_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

זכרונות קוֹטיק – נספחים

לתוכן הענינים

 

א. מכתבי יחזקאל קוטיק אל שלום עליכם[1]

מכתב א

1913, ט"ז בשבט תרע"ג

 

אלפי פעמים שלום עליכם היקר והחביב!

מכתבך החם והאוהב ממש החייני. הוא עשני צעיר יותר, הכניס בי נשמה חדשה. אני מתגאה בו כמו ילד בצעצוע. אבל שלא כמו ילד, שהצעצוע היקר תיכף נמאס עליו, לי, הזקן, יישאר מכתבו החביב והיקר של אהובנו שלום עליכם חביב ויקר מכל הון שבעולם. כל עוד תפעם בי רוח חיים, יהיה זה צעצוע אשר לא "נצטעצעו" בו אבותינו.

אין זה משנה שבמכתב הפז שלך אתה מגזים בכל הקשור אלי. אתה מעריך אותי יותר מדי, אתה מעניק לי הכרה גדולה מדי, אתה מכנה אותי כשרון וחותם "תלמידך". אבל אין זה משנה, שכן החמימות שלך, שחודרת לתוך כל האותיות כמו זרם חשמלי, מחייה אותי כמשב רוח קל של חודש מאי. והחמימות הזאת מאפשרת לי לקבל את גוזמאותיך בקשר לספרי ועושה אותי גא באמת.

אבל הרשני נא לענות לך קצת לעניין. את ספרי כתבתי לראשונה בחורף שעבר. אז היו זיכרונותי עדיין מונחים על מדפים בראשי. ובחיי, כלל לא שיערתי שזיכרונות של יהודי פשוט כמוני יש להם איזה ערך ליהודים. רק אחרי שסיפרתי פעם לבני ולעוד סופר אחד כמה אפיזודות מחיי, הם המריצו אותי לגשת ולכתוב את זיכרונותי ובאמת נתנו לי תקוות גדולות. אינני עצלן, ניגשתי למלאכה ובתוך שלושה או ארבעה חודשים של עבודת פרך נעשה הספר. ייתכן שלולא מיהרתי כל כך, היה יוצא הספר טוב יותר. כעת אני עובד בפרך על החלק השני, וזה הולך לא רע. "שמן", כמו שאתה אומר, זה כבר לא יהיה, אבל פה תוצג תמונתו של יהודי גלותי אמיתי, עם כל כלי מלאכתו - וזה אני עצמי. וממני כבר אפשר להקיש על השאר. אני גם ממשיך לכתוב על יהודים ופריצים מעברנו היקר. אני יודע, שאם אפרד מן האתמול הזה - אצטרך לומר שלום לקפוטה.

אבל החלק השלישי צריך להיות מוקדש לוורשה ולעסקני הציבור שבה. זה צריך להיות כך, שכן זוהי ה"חבילה" שלי, המומחיות שלי, וכל החברות הנמצאות בוורשה, כמעט את כולן ייסדתי אני. בתוכן התפוררו חלקים מנשמתי - ובכן, אני שואל אותך, איך אני יכול להתעלם, בחלק השלישי שלי, מוורשה?

זהו באשר לעצמי. להמשיך ולכתוב הלאה - אני חושש לבלבל לך את הראש, שלא אראה כמו האישה ההיא ב"קדירה"[2] שלך. עוד תשובה ממך, זה מה שהייתי רוצה. זו משאלתי העמוקה. היום שבו אקבל ממך מכתב יהיה עבורי יום חג. שלום עליכם היקר והלבבי, הענק לי עוד יום טוב שכזה.

                                                                                    כולי, כולי שלך,

יחזקאל קוטיק


מכתב ב

1913 א"ח [=איסרו חג]

שלום עליכם חביבי!

אחרי שתיקה ארוכה כזאת, מה גדולה היתה שמחתי אתמול כשקיבלתי את מכתבך החביב והידידותי וקראתי בו. בנוגע למנחם-מנדל, שיזכיר אותי בכל יום שישי,[3] אגלה לך סוד, שבחלק השני של זיכרונותי אני מציג את עצמי כמנחם-מנדל אמיתי. לכן, מנחם-מנדל שלך יכול להיות חבר קרוב שלי. הוא באמת עמית שלי כמעט מבטן ומלידה. כשתקרא את החלק השני של הזיכרונות תראה בבירור שאני הוא מנחם-מנדל, ממש כך.

אבל עוד יותר שמחתי על הבשורה הטובה שהודעתני, שאם ירצה ה' לאחר החג תהיה במחננו, ואנו שנינו נצחק כהוגן. אני כבר סופר את הימים ואת השעות ואת הרגעים עד שתגיע בשעה טובה ובמזל טוב. אני כבר מתאר לעצמי שכאשר תבוא יהיה קצת "ליהודים",[4] ליהודי ורשה בכלל ולי בפרט. האם דבר של מה בכך הוא, שמנחם-מנדל זה (כפי שאני רואה את עצמי) יעלוץ בחברתו של שלום עליכם החביב? היה בריא וחזק, ודע לך כי במכתביך החביבים אתה ממש מחייה אותי.

עיקר שכחתי להודיעך, שכבר סיימתי את החלק השני של הזיכרונות ובקרוב הוא ייכנס לדפוס, ואני כבר עובד בפרך על החלק השלישי. אני מבקש ממך, שלום עליכם חביבי, שעם צאתך בדרך לוורשה, טלגרף אלי מיד על חשבוני. אני אומר לך: עשה כך ולא אחרת.

 

                                                           בשמו של הנאמן והמסור לך,

                                                    יחזקאל קוטיק

 


מכתב ג

21.5.1913

שלום עליכם יקירי,

עם מנחם-מנדל אני קצת ברוגז. איש מהיר ונמהר מדי שעושה הכול בלעדי. לא שואל אותי כלום, וכלל אינו מאזין לעצותי. אני חושש שמא יבשל דייסה אמיתית עם הטורקים. בתקופה חמה שכזאת, כמו בזמננו, צריך להיזהר מאוד. כמו שאומרת חמותו: "ראש קודח צריך לצנן עם תחבושת קרה." אבל בעיקר אני חושש שהוא יעשה איזה פלונטר בדיפלומטיה העולמית... אני מזהיר אותך, שלום עליכם היקר, שאם מנחם-מנדל לא ישוב ויתייעץ עמי ויעשה הכול בעצמו, בלעדי, אתלונן בפני אישתו. כתובתה כבר נודעה לי. הוא כבר יחטוף ממנה מנה. זה בנוגע לשותפי מנחם-מנדל, וכעת בנוגע אליך.

מה שלומך? מה נשמע אצלך? שאתה בריא בלי עין הרע - אני חש מכתיבתך, ועל כן העונג שלי גדול מאוד מאוד. אבל בכל זאת הייתי רוצה לראותך. הייתי רוצה לפחות להביט בך, לפחות ללחוץ את ידך.

אתה שותק כבר הרבה זמן. מדוע אתה שותק? ענה לי, אני מבקש ממך. הרי ידוע לך: מכתב ממך הוא יום חג אמיתי עבורי. 

                                                                                                 שלך בכל לבי,

י' קוטיק


מכתב ד

 2.6.1913

שלום עליכם היקר!

בפעם ההיא מנחם-מנדל לא הבין אותי כל כך טוב. מנחם-מנדל אכן שואל בעצתי, אבל מתי? רק לאחר שכבר עשה את מלאכתו. תודה רבה לו. עצות מאוחרות שכאלה אינני רוצה.

בענייני הטורקים הוא קצת "מבלבל". כשותף הייתי רוצה לעצור בעדו בשעת מעשה, לתפוס אותו בכנף בגדו. אבל הוא זריז כמו רוח, ותמיד מצליח לחמוק מזרועותי. אבל מה שנכון נכון - לב טוב יש לו למנחם-מנדל, ואני אוהב את היהודי... יהודי הגון, בחיי, יהודי יקר. על אף שלפעמים הוא גורם למלחמה...

לשאלתך, אם טרם שכחת אותה, אני יכול לענות רק זאת: העולם קורא, חוטף, בולע וקורע את מכתביך החכמים, השנונים ובעלי ההומור המעודן.[5]

כל השאלה בעצם מיותרת. האם יכול אתה להגיש משהו, האם בכוחך לכתוב משהו שלא יהיה בו כשרון, שאיננו מעניין ואיננו חיוני? זו בוודאי שאלה מיותרת.

אני מחכה לתשובתך ומנשק אותך בנשיקות החמות ביותר,

                                               

                                                                                                 שלך,

 

יחזקאל קוטיק


מכתב ה

15.8.1913

שלום עליכם יקירי!

אני רואה שהפעם הזאת אתה רוצה לחדור עם הקושיה שלך ממש לתוך הכבד שלי. כל כוונתי בזה היא למה ששאלת אותי במכתבך באשר לקריאה. "מה זאת אומרת" - אתה טוען - "איך זה יכול להיות שלא קראתי שום דבר." על כך אשיב לך. אישתך, שתהיה בריאה, טעתה קצת, או שאני טעיתי בשעה שאישתך שאלה אותי על זה. הטעות נובעת מכך שחשבתי כי השאלה היא בנוגע לקריאת רומנים, או בכלל - איך זה נקרא? - ספרות יפה. 

אם מדובר רק בספרות יפה - באמת קראתי מעט; אם בספרי חקירה, ספרים עבריים ישנים - הרי שקראתי לא מעט. את יצירותיהם של סופרי יידיש כמעט שאינני מכיר. לאלה כלל לא היה לי זמן. הרי אתה יודע: חברות, תקנות, תקנונים וכדומה - רק זה היה בראש שלי. כשאני רוצה לפעמים לנוח ולחדש את כוחותי, היחיד מסופרי יידיש, שמקריאתו אני נהנה, הוא אתה...

עתה כבר יש לך מושג, מעט מושג, מהיקף הקריאה שלי?

בזמן האחרון הבטחתי לעצמי, שברגע שאגמור את זיכרונותי ואתפנה קצת, אקח את ספריך ואקרא את כולם מן ההתחלה ועד הסוף. ואחר כך אקרא את ספריהם של שאר הסופרים היהודים הידועים. על החלטה זו יודעים אפילו כל ידידי הקרובים, שלא פעם סיפרתי להם על כך. הלוואי שרק אהיה קצת יותר חופשי.

אישתו של מנחם-מנדל נתנה לי השבוע מנה. אבל מה מבינה אישה בתקנות ותקנונים... היא רק יודעת לצעוק ולהרעיש - לא יותר.

בנוגע לאישה השנייה - גברת זאַמאָשטשין,[6] אני חושב שהמצב לא ברור. זה "שוכב" ב"פריינד",[7] מה שנותן לי תקוות. תקווה זה אמנם דבר טוב, אבל תקווה ארוכה מדי אף היא נמאסת. מתחשק לי מאוד שזה יודפס כבר. אבל לך עשה את זה, כשהדבר איננו בידך. מילא, נחכה עוד קצת.

הכרך השני של "זיכרונותי" יראה אור במהרה. נדמה לי שזה לגמרי לא רע, ומכמה מקומות ופרקים אני מאוד מרוצה. נו, השתפכתי ופטפטתי מעל ומעבר. עכשיו היה לי בריא וחזק כחומה, ובוא לוורשה, שם אני ממתין לך בזרועות פתוחות.

                                                                                                  שלך,

יחזקאל קוטיק

לאישתך - דרישת שלום חמה ממני.

 


מכתב ו

1913, ראש חודש כסלו

שלום עליכם היקר!

בוודאי כבר שכחת אותי, אבל אני לא שכחתיך ולא אשכחך. וראיה יש לך: אני שולח לך בחיפזון גדול את החלק השני של הזיכרונות, ומבקש מאלוהים, שיגיע אליך במהירות. הייתי כבר רוצה לשמוע את דעתך, שהיא יקרה לי יותר מכל דבר שבעולם. תתייחס ברכות לכרך השני שלי: הכנסתי בו חלק מחיי ומנדודי, בעוד שבחלק הראשון ישנן יותר דמויות, יותר "זקנים". אבל אין צריך לומר שגם בחלק השני לא יחסרו לך "זקנים". הכנסתי ככל שיכולתי. חבל להתעלם מהם, שכן הם מסתלקים מהר מהעולם.

שלום עליכם היקר, תן נא מבט בספר - וזכני במכתב. אני כבר מצפה לזה, כמו ילד לדמי חנוכה.

מה שלומך? מה נשמע אצלך? ואיך בריאותך? אלה שאלות שמעניינות אותי מאוד מאוד.

נו, ומתי תבוא לוורשה? כך אתה מקיים הבטחה! העיקר שכבר חשבתי, שבקרוב מאוד אוכל לחבק אותך. דרוש בשלום אישתך המכובדת בצורה היפה ביותר.

                                                                                                           שלך,

י' קוטיק

נ.ב.  מנחם-מנדל הפסיק, משום מה, לריב אתי. שכח לגמרי. ספרי השלישי כבר מוכן ויימסר בקרוב להדפסה.

 


מכתב ז

13.1.1914

תודה כפולה לך על מכתבך הקצר, הגם שהוא גרם לי במשהו לאי שקט. למה רצת "לפתע פתאום" לחלק הראשון שלי? האם היו לך ספקות? מדוע אתה שותק בקשר לחלק השני? האם עדיין לא ראית אותו? אני מצפה בקוצר רוח לפסק דינך על החלק השני שלי, כמו חסיד טוב הממתין לרמז מרבו. מהר. שיבוא מהר. אבל אני ממתין לבואך בקוצר רוח עוד הרבה יותר גדול.

יקירי, היה לי בריא וחזק ושמור על מצב הרוח.

                                                                                                   כולי שלך,

י' קוטיק

נ.ב.  י"ל פרץ שלח לי בימים אלה גלויה בזו הלשון: "אני פשוט מלא התפעלות מן הכרך השני שלך."

 

ב. יחזקאל קוטיק: רשימת פרסומים

קוטיק היה, כאמור, עסקן ציבור שיזם והקים חברות רבות, ובהקשר זה חיבר, ערך והוציא לאור קונטרסים שונים, בעברית וביידיש. רוב פרסומיו, קודם לכתיבת הזיכרונות, הם תקנות מפורטות של חברות לעזרה הדדית, ומיעוטם - פרסומים בעלי אופי דידקטי-מוסרי. כמה מפרסומיו אלה הם נדירים ביותר, וייתכן שכמה אחרים אבדו ללא כל רישום ביבליוגרפי. להלן רשימה מפורטת של הפרסומים שאיתרתי:[8]

 

   1. הצעת חקי אגודת אחי עזר, אשר נקוה להשיג ע"ז את רשיון הממשלה הרוממה, מאת יחזקאל קאָטיק, דרוק האַלטער עט אַייזענשטאַדט, וואַרשאַ תרנ"ו, 46 עמ' (עברית ויידיש).[9]

   2. עשרת הדברות לבני ציון, לחנך אותם מקטנם עד גדלם בין העניים ובין העשירים בחינוך טוב וישר, אשר יהיה חרוצים ומאושרים ולתפארת להורותיהם[!] ולעמם; די צעהן גיבאָט פיר די בני ציון, ד"ה, אונזער פאָלק ישראל, לערנין זיי אַ גוטע ערציהונג פון קליין ביז גרויס הן אָרעם הן רייך, אַז זיי זאָלין זיין גליקליכע אונ זעלבסשטענדיגע מענשין און זיין אַ עהרע פיר זייערע עלטערין אונ פאַרן גאַנצען פאָלק, מאת יחזקאל קאָטיק, דפוס מ"י האַלטער ושותפו, וואַרשאַ תרנ"ט, 129 עמ' (עברית ויידיש).[10]

   3. הצעת חקי עזרת יתומים, אשר נקוה להשיג ע"ז את רשיון הממשלה הרוממה, מאת יחזקאל קאָטיק, דפוס מ"י האַלטער ושותפו, וואַרשאַ תרס"א (1900), 24 עמ'.

   4. פּראָיעקטירטע תקנות פיר דער חברה עזרת יתומים (וואָס מיר האָפין צו באַקומען אַ ערלובינעש פון דער רעגירונג) צו ערציהן אָרמע יתומים און מאַכין זייא פיר טיכטיגע האַנדווערגער און אָרענטליכע מענשען אויך אידען, פון יחזקאל קאָטיק, דרוק האַלטער, וואַרשאַ תרס"א, 32 עמ'.

   5. הצעת חקי אגודת עזרת חולים, או הצלה מהירה אשר נקוה להשיג ע"ז את רשיון הממשלה הרוממה, מאת יחזקאל קאָטיק, דפוס האַלטער ושותפו, וואַרשאַ תרס"ג (1902), 24 עמ'.[11]

   6. בספריית ייִוו"אָ בניו-יורק שמורים קטעים בכתב ידו של קוטיק מחיבור נוסף שמעולם לא פורסם. על דף השער רשם קוטיק בכתב ידו: "ספר תורת אדם, כולל תקון וסדר ביסודי דת העברי והמדות, לאהוב את כל איש הנברא בצלם אלהים מבלי הבדל דת, ולעשות הטוב והישר בע[י]ני אלהים ואדם... מאת יחזקאל בן-משה קאטיק, ווארשא שנת תרס"ו לפ"ק". קוטיק החל בכתיבתו בשנת 1906 וכנראה לא השלימו. משבעה העמודים ששרדו עולה מגמתו של החיבור, שכקודמו, "עשרת הדברות לבני ציון", מתיימר להציע תיקונים בדת. תיקונים אלה אינם אלא הצעה לגיבוש חברתי על בסיס עקרונות מוסר שצריכים לאפיין, אליבא דקוטיק, את הקיום היהודי המודרני.[12]

   בדיווח על לווייתו של קוטיק, נמסר כי על קברו סיפר המספיד כי הנפטר טרח בימי מחלתו על חיבור בשם "ספר המידות". ספר זה אמור היה לכלול ציטטים מן התלמוד ומן הספרות הרבנית על מידות טובות שראוי ליהודי לדבוק בהן, והוא מתואר כמין תחליף לספר ההלכה הנודע "חיי אדם".[13] ככל הנראה זהה חיבור זה ל"ספר תורת אדם", וייתכן שקוטיק חזר אליו בשנתו האחרונה כדי להשלימו.

   7. אַרבייטער-קאַלענדאַר, אַ זאַמעלבוך פאַר אַרבייטער-אינטערעסען, אַרויסגעגעבען דורך יחזקאל קאָטיק, דרוק י' עדעלשטיין, וואַרשאַ תרס"ז, מספור בלתי רציף (כמאה עמודים).[14]

   8. דער יודישער דעפּוטאַט, פון יחזקאל קאָטיק, דרוק נ' סטאַראָוואָלסקי, וואַרשאַ תרס"ט, 28 עמ'.[15]

   9. די לאָקאַטאָרען (שכנים) מיט די ווירטסלייט, בעהאַנדעלט די פראַגע פון די לאָקאַטאָרען און זייערע בעציהונגען צו די בעלי בתים, און דער פּלאַן ווי די לאָקאַטאָרען זאָלען ווערען אַליין בעלי בתים אין אייגענע דירות, פון יחזקאל קאָטיק, פערלאַג ל' מאָרגענשטערן בוכהאַנדלונג, דרוק ה' עפּפּעלבערג, וואַרשאַ תרס"ט, 24 עמ'.[16]

   10. דער פּראָיעקטירטער אוסטאַוו פאַר דעם "וואַרשאַווער לאָקאַטאָרען פעראיין", פון יחזקאל קאָטיק, הויפּט-פערקויף אין בוכהאַנדלונג פון לייב מאָרגענשטערן, וואַרשאַ [תרס"ט], 13 עמ'10+ (קטלוג בית מסחר הספרים של מורגנשטרן).[17]

   11. פּראָיעקטירטע תקנות פאַר דער חברה מושב זקנים (הילף פאַר אַלטע לייט), אויף וועלכע מיר האָפען צו בעקומען אַנ'ערלויבניש פון דער רעגיערונג, פון יחזקאל קאָטיק, וואַרשע תר"ע, 16 עמ'.[18]

   12. אינסטרוקציעס פאַר דער חברה "מושב זקנים", פּראָיעקטירט פון יחזקאל קאָטיק בשנת תרע"ב, געזעצט ביי א' שריפטגיסער, וואַרשאַ 1913, 16 עמ'.

   13. מיינע זכרונות, ערשטער טייל, פערלאַג א' גיטלין, וואַרשוי תרע"ג (1913), 415 עמ'; צווייטער טייל, שם, תרע"ד (1914), 327 עמ'.

   14. מיינע זכרונות, מהדורה שנייה: ערשטער טייל, כּלל-פאַרלאַג, בערלין תרפ"ב, 352 עמ' (בתוספת מכתבו של שלום עליכם); צווייטער טייל, שם, תרפ"ג (1922), 270 עמ'.

   15. קוטיק פרסם כמה מאמרים בעיתון "המליץ",[19] אך בהיעדר מפתחות הצלחתי לאתר רק רשימה קצרה אחת, ששלח מוורשה. הרשימה נתפרסמה במדור "מעשים בכל יום", ובה גינה בחריפות יהודים ורשאים ההולכים לבתי מרזח ולמקומות שבהם מציגים מחזות היתול אנטישמיים. הוא מספר על מקרה, שהיה עד לו, ומתפלא שאותם יהודים הרודפים אחר כיבודים בבית הכנסת מגיעים מרצונם הטוב למקומות שבהם אין הם רצויים. הרשימה נדפסה ב"המליץ", ד' באלול תרנ"א (7 בספטמבר 1891), גיליון 192, עמ' 2-1.

 

ג. מבחר רשימות, מאמרים וערכים לקסיקוניים על יחזקאל קוטיק וזיכרונותיו

 

1. בעל-מחשבות, "ליטעראַרישע געשפּרעכן", דער פריינד, י' בטבת תרע"ג (20 בדצמבר 1912), גיליון 277.

2. אהרן איינהאָרן, "אַמאָל", היינט, כ"ב בטבת תרע"ג (1 בינואר 1913), גיליון 292, עמ' 4.

3. נח פּרילוצקי, "יחזקאל קאָטיקס 'זכרונות' (נאָטיצן)", דער מאָמענט, י"ד באדר א תרע"ג (21 בפברואר 1913), גיליון 34, עמ' 5; י"ח באדר א תרע"ג (25 בפברואר 1913), גיליון 37, עמ' 3; כ"ה באדר א תרע"ג (4 במרס 1913), גיליון 43, עמ' 3; כ"ח באדר א תרע"ג (7 במרס 1913), גיליון 46, עמ' 5-4; ב' באדר ב תרע"ג (11 במרס 1913), גיליון 49, עמ' 3; ט' באדר ב תרע"ג (18 במרס 1913), גיליון 55, עמ' 3.

4. ליפּאַ קעסטין, "אַ וויכטיקער ייִדישער יובילעום (25 יאָר עקזיסטענץ פון 'אחיעזר')", היינט, י"ז בתמוז תרע"ג (22 ביולי 1913), גיליון 157, עמ' 5.

5. א. יוד. [=אברהם יודיצקי], "שרטוטים ספרותיים", הזמן, כ"ה באב תרע"ג (28 באוגוסט 1913), גיליון 182, עמ' 3; ל' באב (2 בספטמבר 1913), גיליון 186, עמ' 4; ח' באלול (10 בספטמבר 1913), גיליון 193, עמ' 3-2.

6. משה כץ, "ביבליאָגראַפיע", די צוקונפט, יח, גיליון 9, ספטמבר 1913, עמ' 937-936.

7. שמעון דובנוב, יברייסקאיה סטארינה, 6 (1913), עמ' 414-413 [ברוסית].

8. הערש-דוד נאָמבערג, "נאָטיצן - ר' יחזקאל קאָטיק", היינט, כ"ה בניסן תרע"ד (21 באפריל 1914), גיליון 82, עמ' 3.

9. זלמן רייזען, לעקסיקאָן פון דער יודישער ליטעראַטור און פּרעסע, וואַרשוי תרע"ד, עמ' 536-535 (וראה גם להלן, מס' 14).

10. א' ליטווין, "יחזקאל קאָטיק און זיין קאַוויאַרניע", יודישע נשמות, ד: פּוילען, דריטע אויפלאַגע, ניו-יאָרק 1917, עמ' 11-1.

11. "ר' יחזקאל קאָטיק ז"ל", דער מאָמענט, י"א באב תרפ"א (15 באוגוסט 1921), גיליון 185, עמ' 2 (נקרולוג לא חתום).

12. אַברהם גאָלדבערג, "ר' יחזקאל קאָטיק (אַ פּאָר ווערטער נאָך זיין טויט) - צו דער כאַראַקטעריסטיק פון אַ מערקווירדיקן לעבן", היינט, כ"ב באב תרפ"א (26 באוגוסט 1921), גיליון 196, עמ' 9.

13. אַברהם קאָטיק, דאָס לעבן פון אַ ייִדישן אינטעליגענט, ניו-יאָרק 1925.

14. זלמן רייזען, לעקסיקאָן פון דער ייִדישער ליטעראַטור, פּרעסע און פילאָלאָגיע, ג, ווילנע תרפ"ט, עמ' 426-424.

15. אַברהם רייזען, עפּיזאָדן פון מיין לעבן, א, ווילנע 1929, עמ' 216-212.

16. שלמה שרברק, זכרונות המוציא לאור שלמה שרברק, תל-אביב תשט"ו, עמ' 144, 159-158.

17. י' גוטקאָוויטש, אויף אַלע טעג פון אַ גאַנץ יאָר, וואַרשע 1966, עמ' 110.

18. Encyclopaedia Judaica, vol. 10, Jerusalem 1971, col. 1221

19. Jack Kugelmass, "Yekhezkl Kotik: The Archetypal Jewish Middleman", in: idem, Native Aliens: The Jews of Poland as a Middleman Minority, Ph.D., New School of Social Research, New York 1980, pp. 125-164

20. לעקסיקאָן פון דער נייער ייִדישער ליטעראַטור, ח, ניו-יאָרק 1981, עמ' 44 (הערך נכתב על ידי יחזקאל ליפשיץ).

21. צבי פּרילוצקי, "מיינע זכרונות", VI, פאָלקס-שטימע, גיליון 11, 19 במרס 1983.

22. דוד אסף, "'נישואי בהלה' במזרח אירופה - פרק מזכרונותיו של יחזקאל קוטיק", עט הדעת, ב (תשנ"ח), עמ' 74-63.

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה



[1] מכתבים אלה, השמורים בבית שלום עליכם (ראה במבוא, הערה 61), נכתבו במקורם ביידיש והם מובאים כאן בתרגומי. עניינים שונים הנזכרים במכתבים נדונו במפורט בפרק ד של המבוא.

[2] הכוונה לסיפורו של שלום עליכם "הקדירה", שהדמות הראשית בו היא "ינטה התרנגולנית". הסיפור נדפס בכרך "מדברים בעדם" (כתבי שלום עליכם, ו, תל-אביב תשט"ז).

[3] קוטיק מתייחס למכתבו של שלום עליכם, שבו הודיע לו הסופר כי בדעתו לעשות שימוש ספרותי בדמותו בתוך מכתבי מנחם-מנדל. מכתבים אלה אמורים היו להידפס בהמשכים בגיליונות יום השישי של העיתון "היינט".

[4] שמחה וששון. על דרך "ליהודים היתה אורה ושמחה" (אסתר ח, 16).

[5] ההדגשות במקור.

[6] על אישה זו, ראה במבוא, הערה 80.

 

[7] דער פריינד (=הידיד) היה העיתון היומי הראשון ביידיש (נוסד בשנת 1903) שראה אור ברוסיה הצארית, תחילה בפטרבורג ולמן שנת 1909 בוורשה.

[8] כותרות הפרסומים ביידיש הועתקו לפי הכתיב המקורי, אך הניקוד הואחד לפי המקובל בימינו.

 

[9] ראשיתו של פרסום זה היא, כנראה, בזיקה למניין "הליטאי" שייסד קוטיק בוורשה, שלו קרא "אחי עזר". ואכן, קוטיק כלל בחוברתו זו גם את "התקנות מבית הכנסת המכונה בשם בית הכנסת אחי עזר על שם מטרתה אשר הכנסותיה יהיה קדש לעזרת ולתמיכת חברינו המתפללים אשר יד הזמן נגעה בהם לרעה" (עמ' 10). על בסיס תקנות מפורטות אלה ייסד, מאוחר יותר, חברות נוספות.

 

[10] פרסום זה הוא אמנם דו-לשוני, אך הנוסח ביידיש רחב בהרבה. המו"ל שרברק כתב, כי קוטיק מסר לו חוברת ביידיש בשם "עשרת הדברות לבנות(!) ציון", ורק לאחר שבירר עמו, אם הוא יודע לקרוא בלשון הקודש, נתן לו גם את המהדורה העברית, ראה: ש' שרברק, זכרונות המוציא לאור שלמה שרברק, תל-אביב תשט"ו, עמ' 159. ככל הנראה שיבש שרברק את שם הספר (אולי בעקבות ז' רייזען, לעקסיקאָן פון דער ייִדישער ליטעראַטור, פּרעסע און פילאָלאָגיע, ג, ווילנע תרפ"ט, עמ' 425, שאף הוא רשם כך את שם הספר, וכן נרשם בלעקסיקאָן פון דער נייער ייִדישער ליטעראַטור, ח, ניו-יאָרק 1981, עמ' 44) וגם טעה במהדורות הנפרדות, שלא מצאתי להן סימן. מעניין שחיבור זה נתפס - אולי בשל כותרתו - כחיבור ציוני מובהק (ראה למשל: הצפירה, 15 באוגוסט 1921, גיליון 174), אלא שרעיון הציונות תופס בו מקום שולי ואינו אלא מסגרת חיצונית. בהקדמה כתב קוטיק: "הרעיון לשוב ולבנות את ציון ולעשותה למרכז לעמנו המפוזר והמפורד בארבע כנפות הארץ, התעורר בשנים האחרונות בלב כל איש ישראל... [הכול] ישאו את עיניהם ולבותיהם אל הועד בבזל ואזניהם קשובות אל כל הגה היוצא מפי חכמי הדור וקציניו, המתאספים בעיר ההיא... אך לשוא יעמלו הבונים... אם אנחנו, בני העם לא נכין את היסודות לבנין הרם והנשא הזה. טרם נגש אל המלאכה לשוב ולבנות את ציון, עלינו לכלות את הקוצים מכרמנו... ואת כל זאת לא נוכל לעשות בלתי אם נתקן וניטיב את מצב החנוך" (עמ' 13-12). מכאן ואילך הוא פורש את הפרוגרמה החינוכית שהוא מציע כדרך לתיקון התנהגות העם בגולה, כדי שלא יהפוך ללעג ולקלס בעיני האומות בתוכן הוא דר. הדיברות החדשות שהוא מציע הן: ערבות הדדית ("כל ישראל ערבים זה לזה"); חינוך מקצועי ("למוד אומנות"); השתלבות בחברת הרוב הנוכרית, מתוך הכרה שהקיום היהודי בגולה הוא זמני ("אורחים הגונים"); רפורמות מתונות בדת ("מנהגים טובים"); ריסון התחרות הכלכלית בין יהודים ("התחרות"); שמירה על היגיינה פרטית וציבורית ("נקיון וטהרה"); הימנעות מבזבזנות ומחיי פאר ומותרות ("בזבוז"); נימוסים נאים וכבוד לזקנים ("עַזוּת"); ידיעת שפת הרוב ("שפת הממשלה והמדינה"); איסור הלוואה בריבית לגוי ("רבית").

 

[11] ככל הנראה הדפיס קוטיק תקנות אלה גם ביידיש (ראה במודעה שנתפרסמה בקונטרס "דער פּראָיעקטירטער אוסטאַוו" [מס' 10], עמ' 15), כפי שנהג בתקנות של החברות האחרות שיזם, אך לא הצלחתי למצוא עותק מהתקנות ביידיש.

 

[12] ארכיון ייִוו"אָ, אוסף כתבי יד רבניים והיסטוריים, 244 .RG 128, fol. קוטיק מציע עשרים וארבעה עיקרים פלורליסטיים, שאותם הוא מכנה "הלכות חקי ויסודי הדת". עיקרים אלה, יחד עם "עשרת הדברות שבתורת משה" - "כל איש מחויב לעשותם ולקיימם". בכתב היד נשתמרו רק שני עיקרים: "א. מה דסני לך לחברך לא תעביד. ב. כבד תכבד את כל הדתות שבעולם, כי כל דת ודת תורה למאמיני הדת את הדרך הטוב והישר לכל אדם לטובתו."

 

[13] ראה: "ר' יחזקאל קאָטיק ז"ל", דער מאָמענט, 15 באוגוסט 1921, גיליון 185, עמ' 2; א' גאָלדבערג, "ר' יחזקאל קאָטיק (אַ פּאָר ווערטער נאָך זיין טויט) - צו דער כאַראַקטעריסטיק פון אַ מערקווירדיקן לעבן", היינט, 26 באוגוסט 1921, גיליון 196, עמ' 9.

 

[14] פרסום זה, שהוצא לאור בידי קוטיק בעריכת בנו אברהם, הוא אלמנך ובו מידע ברוח סוציאליסטית. בין היתר נדפס כאן לוח שנה מפורט לשנת תרס"ז (1908-1907); מאמר של הבן אברהם ("די ייִדישע אַרבעטער-באַוועגונג"); פרוגרמות של הבונד, פועלי ציון ומפלגות פועלים יהודיות בגרמניה, בלגיה ורוסיה; סיפורים; ביבליוגרפיה ומודעות פרסומת. ראה: מ' שאַליט, לוחות אין אונזער ליטעראַטור, ווילנע 1929, עמ' 34.

 

[15] פרסום זה מעניין במיוחד. הוא מחולק לשני חלקים: בראשון מתייחס קוטיק למחאותיהם של "צעירים" יהודים סוציאליסטים על דבריו בסעיף "אורחים הגונים" שבחוברתו "עשרת הדברות" (לעיל, הערה 10). קוטיק מגן על עמדתו ומרצה את השקפתו על האנטישמיות. החלק השני דן בפולמוס לגבי מעורבותם של היהודים בבחירות לדוּמָה (הפרלמנט הרוסי). בוורשה היתה דומיננטית מפלגת "הדמוקרטים הלאומיים" (אֶנְדֶקִים) בהנהגתו של רומאן דְמוֹבְסְקִי. מפלגה זו, שניהלה תעמולה אנטי-יהודית חריפה, דרשה כי בין הנציגים הפולנים לדומה הראשונה (אביב 1906) לא ייכלל אף לא יהודי אחד. קוטיק מתפלמס בחריפות עם טענות השטנה של האנדקים, שנשמעו גם לקראת הבחירות לדוּמָה השנייה והשלישית (1907) וגם בעקבותיהן. להבנת הרקע, ראה: אנציקלופדיה של גלויות: וארשה, א, ירושלים ותל-אביב תשי"ג, עמ' 89-87. קוטיק התכוון להוציא גם חוברת נוספת באותו נושא, שכן בסוף הספר (עמ' 28) נדפס: "פאָלגענדע קומט אין צווייטען טייל" (=המשך יבוא בכרך שני), אך הדבר כנראה לא נסתייע בידו, ועל כל פנים לא מצאתי לכך סימן.

 

[16] בפרסום זה מפרט קוטיק תכנית שגיבש על רקע מצוקת הדיור החריפה של יהודי ורשה, ועיקרה: כיצד יכולים דיירים ("לאָקאַטאָרן") המשלמים דמי שכירות ("דירה-געלט") להפוך ולהיות בעלי הדירה. ראה גם: י' ריבקינד, ייִדישע געלט, ניו-יאָרק תש"ך, עמ' 68-67.

 

[17] פרסום זה איננו מצוי בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים ועותק ממנו העמיד לרשותי פרופסור חנא שמרוק ז"ל.

 

[18] פרסום זה איננו מצוי בבית הספרים הלאומי ועותק ממנו שמור בספריית מכון ייִוו"אָ, ניו-יורק.

 

[19] ראה בנקרולוג: "ר' יחזקאל קאָטיק ז"ל" (לעיל, הערה 13).