קוֹרֶסְפּוֹנְדֶּנְצִיָּה
י"ח ברנר
|
לסופר ד.ב.בל. "נסיונותיך" (למה קראת להם גם
"בחלום ובהקיץ"?) אנקדוטיים הם ביותר בשביל "המעורר". מה שנוגע ל"חירות-הדיבור",
הנה, אמנם, נכון, אני לתת מקום גם למאמינים בגאולה ועובדים אותה וגם למטילים
ספק, למתיאשים או לבלתי מאמינים בשום בניה בכלל, אבל בשום אופן לא למתיחסים
בזרות או בקלות-ראש ל"אותו הדבר הנקרא ציונות". "המעורר", כידוע לך, אינו
כלי-מבטאו של המחנה הציוני (שלאסוננו כמעט שאינו), אבל בהכרח הוא צריך להביע
ומתאמץ להביע, ובכל תוקף, את הכאב הציוני; ומי אשר באיזו מידה זר לו הכאב הלז,
הוא לא יבוא אלינו ולא יגש אל הקיר הנטוי, שלפניו אנו, סופרי "המעורר"
שופכים את לבותינו. ["המעורר", תרס"ז, חוברת
י"א, נובמבר 1906] |