_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

אהרון ישראל בּרימאַן

שמואל ליב ציטרון

לתוכן הענינים

א.

בּראשית שנות השמונים של המאה שעברה התגבּרה מאד האנטישמיות בּאוסטריה.  אגיטאַטורים עברו בּארץ ועוררו בּקרב המוני-העם שנאִה עצומה אל היהודים.  כּמעט בּכל עיר ועיירה קרו מקרים של עלילות-דם, שאך בּקושי גדול נחלצו היהודים מהם.  רעש מיוחד הטיל בּכל העולם המשפּט בּדבר עלילת-הדם, שהעלילו על היהודים תּושבי העיירה האונגאַרית הקטנה טיסאַ ­­– אֶסלאַר.  שם עלתה בּידי שונאי-ישראל להשפּיע על נער עברי מטורף למחצה, כּי יכּה בּלשון-רמִיה את אביו, שהשתּמש לחג הפּסח בּדמֵי ילד נוצרי.  כדי לתת תּוקף להאשמה זו בּא אז אל בּירור המשפּט ד"ר רולינג, אנטישמי מפורסם, שהיה פּרופיסור ללשונות-הקדם בּהאוניברסיטה שבּפראָג ועל סמך שנים, שלשה כתבי-פלסתּר שכּתב נגד היהודים, קגה לו בּין שונאי-ישראל שבּאוסטריה שם של מלומד גדול ובר-סמכא בּהתּאולוגיה הישראלית.  בּהשתּדלות הצוררים האלה הוזמן רולינג להשתּתּף בּמשפט הטיסא-אֶסלאַרי בּתור ידען גדול ומומחה לכל הנוגע אל היהדות, ובּיחוד אל התּלמוד והשלחן-ערוך.

הנאום שנשא רולינג בּשעת בּירור המשפּט כדי להוכיח, שספרי חֻקי-היהודים הם מקורי-דמוראליזאַציה והשחתת-המדות, היה מיוסד כֻּלו על מימרות מזֻיפות מן התּלמוד והמדרש ומפרשים שונים.  הוא הרבּה להביא רשימות-דברים מספר נקוב בשם "ראי-היהודים (דער יודענשפּיגל) מאת איזה ד"ר יוסטוס, שאמר עליו, כי הוא גאון עברי נעלם בּעל נשמה גבוה ואצילית, שאינו יכול לשאת בּמנוחה את העוונות הכבֵדים של עמו ומנהיגיו, וישם לו לתּעודת-חייו לפרסם אותם בּקהל, הרושם הנמרץ, שעשה נאומו של רולינג נתן עֹז ותעצֻמות לכתב-האשמה, וכבר היה קרוב הדבר, כי עשרת הנאשמים, שהיו מחשובי יהודי-הקהלה, יֵענשו לעבודת-פּרך עולמית.

אולם במקרה נודע בּהוגי עסקני היהודים בּווינה, כי רולינג זה הנחשב לבּקי גדול בּספרות הישראֵלית העתּיקה, הנהו בּאמת הדיוט ובּור שאינו יודע גם צורת אות עברית.  הראשון, אשר עמד על הדבר, היה חבר בּית-הנבחרים האוסטרי בּאותו זמן, ד"ר יוסף שמואל בּלאָך, שנתפּרסם לעסקן צבּורי בּעל-מֶרץ ושנלחם תּמיד עם האנטישמיות בּכל כל גלוייה.  אותו ד"ר בּלאָך הרבּה כּל-כּך להעמיק חקר בּמהותו של הפּרופיסור הפּראָגי ולתהות על עבָרו, עד שנוכח לדעת, כי רולינג, שהאנטישמיים מרימים אותו למעלת למדן מופלג, אינו אלא רמאי פּשוט, שבּעצמו אין לו שום מושג לא מן התּנ"ך ולא מן התּלמוד ואת כל תּורתו הוא שואב מבּורו של אותו ד"ר יוסטוס, מחבּר "ראי-היהודים", שהזכּיר את שמו בּסִלודים.  תּיכּף פּרסם בּלאָך בּעתּונים מכתּב גלוי לרולינג, שבּו הוא מציע לתת ללו סכום של שלשת אלפים זהובים אם יוכל לקרוא אפילו רק שורה אחת בּתּלמוד.  אחריו יצא גם עורך העתּון הבּרליני "יודישע פּרעסע" ויבטיח לשקול על ידי רולינג עשרת אלפים מאַרק אם יַראה בּפומבּי איפה נמצא בּתּלמוד אפילו רק רמז לדבר, כי משתּמשים היהודים לפִּסחם בּדמי-נוצרים.  זה הביא לידי כּך, כי הפּרקליט שהמליץ על יהודי טיסאַ-אֶסלאַר דרש מאת שופטי בּית-הדין, כי ישאלו את רולינג, אם נכון הוא לאַשר את דבריו בּאלה ובשבועה, יען כי אחרי מאמריו של ד"ר בּלאָך ואחרים יש להטיל ספק גדול בּמומחיות שלו בּספרי-היהודים.  רולינג כבר היה מוכן ומזומן להשבע, אבל זה היה בּעוכריו.  יותר מדי התבּלט לקויו המוסרי.

