רקע
דוד זמושץ'
החרוץ והעצל, או יד חרוצים

לכבוד תלמידי הב' המשכיל, מואס ברע ובוחר בטוב, עטרת אבותיו, פארי והודי, מחמד עיני ב“מ שמשון בן כ”ה ירוחם נ"י

ביום מלאת לו שלש עשרה שנה

מאת מורו


יום ה' וי"ו מנחם אב

בשנת ממני דוד זאמושטס לפ"ק

בבית ובדפוס של ה"ה ר' ליב זולצבאך


כאכר ופולח אשר בזיעת אפו,

הפיץ דגן וחטה בתבונת כפו,

אם לעת הקציר יצבור חמרים חמרים,

ישכח עמלו, ברִנה ישא העמרים,

כן המורה אשר עמלו ישא פרי,

אם תלמידו לא ילך עמו בקרי,

ולקול דברו יטה אוזן שומעת,

מבקש חכמה ובינה אוהב דעת,

ישמח בראותו עיני עור פקוחות,

יגיל לחזותו הולך בדרך נכחות.


בני! עמלת בחכמה בדעת ובכשרון,

וביתר שאת מבנים לך היתרון,

בצל כנפי היית לגפן פוריה,

על תלמי לבך שתלתי תושיה,

בקולי שמעת, קראת אֵם לבינה,

נא! שמור אמרי, ואשא אלמותי ברנה,

מאת המחבר


חזיתי איש מהיר במלאכתו ידיו רב לו בחכמה,

נבון דבר ועניו מאור, תורת אמת על

לשונו כבוד מו“ה מנחם מענדל ברעזע נ”י

בעל המחבר ספר ילדות ובחרות, ומאמר

צדק ועוני, נפשי קשורה בנפשו, אמרתי המכסה

אני מידידי את אשר אני עושה! הראיתי לו מכתבי

וייטיבו דברי בעיניו, ובעט סופר מהיר רעיוני

לבבו פה חרת:

ואלה דברי החכם,

אכול דבש הרבות לא טוב,

עץ פרי שתול בגן רטוב,

טוב פריו לבני אדם והבאושים בשלכת,

כן איש חכם ייטיב ללכת,

החכמה יביע במעט דברים ואומר,

דבריו ימוד באיפה ולא בחומר.


אשריך דוד! כי נטעת עץ פרי,

תלמיד אהובך אורֵית בדרך החכמה,

שמע לקול מוסרך, ולא הלך בקרי,

בא העת כי יעלה על הבמה,

שמה תתן על ראשו מצנפת התפארה,

שכרך הרבה מאור ותתענג נפשך,

שונאיך ילבשו בושת, ועצתם נבערה,

דרך הישר דרכת וה' עמך.

הצלח לנטוע עוד מטע ה' להתפאר,

בחורי חמד יברכוך כי ישאבו מהבאר

אשר חפרת להם, עודנם צעירים לימים,

לנצח יתעדנו בצדקתם, ויהיו לאנשים תמימים.

––––––––

בראות החכם המפורסם זך השכל ודובר צחות

כבוד מו“ה מרדכי ראך נ”י משגיח

בבית החנוך לנערים פה את ספר הקטן הזה,

רוח השיר נוססה בו, ואלה דברי השיר אשר שר

לכבוד המחבר.

י"ג תנועות:

לקח טוב תתן לעלם, לו יהי לו למשמרת,

חרות על לוח לבו בעט ברזל ועופרת,

לא יטה לעד מנתיב האמת והיושר,

יעזוב את העצלות דרכה כמשכת חדק

ודבק בחריצות, תנהלהו במעגלי צדק

על ראש הררי חמד, אל היכל האושר.


הן אוהל העצל באפלה, שור בו פורח,

וארמון החרוץ יצהיל, שם אור זורח

לכן אוהבי חכמה, הקוראים לבינה מודע

הטוב לכם שבת בעמק עכור, כדל וחלך

או לשכון על גפי מרומי קרת, כשר ומלך?

הקשיבו לקול שוחר טובכם, ותנו לו תודה.


עקשי לב, מבקשי קלון ילעגו לי,

ובקרב כסילים יבזו את עמלי,

יאמרו מי זה הוא! ומי המדבר!

צעיר לימים, מי שמהו למחבר?

אבל אוהבי לשון עבר מפעלי יהללו,

יגערו במקנאים, אשר מלאכתי יחללו,

דעו אַחַי! לא לעשות לי שם מחשבתי,

רק לכבוד תלמידי אשר אהבתי,

על במתי משל ומליצה עליתי,

ממעיני החכמה דלה דליתי.


להבזות מלאכת רעהו – מי לא ידע ככה!

העושה טוב מזה תבא עליו ברכה.


ואלה שמות המדברים.

החרוץ,

העושר,

שטן,

העצל,

מורה,

אביון אבי עצל, ואשתו.

טוב אבי חרוץ,

להקת קרואים.

 

מבוא א'    🔗

בית אביון, עצל על מטתו חובק את ידיו, תחתיו בגד אכלו עש, מכסהו אדרת שער, קצר המצע מהשתרע והנה חרוץ בא ליסרו בדברי חכמה ומוסר.


חרוץ. השמש בגבורתה כבר זורחת,

קרניה אל חדר משכבך שולחת,

צפרים עפות ברנה עזבו קניהן,

וחיות יצאו לבקש טרף לשניהן,

האכר עם אשתו עבדו ואמתו,

מהרו בלב שמח לשדד אדמתו,

הרועה הלך לרעות צאן באחו,

שודדי לילה אל מעונתם ברחו,

ואתה עצל השֵנה עוד לא תגרש?

האם לא תדע? אוהב שֵנה יִוָרֵש?


עצל. מה לך פה? ישנתי אז ינוח לי,

עוד היום גדול לראות את עמלי,

רעבון ביתך אביך הכין אמש,

לזאת משכבך עזבת כצאת השמש,

לא כן אנכי, העוני לי לפוקה,

בבית אבותי אין כל רק צרה וצוקה,

המצעקתם ואנחתם אמצא נחת!

הנשה בא יבוא שמלה לקחת.


חרוץ. ראה נא דרכי הנמלה היות לה יתרון?

אגרה בקציר אוכל ולך חסרון?

אבותיך מאנו לעשות עצלים המה,

לולא זאת העוזר אדם ובהמה,

לא מנע מהם פרי תנובת הארץ,

מאז הוא המשביע אף כל שרץ.

מעת מבטן הורתי יצאתי,

בבית אבותי תמיד די ספקי מצאתי,

הן אמי אשת חיל עטרת בעלה,

אם שניהם צמודים יעלו מעלה מעלה,

עודני נער ובער מאיש עוד,

ראשיתי מצער אחריתי ישגה מאוד,

כאור הבקר קמתי בדד ישבתי,

מבאר החכמה והמדע שאבתי,

לשון העבר לי סגולה אֵם הלשונות,

ברצון יוצרנו אלמוד לשונות שונות,

זאת תורת האדם בעודנו נער,

הן זה יפרידנו מחיתו יער.

(הולך)

(אביון בא בלב נשבר ונדכה)

אביון. המרחם יצאתי לראות עמל!

המטיב לכל על ביתי לא חמל,

כי אין לחם ואין שמלה אין איש לנחם,

שמעתי כי הוא הצדיק והמרחם,

ואותי עזב, בבתי עשירים הייתי,

כי יתנו לי מתת כסף דמיתי,

בביתם אין איש לזאת עזר לא מצאתי,

בידי אין מאומה, עתה ריקם באתי.

(רואה את אשתו מרחוק ומתנחם)

הידד! הנה שמה אשתי היקרה!

עזרי ומגני ועל ראשי עטרה,

שָמחה לקראתי בפיה מוצאת בשורה,

אולי תביא בידה מנחה ותשורה,

נפשי ערגה רעב ללחם אנכי,

כי באתה שובי נפשי למנוחיכי.


אשתו. פגעתי נער אחד על הדרך,

והנה להקת עניים כרעו לו ברך,

השמיע ברוגז קולו באש עברתו,

כמעט שאול תחתיו רגזה מגערתו,

אז אפפונו חבלי היגון ברעד,

אמרתי הזה יסעדני סעד!

נשאתי את רגלי לשוב לאהלי,

רק עצב ויגון חלקי מכל עמלי,

וימהר האיש לקראתי חרוץ שמו,

ויסב פניו אלי בהשך זעמו,

מה מאוד ששתי כי נהפך רוחי בקרבי,

בדברו דברי חן ויושר על לבי.

"דעי! כי אולת אדם דרכו תסלף,

"ימיר מתוק במר, טובה ברעה יחלף,

"שחת את דרכו על הארץ באבו,

"ובצר לו על אל אלים יזעף לבו,

"אל תוסף חטא על חטא בעון כשלת,

"מדוע על בנך יחידך לא חמלת?

"עוד על מטתו בן סורר ומורה,

"בא בימים ולא שמע עוד קול מורה,

"מאין תמצאו הצלחה וברכה?

"נרפים אתם לא אהבתם עוד מלאכה,

"בנך כמוך שקוע הוא באולתו,

"אמר ארי בחוץ נכזבה תוחלתו,

"אבותי בעבודתם יומם וליל,

"מצאו די מחיתם גם השגו חיל,

"אנכי למלאכה יומם נכספתי,

"ובערב את אשר למדתי אספתי,

"כאות מורַי וכאשר עצה העמיקו,

"מעודי, נפשי במעדנים המתיקו,

"לזאת בעיני אלקים ואדם מצאתי חן

"אבותי אשמח אין להם עוד בן,

"אלך לעבוד עבודתי אין בפי בשורה,

"אך קח נא מידי מנחה ותשורה,

"אשר יום יום אספתי אחת לאחת,

"להשיב נפש אביון ותהי לי לנחת.

(נותנת לו הצור כסף)


אביון. צר לי מאוד כי על אלקים אפי חרה,

ועל האל הגדול דברתי סרה,

כי רק לעמל ויגון האביון ברא,

בחסדו הטוב לתמכנו חרוץ קרא,

יהי מכירך ברוך וזאת לו לתפארת,

בעזרתו עוד תקוה לנו נשארת,

לעבודת השדה נכסֹף נכספתי,

אם אלקים יצלחני לפי מחשבתי,

ממני יראה וכן יעשה עצל בני,

ייטיב מעלליו ונהפך לאיש כמוני.


אשתו. כן דברת מהר נלכה נא ונרוץ,

פן נצלח להורות לבני דרך חרוץ.

(הולכים)


 

מבוא ב'    🔗

(השטן והעושר)


העושר. על מה עיניך בֹערות כלפידים!

המרדו בך המתקדשים וחסידים?


שטן. מאז נסכתי, בגן עדן הייתי,

שמעה חוה בקולי כל אשר צויתי,

גם צאצאיה לא שמרו את בריתם,

אף כי ידעו מרה יהי' באחריתם,

גנבו, נאפו, עבדו אלקים אחרים,

תורת אֵל לא שמרו, לחצו את גרים,

מצאתי חן בעיני זקנים עם נערים,

שכנתי אז עם יועצי ארץ ושרים,

ועתה שומעים בקולי רק פוחזים ולצים,

גם ללכת עמדי הנם חפצים,

אך נער קטן בן שלש עשרה שנה,

יסודתו על אדני החכמה בנה,

הוא החליף את משכורתי עשרת מונים,

גם הוא יגדל ינון שמו בין נבונים,

רק עצלים ואביונים כאשר אמרתי,

אל טבח יובלו, ונופלים במכמרתי,


העושר. פליאה נשגבה היגער נער קטן,

אשר שמת לבך עליו, בך השטן!

