_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

לשון ההחלטות

משה בסוק

© כל הזכויות שמורות.  מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירה שימוש מסחרי.

לתוכן הענינים

 

לשון מיוחדת היא לשון ההחלטה, והקריאה בה טעונה לימוד, הכשרת הלב.

ידענו מלים שהן רשות-היחיד של המשורר.  ראינוהו גורף בעצם ידיו זהוריות של אור מתוך הזרם היקומי ונותנן בתוך אבוקות – מלים.  אף ידענו אותו מאבק-חשאין, בהתלהק לקריאת המשורר סיעות של מלים: הן באות, ניצבות על סביביו, קוראות פה אחד: הננו ויצאנו בשליחותך – מוכנות הן לכל, ביניהן – מלים מערימות, מוליכות שולל, מפתות אף סחטניות, החוצצות בינו ובין שליחת האמת, המלה האחת, המסותרת – – וכל אותו מאבק מתחולל ב'ארבע עינים' בין המשורר לבין הרוח השורה עליו, בתחום שהוא כולו מלפני-ולפנים.  ההכרעה – למצפון היוצר, ליכולת האישית.  והמלים – יוצאות לחלל העולם טבועות בחותמן שלהן: משורר פלוני-אלמוני.

מה שאין כן ההחלטה.  יוצאת היא לאוויר העולם ברשות הרבים.  ילדת-פלאים זו נולדת לצלילי 'הידד' ושריקות ליעוג.  ועדות רעשניות וּועידות מיילדתן הן.  אביהן פעמים אלמוני, בן-בלי-שם, לא מזוהה; ועתים 'בנות בלי אבא הן'.  יחיד ורבים שותפים בה, בהלחטה: יכולת של אישיות ו'טריזים' של התערבות זרה – –

לכאורה זכו בעלי ההחלטות והוענקו להם זכויות-יתר, גדולות ביותר במלכות הביטוי: שליחים הם של ציבור ומפעל, מצהירים רצונות ומישאלות ומאוויים של רבים, ודברם – שטרות לגוביינא.  אך זכות מיוחדת זו לא ניתנה להם אלא בשכר עימעום ביטויים האישי, מתוך היתר הגהה, למעט ולרבות, קבלה בסבר-פנים עול של התערבות, פעמים – של רחוקים ופוֹלגים.  וכורח זה ניכר בה בהחלטה, בין בקימוטי פניה ובין בגומות-החן שלה.

אכן, לשון מיוחדת, מוזרה לשון ההחלטה, סוג היא בספרוּת, אף-על-פי שתורת הספרוּת לא עמדה עדיין על ייחודה.

קשה לשון ההחלטות.  קריאה בהחלטה חכמה היא, כבימים קדמונים, בהיות הכתב קניינם של כוהנים וחרטומים בלבד; החלטה טעונה פיענוח.

הנה אחת לפני.  דומה: תמימה וחסודה היא זו, שום כוונה אינה כומסת, אף אינה מתגרה בשום דבר, בשום בריה.  אך שהה-נא רגע, רגעיים: הנה היא נפקחת כמו עין, כחיוך, ופיקחות נעלמה מפציעה כאור מתוכה.

קורא אתה בהחלטה אחרת.  זו דוקא מרבה דברים, אך שובה ועיין-נא יפה בה: לא-כלומית.  מומיה; אחת חנוטה.  הַנחת עליה אגרופך, הך במטה שבידך – לא תעלה ממנה אף באוב.  ואף-על-פי-כן כוח-משיכה לשתיקתה, ואבנוּתה  הולכת אחריך, אינה מרפה.

והנה עוברת לה החלטה על פניך.  יהירה, אפה סולד.  התבונן בה, תן דעתך; כמה גמישה היא זו, כיצד היא עוקפת בעקיפי-חינחונים דברים ורצונות ומעקשים.

ועוד החלטה.  לכאורה, מונוליטית, יציקה אחת הוצקה.  אך תקרב-נא תודעתך אליה: בקשי קשיים עומדת זו על רגליה.  מעשה-נסים.  עוד מעט – ופרחה נשמתה ולא יהא לה כל שיור ארצי.

החלטה: צינת-שיש.  חמוּרת-פנים כגזר-דין.  אך המבט השהוי יבחין: להט של מזג כבוש כאן, וקשב חד יאזין: כאן מתנחשל עדיין ויכוח סעור בטרם-החלטה – –

אכן, צורה מופלאה היא זו: ההחלטה.

דייקנית היא, חסכנית עד כדי קפידה, ובשעת הצורך: אמירה-לא-אמירה.

לשון רמזים וסתרים; לשון החובה והגזירה; לשון חמקנית, מתנכרת.

ואמני ההחלטה, החרטומים, שבט מיוחד הם, אוטונומי בארצות החיים והספרוּת.

 

[תשכ"ד]

 

© כל הזכויות שמורות.  מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירה שימוש מסחרי.

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה