עיר של חיים / אלחנן ליב לוינסקי


פעם בפעם מדי אבוא לאודיסא ואעבור ברחוב "לאנז'ירון" סביב לבית N., אנחה חרישית תתפרץ מקרב לבבי. אם אולי תדמו, כי המקום הזה יזכיר לי "דרמה" מחיי אני – תשנו. אנכי מעודי לא דרתי בבית הזה וברחוב הזה, גם קרובי ומיודעי לא דרו פה, ובכלל אין לי כל שייכות עם הרחוב והבית אשר זכרתי; ובכל זאת מדי אעבור סביבו אנחה חרישית תתפרץ מקרב לבבי.מדוע? ולמה? –אודה ולא אבוש, כי ירא אנכי להגיד קבל עם; פן אהיה לשחוק בעיני הקוראים.

אבל…

לפני איזה שנים היה בבית הזה, בהחדרים הסמוכים ונראים לרחוב, בית מקרא. בעד חמשה קופ' יכולים הייתם לקרא מן השעה התשיעית בבקר עד העשירית בערב מכ"ע שונים ומאספים בכל השפות החיות וגם בשפת עבר: וכעת פה "בית מרזח" "בית משתה ומחול", גם עתה בעד איזה "מטבעות" תוכלו לבלות פה עתותיכם מעלות השחר עד חצות הלילה ועד הנץ החמה… אבל מה רב ההבדל!

[להמשך קריאה בפרויקט בן-יהודה.]

אלחנן ליב לוינסקי הוא אחד המחברים החביבים עלי ביותר. עיתונאי מוכשר, כתיבתו קולחת והרבה פעמים משעשעת. כיום הוא מוכר בעיקר בשם הרחוב והשוק הנקרא על שמו בתל אביב, ובשמה של המכללה, וחבל.

בטור זה שלו הוא מקונן על מיעוט הספריות באודיסה, ובפרט אלו המכילות ספרים בעברית. בעצב הוא מתאר כיצד החליפו מקומות הבילוי ובתי המרזח את הספריות. בכתיבתו משתקפים לנו חיי היום-יום של אודיסה של תחילת המאה ה-20 – יהודים וגויים, בתי עסק ובילוי – המתוארים בחיות נהדרת, בגובה העיניים. עוד נכתוב עליו פה בעתיד.


אנו מעונינים לפרסם יצירות אשר אתם מעונינים לקרוא. כתבו לנו אודות יצירה שאהבתם, צרפו כמה מלים משלכם (מה מעניין ביצירה, מה אהבתם, וכו') ואנו נפרסמה כאן.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *