משה אלעזר אייזנשטדט נולד בניסוויז', פלך מינסק, בלורוסיה, בא' בשבט תרכ"ט, 13 בינואר 1869. קיבל חינוך מסורתי (בין השאר בישיבת וולוז'ין) וכן למד בברלין באוניברסיטה ובבית-המדרש הגבוה למדעי היהדות. לאחר סיום לימודיו (1894) הורה לימודים יהודיים בגימנסיות ברוסיה. בשנים 1899־1910 כיהן כרב ברוסטוב-על-הדון ובשנים 1911־1923 באותה כהונה בפטרבורג. לאחר מכן יצא לצרפת, שם נתמנה לרבה של קהילת יהודי רוסיה בפריס. עם כיבוש העיר על ידי הגרמנים במלחמת העולם השניה יצא לארצות הברית (1941) ונתמנה לרבה של פליטת יהודי רוסיה בניו יורק ("מרכז בית ישראל") ועסק בפעילות בקרב הקהילה היהודית בעיר. את כתיבתו העברית החל בגיל צעיר בכתבות לעיתונות העברית והמשיך בה בימי לימודיו בברלין. היה כתבו הקבוע של "המליץ" בבירה הגרמנית, וגם השתתף בקביעות בעתונים אחרים ("המגיד", "הצפירה", "העברי" ועוד). אחד ממאמריו ב"המגיד", בשם: "דברים אחדים לתועלת שפתנו", אף יצא בחוברת מיוחדת (ברלין, תרנ"א). לאחר מכן פירסם סיפורים וציורים מחיי יהודי ליטא ב"השילוח", "לוח אחיאסף" ועוד וכן פובליציסטיקה, בעיקר בענייני החינוך היהודי (ב"הצופה" היומי, "הזמן", "הדור" ועוד). אייזנשטדט היה מעורכי כתב-העת לתולדות ישאל "העבר" (פטרבורג, תרע"ח). כתב גם ביידיש וגרמנית (בלשון זו חיבר מחקר על ביקורת המקרא בספרות התלמוד). משה אלעזר אייזנשטדט נפטר בניו יורק בי' בחשון תש"ד, 8 בנובמבר 1943.
[מקורות: קרסל, לעקסיקאָן, Encyclopaedia Judaica]

ספריו: