מיכאל לוי, אחיו של ישראל דב פרומקין וצאצא למשפחת אדמו״רים, נולד בעיירה דוברובנה, היום בבלארוס. גודל על ברכי החסידות. לאחר נישואיו עסק במסחר, ומשכשלו עיסוקיו החל להוציא סידרת ספרים על החסידות: ״עדת צדיקים״, ״ספורי צדיקים״, ״תולדות בעלי שם טוב״, ועוד שזכו למהדורות מרובות. לבסוף יצא לקניגסברג והתחיל להוציא שם את העיתון ״הקול״ (קיץ 1876), שבעיתונות העברית לא היה דוגמתו לרישול מבחינת העריכה והסגנון. לידו הוציא גם עיתון ביידיש ״קול לעם״. נסתייע כל הימים בעוזרים ובהם אליהו וולף רבינוביץ (או״ר), מחלוצי הספרות הסוציאליסטית בעברית. מצב זה ניצלה חבורת סופרים רדיקליים־סוציאליסטיים, שלא היתה להם כמעט דריסת רגל בעיתונים אחרים. אלה נצטרפו ל״הקול״ ולרודקינסון ובייחוד לאחר הפסקת ״האמת״ של ליברמן. בספטמבר 1877 החל יוצא, כתוספת ל״הקול״, כתב־העת, שהיה ממשיך דרכה של ״האמת״ בשם ״אסיפת חכמים״ בעריכתו של מוריס וינטשבסקי (רודקינסון הופיע באופן פורמאלי כעורך. בהיוודע הגוון הסוציאליסטי הסיר רודקינסון את שמו מהשער). כאן השתתפו קודם כל וינטשבסקי ואתו משה ליב לילינבלום וכל שאר חברי הקבוצה, שהוסיפו להשתתף גם ב״הקול״ (קמינר, יהל״ל, שרשבסקי ועוד), לאחד הפסקת ״אסיפת חכמים״ ומאסרו והגלייתו של וינטשבסקי. ״הקול״ נפסק ב־1880 והיה העיתון הראשון שיצא בתקופה מסויימת פעמיים בשבוע. רודקינסון ניסה אחר־כך במקומות שונים להוציא עיתונים אחרים (״הכרם״, ״המדבר״, ״החוזה״, ״ברקאי״ ועוד) לבסוף יצא ב־1889 לארה״ב. בניו־יורק ניסה בהוצאת עיתונים שונים (״הקול״, 1889–1893, לסירוגין בניו־יורק ובשיקגו; ״הסניגור״, ניו־יורק, 1890; מעין־מאסף בשם ״תכונת הרוח הישראלי״, ניו־יורק, תרמ״ט), שכשלו כולם ולבסוף עסק עד ימיו חאחרונים בתרגום התלמוד לאנגלית והעסיק בכך עוזרים מרובים (בהם את בן אחיו, אברהם פרומקין).
[מקורות: קרסל, זלמן רייזין]