י"ל פרץ כותב על "מנורת החנוכה" שלו, ואני חושבת על החנוכיה (במילה המודרנית) של הורי. אצלו "מנורת-החנוכה הישנה […] את האריות הישנים, הצוחקים… את האילנות עם הצפור… את הירך המעוקמת, את הקנה האחד השבור למחצה.". אצל הורי שני עופרי נחושת קלל נושאים עינים השמיימה. ובחנויות אין אף פריט שמתקרב אפילו לפיתוחים העדינים בעלי המעוף שהיו מבצעים פעם בחנויות.
עשרות שנים אחרי שפרץ כתב על מנורת החנוכה, מילותיו יכולות היו להיכתב היום, ופרט לתעתיק הלועזי (דייט"ש, מוד"א) איש לא היה מרגיש.