אַבָּא בֶּנְדָּוִיד (פָאיֶרְשְׁטֵין), חוקר הלשון העברית, נולד בווארשה בי״ב בכסלו תרע״ב, 3 בדצמבר 1911. שימש כיועץ הלשון של קול ישראל בשנים 1959–1982. בתפקיד זה עיצב את הנורמות הלשוניות הנהוגות בשידורי הרדיו בישראל, הן בניסוח והן בהגייה. חתן פרס ביאליק לחכמת ישראל.
ב־1952 פרסם את המהדורה הראשונה של ספרו, ״לשון מקרא או לשון חכמים״. הספר עוסק בהשוואה בין לשון המקרא ולשון חז״ל ובעמידה על הדומה והשונה ביניהן. הספר נחשב לספר יסוד במחקר לשון חכמים; ואף על פי שהוא כתוב במתכונת שונה מספרי הדקדוק והמחקר הבלשני המקובלים, הוא מלא בתובנות מקוריות ומבריקות שאין למצוא במחקרים האחרים.
בסוף 1959 הזמינה אותו האקדמיה ללשון העברית לשמש יועץ לשון מטעמה בשידורי קול ישראל. בתפקיד זה שימש עד 1982. ב־1971 החל לערוך את הפינה ״רגע של עברית״. ב־1974 זכה בפרס רשות השידור על פינה זו. באותה שנה הוציא יחד עם הדסה שי את הספר ״מדריך לשון לרדיו ולטלוויזיה״, ובו פירוט נרחב של כללי ההגייה והניסוח שקבע בשידורי קול ישראל. המדריך משמש עד היום את שדרי קול ישראל וקרייניו. ביולי 1982 פרש לגמלאות, ואז החליפה אותו רות אלמגור־רמון. עם פרישתו זכה בפרס מנהל הרדיו על פועלו.
ב־1983, כאשר כבר לא היה עובד האקדמיה ללשון העברית, נבחר להיות חבר האקדמיה, והשתתף בישיבותיה ובהחלטותיה.
בנדויד השגיח בקפדנות על ניסוח החדשות, הכתבות והידיעות בשידורי קול ישראל. הוא דחף לכך ששפת השידורים תהיה ברורה, מדויקת וקצרה, ויחד עם זאת לא משובשת. בקיאותו במקורות עמדה לו להתיר צורות שנחשבו עד אז כשגיאות; הוא לא התעקש לפסול כל צורה חדשה או ״עממית״, אלא רק לוודא שיש כדוגמתה במקרא, בתלמוד או במקורות קדומים אחרים. ברור היה לו, שהלשון הנשמעת בשידורי הרדיו (ולימים בטלוויזיה) יש לה השפעה עצומה על הלשון בפי הדוברים בקהל הרחב, ומכאן החשיבות שנודעת לתקינות לשון השידור. הוא קבע שגם לשון הפרסומות תחויב לעמוד במבחן התקינות הלשונית. עם זאת, הוא הבחין בין פרסומות שנקטו לשון רשמית ובין פרסומות שהשתמשו בסלנג, ובאלה האחרונות התיר לעתים חריגות מן הנורמה. באופן כללי התיר לעתים חריגות דקדוקיות מטעמים של חריזה ומשקל. אבא בנדויד נפטר בכ״ה בטבת תשנ״ה, 28 בדצמבר 1994.
אַבָּא בֶּנְדָּוִיד (פָאיֶרְשְׁטֵין), חוקר הלשון העברית, נולד בווארשה בי״ב בכסלו תרע״ב, 3 בדצמבר 1911. שימש כיועץ הלשון של קול ישראל בשנים 1959–1982. בתפקיד זה עיצב את הנורמות הלשוניות הנהוגות בשידורי הרדיו בישראל, הן בניסוח והן בהגייה. חתן פרס ביאליק לחכמת ישראל.
ב־1952 פרסם את המהדורה הראשונה של ספרו, ״לשון מקרא או לשון חכמים״. הספר עוסק בהשוואה בין לשון המקרא ולשון חז״ל ובעמידה על הדומה והשונה ביניהן. הספר נחשב לספר יסוד במחקר לשון חכמים; ואף על פי שהוא כתוב במתכונת שונה מספרי הדקדוק והמחקר הבלשני המקובלים, הוא מלא בתובנות מקוריות ומבריקות שאין למצוא במחקרים האחרים.
