שימו לב: לפניכם קובץ ללא ניקוד, שנועד לאפשר את מציאת יצירה זו על-ידי מנועי חיפוש גם כשהחיפוש בוצע ללא ניקוד.

אנא לחצו על הקישורית הזו כדי לעבור ליצירה עם הניקוד

_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

תחכמוני – שער ששה עשר

יהודה אלחריזי

לתוכן הענינים

 

בוכוח שבעה משוררים. מי יחבר שירים יקרים

 

נאם הימן האזרחי: בטרם רגבי הנדודים בחברת הידידים דבקו.  ועפרות החברה למוצק הפרידה הוצקו. ועד לא העליצות בכור הדמי נמקו.  ובנות התקוה נזמי החברה לא התפרקו.  ומנהרי שלוה כפותם בלי נתקו.  ומכלי אל כלי לא הורקו.  הייתי אל שמרי שוקט.  ושושני ששונים בגני תענוגים לוקט. עד הניאוני התנואות המניאות.  והלאוני התלאות המלאות.  והפאוני לכל פאות.  ההוות המפאות.  ומשנת מרגועי הקיצוני.   והציקוני ואלפוני. ואלצוני לשום מצעי.  מסעי.  ומרגועי.  נודי ונועי.  ובחשך הפרוד רפדתי יצועי.  ותהיינה מעונות הששונות.  אותי מקיאות.  מבמות טלואות.  לארץ תשואות.  ומרבץ דאות וקאות.  והתקדרו ברום הבבות.  ומתהום הלבבות.  עבות זבות.  בלי אכזבות.  יפעת אורי מעיבות.  ושפעת גילי מדיבות.  ולחיי ברשפיהם צרובות.  בהמס גזרי הלבבות.  הקופאות להתיך פניניהם.  על פניהם.  מחריטי הרואות.  ובנות המחשבות השואבות.  מי דמעות.  מסלעי הצלעות.  השיבו נגב הלחי אפיקים.  והורו חלוצי שלומי אשר מגניהם אפיקים.  בין השרין והדבקים.  ולשטף זרמיהם פרץ נחל מעם גר.  על ידותיו ועל גדותיו נגר.  ומעון האהבה לגיא הגר.  ויהי גדוד הסבל והשבר.  שבר לפני השבר.

וחיל הגיל מבלע.  וחיל צבא העניים מתלע.  באש פלדות ששוני מנידות.  וגיל רעיוני צדות. ויביאוהו במצדות.  לירות עליו [חמש] ידות.  וציה- גם חם גזלו מעפעפי זרמי דלף.  והמירו פלד מקום דלף.  ורבים אורבים הורוני והגירוני.  ועל ידי עוילים ירטוני ויסגירוני.  ובעותי בלהות יערכוני.  ונחר מפוח האנחות מאשר התיכוני.  וכאשר נגלו מעלי מפרשי התלאות.  העומדות במראות הצובאות.  ועשו כלי גולה המהומות.  אשר על שמריהם קופאות.  ונפקחו עיני השלוה.  בסור מעליהם ענני ההוה.  והחביא הזמן כלי זעמו.  והשקיט רעמו.  והמתיק טעמו.  ויהי היום ואני יושב עם סגלת גלת מליצים.  ושואף ריח אבקת להקת משכילים נמרצים.  ושואב שפעת יפעת מבינים נערצים.  ביד שכלם נתיבות הנדיבות יסלו.  ולבבות ובבות בלקחם לקחו וישלו.  ולמאורות אמרותיהם שמי המזמות כספר נגלו.  ולקול שאגותם שני כפירי מאמר נתעו.  ומורי דעות באיי המשוגות תעו.  ועל פיהם צמודות החמודות ופרודות החידות נרתעו.  ופחי זהב המלות הממלאות בכבלי שכלם רקעו.  וכלם ידי אמונה ותבונה מניפים.  ופותות דלתות הפתיות מגיפים.  ועיני עניני רעיוני הלב מעיפים.  ובאשנבי מסבי ניבי המדע משקיפים ומקיפים.  והיה בתוכם אור הבזק.  הנערץ החזק.  זהב המזקק.  אשר בלבו כל חק מחקק. מרביץ שביס הענק בפניניו.  ומפיל נפיל הענק בצניניו.  ורוקם מן המליצות חליצות.  וחן המלות הנמרצות המשבצות.  בזהב הנעם משבצות.  נר התועים.  ונזר השועים.  גביר הרעים.  אביר הרועים.   יחיד המליצות ואין שני.  גוזר בתבונות ואין מניא.  הוא חבר הקיני.  חברנו יחיד המליצות.  ומפחדו אשיו­תיהם מתפלצות.  ומתפוצצות ומתרוצצות.  המעתיק הרי גבעות הדעות ברוחות שיחות הגיונו.  ובסערות גערת רעיונו.  המקשר מעדני תבונות עדינות.  בהגה מפיו יצא המקיר יאורות ומקורות.  ומחבש מבכי נהרות אוצרות.  בעת פיהו פוצה וכל אנשי החבורה.  ובעלי עצה וגבורה.  יהיו כשורה קשורה.  עומדים סביביו.  ללקט רביביו ושביביו.  וללמד ניביו ונתיביו.  ולזנב נחשלי אמריו.  וללקט שבילי נכוחות משכחות עמיריו.  ולשאף מרקחות שיחות צחות מרוח שפתיו.  ושולפים ברק ממרט מחדודי אמרותיו.  ורוחפים כנפי לבותם מקול מצהלות אביריו ודהרותיו.  וקושרים לצואריהם קשרי רצי זהב מלותיו.  מטוב אמרות טהורות חשוקות.  בככר כור השכל יצוקות.  ובמעבה הטוחות טוחות ומוצקות.  ומפיו יתאבכו גאות עשן המחשבות.  ויתלכדו סערות המזמות הנושבות.  וזורמו מימי שמיהם ושטף גשמיהם עבות.  והרתיח כסיר מצולות ההגיון לשאטתם.  וירופף חוג הגלגל העליון לשעטתם.  וכלם כפירי נפשים.  מחפירי לישים.  למלחמות מזמות חמשים ונגשים.  ויתנגשו כלם לערפלי שביב לקחו.  ותימרות רקחו.  והתקדשו לחתות אש מיקו­ד שיחו.  אשר על מזבחו.  ודאו למרום הרעיונים העליונים.  בכנפי רננים.  ובאברת ירקרק זהב הענינים.  להתיחד ולהועד במשכן הנפשים.  עם אישים.  להם לבות אשים.  וגבות תרשישים.  ולהצמיד במחזה הרעיון הנבא. עם אלמי מסבה. גלומי לבה.  בחוג הקבה. אשר משם יגיה זיו הנעם ולא מארבה.  ותתלקח אש לקח בלי מכבה.  וקרצו מחמר המחשבות תבנית התושיות.  בצורות יפה-פיות.  בנויות לתלפיות.  ובעד אשנבי מחקר צופיות.  ובקרב קרב המדע זרועותם נטויות.  ויד עזם תוקפות והויות.  ויעד כל איש מהם חוזי המליצות מחדרי יצועו.  והטריח ברי דעו.  והחל למלאת מלותיהם לצוארי התושיות מצלות.  ולתאיו ואולמיו מסעד ומסלות.  והיו בהם שבעה בחורי חמד.  ממבחר הקבוץ והצמד.  משביחים נבכי ים השיר ומשבריו.  ומשגיחים בעד אשנבי מסתריו.  וזה על זה בשירו מתגאה ומשתאה.  ובכנף רננים לחוץ המליצות ידאה.  ואיש לאחיו יקרא לכה נא ונתראה.  וכל אחד מהם מתפאר כי הוא עולה תחלה.  בגרם מעלות התהלה.  והתקבצו יחדו לפני אדירם.  ואבירם ומורם.  הוא חבר הקיני לשפט עליהם.  במליהם ומשליהם.  ולדעת למי השיר הנבחר מהם.  ולהכריע ביניהם. 

ויגש הראשון ויאמר:

מקור השיר בלבי תוצאותיו.

ואולם מחשבותי מעינותיו.

הכי שכלי כמו גלגל יסובב

עלי עולם וארבע פעמותיו.

ברד מלי באוצרות בין גנזתיו

ויתיך אש לבבי קופאותיו.

וסוסי הקרב השיב לאחור

חלוץ דעי ברעם שאגותיו.

וידוש הררי קדם וידק

וימס לב כפיר מדהרתיו.

ומשכן בין אשר יד אל פרשו

בתוך קרסי זממי ללאתיו.

ולי לשון בעת ישן ברקיו

יכסה עין מאורים להבותיו.

ישוטט ים וצד מזרח כאלו

עלי כנפי סערה מרכבותיו.

 

ויען השני ויאמר:

בתוך חכי לשון ברק ירוצץ

כמו פטיש לבב אימים יפוצץ.

ארקע בו פתילי המליצות

ומהם שרשרות השיר אקצץ.

ואשקיע לשון אישים בחחיו

וראש נחש עקלתון ארצץ.

ואשיב מאכל בלעו בלועו

עדי יקיא אשר יונק ומוצץ.

ואם יתקדרו ימים כלילות

הלא שירי כשמש בם ינוצץ.

ועת יעיר גדוד ניבי קרבות

ערוך נשק לאט יוצא וחוצץ.

ולא יציל רדופיו הר וגבעה.

ולא יעלו בשן סנה ובוצץ

ועץ ניבו יבכר לחדשים

ובלתו סף בעת יפרח ויצץ.

 

ויען השלישי ויאמר:

זממי ישאגו בקרב תעודות

ויקדח צור לשוני אש פלדות.

ולי רעיון מבקע מבצרי עז

בצור חרבו ויכבש המצדות.

ועת יפיץ ברק חרבי מאורו

כפירי הקרב יעטו חרדות.

בנות דעי בסלם מחשבותי

לחוג שכל ובין עולות ויורדות.

כחיות הם וגבותם קשורות

ביד שכל וכנפיהם פרודות.

והחכמה כמו מלכת שבא כן

תבואני לנסותי בחידות.

בקרבי בנתה בירות וטירות

והציבה בתוך לבי יסודות.

לחבר המליצות הנפוצות

ולפריד החמודות הצמודות.

 

ויען הרביעי ויאמר:

לזכרי חרדו שוקטי לבבות

והעלו הקרבים אש קרבות.

ככוכבים יפיצון אש פלדות

והם מהררי להב חצובות.

ולו פגעו בנות שירי בנות עש

עזבום שם באור אשם צרובות.

וצור ניבי בדם עוברי בריתי

ירוה החרבות החרבות.

 

והיו האנשים לי כנשים

ושבו הזכרים כנקבות.

ושבו הכפירים לי צפירים

ונמס לב זאבי הערבות.

במלות לב מתי סכלות מדיבות

אבל נפשות בני שכל משיבות

יקשר ניב לשוני מעדנות

תבונות מלאו תבל תנובות.

 

ויען החמישי ויאמר:

נהר השיר ברוח פי אבקע

ואדלח נחלי מימיו וארקע.

ואתפר מחלצות סות המליצות

בחוט משרשרות ניבי מרקע.

ואלו יזכרו שירי עלי ים –

אזי ייבש, ועל האש ותשקע.

ושיר בלתי כמו בגד מטלא

ומאמריו כנוד צרור מבקע.

מליצים חושקים אותו ונפשם

בשיר ילדי זמן תקוץ ותקע.

וזיו מליו בהר נשפה כדגל

וכזבול אהלו רקע ותקע.

וגבורי קרב התז בחרבו

ושם אותם לעין שמש והוקע.

והתיר המליצות האסורות

בעת שופר דרור העביר ותקע.

 

ויען הששי ויאמר:

לשירי הזמן ידו ינופף

והגלגל לשעטתו ירופף.

כנהר גברו מימי פלגיו

והוא חוצה עדי צואר ואופף.

בלי רגל ימדד העמקים

ולשחקים בלי כנף יעופף.

ישמח כל קשה לבב וזעף

עדי כי יהיה הולך וטופף.

ולו סהר יהי רואה מאורו

לרגליו ראש יהי משפיל וכופף.

ועת בו איש עלי כנור יתופף

ישמח דל במר על לב יתופף.

לדודים הוא צרי אך לב משנאים

באף נושך כמו שרף מעופף.

יחופף היקר עליו אבל הוא

עלי הבין והשכל יחופף.

 

ויען השביעי ויאמר:

לשון השיר תחוה מפעלותי

ופי העט יספר נפלאותי

לבבי על גליל שחק יסובב

תמה איך מחשבותי נושאותי.

אני משכן והחכמות קרסיו

ויד שכל תקשר ללאותי.

אני מעוז ומגדל עז לכל בין

ואולם החמודות צובאותי.

אני כתם ולא נמצא לכל איש

אבל נפשות חכמים מוצאותי.

גבולי על מכון הר התבונות

ועד ים המליצות תוצאותי.

אני כחץ יפלח לב חסר לב

לזאת נפשות כסילים שונאותי.

ולי שירות בלי כנף יעופון

ויגידו בלי פה נוראותי.

 

אמר המגיד: וכאשר הריקו כליהם.  והציקו מליהם.  אמר חבר הקיני להם: דעו כי שיר כלכם שוה. וניבכם נחמד ונאוה.  יאיר חשכים אם יגלה מעל פניו מסוה.  כאלו כלכם חלב חכמה אחת ינקתם.  ומהררי טרף יחד זנקתם.  האחד מכם עדי מליצים יבלם.  והשני אדרת האדר יגלם.  והשלישי רקח הריקים יהלם.  והרביעי ישיב כאבני גיר אבני יהלם.  והחמישי יבהיל הלבבות בהקיץ ובחלום.  והששי משחוהו למלך על עילום.  והשביעי נתן לו השיר בריתו שלום.

 

אמר המגיד:  ויחרד לבי עליהם.  ולא ידעתי על איזה דבר אתמה ביניהם.  אם לנפלאות שיריהם.  או למליצות חבר הקיני מוריהם.  ונפרדתי מהם.  ולבי עמהם.

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה