הָאֲרִי הַנּוֹטֶה לָמוּת
כִּי זָקֵן
הָאַרְיֵה פַּטִּישׁ הַיָּעַר
וַיָּנָס כֹּחוֹ
וּגְבוּרָתוֹ נָשָׁתָּה,
וַיְבֹאוּהוּ
חֲבָלִים אֵיד וָצָעַר,
כִּי כָּל
עֲשֻׁקָּיו קָשְׁרוּ עָלָיו עָתָּה
וּבְחָלְשׁוֹ
לָקְחוּ הֵם לָמוֹ קַרְנָיִם
לָמֹד חֲמָתוֹ אֶל
חֵיקוֹ כִּפְלָיִם:
הַסּוּס יִמְרֹט
לֶחֱיוֹ בִּשְׁמִיר צִפֹּרֶן,
הַשּׁוֹר נַגָּח
הוּא יָרִים עָלָיו קָרֶן,
וּבְשֵׁן חַדָּה
וּלְמוּדָה לִטְרֹף טֶרֶף
יִרְעֶה הַזְּאֵב
קָדְקֳדוֹ וִיקַרְקַר עֹרֶף;
וּמְחֹלָל
וּמְדֻכָּא כִּדְמֶשֶׁק עָרֶשׂ
יֵילִיל הָאֻמְלָל
דּוּמָם, יֶהְגֶּה חָרֵשׁ.
וַיַּרְא גַּם
הַחֲמוֹר נִגַּשׁ הַמְּעָרָתָה:
רַב לִי – קָרָא
הָאֹבֵד בַּצָּרָתָה –
אָמוּתָהּ הַפָּעַם
אֵרְדָה לִשְׁאוֹלָה,
וּבִידֵי הַחֲמוֹר רַק אַל נָא אֶפֹּלָה.