם עָשִׂיתִי:
הַחָכְמָה שַׂמְתִּי
כַּצִּיץ לִי עַל מֵצַח
וַחֲמֻדוֹת חֶלֶד
חָשַׁבְתִּי כָּרֶפֶשׁ;
אָז טוֹב לִי
חֶבְלִי וּדְאָגָה נְשִׁיתִי
וָאֲבָרֵךְ שֵׁם
מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר נֵצַח,
שֶׁהִצִּילַנִי
מִפִּזּוּר-הַנֶּפֶשׁ.