_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

ה"חלוקה"

אחד העם

לתוכן הענינים

 

"מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשׂה הוא שיֵעשׂה ואין כל חדש תחת השמש". בפלוסופיא זו, שבה מתנחמים כל העצלים והחלשים על כל צרה שלא תבוא ואין בכוחם להושיע, – בה יוכלו עתה להרגיע רוחם גם "הצועקים ואינם נענים" על סדרי ה"חלוקה" בארץ ישֹראל ודרכי ה"כוללים" וגבאיהם.

בתולדות ימי חייו של הגאון ר' יעקב עֶמדין, אשר כתב בעצמו, בשם "מגלת ספר", ויצאו עתה לאור בפעם הראשונה, – בהרבותו שם לסַפּר בשבחו של אביו, הרב הנודע בשם "חכם צבי", הוא נותן לנו אגב אורחא גם תמונה נחמדה ממצב ה"חלוקה" בימים ההם.  וראויים הדברים להשָמע כמו שנאמרו, בסגנונו הפשוט והתמים:

"והיתה מצודתו (של חכם צבי) פרושׂה בירושלים גם כן, עיני השקפתו היו עליהם לטובה, שיגיעו מעות א"י הנגבּים בג"ק (ר"ת: בג' קהלות – אה"ו – ששם היה אז ח"צ נוהג רבנותו) ליד עניי ירושלים ושיתחלקו בסדר וביושר, לא כשאר קהלות אשכנזים, שכל מעות א"י הלכו לטמיון ואוכלים הגבאים הכוללים שלהם, הגנבים הגדולים המעשירים עצמם ממעות צדקה זו... שהיו ממונים על כך בפפד"מ, בווינא ובויניציאה ובירושלים, כל אלה היו חברי גנבים, ביניהם נתאכּלו כל הממונות הרבים ההולכים מדי שנה בשנה מכל ארץ אשכנז, פיהם מעהרין, אוסטרייך, הולאנד, ענגלאנד, צרפת, פּולין, רייסן, ליטא, ומכללות הגולה בארצות המערביות הללו... שהיה עולה לסך גדול ועצום מאד, ואבד העושר ההוא בענין רע אצל גוזלי הרבים, אוכלי שוד עניים הנ"ל, ועי"ז השׂתּרגו עלו חובות גדולים על צוארי העניים האשכנזים שבא"י... תחת אשר ראויים להיות כל בני אשכנז עשירים... מן הממון הגדול שהיה הולך לשם ע"י הגבאים הגדולים הנ"ל מידי שנה בשנה, אם היה בא ליד העניים ומתחלק כראוי.  אך אמה"ג ז"ל... פקח עיניו גם על זאת, שיהא הדבר מתוקן כראוי מצד מקומו עכ"פ כאשר תשׂיג יד האפשרות, ושלח הכסף הנתּן על ידו ממקום הלז, דרך ליוורנא, לגביר מסוים עשיר בטוח ונאמן וסדר לו שישלחנו משם לחברון, לחכם הגון וכשר הידוע לו... וכתב לחכם ההוא של חברוֹן ובקש ממנו שיטפל במצוה רבה זו... לחַלק המעות לעניי אשכנזים בירושלים באופן נאות, כדי שיגיע לכל אחד מהעניים הנצרכים חלקו הראוי לפי כבודו וצרכו וטפולו ובקש ממנו שיעשׂה המצוָה בשלמות... ושיקח לו כתב ראיה מכל אחד מהמקבּלים, כתוּב וחתוּם בשמו של המקבּל כמה קבּל.  וכן עשׂה הציר נאמן לשולחיו בשלמוּת האפשרי... ואנכי ראיתי הפּתקות של הקבּלת כסף, מי ומי העניים והאביונים... כל אחד רשום בכתב אמת וחתם שמו; דבר כזה לא נעשׂה מיום שהלכו ישׂראל בגולה, ואִלו היו זוכים כללות ק"ק אשכנזים שבגולה המערבית הזאת, ולפקח על כך מאז, ודאי היתה ישיבת א"י הולכת ומתחזקת... אך עוונות הדור גרמו שכּלה ואבד ממון הצדקה... וכמה פעמים היה אמה"ג צווח על זה ויציע  דבריו לפני גדולי אשכנז, שיתאמצו בכך להסיר המַכשלה הזאת, לנעול הדלת בפני עושׂי עולה... אבל צווח ולית שמשגח, כי אין משפחה שאין בה מוכס [שם זר וחדש לגוֹבה ומאסף מעות א"י]... והמוכסין הנ"ל יש להם משפחת תקיפים וגברי אלמי, המחַפים עליהם ומחזיקים בידיהם, שלא להוציא בלעם מפיהם ולקנות מעות של עניים במשיכה מרשות הרבים ולרשותם... וכמה ממון רב ועצום שקע בידי האנשים ההם, וא"י חרבה מבלי משׂים לנצח"[1].

ובכן – "מה שנעשׂה הוא שיֵעשׂה", ואין בין דורות הראשונים להאחרונים אלא... "חכם צבי" אחד. כלומר, לא אותו חכם צבי אשר "צווח על זה ויציע דבריו לפני גדולי אשכנז ולית דמשגח" – ב"חכמים כאלה, בצוֹוחים ומציעים ולית דמשגח, עשירים אנו הרבה יותר מהם – כי אם אותו חכם צבי, אשר לא הסתּפּק בהצעות בלבד, ומבלי לחכּות עד שתקובּל הצעתו מאחרים, עשה בעצמו מה שהיה בכוחו, "שיהא הדבר מתוקן כראוי מצד מקומו עכ"פ"...

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה

 



[1] מגלת ספר. הוצ' חברת "אחיאסף". ווארשא תרנ"ז. ע' 14-16.