איתמר לוי, סופר ואספן ספרים, נולד בתל־אביב בכ׳ בסיון תשט״ז, 30 במאי 1956. גדל והתחנך ברמת־גן ולמד בבית הספר התיכון ״בליך״ ברמת־חן. למד תיאטרון באוניברסיטת תל־אביב. ב־1993 הקים את ״ספר זכרונות״, שירות ייחודי לאיתור ספרים. כמו בלש, מתחקה לוי לפי רמזי זיכרון של המחפשים אחר ספר ילדות אהוב, ולאחר זיהוי שמו הוא תר אחר עותק עבורם. ב־2000 הוציא לאור את הספר ״מיומנו של מאתר ספרים״. כמאתר ספרים לוי השתתף בקביעות בתוכנית הרדיו של ירון אנוש קול שישי. היה הבעלים של ״חנות הספרים של איתמר״ בזכרון יעקב ובאינטרנט. האתר הפיץ דף מידע לחבריו ובו אוצרות ידע לאוהבי הספר.
סיפורו הראשון, ״ולא רק באך״, הופיע בכתב העת ״פרוזה״ ב־1978. כתב תסכיתים לרדיו, בהם ״841 נוסע צפונה צפונה״ (שעובד לספר, אך לא פורסם). ספרו הראשון, ״זליג מיינץ וגעגועיו אל המוות״, יצא לאור בספרית פועלים ב־1985 ותורגם לצרפתית ב־1989. זהו ספר שהקדים את זמנו במוקדיו התמטיים: היסטוריה פנטסמגורית של עם ישראל, טרנסג׳נדריות, תיאור האפקטים הקטסטרופליים של הטראומות המרכזיות של המאה העשרים על נפש היחיד ונפש האומה, ועוד. זהו ספר חלוצי גם בסגנונו: החזרתי־כפייתי, פיגורטיבי־היפרבולי, גדוש קטלוגים ותיאורים גדושי אלימות – המשמשים כולם בבואה משכנעת לעידן הפוסט־מודרני. ארבעת ספרי הפרוזה הבאים שלו ראו אור בהוצאת כתר בעריכתו של יגאל שוורץ. הוצאת כתר (בעיקר בסדרת ״צד התפר״) העניקה במה לפרוזה ניסיונית ופירסמה את כתביהם הראשונים של סופרים כיואל הופמן, אברהם הפנר, חנה בת שחר ואמנון נבות. לצד סופרים אלה ביסס לוי את מעמדו כסופר בעל קול ייחודי.
ספרו השני, ״כפות רגליה הענוגות של המאדאם״ (1988), מגולל מעשייה סוריאליסטית פנטסטית, פיתוח של הדגם שהסתמן כבר בספרו הראשון. בספרו הבא, ״אגדת האגמים העצובים״ (1989), יוצא גיבור הספר, אמנון, במסע בעקבות עברו של אביו, יוחנן גרינברג, המתגלה כקצין ס״ס אכזרי בשם יואכים קרון. בגיליון הראשון של כתב העת ״אפס שתיים״ מתקיים ויכוח בין אבנר הולצמן ליגאל שוורץ על ההרשאה המוסרית לעיסוק באופן הזה בחומרי השואה. היצירה עוכרת שלווה ומתריסה נגד ייצוגי שואה מקובלים בספרות קנונית ישראלית.
ספרו ״אותיות השמש אותיות הירח״ (1991) עוסק באינתיפאדה הראשונה, והוא כתוב בעברית המתערבבת בערבית. הטקסט, העשוי מארג דו־לשוני של כתיבה ותרגום, מחולק לפרקים, שכל אחד מהם מוקדש לאחת מאותיות האלף־בית הערבי. הוא זכה לתרגומים לאיטלקית (1993), לספרדית (1996), לגרמנית (1997) ולצרפתית (1997). ספרו ״אטיודים למורגנה״ (1996) הוא רצף טקסטואלי מתפרץ הנע בין הריאלי לפנטסטי בניסיון ללכוד את חווייתו הקדחתנית של נער מתבגר. כך כתב עליו אבנר הולצמן (2005): ״אפשר לקרוא את ״אטיודים למורגנה״ כמצבור קטלוגי ענק, אמין להפליא, של חומרי ילדות עירונית ישראלית בשנות השישים. הכל יש כאן: משחקים אופייניים, ספרי ילדים פופולריים, הווי של בית ספר ושל שכונה ושל תנועת נוער, תוכניות רדיו, צעצועים, מכוניות, תרופות, חגים, סוגי מאכלים, סוגי סיגריות, סרטים, הצגות, בגדים, גיבורי תרבות, ספורטאים, דמויות ציבוריות, ואירועים חשובים ושוליים – באמת הכל בכל".
״אותיות השמש אותיות הירח״ מתמקד בתודעתו הקורסת של ילד פלסטיני בתקופת האינתיפאדה. ״אטיודים למורגנה״ מתמקד בתודעתו המתערערת של ילד יהודי בתקופת מלחמת ששת הימים. לשני הספרים הללו היה אמור להצטרף – כספר שלישי בטרילוגיה – רומן שבמוקדו תודעתו של ילד נוצרי במאה הראשונה לספירה הנוצרית. ספר זה לא נשלם, ולוי חדל לפרסם פרוזה לתקופה של כשני עשורים – אולי משום שלא זכה להתקבלות הולמת. לדבריו, הוא הקדיש את מרצו וזמנו לעולם איתור הספרים.
בספרו ״רעידת האדמה של הוגו״ (2016) מופיע לוי עצמו כמחזאי שכותב על ניצול שואה בשם הוגו שמתפרנס ממכירת אוצרות עתיקים. ספרו ״עד שנולדתי״ (2019) הוא רומן ביוגרפי משפחתי לא שגרתי, שמספר על שתי משפחות – אחת מתורכיה והשנייה מפולין שסיפורן נכרך זו בזו. ספר זה היה מועמד ברשימה הארוכה לפרס ספיר באותה שנה. בספרו ״אנדריאס איזה יופי״ (2021), הוא מתאר את חייו של לוקאס, ילד נוצרי בן עשר דובר עברית בנצרת. ב־2024 יצא לאור ספרו ״הוראות מדויקות לכתיבת רומן״ שהוא רומן המספר על גניבת רומן אשר מבצע הסופר מבן דמותו.
רומן חדש ושונה לחלוטין מכל שקדם לו, יצא לאור ב־2026. ״מובני בכרמל – 21 סיפורי אהבה״ הוא סיפורה של אסתר, אחות וציירת בוטנית שגדלה בחווה בהרי הכרמל, המספרת למשורר ידוע, המאושפז בבית החולים, את חיי האהבה שלה עם ע׳סאן כנפאני, רופא ומנתח לב ערבי מהכפר הסמוך. ארבעים שנות אהבה עמוקה ואמיתית, שהתחילה בילדות ונאלצה להתקיים בסתר – מתוך הבנה שהעולם סביבם עדיין לא בשל לאמץ אותה. הרומן פורש עצמו על פני 21 פרקים, כל אחד ביום הולדתה של אסתר, תשעה עשר במרץ, מ־1956 ועד 2010 — ויחד יוצרים פסיפס של חיים, פרחים, מאובנים, ואהבה שלא מתה.
הפואטיקה האספנית־קטלוגית של לוי מונעת מתשוקה ארכיונית. למרות ספריו הצנומים, רוחשת בהם איזו תאווה לכוללות־כול. במובן מסוים, אלה ספרים של ספרן־ארכיבר: מי שאוסף, מקטלג ומשמר. היעשותו למאתר ספרים אבודים היא ״הגשמה״ – או לפחות העתקה למישור המציאות – של העיקרון הפואטי היסודי הזה, של אותה מוטיבציה אספנית־ארכיברית.
זליג מיינץ וגעגועיו אל המוות : רומאן (תל־אביב : ספרית פועלים, תשמ"ה 1985) <תורגם לצרפתית>
Zelig, ou, La nostalgie de la mort : roman / traduit de l'hébreu par Rosy Pinhas-Delpuech (Paris : L. Levi, 1989)
כפות רגליה העדינות של המאדאם (ירושלים : כתר, 1988)
אגדת האגמים העצובים (ירושלים : כתר, 1989)
אותיות השמש, אותיות הירח (ירושלים : כתר, 1991) <תורגם לאיטלקית, ספרדית, גרמנית וצרפתית>
Lettere del sole, lettere della luna / traduzione di Gaio Sciloni (Milano : Bompiani, 1993)
Letras del sol, letras de la luna / traducción de Ana Ma. Bejarano (Barcelona : Circulo de Lectores, 1996)
Buchstaben von der Sonne, Buchstaben vom Mond : Roman / Itamar Levy ; aus dem Hebräischen von Vera Loos und Naomi Nir-Bleimling (Frankfurt am Main : Suhrkamp, 1997)
Lettres de soleil, lettres de lune : roman / Itamar Levy ; traduit de l'hébreu par Laurent Schuman (Arles : Actes sud, 1997)
אטיודים למורגנה (ירושלים : כתר, 1996)
מיומנו של מאתר ספרים (מושב צרופה : ספר זיכרונות, תש"ס 2000)
רעידת האדמה של הוגו (אור יהודה : כנרת, זמורה-ביתן, תשע״ו 2016)
<עריכה – יגאל שוורץ>
עד שנולדתי (אור יהודה : כנרת, זמורה-ביתן, תשע״ט 2019) <מועמד ברשימה הארוכה לפרס ספיר>
הולצמן, אבנר. חציית גבול. אפס שתיים, חוב׳ 1 (1992), עמ׳ 119–120 <חזר ונדפס בספרו
מפת דרכים : סיפורת עברית כיום (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, 2005), עמ׳ 90־93>
זילברמן, דורית. התוכי של לוי וכלבו של קניוק. מאזנים, כרך ס״ה, גל׳ 4 (1991), עמ׳ 38–40.
צור, יגאל. שטף מילולי. על המשמר, כ״ד בכסלו תש״ן, 22 בדצמבר 1989, עמ׳ 18.
קוץ, מרים. סיפור שמדביקים לו שפם. ידיעות אחרונות, 15 בנובמבר 1989, עמ׳ 39.
שיינפלד, אילן. רודף או נרדף? מעריב, ספרות, י״ז בכסלו תש״ן, 15 בדצמבר 1989, עמ׳ 7.
שיינפלד, אילן. סגנון מורכב. על המשמר, כ״ד בכסלו תש״ן, 22 בדצמבר 1989, עמ׳ 18 <תגובה על מאמר הביקורת של יגאל צור לעיל>
Abramovich, Dvir. Testing the limits of Holocaust representation in modern Israeli literature.
Australian journal of Jewish studies, vol. 23 (2009), pp. 5–16.
Morahg, Gilead. Breaking silence : Israel's fantastic fiction of the Holocaust. In The Boom in Contemporary Israeli Fiction / edited by Alan Mintz (Hanover, NH: University Press of New England; Brandeis University Press, 1997), pp. 143–183.
על ״אותיות השמש אותיות הירח״
חרותי כץ, שרה. אגדות מאימי האינתיפאדה. על המשמר, כ״ב בכסלו תשנ״ב, 29 בנובמבר 1991, עמ׳ 19.
Bosches, Hedda. A lit match in a thorn field. Hebrew Modern Literature, N.S., no. 11 (Autumn/Winter 1993), pp. 16–17.
על ״אטיודים למורגנה״
הולצמן, אבנר. נפש ילד קודחת. בספרו מפת דרכים : סיפורת עברית כיום (תל־אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, 2005), עמ׳ 162–164 <הובא לראשונה ב׳מוסף רדיו לספרות׳, ינואר 1997>
קורן, יהודה. חי את הילדות מחדש. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת – תרבות, ספרות, אמנות, י״ח בכסלו תשנ״ז, 29 בנובמבר 1996, עמ׳ 28 <ראיון עם הסופר בצאת ספרו>
שץ, אבנר. ספר זיכרון. הארץ, תרבות וספרות, כ״ה בטבת תשנ״ח, 23 בינואר 1998, עמ׳ ד 3.
איתמר לוי, סופר ואספן ספרים, נולד בתל־אביב בכ׳ בסיון תשט״ז, 30 במאי 1956. גדל והתחנך ברמת־גן ולמד בבית הספר התיכון ״בליך״ ברמת־חן. למד תיאטרון באוניברסיטת תל־אביב. ב־1993 הקים את ״ספר זכרונות״, שירות ייחודי לאיתור ספרים. כמו בלש, מתחקה לוי לפי רמזי זיכרון של המחפשים אחר ספר ילדות אהוב, ולאחר זיהוי שמו הוא תר אחר עותק עבורם. ב־2000 הוציא לאור את הספר ״מיומנו של מאתר ספרים״. כמאתר ספרים לוי השתתף בקביעות בתוכנית הרדיו של ירון אנוש קול שישי. היה הבעלים של ״חנות הספרים של איתמר״ בזכרון יעקב ובאינטרנט. האתר הפיץ דף מידע לחבריו ובו אוצרות ידע לאוהבי הספר.
