יוסי נולד בי"ח באייר תש"ו, 19 במאי 1946  בבלגיה להורים ניצולי שואה. הוא ומשפחתו הפליגו לישראל על האונייה "תיאודור הרצל", אך נשלחו על ידי הבריטים למחנה מעבר בקפריסין. לארץ הם עלו בכ"ט בנובמבר, 1947. בשנותיה הראשונות בארץ חיה המשפחה בצריפונים במעברת גבעת-שמואל, בפרדס רוזנבלום, ומאוחר יותר עברה להתגורר בבית בקרית ישראל.  יוסי הצטרף לעתודה הצבאית, למד רפואה באוניברסיטה העברית ובבית חולים "הדסה", התגייס לצה"ל ב-1971, והיה הרופא המרחבי של רמת הגולן (כולל האוכלוסיה הדרוזית). במלחמת יום הכיפורים כמעט ונפל בשבי הסורי יחד עם חובש ושני חיילים, אך החבורה הצליחה לברוח ברגע האחרון מנפח. במלחמה ניתח פצועים בתנאי קרב ותחת אש והציל חיים.  המלחמה הותירה ביוסי רושם עז, ובמבט לאחור נראה שסבל מתגובה פוסט-טראומטית. תגובה זו הצטרפה לטראומת השואה שיוסי גדל בקרבתה, ואלה השפיעו על החלטתו ללמוד פסיכיאטריה. את התמחותו בפסיכיאטריה עשה בבית החולים לחולי נפש "שלוותה" בהוד השרון. במלחמת שלום הגליל היה יוסי אחראי, כאיש מילואים, על יחידת הרפואה בהטס.  יוסי היה ראש הקתדרה לחקר השואה על שם אלי ויזל באוניברסיטת בר-אילן, וניהל במשך 4 שנים את התכנית לפסיכותרפיה באוניברסיטה. יוסי הדר הגה ויזם את מרכז נט"ל לטיפול בנפגעי טראומה על רקע לאומי והיה הרוח החיה בהקמתו. יוסי הדר נפטר בה' באב תשנ"ח, 28 ביולי 1998, במהלך הקמת המרכז, ולא זכה לראות את מפעלו זה מושלם. בנוסף, הוא היה מחזאי, משורר וסופר. שבעה מחזות מפרי עטו הועלו על הבמה, וביניהם "הלם קרב", "ביבוף" (שהוצג גם בלונדון), "אוסטרליה הדרומית" ו"המעברה שליד חדרה נסגרת". הניח אחריו אישה ושלושה ילדים.
[מקורות: לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים, ויקיפדיה]

ספריו: