צפורה הלר, נינתו של רבי שמואל הלר שהיה רבה של העיר צפת בעת הרעש
הגדול של שנת תקצ״ז, ובתו של הרב אברהם זיידה הלר, נולדה בצפת
בב׳ בתשרי תרפ״ו, 20 בספטמבר 1925. למדה בצפת ב'בית הספר המזרחי' ובתיכון העירוני,
בסמינר לוינסקי בתל אביב ובתיכון בית הכרם בירושלים. כן למדה בשנות ה-40 מדעי היהדות ופילולוגיה קלאסית באוניברסיטה העברית בירושלים אצל פרופסור גדליה אלון ופרופסור משה שוובה. לאחר מלחמת העצמאות למדה ספרות עברית באוניברסיטה העברית אצל שמעון הלקין.
בהמלצתו פורסמו שיריה בירחון גיליונות בעריכת יצחק למדן. שיריה פורסמו גם במאזנים
של אגודת הסופרים, בידיעות אחרונות ובמוסף הספרותי של על המשמר. מבחר
משיריה נדפס בספריה שירי מדבר ונחש (תשכ"ה 1965); צפת, עיר ההר והאור
(תשמ"ג 1983) וובכל זאת מתלקח האור : מבחר שירים (2022).
משנות החמישים עבדה במשרד מבקר המדינה בירושלים ולאחר מכן בתל
אביב עד 1975. צפורה הלר גם היתה מורה למדיטציה טרנסצנדנטלית.
שירי מדבר ונחש : שירים (תל-אביב : מחברות לספרות, תשכ״ה 1965)
צפת, עיר ההר והאור (תל-אביב : טרקלין, תשמ״ג 1983)
ובכל זאת מתלקח האור : מבחר שירים, 1940–2022 (תל אביב : שור–הלר :
ליריקה, 2022) <מכיל גם רשימה על שירתה מאת נורית זרחי
ואחרית דבר מאת אריאל הירשפלד; ממואר על סיפור חייה האניגמטי מאת אחיינה,
במאי הקולנוע רנן שור; בספר תצלומי מכתבים שקיבלה הלר במשך השנים מש"י
עגנון, אברהם שלונסקי ולאה גולדברג וממואר של הלר עצמה על פגישה בלתי
נשכחת עם גולדברג>