ארי אבנר (1925–2012)

<בהכנה>

Ari Avnerre

    ארי אבנר (טראוב), מתרגם ועורך, נולד בכ״ד בתמוז תרפ״ה, 16 ביולי 1925 בעיר קובנה שבליטא לעיתונאי והסופר זלמן טראוב ולזמרת יוכבד טראוב לוריא. באלול תרצ״ו (1936) עלה ארצה עם הוריו ולמד בחיפה בבית הספר לילדי עובדים ובגימנסיה ״ביאליק״. עם סיום לימודיו התיכוניים שירת במנגנון הקבע של ה״הגנה״. משנת תש״ד (1944) ועד מלחמת השחרור למד באוניברסיטה העברית בירושלים בחוגים לפילוסופיה, לספרות עברית וללשון עברית, ובד בבד החל לעבוד ב״קול ירושלים״, שהיה ברבות הימים ל״קול ישראל״.
    בשנותיה הראשונות של המדינה עבד ארי בלשכת הקשר של משרד החוץ (גוף שהיה אחר כך ל״מוסד״) בארץ ובבלגרד. בשנת תש״י חזר לשידור - תחילה ב״קול ישראל״ ולימים ב״רשות השידור״. הוא היה ממייסדי מחלקת החדשות של ״קול ישראל״ וממקימי ״רשות השידור״, ושימש יועץ בכיר למנהלי הרשות לדורותיהם.
    לעתים הושאל ארי למשימות אחרות: בראשית שנות השישים היה שליח ארגון ״בר״ בלונדון, ארגון שפעל בארצות המערב כדי ללחוץ על ברית המועצות לשנות את מדיניותה כלפי יהודיה ולאפשר עלייה חופשית לישראל. הוא היה ממקימי מפלגת רפ״י של דוד בן־גוריון וגם כותב הנאומים של ראש הממשלה לוי אשכול.
    ארי אבנר שלח ידו בתרגום. למשל, מרוסית תרגם את הדיבר ברומן מאת מ. באחטין, מאנגלית את הסוכן החשאי מאת ג׳. קונרד, ומיידיש את עיתוני המחתרת היהודית בוורשה. תרגומיו מעידים על רוחב ידיעותיו והשכלתו ועל עומק בקיאותו בשפות אירופה ובספרותה. הוא היה ממחברי אנציקלופדיה יודאיקה ברוסית, ולימד עריכת לשון באוניברסיטה העברית בירושלים, ובעיקר עריכת ערכים אנציקלופדיים.
    לאקדמיה ללשון העברית נבחר ארי אבנר בשנת תשמ״ח (1988). בתחילה היה חבר־יועץ, ולאחר שנתיים נבחר לחבר מלא. במשך יותר משני עשורים היה מחברי האקדמיה הפעילים ביותר, ותרומתו לה הייתה נכבדת בכל תחומי העשייה. עם הצטרפותו לאקדמיה חידשה הוועדה למילים כשימוש כללי את פעילותה לאחר הפסקה של שנים אחדות, וארי התמנה לאחד מחבריה. בשנת תשנ״ג (1992) החליף את פרופ׳ חיים רבין בתפקיד יושב ראש הוועדה. באותה שנה התמנה לחבר בוועד המינוח. בוועדה למונחי המשפט המחודשת היה חבר מיום הקמתה בשנת תש״ן (1990).
    ארי אבנר נפטר בירושלים בכ״ד בשבט תשע״ב, 17 בפברואר 2012 ונטמן בהר המנוחות.

נכתב על-ידי ברק דן, מזכירות המדעית של האקדמיה ללשון העברית
[מקורות נוספים: ויקיפדיה

ספריו:
  • אונסקו מהו : עשרים שנה בשירות השלום 1946–1966 (ירושלים : משרד החינוך והתרבות, היחידה לחינוך חברתי, תשכ״ז 1966)
תרגום:
  • יומן וארשה 1939–1945 / מיכאל זילברברג (תל אביב : דביר, 1970) <מאנגלית>
  • כתובת קעקע : סיפורו של איש המאפיה הסובייטית / מיכאיל דיומין (תל אביב : ספרית מעריב, 1975) <מרוסית>
  • הטראגדיות של שקספיר / רות נבו (ירושלים : הוצאת ספרים ע״ש י״ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, תשל״ו 1976) <מאנגלית>
  • הקנוניה להשמדת ישראל / אלבין רוזנפלד (תל אביב : קרני, תשל״ז) <מאנגלית>
  • המהפכה המתמדת : תולדות הפיסיקה מיוון עד איינשטיין / מאת יוסף אגסי בהשתתפות אהרן אגסי (תל אביב : דביר, תשל״ז 1977) <מאנגלית>
  • האני ומנגנוני ההגנה / אנה פרויד (תל אביב : דביר, תשל״ח 1977) <מאנגלית>
  • תקינות ופאתולוגיה בילדות : הערכות על ההתפתחות / אנה פרויד (תל אביב : דביר, תשל״ח 1978) <מאנגלית>
  • יוון העתיקה : תקופת הברונזה והתקופה הארכאית / מ״י פינלי (תל אביב : דביר, תשל״ח 1978) <מאנגלית>
  • סין עד 1850 : היסטוריה קצרה / צ׳ארלס הקר (תל אביב : דביר, תשל״ט 1978) <מאנגלית>
  • עתונות המחתרת היהודית בווארשה / ערך והוסיף מבוא והערות יוסף קרמיש (ירושלים : יד ושם, תש״ם-תשנ״ג, 1979–1993) <מיידיש>
  • לאומים ומדינות / בנימין אקצין (תל אביב : עם עובד, תש״ם 1980) <מאנגלית>
  • הסוכן החשאי / ג׳וזף קונרד (תל אביב : ספרית מעריב,1981) <מאנגלית>
  • מיתוס האומה וחזון המהפכה :  מקורות הקיטוב האידיאולוגי במאה העשרים / יעקב טלמון (תל אביב : עם עובד, תשמ״א 1981) <מאנגלית>
  • זכרונות מלבנון 1839–1847 : סוריה ולבנון בשלטון התורכים : היבט היסטורי ומדיני / קונסטנטין מ. בזילי (ירושלים : יד יצחק בן-צבי, תשמ״ד 1983) <מרוסית>
  • הדיבר ברומן / מ׳ באחטין (תל אביב : ספרית פועלים, תשמ״ט 1989) <מרוסית>
על המחבר ויצירתו:
  • דן, ברק.  לזכרו של ארי אבנר : ״מוטב שיאמרו ׳לנסוע באוטו׳ ולא יאמרו ׳לנסוע עם מכונית׳״.  אקדם: ידיעון האקדמיה ללשון העברית, גל׳ 45 (אייר תשע״ב, מאי 2012), עמ׳ 6.
קישורים:
Wikidata – Q6751640 J9U – 987007301590305171 NLI – 000227824 VIAF – 284374124311302450
עודכן לאחרונה: 31 במארס 2024

לראש הדף

 

 

ספרי המחבר

 

על יצירתו

 

קישורים

 

 

לראש הדף