המשפּט נגמר אז בּזִכּוים הגמור של יהודי טיסאַ-אֶסלאַר.  אבל האש והגפרית, שהמטיר רולינג על היהודים בּבית-דין, עשו את שלהם ולא עלו בּתּהו.  העתּונים האנטישמיים הפיצו אותם בּכל הארץ, ובאיזו מקומות הכשירו את הבּסיס למעשה-פּוגרום.  הדבר גרר אחריו תּוצאות מעציבות ליהודים גם מצד אחר.  בּנאומיו עשה רולינג פּרסום גדול "לראי-היהודים", והוא התחיל לצאת מהדורה אחר מהדורה ונפוץ בּעשרות אלפי אקזמפּלאַרים בּין בּני השדֵרות השונות של הצבּור הנוצרי.  מכל עברים קפצו על ספרו של "הגאון היהודי הנעלם" בּהתלהבות מרובּה יש שעשו זאת רק מתּוך סקרנות ועל פּי הרֹב משנאת-היהודים, וכּך נעשה עד מהרה לספר-עם, ששמש לאנטישמים שבּאוסטריה-אונגאַריה בּתור אנציקלופּדיה מלאֵה ומַקֶפת לכל עניני-היהודים.

מי, אפוא, היה אותו "הגאון היהודי", אשר בגללו עברו על יהדי אוסטריה-אונגאַריה בּמשך כמה שנים צרות רבּות ורעות?

על-ידי משפּט, שהיה עומד להתבּרר כּעבור עת ידועה בּבית-דין בּדבר סכסוך שנפל בּין הד"ר בּלאָך ובין הפּרופיסור רולינג כהֵד ענין טיסאַ-אֶסלאַר, נתגלה בּפומבּי כמעט בּאופן בּלתּי-צפוי כלל פּרצופו האמתּי של מחבּר "ראי-היהודים", שקרא לעצמו ד"ר יוסטוס, ושבּאמת היה שמו: אהרן ישראל בּרימאַן.

ואהרן ישראל בּרימאַן זה היה בּאמת בּתּחלתו רב בּישראל ובּסופו מומר-משנה: בּראשונה פּרוטסטאַנטי ואחרי-כן קאַתּולי...

 

ב.

בּרימאַן נולד בּביתו של מלמד עני, מטופּל בּילדים, בּעיירה גאַליצאית קטנה על גבול רומניה.  מילדותו למד בּחדר אביו.  בּהיותו בּן עשר כבר נכּרו בּו סימני "עלוי", ואז שלח אותו אביו אל העיר הקרובה בּוטשאַטש ומכתּב בּידו אל הרב דמתא, שהיה קרוב לו ממשפּחתּו מצד אשתּו.  הרב הכניס את הנער אל הישיבה העירונית, שלמד בּה שלש שנים והצטיין שם כּל כּך, עד שיָצא לו שֵם כּלמדן מופלג.  בּיחוד הפליא לב רבּים בּחריפותו היתֵרָה ובכחו העצום בּחדושי-תּורה ובּהמצאות פּלפּוליות.  בּהִמָצאו תּמיד בּבית-הרב בּין לומדים, שהיו יושבים ומשוחחים בּדברי-תּורה ומשַתּפים לפעמים גם אותו לשיחות שלהם, התפּתּחה אצלו נטיה עזה ונמרצה לחדושים ולהמצאות של פּלפּול, עד שלבּסוף נכנס ראשו ורֻבּו למקצע זה והֶראה בּו גדולות.  יום יום היה בּא אל הישיבה וחדושו בּידו, וחדושיו היו מביאים בּכל פּעם את הלומדים לידי התפּעלות והתרגשות עצומה ומעוררים קנאה בּין התּלמידים.  האברכים, המוסמכים למחצה, צרה עינם בּהבּחור הצעיר, שהחדושים נושרים לו מחיקו ממש, כאלו היה "חתם סופר" שני או ר' עקיבא איגר...  ואחד מהם הבּיע פּעם לחברו את הרעיון, כי לא יצויר הדבר, שכל החדושים משלו הם וכי אפשר מאד, שהוא לוקח אותם מתּוך איזו ספרים.  מאז התחילו שני החברים להתחקות אחרי הבּחור בּחשאי, עד שנתפּש מהם בּגנבה...  נתבּרר, כי חדוש אחד, שהכּל מצאו בּו סימני גאונות, גנוב הוא אתּו מספר "שיטה מקובּצת".  הבּחור נסה לכחש, אבל הדבר לא עלה בּידו, כי נִקרו חבריו את עיניו בּדברי "השיטה מקובּצת".  כעבור איזה זמן נתפּש שוב בּרמאות.  נתגלה, כי טובי חדושיו, שהתפּאר בּהם, אינם שלו, כי אם של אחרים.  הרב אשר מצא את הדבר לא לפי כבודו, התאמץ לשימו כּמֹהו כּאין; אבל הבּחור עזב בּיום בֹּקר אחד את בּוטשאַטש.

בּרימאַן הלך אז לעיר פּרסבּורג ונכנס אל הישיבה המקומית המפורסמת.  גם שם הֻכּר עד מהרה לאחד מבּחירי התּלמידים, העתיד להיות רב בּישראל.  בּפרסבּורג לא נטה עוד אחרי החדושים, כי אם התעסק בּמקצוע אחר.  הוא התחיל לכתּוב "שאלות ותּשובות" ולשלחן לרבּנים בּערים שונות.  לא ארכו הימים ורבּנים הרבּה נכנסו אתּו בּחליפת אגרות על-דבר שאלות תּורניות שונות בּעניני דת ודין.  הוא התקשט אמנם גם בּ"שאלות ותּשובות" שלו בּנוצות זרים, אבל איש לא עמד על הדבר והכּל ראו בּתּלמיד הצעיר החדש של הישיבה הפּרסבּורגית "כוכב חדש" דורך על שמֵי הרבּנות.

