רקע
בנימין זאב הרצל
הקונגרס הציוני הרביעי

הקונגרס הציוני הרביעי נקרא ללונדון. שלש שנים תכופות היו מועצותינו בבאזל, ואף אם מכירים אנו תודה רבה לעיר היפה והחפשית, שבה נתקבלנו בפנים יפות גם מצד השלטונות גם מצד האזרחים, בכל זאת חשבו מנהלי התנועה לנכון להתאסף בשנה הזאת בלונדון.

חברי הקונגרסים הכירו בשלש השנים הללו לדעת את העובדה המשמחת, כי כל אלה ששמעו את מועצותינו, כיהודים כנוצרים, כמעט באין יוצא מן הכלל נמשכו אחר דעתנו. מי שלומד להכיר את הציונות בדרך יש על פי הראיה, נמשך אחריה. זוהי עובדה, שנתבררה על פי מופתים הרבה. רואים ושומעים בקונגרסים, כי שואפים אנחנו לאיזה דבר טוב, ישר וגדול. יש בזה כח עצום למשוך את לבות כל האנשים הישרים. לעתים לא רחוקות קרה גם כן, כי אנשים מתנגדים לתנועתנו באו לבאזל להתקלס בנו ולמצא תואנות חדשות נגדנו, ולא זזו משם עד שנעשו אוהבים נלהבים לאידיאל העממי היהודי.

במצב דברים כזה נחוץ היה לתת מקום לפעולת הכח המושך של הקונגרס על שדה יותר רחב מאשר עד עתה. לונדון, זו העיר שמספר יושביה עולה לחמשה מיליונים, היא מרכז אדיר לשאיפות רוחניות, מדיניות וכלכליות. מי שמדבר בלונדון – מדבר אל כל העולם התרבותי שבאנגליה. לנאומים יש פה הד שונה לגמרי מאשר בעיר שוויצארית. לעתוני לונדון יש בכל הארצות חוג של קוראים במספר הכי עצום. וכשאנו זוכרים היום בתודה עמוקה את אותות הרצון ואהבה האמת המצוינה, שבהם דנו עתוני באזל על הקונגרסים שלנו, – אז אולי רשאים אנו לקוות, כי גם העתונים הגדולים בלונדון יתיחסו אלינו באֹפן דומה לזה, בראותם בעיניהם את מעי הקונגרס. מזה תצא תועלת רבה לפרסום תנועתנו בכל העולם. מכיון שאנו שואפים לדבר ישר אין אנו מתיראים מפני הפרסום, אלא מבקשים אותו בחפץ-לבנו.

יש לנו כבר עתה אות הראוי לתשומת-לב. אחד העתונים העומד בראש המתנגדים לציונות, “Jewish Chronicle” בלונדון, מביא מאמר מלא דבר רצון לרגל ההודעה, כי יתאסף הקונגרס הרביעי בעיר הזאת. רחוקים אנו מאותם הימים, שבהם התחולל סער בקהלת ישראל שבמינכן, כשחפצנו לקרא את הקונגרס הראשון למינכן. יהודי בייערן גרשו את הקונגרס מבייערן. אז כתבנו בעתון שלנו:

“תקותנו חזקה, כי מועצת הקונגרס תרכשנה לעניננו את חבתה של דעת הקהל. הן לא רק אל היהודים בלבד נוגע הדבר, אם ינסו אנשים מתונים לפתור את שאלת-היהודים בדרך השלום והכבוד, ואם יבקשו בהתגלות-לב מאת כל הגורמים המדיניים שיעזרום במפעל הזה, ומקוים אנו גם כן, כי הקונגרס הזה, המגורש עתה ממינכן, יהיה בימים הבאים לכבוד היסטורי לכל עיר, שתאסוף אותו אליה”.

והנה עתון, שמעודו לא נשא אמנם את פני הציונים ואשר, לדאבוננו, נתן לעיתים קרובות מקום גם למתנגדינו להודיע דברים שלא כהויתן –כנראה מבלי דעת כי אינם נכונים, – עתון כזה מקדם את פני הקונגרס הציוני בברכה. זה הוא סמן טוב, שאין להקטין את ערכו, ואנו מודיעים אותו ברצון מתוך רגש של אחוה, שאותו שמרנו בלבנו – גם בימי המלחמה הכי-עזה – כלפי היהודים שהתנגדו לנו מבלי דעת. אם חושב “Chronicle” בהמשך דבריו, כי פגישת יהודי אנגליה עם אחיהם מארצות אחרות תביא תועלת לשניהם גם יחד, מסכימים אנו עם תקותו זו בלב שלם. אף מרחיקים אנו ללכת באמונתנו, כי היהודים שמחוץ לאנגליה ירויחו הרבה על ידי האספה הזאת, בלמדם להכיר את מדות הנמוס האנגלי הטובות, את האמון שבכל הוכוחים, את יתרונותיה של תרבות גבוהה ומפותחה, וישמרו אותם כזכרונות יקרים.

יהודי אנגליה הצטיינו ימים רבים לפני הציונות של עכשו בזה, שנסו לפעול להטבת מצב אחיהם הרחוקים והיותר רחוקים במחשבה ובפועל, במוצעות ובמעשים. אמנם מעשי-העזרה הרבים, בכל כונתם הרצויה, הסירו תמיד רק את הסמנים, חבל-רק חלק קטן מן סמני המחלה. את המחלה הגדולה עצמה לא יכלו לרפא. המחלה הגדולה הזאת עודנה קימת, ולא עוד אלא שהתגברה במשך עשרים השנה האחרונות באֹפן נורא. אולם הציונות שלנו חפצה לרפא את כל הגוף החולה לא באיזה אמצעי נסתר אלא באמצעי גלוי, העומד לבחינה ונובע מתוך מושגי העת החדשה, לזה לא יוכלו לסרב גם אלה, אשר בתחלתו של ריב-הדעות הודיעו על עצמם, כי “אנטי-ציונים” הם. בלונדון יראו וישמעו אותנו באופן יותר טוב מאשר עד עתה. הדעות תזדככנה, וכוח יהיה ביניהם ובינינו. תקותנו חזקה, כי התוצאות תהיינה טובות.

אולם אין לשכוח גם כן, כי במעשי העזרה בעד עניינו רגילים היו להשתתף מלבד היהודים העשירים גם נוצרים נשואי-פנים ונדיבי-לב. באנגליה הבקיאה בכתבי-הקֹדש אין שונאים את “עם-האלהים העתיק”. במקרים שנזדמנו לעת מצֹא לפעול לטובת יהודים אמללים מצויים היו לעתים קרובות מאד גם נוצרים בעלי השפעה מרובה. לפי מצב הדברים אולי אפשר לקוות מן החוגים האלה, שיתיחסו לציונות בחבה עוד יותר גדולה, מפני שבהם אין מקום כלל לדאגה המפריעה, פן יתראו לאנשים “שאינם פטריוטים”, אם יאמרו לעזור ליהודים, שיכוננו להם מקום מושב בטוח.

הציונות המדינית הולכת אפוא ללונדון, כדי להתיצב באֹפן רשמי לפני העולם האנגלי ולבקש עזרתו, – כלומר: רק עזרה מוסרית ומדינית. לבצע את מפעלנו הגדול יכולים ורשאים אנו לקוות רק בכח העם היהודי עצמו.

רגע חשוב הוא. אנו מדברים בלונדון לפני קהל גדול מזה שבבאזל. בהתאם עם זה נחוץ שיהיה גלוי-דעתנו בפומבי יותר נהדר מאשר היה לקונגרס הבזילאי. אמנם, הטעם, כֹבד הראש והיקר שבכחינו אינם צריכים להיות אחרים מאשר היו כבר בבאזל. אולם נחוץ שתהיה להכנה אֹפי יותר אדיר, המתאים אל המקום. צריך שיכירו גם העומדים מבחוץ, כי הקונגרס הציוני הוא בא כחו של העם היהודי ולא רק אספת מתי מספר לשם שיחות טפלות. רק למלאכות עממית גדולה בהיקפה יש הרשות לדרוש, שישימו אליה לב בעיר-המטרופולין הבריטית.

רק אז, כשיגלה כחה של תנועתנו באפן ברור, כמו שברור הוא – לצערנו –

עֹני-המונינו הגדול ויֹשר מחשבותינו, רק אז נוכל לקוות כי נרכז את אנגליה הגדולה בעד הציונות.

דבר זה הוא ברור כל כך, עד שאין כמעט צֹרך לבררו. ובכל זאת צריך שיאמר ושכל ציוני יזכרהו היטב. בשבועות המפרידים אותנו עוד מן הקונגרס הלונדוני, עלינו לרכז את כל הכחות, כדי לעשות פרסום לגלוי-דעתנו. צריך שיבחרו הצירים למועד הנכון ושיבואו כלם אל הקונגרס. קונגרס, שציריו מעטים, יוכל להעלות על דעת-הקהל, כי הציונות הולכת ומתמעטת! אולם לא כן הוא, כידוע לכל המורשים. לא, נחוץ להראות, כי העם היהודי המנוסה ביסורים הרבה דוגל בשם ציון באמונה, באֹמץ-רוח ובלב תמים. לא נירא ולא נחת, כי אם נלך קדימה!

מלבד גלויי-דעת כאלה יש לקונגרס עוד הרבה לעשות. התמדת עבודותינו המדיניות, חזוק מוסדנו הכספי, הבאנק הקולוניאלי היהודי, הבטוח כבר בקיומו, שכלול הסתדרותנו, ולא פחות מכל אלה הרמת העם היהודי במצבו הגשמי, הרוחני והכלכלי, אלה הם הפרטים החשובים מאד בפרוגרמה שלנו. כסבורים אנו, כי בעתים החדשות עוד לא עסקו בתחית עמנו ברצון השואף למטרה ידועה כהיום הזה.

נורא היה מצב היהודים גם בשנה הזאת. מלבד צרות קטנות, שהיו במקומות שונים שבעולם, היה לאחינו ברומניה בשנה הזאת היתרון המעציב, שיהיה קולם הקורא לעזרה נשמע ביתר עֹז. היו ימים, שבהם נמצאו ברֹב בתי-המחוקקים אנשים, שהרימו קולם לטובת יהודים נרדפים. היום אין עוד פרלמנט כזה. מעל שום בימה לא נשמע קול אומר, מה שסובלים אחינו. ולפיכך עלינו לבנות בימה לעצמנו. באמתות ובפעולה יותר גדולות מאשר מכל מקום אחר עלולות תלונותינו ודרישותינו הענותניות להשפיע ולחדור אל העולם מעל בימתנו אנו.

ציונים! השתדלו, שיהיה מספר הצירים לקונגרס הלונדוני גדול ונהדר. בזה תלוי יותר ממה שאפשר להגיד במאמר עתונאי. התמימים בדעה יבינו גם את הרמזים המעטים, ובאֹמץ-רוח חדש יגשו לעבודה. קדימה!

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47810 יצירות מאת 2658 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20265 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!