_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

זכרונות קוֹטיק – ראש דבר

לתוכן הענינים

 

תכונתה המיוחדת של העיר הדמיונית זוֹרָה היא, ש"כל מי שראה אותה פעם, שוב לא יוכל לשכוח אותה. אבל אין היא מטביעה בזיכרון כל רואיה מה שמטביעות ערים אחרות הראויות שיזכרו אותן, דמות של עיר יוצאת דופן. סגולתה של זורה היא בכך שהיא נחרתת בזיכרון על כל פרט ופרט שלה, בסדר הרחובות זה אחר זה ושל הבתים שלאורך הרחובות ושל הדלתות והחלונות אשר בבתים, אף כי אין אלה מציגים לראווה איזה יופי או ייחוד... עיר זו, אשר אינה נמחקת מהזיכרון, הינה כמו שלד או רשת שבין קוריה יכול כל אדם לשבץ את הדברים שהוא רוצה לזכור: שמות של אישים מפורסמים, סגולות, מִסְפָּרִים, סיווגים של צמחים ומתכות, תאריכים של קרבות חשובים, מזלות וכוכבים, חלקים של משפט. בין כל פריט של מידע וכל נקודה שעל המסלול, הוא יכול למצוא קשר של קרבה או ניגוד, אשר ישמש לו מזכרת בכל רגע." [1]

   ספרנו זה מזמין את הקורא העברי לטיול בערים ובעיירות שהיו ואינן עוד, ובכל זאת אינן נמחקות מן הזיכרון. "נעורי עברו עלי בעיירה קטנה אופיינית" - כתב יחזקאל קוטיק בהקדמה לספרו, שראה אור לראשונה בשנת תרע"ג - "שם חיו יהודים דלים אבל רגועים, ואם מותר לומר כך, היו אלה חיים של טעם... היום כל זה אינו קיים עוד, שירתן של העיירות האלה נָדַמָּה ואיננה." אך כינורו של קוטיק הצליח להפיק מאותם מחוזות של זיכרון, דמיון ורגש צלילים ענוגים ומפתיעים, שמעטים כמותם בתולדות תיאוריה של העיירה היהודית במזרח אירופה.

   הרעיון להכין מהדורה מתורגמת ומבוארת מזיכרונותיו של קוטיק עלה בדעתי בשנת תשנ"ה, כאשר לימדתי באוניברסיטת תל-אביב תרגיל על "חסידות והשכלה במזרח אירופה לאור ספרות הזיכרונות". הבאתי בפני תלמידי תרגום של כמה קטעים ותגובתם עודדה אותי להתמיד במפעל זה. מלאכת התרגום נעשתה בשיתוף פעולה מלא ביני לבין אמי מורתי, רחל קרונה, שנכבשה אף היא בקסמם של הזיכרונות ונענתה בהתלהבות לאתגר שבתרגומם. על מסירותה, מרצה הבלתי נדלה, חוכמתה וידיעותיה הרבות אני חייב לה תודה ואהבה שאין להביען במילים. "שלי ושלכם - שלה הוא" (נדרים נ, ע"א).

   "טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ, כִּי נָתַן מִלַּחְמוֹ לַדָּל" (משלי כב, 9) - מורים וחברים רבים סייעוני בהכנת הספר, שיתפוני בידיעותיהם, והערותיהם ושיחותיהם שזורות בין דפיו. יבואו אפוא על הברכה והתודה פרופסור עמנואל אטקס, פרופסור ישראל ברטל, פרופסור שמואל ורסס, פרופסור יאיר זקוביץ וד"ר אלחנן ריינר; ולהבדיל בין החיים לבין המתים - פרופסור חנא שמרוק ז"ל, חוקר דגול וידיד אמת, שהרבה עודדני במלאכתי אך לא ראה בסיומה. יבורך גם ד"ר נתי כהן, שהשווה פעם נוספת מקרא לתרגום והצילני משגיאות הרבה, שמן הסתם עוד נותרו ורק עלי אחריותן. תודה כפולה ומכופלת אני חייב לד"ר אברהם נוברשטרן, הן על העזרה הבלתי רגילה שהגיש לי במהלך עבודתי, הן על ידיעותיו המופלגות בלשון יידיש ובספרותה שאותן חלק עמי בנדיבות, ובעיקר על מתנת חינם שהעניק לי לפני שנים הרבה, שבזכותה התוודעתי לראשונה אל ספרו של קוטיק - כרך בלה וישן של "מיינע זיכרונות"...

   תודתי נתונה גם לעובדי ארכיון ייִוו"אָ בניו-יורק, שסייעו בידי לאתר כמה מסמכים לא ידועים הקשורים בקוטיק; לבוריס סנדלר, עובד המפעל למִפתוח עיתונות יידיש של החוג ליידיש באוניברסיטה העברית בירושלים; לארכיון בית שלום עליכם בתל-אביב; ולעובדי המחלקה לכתבי יד שבבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים ומנהלה רפאל וייזר. תודה מיוחדת אני חייב לעמיתי במכון לחקר התפוצות באוניברסיטת תל-אביב, לראש המכון לשעבר פרופסור מינה רוזן ולראשו דהיום פרופסור אהרן אופנהיימר. יהודית שרגל ערכה את הספר במיומנות ובדקדקנות וטוּב טעמה ניכר בכל עמוד. קרן אברהם י' לרנר לקידום והחדרת היידיש ותרבותה בישראל סייעה בידי במלגה נדיבה.

   ולא תבוא מסכת שבחים זו לתומה בטרם אודה לרעייתי אהובתי שרון, ולארבעת ילדי, אבישג, נטע, הלל ומישאל, שידעו בסתר לבם כי לפעמים "אבא באמת עובד", ואִפשרו לי להתמסר לחיבור זה ואף לסיימו.

 

אודה ולא אבוש, הקריאה בזיכרונותיו של קוטיק, ההליכה בעקבותיו ומלאכת התרגום והפירוש הסבו לי עונג בלתי רגיל. אני מקווה שחלק מתחושה זו יעבור גם לקוראים, ואין לי אלא להפטיר בדבריו של אחד מגדולי סופרי ההומור העולמי, גֵ'רוֹם ק' גֵ'רוֹם, שאותם מצאתי הולמים גם את ספרנו:

 

תפארתו של ספר זה אינה דוקא על סגנונו הספרותי ומידת התועלת שאפשר להפיק מהמידע שבו, אלא על אמיתותו הצרופה... יש יצירות ספרות המצטיינות יותר מספר זה בעמקות המחשבה ובהבנת נפש האדם. יש ספרים העולים עליו במקוריות ובמספר הדפים. אך מה שנוגע לכנות תמימה ולאמיתוּת - אין ליצירה זו אח ורע בכל הספרות כולה...[2]

 

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה



[1] א' קאלווינו, הערים הסמויות מעין, תל-אביב 1984, עמ' 20.

[2] ג"ק ג'רום, שלושה בסירה אחת, תרגם: י' בורלא, תל-אביב תשל"ב, עמ' 11.