צבי ארזי, סופר וחבר קיבוץ כפר־בלום, נולד בד׳ באלול תרע״ה, 14 באוגוסט 1915 בעיר דבינסק (Daugavpils), הצעיר מבין ארבעה אחים. הוא גדל במסגרת משפחתית יהודית מסורתית, אשר לא הקפידה על אורח חיים דתי במלוא מובנו. את השכלתו רכש בבית־ספר יסודי ובהמשך השתתף בשיעורי ערב, כמקובל בקרב בני מעמדו וסביבתו באותה תקופה.
נעוריו לא התאפיינו בכושר פיזי בולט, ואף על פי כן, בגיל צעיר מאוד הצטרף להכשרה חלוצית מטעם השומר הצעיר (נצ״ח). הבחירה במסלול זה עוררה חשש מצד אמו, בשל תנאי העבודה הקשים שצפויים היו לו. ואכן, ההכשרה התנהלה בתנאים פיזיים תובעניים במיוחד, שכללו עבודה במנסרה. חרף מגבלותיו, הפגין צבי התמדה ונחישות, ונאבק בקשייו מתוך מחויבות אידאולוגית ורצון לעמוד בציפיות סביבתו.
במקביל היה רשום כחבר בתנועת ״החלוץ״, אשר חבריה היו לרוב מבוגרים ממנו. שיוכו למסגרת זו השפיע על קצב עלייתו לארץ ישראל, שכן מספר המועמדים במסגרת ״החלוץ״ היה מצומצם יחסית. לאחר תקופת הכשרה של כשנה וחצי בלבד — זמן קצר מן המקובל באותן שנים, שהתאפיינו במחסור חריף ברישיונות עלייה — קיבל סרטיפיקט ועלה לארץ. בשנת 1935 הגיע לארץ ישראל והצטרף לקבוצת כנרת. תנאי האקלים הקשים של עמק הירדן והעבודה הפיזית המאומצת העמידו בפניו אתגר משמעותי. עם זאת, תחושת האחריות כלפי חבריו בדבינסק, אשר ראו בו נציג ושליח, חיזקה את עמידתו והניעה אותו להתמיד. עם הקמתו של הגרעין האנגלו־בלטי באפיקים, הצטרף צבי אליו, בין היתר בשל קרבה גילאית וחברתית לחברי הגרעין. בשלב זה עמד מאחוריו ותק של למעלה משנתיים בעבודה חקלאית, דבר שהקל במעט על השתלבותו. באפיקים הקים את משפחתו עם רעייתו רבקה ז״ל. במסגרת חייו בקיבוץ האנגלו־בלטי — כפר בלום של ימינו — מילא צבי שורה של תפקידים ועבד בעבודות מגוונות, ובהן נגריה, ״הדק״, מטעים והנהלת חשבונות. בנוסף נשלח לסייע לקיבוץ רמת רחל. בתקופה מסוימת שימש מדריך ב״אולפן חקלאי״, מסגרת ייעודית לקליטת עולים צעירים. הוא היה חבר בוועדות שונות והשתתף באופן פעיל בחיי הקיבוץ ובמוסדותיו.
לצד פעילותו הציבורית והמקצועית, בלט צבי כאיש משפחה מסור. הוא היה בן־זוג נאמן לרעייתו רבקה, שאותה כיבד והעריך, אב לילדיו וסב לאחד־עשר נכדיו.
תחום נוסף שבו ניכרה תרומתו היה הכתיבה העיונית והפובליציסטית. צבי היה אדם עירני, בעל מודעות חברתית ועניין רב בנעשה בסביבתו. במהלך חייו פרסם למעלה משלוש־מאות רשימות בעיתונות, בעיקר בעיתונים ״דבר״, ״דף ירוק״, ״קיבוץ״ ו״בבית״, רובן במסגרת מכתבים למערכת. כתיבתו עסקה במגוון רחב של נושאים אקטואליים וציבוריים, וכללה תגובות, הצעות, הבעת עמדות, ביקורת ושבח. לצד הפרסומים, ידוע כי כתב רשימות רבות נוספות שלא ראו אור.
היבט מרכזי בזהותו של צבי היה היצירתיות, אשר לא הסתכמה בכתיבה בלבד. הוא לא פעל כאמן מנותק מהווי החיים, אלא כיוצר המעוגן בעשייה היומיומית. כישוריו באו לידי ביטוי בעבודות נגרות מוקפדות, ברקמה ובאריגת שטיחים, שהתאפיינו ברגישות אסתטית ובשימוש מושכל בצבע ובצורה.
פסגת יצירתו הספרותית מצויה בספרים שפרסם, בעיקר לקהל הצעיר. בין ספריו: ״לטווס מאה עיניים״, ״ראיתי קרקס״, ״החמנית״ ו״ימים יבשים״. ספרים נוספים נכתבו אך נותרו גנוזים. יצירתו הספרותית עוסקת בזיכרונות, חוויות וסיפורים מן העבר, וניכרים בה רגישות סגנונית, הומור מאופק והבנה של עולמם של קוראים צעירים. ספרים אלה התקבלו באהדה בקרב ציבור הקוראים.
צבי ארזי נפטר בכ״ה בחשון תשנ״ה, 30 באוקטובר 1994.
צבי ארזי, סופר וחבר קיבוץ כפר־בלום, נולד בד׳ באלול תרע״ה, 14 באוגוסט 1915 בעיר דבינסק (Daugavpils), הצעיר מבין ארבעה אחים. הוא גדל במסגרת משפחתית יהודית מסורתית, אשר לא הקפידה על אורח חיים דתי במלוא מובנו. את השכלתו רכש בבית־ספר יסודי ובהמשך השתתף בשיעורי ערב, כמקובל בקרב בני מעמדו וסביבתו באותה תקופה.