גם לי צר במאוד מאוד אין יגון כיגוני,

נסתרה דרכי אין איש יודע מכוני,

יש מתעשר בחוץ ביקר ותפארת,

ובחדרים אימה וצרעת ממארת,

ויש כילי מתרושש באומר ודברים,

בור כרה לי תבכה נפשי במסתרים –.

להצליח בני אדם בני איש נבראתי,

בשם כבוד, מהיר במלאכתי נקראתי,

היוצא לקרב להרוג להרבות חלל,

רק למעני זאת, ויעט אל השלל,

אך, לא לנצח ינטור אלקים חמה,

לזאת נלכה נא ונוכחה כי אנוש המה,

מה משפטו,? אראה במחזה פניו,

יד חרוצים תעשיר אחיה לפניו,

כי עוד לא אבדה תוחלתי ונצחי,

עטרת התהלה צמודה עוד על מצחי,

אל תדאג, במלחמותיך עוד תצליח,

נוגה שמשך על דרכך יזריח.


שטן. אדבר למלמדים המישרים אורחותם,

אולי בדרך הטוב בל יאבו נחותם,


 

מבוא ג'    🔗

(בית טוב, חרוץ בא בשמחה ובטוב לב)


חרוץ. אבי היקר! דבר טוב עשיתי,

אֵל אנה לידי עשות טוב כאשר אויתי,

דאגות האביון ואשתו מאוד גדלו,

קרוביהם תת מתת כסף חדלו,

מאין יבא עזרו וישועתו?

בנו העצל שוכב עוד על מטתו,

בכל זאת נכמרו רחמי אל ביתו רצתי,

נתתי לאשתו כסף אשר קבצתי,

אחים אנחנו עפר מאדמה,

מיד יוצרנו גם להם הנשמה.


טוב. צדיק אתה בן יקיר! היה לי לנזר,

כן תוסף היות עוד לאביונים לעזר,

אהבתיך בני! שמעת קול דברי,

מקול אנחתם תסמר שערת בשרי,

זאת פרי העצלות יגונות ואנחות,

הזורעים בדמעה ברנה ישבעו שמחות.

דבר נא באזני העצל בטוב טעם,

כי יעזוב דרכו דבר אך הפעם,

פן ינחם כי עוד למועד חזון,

יבא נא, אתן לו טרף גם מזון,


חרוץ. אבי! לשמור את פקודתך הנני,

דברך מתוקים אשמע אשר תצוני,

ארוץ אליו אף כי עודנו בער,

אם לא למד לא זאת אשמת הנער.


(השטן הולך להשתעשע השדה עם מורה אחר)

השטן. ידידי כנפשי! הגד לי מה פעלת,

מדוע את שמך הטוב חללת?

הנבראת לפקוח עיני העורים!

חטוב עצים ואל תלמד ילדי העברים,

יומם ולילה לא תמצא מנוח,

במקום ענבים יעל דרדר וחוח,

אין יראת אל ומורה בלבבימו,

בדרך המלך נצח לא תנהלמו,

נבזה ונמאס המורה בעיני אבותם,

רבים המה מלאה הארץ אותם,

מורה ישר אחד אבד את כחו,

אדונו בזדון לבו מחץ את מֹחו,

הגם אתה הכינות את ראשך לקרץ!

רבים כנענים כי ארוכה הארץ. –


מורה. דברך צדקו יחדיו גם זאת ראיתי,

ראשיתי מצער מה יהיה באחריתי,

אך הגד מה לעשות בנקי כפים?

אל מי אפנה תחת כל השמים?


שטן. שמעתי כי רבים קונים ומוכרים,

אף כי בידם אין מאומה נקראו סוחרים,

דע ידידי! כי לא באמת בתמים ויושר

תעלה מעלה ותמצא כבוד ועושר.


מורה. מה יעצת? כאחד הנבלים תדבר,

בליעל! הדלתות נחושה אשבר!

טוב שבת פנת גג שום נפשי בכפי,

לעבוד עבודה באמונה בזיעת אפי,

מלקנא בעושה עולה ורעה בזדון,

לאכול מעדנים וממתקים במדון,

אל תוסף דבר אלי במרד ובמעל,

כי לא אשמע בקולך, זקן בליעל.

(הולך)

שטן לבדו. הנראה אויל וכסיל כמו איש האמונה!

גם בו אין חכמה אין עצה ואין תבונה,

בבית מורה זקן שבע ימים הייתי,

יגון, מחסור ועוני שמה ראיתי,

דורש אל מתים, מתפלל בעד חלאים,

טובה לא ראה, כל ימי עני רעים,


(העושר והחרוץ)

העשיר. בני! שמעתי שמעך חכמת לך,

והנה הבאתי היום פרי מעללך,

תחיה בנעימים באהלך אגורה,

לי עצה ותושיה בינה וגבורה,


חרוץ. בעמלי אשיג ואמצא חית ידי,

הון ועושר כסף וזהב אין עמדי,

לא אמצא מנוחה בהבלי עפרות זהב,

שקר והבל ההון בו ילביש רהב,

עשירים רבים בגדלם ומעלתם,

לא נחו מרוב דאגתם ומחלתם,

אל יתהלל בעשרו הולך באישון,

ההון איננו מניח לו לישון,

אנשי אמת מהר גבוה נפלו,

רק רשעי ארץ בוגדי בגד שלו,

אצל בוערים אשר לא ידעו דרך אור,

תקעת אהלך שבתך מדור דור,

אֹהל ישרים כל ימי היותך פסחת,

ועל מה היום דלתי ביתי פתחת?

כאשר באת לבי מלאת פחד,

אתה והגאוה דרך לכם יחד,

ועל מה יגבה לב אנוש קרוץ מחומר?

אם יצבור ויקבור כסף מלא חומר,

נרו ידעך, ישמחו בניו אשר אהב,

כי בגורל יחלקו הכסף וזהב.


העושר. הרגזתני! בוערת כאש חמתי,

אם עניים חוטאים תמצא מה אשמתי?

גם עשירים תמצא הישרים בלבותם,

לא חשבתי בדרך רשעים להנחותם,

פושעים יכשלו בי ואמת נעדרת,

על ראש צדיקים אנכי לעטרת.


חרוץ. דברך אמת ומכל מלמדי השכלתי,

כי במֹאזני צדק אותם שקלתי,

שב אתי כאות נפשך בלי איבה,

עזר תהי' לי עד זקנה ושיבה,

אבלים אנחם, עצמה ירבו אין אונים,

על ידך יסעדו עניים ואביונים,

(הולך)

(אביון ובנו העצל)

אביון אל בנו. עד מתי פתי תאכל? מימי תשתה?

ביום הולדת חרוץ אז יעשה משתה,

לך נא גם אתה אל משתה היין,

תראה בזיונינו וחיינו כאין,

שני מגורי מעט מספר ימי חיי הבלי,

כעס, חלי, בנעימים לא נפל חבלי,

מאז החילותי לעבוד האדמה,

עונג מצאתי רב טוב נטמן שמה,

בעניי ומרורי תעיתי כשה אובד,

לא טעמתי אז מתיקות שנת העובד,

על פתחי הנדיבים שמעתי גערה,

שוא תשועת אדם, דברו עלי סרה,

שדי המר לי אמרתי בלבבי,

גם אנכי לא שמעתי בקול אבי.

עוד כח אבנים כחי למלאכה,

בכלות העבודה מה תנעם המנוחה,

בני! בשפלות ידים ידלוף הבית,

אהוב המלאכה תפרח כשתילי זית,

(עודנו מדבר והנה חרוץ בא מפזז ומכרכר)


החרוץ. הנני! את אשר בקשתי מצאתי,

לקרוא אתכם על ראש שמחתי באתי,

בנך ישכון בביתי, ויאכל מפתי,

לקחת מוסר השכל ילך אתי,


אביון. הגם אביונים כמונו מהקרואים!

אין בגד ואין שמלה בגדינו קרועים.


חרוץ. אדם הראשון ואשתו ערומים היו,

ובראשית דרכם בתענוג ועדן חיו,

מעת אשר הבינו כי ערומים המה,

ידעו רבה רעתם בעצב וחמה.


אביון. בן יקיר! כתפוח בעצי היער!

צדיק אתה אתך ילך הנער,

מי יתן יסיר אולתו מעליו,

אולי בבית אביך ייטיב מעלליו,


חרוץ. גם אתה גם אשתך סביב לשולחני,

תשיבו נפשכם, ותאכלו ממגדני,

אל תשת חטא לבנך לא עשה זמה,

הוא לא ידע כי קרעים תלביש נומה.

(אל עצל)

ואתה! אף כי בעצלתים הסכנת,

עד חצי היום עד עתה ישנת,

עוד חזון ומועד עוד לך תוחלת,

בבית אבי תמצא מנוח ותועלת.


עצל. מתוקים מדבש דברך אני עבדך,

כאשר תצוה אעשה כבד אכבדך.


 

מבוא ד'    🔗

(בית טוב, קרואים רבים ובתוכם אביון ואשתו ובנו, אנשים נשים ובנות, אֵם החרוץ נותנת להם מנות.)

(מורה החרוץ אל חרוץ)


בני! עוד עד עתה נקראת בשם ילד,

כזר נחשבו בעיניך יושבי חלד,

לא נודעו לך טובתם ורעתם,

לא סבלת שנאתם, גם קנאתם,

ימי הילדות עברו בחור תקרא,

יהפוך אֵל את לבבך לאדם תברא,

תענוגי הבל יבאו, ובגשתם,

אל תלך עמהם פן תפול ברשתם,

אף כי ידברו אליך דברי נחומים,

רבים הפילו הרוגיהם עצומים.

רבים יבאו ויהגו בגרונם,

כי אהביך המה בחלקלקות לשונם,

אל תאמן להם כי יחרפו כבודך,

השמר! אל תגלה להם סודך.

יושב בשמים את פיך שומר,

שמע בקול מצותיו כאשר גזר אומר,

אם אֵל אמת נפשך בכל טוב ישביע,

ברכות שמים ממעל עליך ישפיע,

הט אזניך לאנחת דלים ושיחתם,

היה להם למשען עוז ושמע אנחתם.

אל תקנא בעושה רע העולה מעלה,

לא לעולם חֹסן, מולך בחזיון לילה,

דע בני! לכל יש זמן, עת עשות מלאכה,

ועת לחיות בנעימים למצוא הרוחה.

זכור נא אשר עשו לך אבותיך היקרים,

מאריות גברו קלו מנשרים,

למלאות שאלתך מכסף מקנתם,

טוב עשו, זרחה לך שמש צדקתם,

נפשות הורים ומורים אספו ביתה,

עונג הָרויו זאת עבורך היתה,

מכל אשר יֵאָכֵל נפשם השביעו,

בעבור תורת אל רם אותך יודיעו,

יגעת ומצאת חלק בינה,

בהיכל החכמה יסדת ראש פִנה,

עשה נא הטוב והישר זאת פאר הודם,

בן חכם ישמח אב, וכבודך כבודם.

תפרח כחבצלת וכנטעי גנה,

מאוד תצליח, ותתן ריח כשושנה.


חרוץ. בדרך הטוב וישר הדרכת אותי,

גם אני לא אשכחך עד יום מותי,

לכבוד אבותי מזמור לתודה אשירה,

מרעיוני לבבי מלים אחבירה.

היוצר תבל גם הטבע ברא,

אהבת אבות לבניהם בלבם זרה,

מנמלים עם לא עז עד חיתו יער,

כן נבון וחכם יחד כסיל ובער,

יען זאת פעל אל צדק מזריע,

איש את אחיו ירחם, יעזור ויושיע,

רק בזאת יבדלו אדם מבהמה,

חיות קטנות עם גדֹלות שלמים המה,

להן כח לרוץ בעשב יגילו,

לחמן תכליתן, נצח לא ישכילו,

לא כן האדם בהולדו חסר כח,

עד שובו לעפר לא ימצא מנוח,

לכן את אביו ואת אמו לא יעזוב,

המה יורהו את הדרך הטוב.

מסיבות מתהפך מבטן מי יצא,

גם זאת מאת אלקים בית עני מצא,

אשר לבו לב טוב ומאומה בידו אין,

מר לו אם לעזרת זרים ישא עין,

ויש בן אשר בבית כילי ואכזר מכונו,

למורהו לא יתן מאומה מהוֹנו,

לא כן אנכי בחרתי בחיים,

בשמחה אודה לאלקי השמים.

אבותי הנעימים!

היום אנכי בן שלש עשרה שנה,

רב חסד אשר פעלתם לי מי מנה!

לעזר למחסה ולמסעד הייתם לי,

הרבה מאוד מעודי עשיתם בגללי,

במה אסף ואשלם תודות לכם?

עוד קצרה ידי מהשיב די גמולכם,

אך אל אֵל אֵלים אשא כפי ואתפלל,

הרחמן על כל צדקתו מי ימלל,

כי תבלו ימיכם בלי שטנה ואיבה,

והוא יברך אתכם עד זקנה ושיבה,

וענתה בי צדקתי אז תמצאו שכרכם,

כי אשמור פקודתכם כאות נפשכם.

(כורע ומשתחוה)


(טוב נותן לאביון מנה אחת אפים וכוס יין)

אביון. אביון אנכי על כן דברי לעו,

היין בוער כאש מתלקחת,

אשתה לו אשכח רֵשי אמצא נחת,

אל תשתוממי אם גם קולי תשמעו,

השמחה ששון על פני מתחה,

רק שמחת היום פה אלם פתחה,

שמעו אלי אנשי אמת! בעניי זקנתי,

ולבקש בעד ככר לחם הסכנתי,

היגון הלבין שערי כצמר צחר,

הרבה פעמים שמעתי לך ושוב מחר,

שחקו אלי צעירים ממני לימים,

קרובי ברחו מפני כמה פעמים,

ראש ולענה מנת גורל בני עצל ואשתי,

טובה לא ראו מעת נפלו ברשתי,

אכלתי לחם דמעה כל ימי היותי,

מי יודע אם אמצא מנוחה במותי?

במה יזכה נער ארחו? לא למד,

לעשות מלאכה ולעבוד עבודה לא חמד,

והנה בא בחור נחמד חרוץ בן טוב,

עץ פרי מתוקים כדבש שתול בגן רטוב,

דברי חכם כמוהו אוהב דָעת

שמע, לקולו הטה אוזן שומָעת,

גם עלי הביט היושב שמים,

ולעזרת בני, חרוץ הושיט ידים,

מאלקים זאת בעיני היא נפלאות,

משמחה ירדו עיני פלגי דמעות.

(בוכה ומתנחם)

הידד! יחיו אבות המטיב עמנו,

מרדת שחת הצילו בננו,

יחיה חרוץ בן יקר תפארת גאונם,

יפרח ויעש פרי למעלה וירבה הונם.


כולם. יחי! יחי! חרוץ עטרת ותפארת הורו,

לא ימוש מעשות פרי לשמחת מורו.


העושר אל החרוץ.

באשר תלין אלין פה אשב בבית ישרים,

עשות טוב, רק מחרוץ ילמדו הנערים,


טוב. השטן הרע אשר הלך לפנינו,

הוא זורע זרע רע בלב בנינו,

איש אשר איננו שומע לקול דברו,

באמונתו יחיה הרבה מאוד שכרו.


תם


אב תש"ג

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47800 יצירות מאת 2658 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20265 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!