_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

כוח המעשׂים

אחד העם

לתוכן הענינים

 

בוא וראה, כמה גדול כוח המעשׂים!

אלפי שנה בני אדם מריבים ומתוַכּחים זה עם זה על המון ענינים רוחניים, שאין בהם תפיסה מוחשית; דור הולך ודור בא, וכל דור ודור כל כתּה חוזרת על טענותיה ועל תשובותיה לטענות שכנגדה, אם כי בשנוי צורה לפעמים, לפי מצב ההשׂכּלה, – והמחלוקת לעולם עומדת.  אבל כשהמעשׂים המוחשיים באים ומתערבים בריב הכּתּות ומכריעים ביניהן, אז לא יהיו ימים מועטים והקולות יחדלון, "גבּוֹרי המליצה" ישתתקו, ובעלי "איפכא מסתברא" בעל כרחם יענו אמן.

עוד כולנו זוכרים, איך לפני איזה זמן היו "חובבי ארגנטינא" מתנפלים בחֵמה שפוכה על כל הבא להטיל ספק בנועמו של "גן עדן התחתון" הזה.  בחום והתלהבות, בלשון מדבּרת גדולות "הכּו אחוֹר" כל "מוציא דבּת הארץ רעה", ובדעתם כי לימינם עומד אותו הכוח האדיר המושל בכּל, השפּילו להביט על מתנגדיהם, ביחוד על "חובבי ציון" העניים, ממרום האוֹלימפּס ארצה.

ובעוד הם מדבּרים דבריהם הנשׂגבים, והנה האַרבּה בא ובלי אומר ודברים משתטח על אדמת האכּרים ואוכל כל יגיעם.  אך הם אינם מפסיקים בשטף מליצתם ומוסיפים להתלהב.  כי במה נחשבה בריה שפלה זו לעומת אוצרותיו של "נדיב הנדיבים"? – וכה תעבור שנה אחר שנה.  הם מדבּרים גדולות ומנבּאים עתידות טובים, והאַרבּה אינו מתלהב ואינו מתוַכּח, אלא בא לו בהשקט ובטחה ומשתּטח במנוחה על אדמת האכרים וקוצרמה שזרעו בדמעה, מבלי השאר להם אף מזון סעודה אחת.

וסוף סוף מי נצח: המליצה או האַרבּה?

שני מכ"ע היו להם לחובבי ארגנטינא, אחד בעברית ואחד ברוסית.  האחרון עולד לפני שנה ויותר השפיל קולו מעט והתחיל לקמץ בתארים ידועים: "חשוכים", "קנאים", "קצרי-ראות" – שהם המה כלי-זיינו תמיד בכל מלחמותיו, יהיה עם מי שיהיה ועל מה שיהיה.  אך הראשון עוד התאמץ להחזיק מעמד והוסיף לגעור בנזיפה בכל "מוציא דבּה", עד...עד שבא עוד הפעם האַרבה, שאינו חושש לנזיפה, – והנה אנחנו קוראים עתה במכ"ע זה "מכתב מארגנטינא" מאת אחד האכּרים בקולוניא "סאן-אַנטוניא".  "לפני שתי שנים – מסַפּר הקוֹלוֹניסט בתמימות – השמעתי את קולי פעמים אחדות... להודיע את תהלוכות הישוּב בארץ הזאת... ואשמע אחרי קול תלוּנות רבים: מדוע אך את הטוב תודיע ואת הרע לא תודיע? ואנכי אמרתי... אחכּה נא עד אשר נראה שׂכר טוב בעמלנו... אבל לדאבון לבי לא באה עוד העת אשר קִויתי.  וכבר עברו חמש שנים מעת באנו פה ועוד לא ראינו בטובה... בשנה השנית לא יכולנו לזרוע הרבה... את המַאיס אכל האַרבה עד כָלה, את ירקות הגנה אכל האַרבה... אז רפו ידי הקולוניסטים... עד כי בא ה' זאננענפעלד... ובשׂפתיו הנוטפות מתק  חִזק את רוחנו... ובחריצות ידים עבד כל איש את אדמתו... וכל אחד זרע הרבה... וכל השׂדות כוסו כבמעטפה ירוקה... ותקוָתנו חָזקה כי שנת טובה וברכה באה לנו... אך הה!... פתאום בא אַרבּה חדש... אולם בכל זאת לא אמרנו עוד נוֹאש... אבל תקוָתנו נשארה מַעל.  כי עוד ביום א' לחג הסוכות בא עוד הפעם האַרבּה ויכס את כל הארץ... ובעוד שבועות אחדים יפרה אַרבה חדש קטן אשר ישטוף כמים את כל הארץ..."

אַרבּה, אַרבּה ואַרבּה! – והרדקציא הנכבדה שותקת, ומליצות עוד אינן...

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה