שִׁירֵי-זָהָב
ו.
רוֹפְאִים וּרְפָאִים
מַדּוּעַ זֶה
נִגָּרַע מִכָּל גֶּבֶר
– דִּבְּרוּ
הָרוֹפְאִים לָאֵל וַיִּתְאוֹנֵנוּ –
הֵמָּה פָּעֳלֵיהֶם
לַחַיִּים יִתֵּנוּ,
נַחְנוּ רַק נִיגַע
לַמָּוֶת וָשֶׁבֶר.
לָהֶם יֵשׁ שֵׁם
עוֹלָם אַחֲרִית וָשֵׂבֶר
וַאֲנַחְנוּ
בַּחֹשֶׁךְ נִתְכַּס וּשְׁמֵנוּ,
לוּ גַּם
כַּנְּפִילִים נַפְלִיאָה מַעֲשֵׂינוּ,
הַיְסֻפַּר מֵהֶם
בַּאֲבַדּוֹן וָקֶבֶר?
– צָדְקוּ
דִּבְרֵיכֵם – הָאֱלֹהִים עָנָמוֹ –
וַאֲנִי לֹא אֶעֱשׁוֹק
כָּל שִׁלּוּם וָשֶׂכֶר
וּלְכָל עֲמַל אִישׁ
כַּגְמוּל אֲשַׁלֵּמָה:
מִן הוּא וָהָלְאָה
לַמֵּתִים כֻּלָּמוֹ
יִקְרְאוּ:
"הָרְפָאִים", לִהְיוֹת לָכֶם זֵכֶר
לָדַעַת כִּי פֹעַל
"הָרוֹפְאִים" הֵמָּה.