כבֹּאו פּעם אחת לימי חג אל בּית הוריו ­– ואז לא מלאו לו עדיין שבע עשרה שנה שלֵמות – הרבּו שדכנים לדפוק על דלתותיו ולהציע לו נכבּדות.  הבּחור עצמו לא חפץ, כמנהג הימים ההם, להתעָרֵב בּדבר והניח לאביו לדבּר בּשמו.  לא ארכו הימים והמלמד הסכּים לקחת לבנו לאשה את בּתּו של בּעל-אחֻזות עשיר, בּירקהאָלץ שמו, בּקרבת סטאַניסלאַוו.  בּירקהאָלץ זה היה יחודי חָרֵד אשר בּקש לבתּו היחידה חתן, שיהא למדן מופלא עם "היתּר-הוראה" בּכיסו, וכשמעו על דבר מעלותיו של בּן המלמד, הכּותב "שאלות ותּשובות" לגדולי-הרבּנים, קפץ עליו כּעל מציאה יקרה.  עוד בּאותו חול-המועד כּתבו "תּנאים" והחליטו לחֹג את חג החתונה אחרי עבור חצי שנה, כאשר ישוב החתן מפּרסבּורג כשהוא מוסמך להוראה.

וכן היה.  בּרימאַן קבּל סמיכה ותּיכּף בּא לביתו.  כּעבור שני חדשים בּא בּברית-הנישואין והתישב בּאחוזת-חותנו.  לאחר חתונתו שב בּתּשוקה רבּה "לשאלות ותּשובות" שלו.  כּל דואר היה מביא לו חבילות שלֵמות של מכתּבים, וכולם מאנשי-שם.  חותנו וחמותו ראו כן שמחו כי זכו לגדולה כזו.  אבל בּשמחתם היתה מהולה גם טיפּה מרה: תּמיד פּחדו פּן תּשלוט בּהם עין רעה חלילה; הלא אין הבּריות יכולים לראות בּאָשרם של אחרים...

ופּחדם לא היה, אמנם, פּחד שוא.  לא נתבּרר הדבר אם היתה פּה בּאמת עין רעה, או סבּה אחרת, אבל עובדה היא, כי כעבור שתּי שנים לאחר חתונתו, בּעת שכבר היה אב לשני ילדים, נהפּך לבּו לשנוא את אשתּו הצעירה, ובּלילה אחד עזב אותה ואת הילדים ואת חותנו וחמותו ויעָלם ועקבותיו לא נודעו.

 

ג.

זמן רב לא נודע לאָן נעלם בּרימאַן.  חתנו הרבּה לחקור ולדרוש אחריו, אבל לשוא, כי לא נמצא, לא הועילו המודעות, שפּרסמה העגונה בּעתּונים שונים.  בּרימאַן כּמו ירד בּמצולות ואיננו.

כמו שנתבּרר אחרי-כן הלך בּרימאַן מגאַליציה להולאַנדיה, בהאַג השיג תּעודות מזֻיפות, ואתּן נסע לאמשטֶרדם.  שם אסף אותו אליו אל בּיתו אחד העשירים החרֵדים בּתור מלמד גמרא לשני בּניו.  בּאותה עת עוד היו בּהולאַנדיה הרבּה יהודים ירֵאים ולומדי-תּורה, וביניהם עשה לו בּרימאַן שֵם כּלמדן מופלג.  בּעת ההיא כבר פּרק בּרימאַן מעליו, מקלות-דעת, את עול המצוות המעשיות, אבל בּאמשטרדם התחפּש בּמסוה ירֵא-אלוהים וחָרֵד על דת.  בּפּסח, למשל, נזהר מקחת אל פּיו מצה, שהיתה שרויה בּמים, ואכל רק מתּוך כּלים מיוחדים, שהוכנו בּשבילו.  על-ידי מעשיו אלה נתחבּב בּחוגי היהודים בּאמשטרדם.  למכּיריו אמר אז, כי הוא נושא את נפשו אל הרבּנות, אבל רוצה הוא להתפּרסם קודם בּעולם כמחבּר קונקורדאַנציה תּלמודית חדשה, שכבר מונחת אצלו בּכתב-יד, ואינו מפרסם אותה בּרבּים מאפס כּסף להוצאות-הדפוס.  אז נמצאו אנשים, שהאמינו לדבריו ואַספו בּין עשירי-אמשטרדם כּמה מאות זהובים ונתנו לו על מנת שיסע לבּרלין וידפּיס שם את ספרו.  עם חבילה שלֵמה של המלצות מאת נכבּדי יהודי אמשטרדם בּא בּרימאַן לבּרלין.  שם נכנס אל הגאון והעסקן הצבּורי המפורסם, הרב ר' עזריאל הילדֶסהיימֶר, ויספּר לו, כי הוא בּא זה עתּה מווינה, בּמקום שנבחר לרב; אולם לרגל ענין נכבּד מאד נחוץ לו לנסוע להאַג ואין לו הכּסף הדרוש להוצאות-המסע. הילדסהיימר הלוה אותו סכום כּסף מסוים וישלחהו בּשלום.

אבל בּרימאַן נשאר יושב בּבּרלין.  בּלי חשוב כלל על-דבר רבּנות, בּחר לו דרך אחרת לגמרי.  הוא התחבּר "לחברים טובים", אשר נסחף אתּם בּזרם הדמוראַליזאַציה של חיי-הכּרך.  בזמן קצר פּזֵר להוללות ולתּענֻגי-בשרים את כל הזהובים הרבּים, שנתנו לו בּאמשטרדם להדפסת ספרו יחד עם הכּסף, שקבּל בּתור הלואה מאת הרב הילדסהיימֶר, והוא נשאר בּלי פּרוטה בּכיס.

בּעת ההיא נפגשו אתּו המיסיונרים הבּרלינים ומשכוהו אל בּית-מדרשם.  הם תּהו על קנקנו וראו, כי יש להם עסק עם עִסָּה רכּה, שאפשר ללוש ממנה כל מה שהלב רוצה.  ואמנם הרבּו "ללוש" אותו, עד אשר הביאהו יום אחד אל מטיף פרוטֶסטאַנטי, דע ראָאַ שמו, אשר הכניס אותו בּברית אמונת-הנוצרים.  אחרי-כן שחדו אותו בּסכום של כמה מאות מאַרק, ובשֹחד זה הטו את לבבו להשתּמש בּידיעותיו התּאולוגיות המרובּות להביא צעירים יהודים לידי שמד.

אבל הזדמנות היתה בּדבר, כי בּאותה על קבּל הגאון ר' עזריאל הילדסהיימֶר מכתּב-בּקשה מאת אחדים מרבּני גאַליציה, כי יחוס על בּת-ישראל, שנשארה עגונה אֻמללה עם שני ילדים קטנים, ויחפּש אחרי בּעלה, המתגורר, על פּי הידיעות האחרונות שנתקבּלו, בּבּרלין.  אל הבּקשה היתה צרופה התּמונה הפוטוגראַפית של הבּעל המעגן, אשר הכּיר בּו הילדסהיימר תּיכּף את בּרימאַן.  הילדסהיימר התחיל מיד חוקר ודורש אחריו, עד אשר נודע לו, כי בּשים לב לידיעותיו בּהתּאולוגית הישראֵלית, שלחה אותו הקונסיסטוריה הפּרוטסטאַנטית הבּרלינית למטרות מיסיונריות לסאַקסוניה.  אבל כּכל שהרבּה הילדסהיימר לחפּש אחר בּרימאַן בּערי סאַקסוניה השונות, לא יכל בּשום אופן למצוא אותו.  כמו שנודע אחרי-כן הספּיק בּרימאַן בּמשך עת קצרה מאד לעשות בסאַקסוניה מעשי-נבלה כּל-כּך גדולים.  עד כי גרש והגלה מן הארץ.

מאז שבו ונעלמו עקבות בּרימאַן לשתּי שנים.  איש לא ידע את מקום מגורין.  אבל פּתאום נשמע על אודותיו, כי עזב את הדת הפּרוטסטאַנטית ונעשה קאַתּולי, הוא ישב אז בּעיר פּאַדֶבּורן, ושם היה מחִברי-הכנסיה היֵשועית שעל שם הקדוש בּוניפאַציוס, שנלחמה אז נגד האמונות הפּרוטסטאַנטית והיהודית.

 

ד.

בּפּאַדֶבּורן פּרסם בּרימאַן בּעילום שמו ד"ר אויגוסט יוסטוס את ספרו "ראי-היהודים", אשר להיה כמֹהו לשנאת-ישראל ולרֹע-לב בּספרות האנטישמית שבּכל העולם.  מתּחלתו ועד סופו היה ספוג חמת-פּתנים.  "ראי-היהודים" עלה בּזִיופיו גם על ספרי האנטישמיים המפורסמים אייזנמנגר ופֶפֶרקורן בּשעתּם, ונוסד כֻּלו על סירוסים גסים ועִקום הכתובים מן הספרות הרבּנית-התּלמודית.  אנטישמיים בּורים והדיוטים נעשו בּין-לילה בּעזרת "ראי-היהודים" מלומדים גדולים בּתּלמוד ו"בּשלחן-ערוך".  ממנו שאבו כל מיני בּלבּולים על היהודים ועל אמונתם, ואת העלילות האלה הדפּיסו יום יום בּעתּונים ובקונטרסים מיוחדים, כדי להעלות את חמת המוני-העם.  בּין אלה שהלעיטו את ההמונים הנוצרים בּתּורתו של בּרימאַן, היו גם פּרופיסורים מפורסמים כרולינג, עֶקֶר והילדֶ-מייסטֶר.  להם היה "ראי-היהודים" כמציאה יקרה, שנפלה להם מן השמים בּהיסח הדעת.  אחד מהם, עקֶר, פּרופיסור ללשונות השֵמיות בּאוניברסיטה אשר בּמינסטר, עוד יתרה עשה: הוא פּרסם פּירוש על "ראי-היהודים", אשר נפוץ על-ידי האנטישמיים בּין ההמון הגס בּרבבות אֶקזמפּלרים.  לכל אקזמפּלאַר של הפּירוש הזה צרפו קונטרס מיוחד, יצירת אותו בּרימאַן בּשם "מאַת דיני היהודים" עם קול הקורא האופיי הזה על גב השער:

"אל בּעלת הבּית הנוצרית!  אנחנו נותנים על ידך את הספר הזה, שבּו רשומים דיני אותו העם, שאתּ קונה ממנו את כל הנחוץ לך.  הספר יַראה לך, כי ככבשה אתּ נחשבת בּעיניהם, אשר על פּי אמונתם הם מחויבים לגזוז את צמרֵך ולגזול ממך את כל מה שיש לך מן המובחר.  אבל לא רק לבּעלת הבּית הנוצרית נועד הספר, כי אם גם לבּעל-הבּית הנוצרי, כדי שיבוא לידי הוכחה, כי חובה דתית מוטלת על היהודים להונות אותו ולסובבו בכחש על ידי רבּית ונשך ושאר תּחבּולות-ערמה.  מבקשים אנחנו מאת הקורא להפיץ את הקונטרס עד כמה שאפשר בּין ידידים ורעים".

כעבור עת קצרה אירע, כי אחד מגדולי העסקנים הצבּוריים שבּווינה נמסר לדין מאת איש יהודי על עון העלבת אמונת-ישראל.  בּטענותיו סמך האנטישמי את עצמו על פּירושו של הפּרופיסור עֶקר "לראי-היהודים".  אבל בּאופן בּלתּי-צפוי נתבּרר, כי הפּרופיסור עקֶר אינו יודע אף מלה עברית אחת וכי את הפּירוש "לראי-היהודים" כתב בּרימאַן עצמו!  דבר זה הטיל סער בּעתּונות, ועסקני היהודים בּווינה הבינו להשתּמש בּהזדמנות זו שבּאה לידם נגד "הגדולים" האנטישמיים.  אבל לבּרימאַן לא הסֵב הדבר שום נזק, ולא עוד, אלא שבּחוגי האנטישמיים נעשה מאז עוד יותר מפורסם.  מכל עברים התחילו פּונים אליו בּהצעות, כי ישתּדל לגלות את סודות אמונת היהודים לכל היותר, והוא לא סֵרַב לדבר ובשכר המטיר על היהודים ועל היהדות כתבי פּלסתּר נתעבים ונאלחים, שהתפּשטו לרבבות.

לנחת-רוחו של בּרימאַן לא היה קץ כאשר הביא אותו פּרופיסור רולינג אליו לפּראָג בּהבטחה, שישתּדל עבורו, כי יקֻבּל בּתור מורה התּאולוגיה הישראלית בּהסימינאַריון העליון לכהני-הדת שם.  בּאמת לא התכוון רולינג אלא רק לקחת ממנו לקח בּתּלמוד ובשלחן-ערוך.  בּשכר השעורים האלה קבּל אז בּרימאַן מרולינג מאה זהובים לחודש.  בּין-כּך השתּמש רולינג בּבּאוריו המזֻיפים של בּרימאַן למימרות לקוחות מן התּלמוד ומשאר ספרי רבּנים, ונסמך עליהם פּרסם בּעתּונים אנטישמיים שורה שלֵמה של מאמרים ארסיים נגד הספרות העברית העתּיקה.  רושם מיוחד עשה אז מאמרו בּירחון פּראָגי ע"ד פסרו של ר' חיים וויטאַל "פרי עץ חיים", שחפץ להוכיח על פּיו, כי לאלהי-ישראל ינעם מאד כשמביאים לו היהודים לקרבּן דמי נוצרים.  בּחוגי היהודים בּפראָג הטיל כתב-הפּלסטר הזה סער גדול של התמרמרות והוחלט לדרוש על-ידי בּית-דין מרולינג, כי יוכיח בּראיות נכונות את אמתּת ההאשמה הזאת.  כשקבּל רולינד מבּית-דין הזמנה בּענין זה, הודיע תּיכּף את בּרימאַן, כי אין לו עצה אחרת בּלתּי אם להעמיד אותו בּבית-דין בּתור עֵד ומומחה.  זה היה בּעת, שנשא בּרימאַן בּלבּו טינא על רולינג בּגלל שהוא דוחה מיום ליום את מלוי הבטחתו שהבטיחהו על-דבר משרת-המורה בּהסימינאַריון לכּהנים.  כשמעו את בּקשת רולינג, ענהו בּרימאַן על זה בּפה מלא, כי לא יעשה את הדבר כל זמן, של יקיים את הבטחתו.  על זה אמר לו רולינג, כּי הוא לא יוכל לקבּל את המשרה מחוסר תּעודת-בּגרות.  כעבור ימים אחדים הביא בּרימאַן לרולינג תּעודה, המעידה עליו, כי בּשנת 1878 גמר חוק למודו בּגימנאַזיה שבּעיר יאַסי.  אבל רולינג הכּיר תּיכּף, כי הּעודה מזויפת ויתנפּל עליו בּחמה בּגלל שהרשה לעצמו לבקש ממנו, כי הוא, הנושא משרה בּממלכה, יסובב בּכחש מוסד ממלכתּי.  אבל בּרימאַן לא נתפּעל מדבריו כלל ונשאר עומד בּדעתּו בּרב תּוקף, כי אם לא ישיג רולינג בּשבילו את המשרה, אז לא יטעון לטובתו בּבית-דין בּשום אופן.  עקשנותו של בּרימאַן הכעיסה את רולינג כּל-כּך, עד כּי אִיֵם עליו, שיכּה אותו בּלשון לפני מי שצריך, כי הוא משתּמש בּתּעודה מזויפת.  מבלי שים לב לאיומיו ענהו בּרימאַן בּקרת-רוח, כּאם כּזאת יעשה, אז יפרסם תּיכּף בּעתּונים, כי לא רק שהוא בּור גמור בּידיעות התּאולוגיה הישראלית, כּי אם גם אינו יודע אף צורת אות עברית, וכי כל אשר כתב והדפּיס עד כֹה על היהודים והיהדות, גנב מספרי מחבּרים אחרים, דבר – שהוא יוכל להוכיחו בּעשרות ראיות.

כּך נעשו הרבּי והתּלמיד שונאים האחד את השני, וזה הביא לידי-כּך, כי סלק רולינג את עצמו מעמוד בּבית-דין, מה שגרם לו עלבּונות הרבּה, ובּרימאַן נעלם פּתאום מפּראָג, ולבּסוף היתה לשניהם אחרית מרה מאוד.

 

ה.

מפּראָג הלך בּרימאַן לאינסבּורק, ששם קוה לקבּל בּעזרת רעים וידידים משרת לֶקטור לכתבי-הקדש ולתּלמוד בּאוניברסיטה.  שם הזמין אצלו מוכר-ספרים אנטישמי ידוע, שומאַכֶר, תּרגום מלא ומקיף של כל מסכתּות הש"ס בּשכר עשרים אלף זהובים.  בּאותו מעמד נתן לו שלשת אלפים זהובים בּתור דמֵי-קדימה בּתּנאי, שיגמור את מלאכת התּרגום בּמשך שנת 1884.  ההודעה הראשונה, שפּרסם מוכר-הספרים האינסבּרוקי בּעתּונים על-דבר תּרגום התּלמוד, הנעשה בּידי מלומד גדול כבּרימאַן, מחבּר "ראי-היהודים", נפגשה בּחוגי-האמטישמיים, ובּיחוד בּאוסטריה, בּהתלהבות מרובּה.  מכל עברים קבּל בּרימאַן בּרכות עם הבטחות, לתמכו תּמיכה חמרית, כדי שתּהא לו האפשרות לשבת בּנוחה ולעסוק בּעבודתו.  הוא התאהב אז בּעלמה אחת מאינבּרוק, יתומה מאביה, אחד הכּהנים הגדולים, שעבדה בּבית-מסחר למודָה.  על פּי החוזה, שנעשה בּיניהם צריך היה לבוא אתּה בּברית-הנשואין תּיכּף לאחר שיֵצא בּדפוס תּרגום-התּלמוד שלו והוא יקבּל מאת מוכר-הספרים את מותר הכּסף. 

אבל בּרימאַן לא האריך שבתּו בּאינסבּורק.  לאחר שהוציא בּמרמה מידי היתומה העניה את שארית כספּה, שקבצה על יד בּכל כּך הרבּה עמל ויגיעה, נכנס בּיום בֹּקר אחד אחד אל מוכר-הספרים ויודיע לו, כי פה בּאינסבּרוק אינו יכול להמשיך את עבודתו מחוסר החֹמר הנחוץ, הנמצא רק בּהבּיבּליאותּיקה הקיסרית אשר בּמטרפּולין ובכן עליו להעתּיק מושבו לווינה.

בּווינה השכּיל בּרימאַן לעניין בּתּרגום-התּלמוד שלו לא רק אנשים מקרב שונאי-ישראל, כי אם גם את אלה, שלא היה להם דבר מעולם עם האנטישמיות, אבל הם גם חפצו להכּיר לדעת את המקור הזה של המדע התּאולוגי הישראלי.  על אלה האחרונים נמנה אחד מחשובי הפּרופיסורים בּווינה, והוא הטה לבּרימאַן רצון מיוחד ויאספוהו אליו אל בּיתו ויַרשה לו להשתּמש בּהבּיבּליאותּיקה שלו, שנמצאו בּה ספרים עתּיקים יקרי-המציאות.  הפּרופיסור הזה גם השתּדל לטובתו לפני האגודה ההיסטורית-ארכיאולוגית הווינאית, אשר קצבה לו תּמיכת-כּסף בּסכום של אלפַּיִם זהובים, בּהשתּדלותם של פּרופיסורים אחרים קבּל בּרימַאן מממשלת אוסטריה חמש מאות זהובים בּכל רבע שנה

בּרימאַן, אשר הרגיש יפה, כּי תּרגום התּלמוד אינו לפי כּחותיו, ושהיה מלבד זה מטבעו גם רשלן גדול והסכּין לקבּל תּמיד שכר בּטלה ולחיות חיי-הוללות, שכר לו סטודנטים עניים תּלמידי האוניברסיטה, להעתּיק בּשבילו מספרים עתּיקים רשימות-דברים שונות, הנחוצות לו לעבודתו.  את הכּתבים האלה, שתּורגמו כמעט כּלם מספר שחֻבּר מאת מלומד גמאַני בּמאה השבע-עשרה, היה בּרימאַן ממציא על הסדר למוכר-הספרים האינסבּרוקי בּתור פּרקים מתּרגום-התּלמוד ומקבּל ממנו בּכל פעם סכום-כּסף ידוע עד לחשבּון.  בּאותה עת אֵרַש לו בּרימאן שתּי עלמות ווינאיות.  לפני האחת התפאר, כּי הוא עשיר גדול מאד, ולשניה אמר, כּי אביו הוא אחד מגדולי בּעלי-ההון בּעולם ובּעיני שתּיהן נתן את עצמו לדוקטור ומלומד, ובּין כּך הוציא מידיהן בּערמומיות שונות כמה מאות זהובים.  בּפזרו את כּספו לחיי-הוללות, נמצא בּרימאַן תּמיד בּמצב דחוק, אבל כּמעט בּכל פּעם ידע לחלץ את עצמו מן המֵצר בּהשתּמשו לכך בּכל מיני תּחבּולות-ערמה, שהצטיין בּהן.  אבל לַכֹּל קץ...

בּמקרה נמצא מי שהעיר את מוכר-הספרים האינסבּרוקי, כּי הגליונות הכּתובים שהוא מקבּל מבּרימאַן, אינם מתּרגום-התּלמוד, כּי אם כּתבים אחרים, שאין להם שום שייכות אל התּרגום.  מוכר-הספרים, שקבּל אז דמי-קדימה מכמה מאות חותמים על תּרגום-התּלמוד, הפסיק תּיכּף את כּל יחוסיו עם בּרימאַן.  אבל הוא לא פּרסם עדיין את מעשה בּרימאַן בּרבּים, כדי שלא להעלות חרפּה על ידידו ומגיניו האנטישמיים.  בּמצאו את עצמו בּמצב קשה מאד, מהר בּרימאַן וימכּור את מעט חפציו בּיחד עם הספרים שלוה מאת מכּיריו הפּרופיסורים ויברח מווינה בּלי לשלם להסטודנטים העניים את שכרם ומבּלי הפּרד מעל שתּי ארוסותיו...

 

ו.

למשך עת קצרה התישב בּרימאַן בּלבוב, שהיו לו שם בּין האנטישמיים המקומיים מכּירים משכּבר הימים, אשר קוה עתּה להִוָּשע על ידם.  שם הציע לפני חבר הסיים הגאַליצאַי, מֶרוּנוביטש, שונא-ישראל מפורסם, לתרגם ללשון הגרמאַנית את "השלחן-ערוך".  מרונוביטש קבּל את הצעתו של בּרימאַן בּרצון מרובּה ובּאותו מעמד נתן לו דמי-קדימה, גם הבטיחהו להשיג בּשבילו תּמיכה בּסכום עשרת אלפים זהובים מאת האַקאַדֶמיה הגאַליצאית.  בּרימאַן, שירא להִמָצא קרוב לווינה, הוליך את מרונוביטש שולל בּאמרו לו, כּי תּנאי עבודתו דורשים, שיעיין בּכתבי-יד אחדים הנמצאים בּהבּיבּליאותּיקה שבּהוואַתּיקאַן, ולפיכך עליו לנסוע לעת ידועה לרומי.

 בּין-כּך התחילה הפּוליציה הווינאית לחפּש את בּרימאַן.  גרמו לכך תּלונותיהן של שתּי ארוסותיו המרוּמות ושל שאר בּעלי-חובותיו.  לא ארכו הימים ובּרימאַן נתפש ונאסר אך בּא לגראַץ, כּדי להתגנב משם לאיטליה.  הוא הובא אסור בּאזיקים לווינה והושם בּבית-האסורים, מבּית-האסורים פּנה בּרימאַן בּבּקשות לאחדים מגדולי בּעלי המשרה שבּין האנטישמיים ידידיו מלפנים, כּי יעמדו לו בּשעת דחקו ויחלצוהו מצרתו.  בּבקשה כזו פּנה בּרימאַן גם להפּרופיסור רולינג בּפּראָג.  אבל רולינג לא ענהו דבר.  זה הרגיז את בּרימאַן מאד, עד כּי החליט לקחת ממנו נקם.  בּלי חשוב הרבּה פּרסם בּרימאַן מכתּב בּאחד העתּונאים הווינאים, שבּו הוא מגלה סוד בּרבּים, כּי הפּרופיסור רולינג הוא הדיוט גמור בּלמודי-היהודים וכי כל מה שכּתב עד כֹה על היהודים והיהדות, נכתּב בּידי אחרים, והוא לקח מהם ושם בּכליו.  בּאותו מכתּב ספּר בּרימאַן, כּי היה מורו של רולינג בּשכר, אבל התּלמיד לא הראה סימן בּרכה בּלמודו ונשאר אותו בּור שהיה.  בּמכתּבו זה של בּרימאַן אודות רולינג, שעשו על הקוראים רֹשם נמרץ מאד, השתּמש תּיכּף ד"ר בּלאָך, אשר תּבע את הפּרופיסור הפּראגי לבית-דין על עון שבועת-שוא.  רולינג לא בּא לבית-דין, וזה גרם לחִלול כּבוד שמו, מה שהכריח אותו להסתּלק מן הקתּדרה שלו בּאוניברסיטה ולעזוב לבּסוף את פּראָג עולמית.  להאנטישמיים האוסטריים היה זה מהלומת-מות ממש. 

בּרימאַן נמסר לדין בּעון מעשי-רמאות שונים.  בּתור תּובעים בּאו אל המשפט: ארבּע העלמות ארוסותיו, אשר סובב און בּכחש וינצל את כּספּן, עם סטודנטים עניים אחדים, שלקח מהם דמי-קדימה לערבון, כּי ישמרו לבוא אליו בּמועדם להעתּיק אל הנקי את כּתבי-היד הנחוצים לו לעבודתו.  תּביעות-ממון הגישו אל בּרימאַן גם מוכר-הספרים האינסבּרוקי, האגודה ההיסטורית-ארכיאולוגית הווינאית והאַקאַדמיה הגאַליצאית.  מלבד זה נאשם גם בּהשתּמשות בּתּעודת-בּגרות מזויפת, כדי שתּהא לו זכות הכּניסה אל בּית-ספר עליון.

 בּשעת בּירור המשפּט נתגלו עובדות ומעשים מעניינים מעבָרו של בּרימאַן.  בּין שאר דברים נודעה העובדה האופינית הזאת: בּשנת 1880, קודם שנשתּמד, הדפיס בּאמשטרדם קונטרס קטן בּשם "קונטרס מערכת השלחן", שבּו הבליט בּאמת בּקיאות גדולה מאד בּספרות התּלמודית.  בּפנים הספר נמצאו הסכּמות שני רבּנים מפורסמים, אשר פּזרו להמחבּר תּהלות מרובּות וענדו לו עטרת "גאון".  המחבּר עצמו, אהרן ישראל בּרימאַן, חתם אף הוא על השער "רב בּהאג".  אבל נתבּרר, כּי הספר כֻּלו גנוב הוא אתּו אות בּאות "מקונטרס מחזה אברהם", הצרוף אל הספר "שערי-ציון", בּסופו, שיצא בּווילנה בּשנת 1877 בּדפוסו של קאַצנלנבּויגן.

 כּן נתגלה, כּי בּרימאַן הביא להכּהן, שהכניס אותו בּברית הדת הנוצרית, מכתּבים מזֻיפים מרבּני האַג ובּרלין, המרימים אותו עד לשמים ורואים בּו צפירת תּפארה להיהדות.  נסמך על המכתּבים האלה הודיע הכּהן לראשי הקונסיסטוריה, כי עלתה בּידו "לצוד לויתן", שהוא ראוי בּגללו לתּודה מרובּה....

בּיום השני לברור המשפּט העמיד אב בּית-דין את בּרימאַן עין בּעין עם אמו הזקנה, שבּא להתראות עם "בּן זקונים" שלה לפני מותה...  הקהל הגדול שנמצא בּאותו מעמד, נרעש מאד למראה החזיון הזה.  אבל בּרימאַן לא חת ולא זע, צבע פּניו לא נשתּנה, כאלו אין הדבר נוגע אליו כלל...

בּשעת החקירה והדרישה פּנה היושב-ראש לבּרימאַן בּשאלה:

– היש לך איזה רכוש?

– לא; אבל מקוה אני לקבּל ירושה מאבותי.

– ואִמך הלא אומרת, כּי עניה היא ואין לה כל.

– בני משפּחתּי רגילים מטבעם להעמיד פּנים בּעיני אחרים כעניים.

– כּמה שנים ראית חיים עם אשתּך?

– לא יותר מחצי שנה.

– כּמה ילדים יש לך?

– שנים.

– אם ילדה לך אשתּך שני ילדים, איך, אפוא יצויר הדבר, כּי ראית אתּה חיים לא יותר מחצי שנה?  מדוע עזבת אותה?

– יען כּי שנאתיה.  הביאוני בּברית-הנישואין על כּרחי.

– כּיצד אמרתּ לשאת לך אשר אחרת, בּשעה שעזבתּ בּארץ-מולדתּך אשר עם שני ילדים?

– לאחר שפּרקתּי מעלי את עֹל אמונתי הראשונה, כבר נשתּחררתּי ממילא גם מאשתּי הראשונה.

– מדוע החלפתּ תּמיד את מקומות מושבותיך?

– יען כּי בּכל מקום חפצו היהודים להמיתני על אשר התנצרתּי.

– בּמה תוכל להוכיח, כי למדתּ את הלשונות העתּיקות?

– ידעתּי על פּה רֹב שירי ווירגיל וששה כּרכים משירי הומֶר.

– זה לא יצויר בּשום אופן.  אפשר שחפצתּ לאמר ששה שירים, אבל לא כּרכים.

– מתּוך "השלחן ערוך" אני יודע בּאמת על פה ששה כּרכים.

מפּני שהודה בּרימאַן בּבית-דין על כּל עונותיו, נחרץ משפּטוֹ לישיבת-מאסר בּמשך שני ירחים מבּלי לנכּות מזה את העת שבּלה בּכלא עד כּה, ולהגלותו מעבר לגבולות אוסטריה.

*

כעבור עשרים שנה מאז עברו על יהודי רוסיה ופּולין ימי חרדה גדולה בּעטיו של אותו בּרימאַן.  זה היה בּשנת 1903.  בּעת ההיא תּרגם הפּרקליט האנטישמיי הרוסי שמאַקוב, שמלא בּאוחר תּפקיד כּל-כּך מעציב בּשעת בּירור משפּטו של בּייליס, את ספרו של בּרימאַן "ראי-היהודים" ללשון רוסיה, והעתּון הצורר לישראל "נובויה וורמיה" עשה לו פּרסום גדול בּין המוני קוראיו בּשורה שלֵמה של מאמרים ארסיים.  כעבור עת קצרה, כשנתבּרר בּבית-דין המשפּט בּדבר הפּוגרום הקישינובי, הרבּו הפּרקליטים העומדים מצד הסניגוריה להשתּמש בּנמוקיו של מחבּר "ראי-היהודים" על פּי תּרגומו של שמאַקוב. 

ובּמאוחר, בּשעה שיָרָה הסטודנט הציוני פּינחס דאַשֶעווסקי בּגבּור הראשי של הפּוגרום הקישינובי, פּאַבולאַקי קרושבאַן, והוא נמסר לדין, נמסך אותו שמאקוב בּנאומי-הקטיגוריה שלו כּתּולה בּאילן גדול רק על "ראי-היהודים" של בּרימאַן, והתאמץ לתת למשפּט אופי של עלילת-דם...

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה