עדכון יולי 2010, או: נורדאו אז ועתה


כמדי חודש בחודשו, העשרנו את מאגר היצירה העברית של פרויקט בן-יהודה ביצירות נוספות. לצד שירים נוספים של וידאל בנבנשת, ומאמרים מאת בר טוביה ומשה גליקסון, השלמנו את הקלדת ספר הכוזרי של ר' יהודה הלוי, בתרגום יהודה אבן תיבון (בעריכת אברהם צפרוני), ואנו מגישים את הספר השלם מלחמת קרים מאת אפריים גרשון דיינארד (כמה מעט יודעים בוגרי מערכת החינוך הישראלית על המלחמה הזו, אם אמנם שמעו עליה כלל…), וכן סקירה נאה מאת אברהם רגלסון על המסה הנהדרת של אוסקר וויילד "קמילת השקר" (The Decay of Lying).

אנו חונכים החודש את אגף ראובן בריינין בפרויקט, והיצירות הראשונות פרי עטו הן דווקא תרגומים שלו לפרקים מן הספר פרדוקסים מאת מקס נורדאו, הרופא והוגה הדעות ההונגרי ממוצא יהודי, שעל אף שהיה מתבולל והכריז על עצמו שהוא "גרמני, רק גרמני", נשבה בחזון הציוני והיה פעיל מרכזי בו בימי הקונגרסים.  היום הוא נשכח מלב, אך בשעתו היה מבקר תרבות ידוע ונחשב באירופה, שהתמכרה לכל מיני מבקרים שהסבירו לה את מצבה במונחים של "רקבון" ו"ניוון".

בספרי הלימוד הישראליים, אם כבר הזכרתי אותם, נורדאו אינו מוצג במלוא מורכבות רעיונותיו, אלא בייצוג פלקטי שכולל את הכינוי "אבי 'יהדות השרירים'", מבלי להתעכב על ההקשרים האאוגניים והגזעניים של הגותו.  בכלל, נורדאו אינו מתעלה על תקופתו, וכתיבתו רווּיה בהכללות גורפות וכוזבות, ובשנאת נשים וגזענות גלויה.  הנה, למשל, במסתו הגאוניות והכשרון, כותב נורדאו (ההדגשות שלי):

יש דורות, תקופות, עמים שלמים אשר הרגשות הכהים שולטים בהם יותר מהמחשבות הבהירות, ויד הראשונים תמיד על העליונה. הנשים, אשר מרכזי-מוחם הגבוהים לא יתפתחו לעולם באותה מדה שהמה מתפתחים ע"פ רוב בקרב הגברים, הנה יותר רגשניות מהגברים. הילד, אשר מוחו עדין רופס ומרכזיו עוד לא התפתחו, ובזקן, אשר מרכזי-מוחו הולכים ונהרסים, יש להם כמעט רק רגשות-כהים ולא מחשבות ברורות. בשעה שאדם הוא חולה או בשעה שהוא הולך ומתרפא, בעוד אשר הגוף, וכל מערכת העצבים המרכזית עמו, עדין חלשים, הוא רק מתרגש ואינו מסוגל למחשבות ברורות. הסמנים הראשונים של מחלות המוח הם חליפות רוחו של הנגוע: פעם ישחק, פעם ירגז ופעם יבכה ובקלות מיוחדה הוא עובר ממעמד נפשי זה לאחר, כלומר: הרגשות-הכהים שולטים בו שליטה מיוחדה. הסינים והרומנים של העת-החדשה המה עמים רגשניים, כלומר: מרכזי-מוחם עובדים עבודה גָלמית באופן המסור ומקובל מדור דורים ומעטים מאד המה האנשים ביניהם, אשר מחשבותיהם מקוריות וחפשיות מכבלי הירושה. תקופת-הבינים טבועה בחותם הרגשות הכהים והגעגועים הערפליים. המנהג והמסורה משלו ממשל רב, האדם הפרטי נתבטל ונתמזג בקרב המשפחה, האגודה והמפלגה. כמעט חצי אלף שנה עברו, מבלי אשר היה איש מסוגל למחשבות ברורות ומדוּיקות, לכן היתה כל התקופה ההיא רגשנית, דתית וסוֹדית.

זו הזדמנות להזכיר שבפרויקט בן-יהודה לא מופעלים קריטריוני סינון על פני הספרות העברית, והיא מוצגת כמות שהיא: לפעמים נאורה, לפעמים חשוכה (במונחי ימינו), לפעמים הומניסטית, לפעמים שונאת זרים, גזענית, שונאת נשים, וכו'.  צנזור או השמטת יצירות או קטעים כאלו בשם הערכים המקובלים בימינו (ואולי עדיין לא כל כך מקובלים…) יהיו סילוף האמת וחטא לאחת ממטרות הפרויקט: שימור הספרות העברית על כל פָּניה.


5 תגובות על “עדכון יולי 2010, או: נורדאו אז ועתה”

  1. נודאו למעשה נודע בזמנו כחוקר בתחום אפיון בני-אדם על-פי מאפיינים חיצוניים. הוא טען (בין השאר בספרו Degeneracy) כי מאפיינים אלה עוברים גם בתורשה, ולכן לא מפליא ששייך תכונות אופי לעמים שלמים.

    אנקדוטלית, הוא נזכר בהקשר זה ב"דרקולה" לבראם סטוקר, במשפט מפי אחת הדמויות: "The Count is a criminal and of criminal type. Nordau and Lombroso would so classify him, and qua criminal he is of an imperfectly formed mind."

  2. אכן כן, והוא היה ידוע ומצוטט ביותר בשלהי המאה הי"ט; גם ג'ורג' ברנרד שׁוֹ הכיר את כתביו, אבל יצא נגדם בחריפות.

    לא זכרתי את הציטוט מ"דרקולה", תודה!

  3. אני מקווה שהסיפור שזה עתה גמרתי להקליד (התרומה הראשונה שלי!) יהיה בעדכון אוגוסט.

    מחכה ומצפה…

  4. מעוניינים?יעקב יוסף חלמר אל ראובן בריינין
    ההדיר והעיר: יעקב יוסף הלחמי (נכד הכותב)
    העתק המכתב באדיבות:
    Ms. Shannon Hodge, the Canadian Jewish Heritage Network, Montreal, Quebec
    15 ביוני 1908, יום א'
    ידידי היקר! שלום!
    כאשר שבתי הביתה מצאתי את מכתבך היקר. תודה.
    ע"ד מחברתך ע"ד הירצל [הרצל] קבלתי מכתב מאת הד"ר [יוסף] סאפיר מאדעססה [אודסה]. הרבה הי' לי לכתוב לך. אך לדאבון במשך [הזמן] אבדו דברים רבים את ערכם. במכתבי האחרון אמרתי כי יש לי לכתוב לך דבר הנוגע לכבודך המחולל ועתה הנני לקיים את [דברי]. אבל בראשונה עלי לבקש ממך סליחה על אשר הנני מתערב בדברים שאולי אין לי שום רשות לגעת בהם. אך, דע לך ידידי הן אתה יודע [למה] הנני חושב אותי ואת אופי ויודע אתה עד כמה רחוק אני מדברים כאלה ואם עתה הנני מרשה לי לעשות כזה, זה הלא מפני כי יקר אתה לי בכלל ויקר לי כבודך בתור סופר ובתור איש וידיד נאמן.
    אנשים שונים קטנוני הנפש הוציאו דיבה על קרובתי "אם כל חי" כי היא המירה את דתה ומאשימים אותך בזה וחוג ידוע קלא דלא פסק כי אתה אשם בזה. לדאבון עלי לבוא את האנשים האלה במגע ומשא והרבה לחמתי נגד זה ומחאתי בכל כּחי נגד דיבה רעה כזאת ואת מה שהיה אך באפשרי עשיתי להגן על כבודך היקר לי. אך לדאבון, השמועה הולכת ומתפשטת ובכל הקלויזים השונים מרבים "הנכדים" עוברי דרך לדבר בזה כי נכדת הר' החסיד מסלאווּטא באשמת איזה סופר מברלין המירה את דתה. אחרי "חקירה ודרישה" עלה בידי לדעת מאין יצא הקול הזה ואם הידיעות האלה אמיתיות הנה. הקול יצא מורשא [ווארשה] ממי שהי' בעלה ואנשים אחדים ספרו לי כאשר אמרתי ששקר הדבר שקר מוחלט ששמעו בעצמם מפי מי שהי' חמיה את הדבר הזה וכי הוא קרא את שם הסופר. וכן הולך שמך ומחולל ע"י אנשים זרים לך ולנו בכלל. חבל. עוד פעם הנני מבקש ממך סליחה ע"ז כי הן אנכי לפי דעתי מחויב הייתי לעשות ולהודיעך למען תדע להגן על כבודך היקר לי. סלח! הנני מוכן ומזומן לעשות בנדון זה מה שאך תדרוש ממני עד כמה שמצבי הגופני ירשה לי.
    אם אסע מריַנבדה אינני יודע בעצמי. מאד חפצתי לצאת מעיירתי הקטנה והנדחה בערבות ואהלין. רחוק אני מהתבל ומהעולם הגדול ופה אין לי ממש את מי לדבר אף מלה פשוטה במובנה הפשוט. בכלל מצבי עצוב ומוצא אין. אך, עד"ז בפעם אחרת. מברנר קבלתי מכתב כי אומר לחדש את "המעורר" שלו והסופר "בן ישראל" סיפר לי כי קיבל מכתב ממנו שישלח לו בעד המאסף שהוא אומר להוציא באלה הימים. הקול נשמע כי "האדונים" מקלן אומרים לסגור את "העולם". מה האמת? באדעססה הי' נשף ספרותי. בדעתי הי' לנסוע שמה אך מצבי [הגופני] לא הרשה לי. כל העיתונים הרוסים המקומיים מלאים מאמרים עד"ז. מה נשמע בעולם הספרות שלנו? מי משלנו נמצא עתה במרינבד?
    בנוגע למאמרי בעד "חיינו" אין לי עתה כל השראה לזה. קשה לי עתה לרכז את מחשבותי על נקודה אחת וכל היום הנני שוכב על הספה וזה המה חיי וכמעט שאינני קורא מאומה. את מאמרך ב"הספרות" קראתי. בְּיַּלִיִק סיפר לי כי כמעט כל הדברים חוץ ממאמרך, מאמרו של פרישמן ומאמרו של צייטלין שנדפס כבר בז'רגוניִת [יידיש] ב"האידישן פאלק" הי' תחת ידו בעד "השילוח".
    אם לא קשה לך הדבר נא כתוב לי, כי כל דבר חי הבא לי בכתב יהיה לי אוצר ממש. כי פה הנני גלמוד במלוא מובן המלה. ידידך באמת,
    שלך יוסף חלמר.
    ראשי תיבות
    הי' – היה, היו ; ח"ו – חס ושלום ; ע"ד – על דבר ; עד"ז – על דבר זה ע"ז – על זה ; ע"ז – על זה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *