יוסי
עופר (הנריק הרש) נולד באורדיאה (טרנסילבניה, רומניה). עם כניסת הגרמנים
לעירו נשלח עם בני משפחתו לאושוויץ. הוא שרד את השואה כאשר עבד כפועל-כפייה
במפעל גרמני לייצור מטוסים. בתום המלחמה עלה ארצה ב-1946 ונעצר על-ידי
הבריטים ונשלח למחנה עתלית. עם שחרורו הצטרף לקיבוץ אפיקים, בו הכיר את חוה
שלימים היתה לרעייתו. ב-1947 גויס גולני, משם עבר לחיל האויר. הוא סיים את
קורס הטייס הראשון שהתחיל והסתיים בארץ והיה מדריך טיסה ולאחר מכן טייס מן
השורה בטייסת התובלה הראשונה ("טייסת פילים"). ב-1963 מונה כמפקד טייסת
התובלה וב-1966 כנספח אוירי באנגליה. ב-1969, עם פרישתו מצה"ל בדרגת
סגן-אלוף, הצטרף לאל-על וטס כקברניט עד צאתו לגמלאות. לאחר פרישתו מטיס,
החל לחלוק את סיפור חייו ואת השקפתו ההומניסטית עם קבוצות, במסגרת 'יד ושם'
ומוסד 'משואה'. הוא היה בין מדליקי המשואה לזכר 6 המליונים בשנת
היובל למדינת ישראל. כתב תסכיתים לרדיו, וסיפורים שהופיעו בעיתונים שונים. יוסי עופר נפטר, לאחר מחלה קשה, בכ"ז באב תשס"ג (25
באוגוסט 2003).
[תודה לגב' חוה עופר]
עופר, יוסף. "באותו רגע ידעתי: אני אהיה טייס".
ידיעות אחרונות, יום הזיכרון לשואה ולגבורה - גליון מיוחד, כ"ז בניסן תשנ"ט, 13 באפריל 1999, עמ' 15 <עדותו של יוסף עופר שעבד במפעל לייצור מטוסי קרב גרמניים בתקופת מלחמת העולם השנייה>
דרומי, אורי. "האומץ לפחד". הארץ, ו' באלול
תשס"ג, 3 בספטמבר 2003, עמ' <עם פטירתו של יוסי עופר>
על "רשאי להמריא"
ארקין, דן. אחרי בוכנוולד החלטתי להיות טייס. מעריב, ספרות אמנות, ב' בתמוז תשנ"ב, 3 ביולי 1992, עמ' 4.
חמיצר, דן. לא רשאי להמריא. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, ט"ז בתמוז תשנ"ב, 17 ביולי 1992, עמ' 23.