חגית הלפרין.
    המאֶסטרו : חייו ויצירתו של  אברהם שלונסקי / חגית הלפרין. – [בני ברק] : ספרית פועלים : הקיבוץ המאוחד ; [תל־אביב] : המרכז לחקר הספרות והתרבות העברית על־שם לאורה שוורץ־קיפ, אוניברסיטת תל־אביב, תשע״א 2011.
    630  עמ׳.
The Maestro : the life and works of Avraham Shlonsky / Hagit Halperin

    אברהם שלונסקי (1900–1973) נחשב לאבי השירה הארצישראלית המודרניסטית, ״המאסטרו״ – כפי שֶכונה בהערצה המלווה לעתים בנימה אירונית. שלונסקי הקרין תדמית של משורר בוהמיין, מלא הומור ושופע חידודי לשון. אולם הוא היה גם איש עבודה ששקד על שיריו ועל תרגומיו המופלאים. משורר רב־פעלים, ממחדשי הלשון העברית, עורך מחונן, כתב ספרי ילדים ותרם ליציקת יסודותיו של התיאטרון בארץ. שלונסקי היה מעורה בחיי התרבות, ממייסדי הוצאת ׳ספרית פועלים׳ ו׳צוותא׳, משורר שנטל חלק במאבקים לשינוי פני החברה.
    ביוגרפיה זו בוחנת את דמותו כמרדן הגדול והבנאי הגדול של הספרות העברית, מי שניתץ את מוסכמות השירה ה״קלאסית״ ומצד שני הכיר בחשיבות ה״אבות״ ורצה להמשיך את השושלת. המחצית הראשונה של חייו היא סיפור של פריצת דרך: משורר חדשן, מלא מרץ ותנופת נעורים שאצה לו דרכו אל הפסגה בנסותו לרשת את מקומו של ח״נ ביאליק. משורר אינדיבידואליסט שבחר להשפיע באמצעות חבורות ספרותיות מלוכדות, אדם שהצליח להציב את הספרות והסופרים במקום מרכזי ולהוכיח לחברה החלוצית כי בניית מרכז תרבותי חשובה לא פחות מבניינה החומרי של הארץ.
    בפרק המסיים – הסוקר בתמציתיות את המחצית השנייה של חייו – ניתן לראות את השינויים שחלו ביצירתו ובהשקפת עולמו: הסער והפרץ התחלפו בפיוס ובהשלמה והיחס לברית המועצות ידע תהפוכות משלילה לחיוב ומחיוב לביקורת. על מעמדו כמשורר וכמתרגם קמו עוררים.
    בביוגרפיה נחשפים לראשונה שירי נעורים של שלונסקי וכן חומרים ארכיוניים המגלים את השפעתה של משפחת שלונסקי רחבת־האופקים ובעלת השורשים החב״דיים על עולמו הרוחני.
    הביוגרפיה מבקשת להחזיר חוב אבוד ליוצר מרכזי בתרבות העברית ולתאר את סיפור חייו ויצירתו בהקשרים ספרותיים, היסטוריים וחברתיים.
    פרופ׳ חגית הלפרין היא חוקרת־עמיתה במרכז קיפ לחקר הספרות והתרבות העברית, מנהלת את ארכיוני הסופרים של אוניברסיטת תל־אביב ומרצה לספרות במכללת סמינר הקיבוצים. בין ספריה: מעגבניה עד סימפוניה, השירה הקלה של אברהם שלונסקי (1997) וצבע החיים, חייו ויצירתו של אלכסנדר פן (2007). ערכה (יחד עם גליה שגיב) את הספר אברהם שלונסקי, מסות ומאמרים, העשור הראשון (2010).

תוכן העניינים:

פתח דבר (עמ׳ 13)

פרק א׳: ״נולד לאבא־אמא ילד יהודי״, בית ההורים (1900–1905) (עמ׳ 19)
    משפחת שליונסקי (עמ׳ 21)
    משפחת ברוורמן (עמ׳ 22)
    ציפורה ברוורמן וטוביה שליונסקי (עמ׳ 24)
    טוביה שליונסקי: מחסיד חב״ד לחסיד אחד העם (עמ׳ 25)
    ״ואמא איננה תמיד איננה״: משפחת שליונסקי בקריוקוב (עמ׳ 27)
    ״מיתוס הראשית״ והשתקפותו בשירי ״ויהי״ (עמ׳ 31)

פרק ב׳: ״ילדי הפלא״, משפחת שליונסקי ביקטרינוסלב (1905–1913) (עמ׳ 38)
    העיר יקטרינוסלב (עמ׳ 38)
    בין אחים ואחיות (עמ׳ 40)
    בין טוביה לציפורה והמאבק על חינון הילדים (עמ׳ 45)
    לימודים ב״חדר״ בחברת מנחם מנדל שניאורסון (עמ׳ 49)
    שירים ראשונים (עמ׳ 51)
    ישיבת יקטרינוסלב וחגיגות בר המצווה (עמ׳ 52)

פרק ג׳: ״אחר סוכות אני נוסע לארץ־ישראל״, תלמיד המחלקה השלישית בגימנסיה ״הרצליה״ (1913–1914) (עמ׳ 55)

פרק ד׳: ״משורר צעיר בן ארבע־עשרה אור פוטבוליסט״, החזרה ליקטרינוסלב (1914–1918) (עמ׳ 62)
    לימודים בגימנסיה של פ׳ כהן, חברי הנעורים והקובץ ׳שביבים׳ (עמ׳ 62)
    המאבק בין עברית ליידיש (עמ׳ 70)
    ראשית פרסום ומרד סמוי וגלוי (עמ׳ 72)
    לוסיה לייקין – תור האהבה (עמ׳ 77)

פרק ה׳: ״אני אתור לי ארץ אחרת״, העלייה ארצה  (1918–1921) (עמ׳ 80)
    הפולני אינו חפץ שנישאר בארצו, והערבי אינו חפץ שניכנס לארצו״: המהפנה הרוסית ו״צעירי ציון״ (עמ׳ 80)
    תקופת קרים והניסיון הראשון לעלות ארצה (עמ׳ 85)
    תאווה, פראות והאידיאולוגיה הציונית (עמ׳ 93)
    העלייה ארצה: דרך חתחתים (עמ׳ 94)
    עלייה וקוץ בה: השתקפות העלייה ארצה בשיריו (עמ׳ 113)

פרק ו׳: במחנה האוהלים ב״עיר הלבנה״  (1921–1922) (עמ׳ 119)
    תל־אביב 1921 (עמ׳ 119)
    עולה חדש בן 47: טוביה מחפש פרנסה (עמ׳ 120)
    החיים בתל־אביב והפגישה עם יצחק למדן (עמ׳ 122)

פרק ז׳: ״שירו עד ימוש גם הגלבוע״, שלונסקי ב״גדוד העבודה״ (פברואר–מאי 1922) (עמ׳ 127)
    ב״גדוד העבודה״, עין חרוד (עמ׳ 127)
    ״תה ואורז יש בסין״ – פזמוני ״גדוד העבודה״ (עמ׳ 132)
    ״שיבולי זהב לדגן שערך״: לוסיה ואברהם (עמ׳ 136)
    החברים הוותיקים (עמ׳ 139)
    אחד במאי תרפ״ב: תחרות כדורגל ותרגום ה״אינטרנציונל״ (עמ׳ 140)
    חברה טראסק (עמ׳ 141)
    משורר ב״גדוד העבודה״ (עמ׳ 143)
    לפרוץ לספרות העברית: הניסיון להוציא קובץ ספרותי וראשית הפרסום בארץ (עמ׳ 145)
    ״חלב ישתה ולא קוניאק״: טקס הנידוי (עמ׳ 150)
    עזיבת ״גדוד העבודה״ (עמ׳ 152)

פרק ח׳: ״אני בונה בתים, בתי־שיר״, מהעמק לתל־אביב (מאי 1922–יוני 1924) (עמ׳ 158)
    ״בעל הבלורית״ היחפן בתל־אביב (עמ׳ 158)
    החבורה הווינאית (עמ׳ 164)
    ״שם – בהדר הכרמל יש לי אם ואב״ (עמ׳ 165)
    ״היום בוודאי יפטרוני מעבודתי״ – תל־אביב, 1923 (עמ׳ 170)
    בין אב לבניו ובנותיו (עמ׳ 172)

פרק ט׳: עורכים ואורח, שלונסקי וכתב־העת ׳הדים׳ (1922–1923) (עמ׳ 174)
    ״השד היהיר״ פורץ ל׳הדים׳ (עמ׳ 174)
    ״רעננות״ – לכתוב שירה אחרת (עמ׳ 179)
    ״וריר שמים על פני חוצות זב״: הפואמה ״הונולולו״ (עמ׳ 182)
    ״אילו דיבר אלינו המשורר בלשון בני אדם״: פרסום שירי ״סרק״ בכתב־העת ׳פרט׳ (עמ׳ 185)

פרק י׳: ״רע, רע מסביב״, משבר העלייה השלישית (עמ׳ 187)
    סופה של חבורת הידידים מנוער (עמ׳ 187)
    הפילוג ב״גדוד העבודה״ והפזמון ״רכבת״ (עמ׳ 193)
    ביקורו של פרץ מרקיש בארץ (עמ׳ 195)

פרק י״א: קרובים־רחוקים, שלונסקי, למדן, גרינברג ופוגל (עמ׳ 196)
    ״רחוקים הם זה מזה״: בין שלונסקי לאורי צבי גרינברג (עמ׳ 196)
    בין שלונסקי לדוד פוגל: הערכה חד־צדדית (עמ׳ 200)
    שלונסקי ולמדן – ידידות שלא הניבה פרי (עמ׳ 203)

פרק י״ב: המרד ב״אב הגדול״, שלונסקי וביאליק (עמ׳ 205)
    ״נעורים יש לי! אהבה יש לי!״ – השפעת ביאליק על שירי הבוסר של שלונסקי (עמ׳ 205)
    ״חשבתי שאתה ביאליק״ – שלונסקי כיורשו של ביאליק בעיני המשפחה (עמ׳ 207)
    ״טוב, שישתוק קצת, ויניח לאחרים להראות כוחם בשיר״: המרד האדיפלי (עמ׳ 208)
    המאבק העקרוני: ״סופר בן כ״ד שעות״ או ״סופר מגויס״ (עמ׳ 210)
    האם ״לזרוק את ביאליק מספינת הדור״ או ״כל הנחלים הולכים אל הים״? (עמ׳ 213)
    ״ליובל ביאליק״ (עמ׳ 215)
    ״התגלות״: עלי ושמואל – ביאליק ושלונסקי (עמ׳ 217)
    התגלות־הסתתרות: מיתוס מכונן בחייו וביצירתו של אברהם שלונסקי (עמ׳ 220)
    מיתוס הפגישה הראשונה עם ביאליק (עמ׳ 222)
    בן יורש או בן מורד (עמ׳ 225)
    השפעת ביאליק על שירתו של שלונסקי לאחר עלייתו ארצה (עמ׳ 226)
    היווצרות הפואטיקה השלונסקאית: תרכובת של השפעות (עמ׳ 228)

פרק י״ג: ״בראשית היה הַדּוַי״, ספרו הראשון של אברהם שלונסקי (1924) (עמ׳ 232)
    ״בראשית היה הַדּוַי״: התנ״ך החדש של המאה העשרים (עמ׳ 232)
    ״את הספר טרם קראתי״: תגובות ראשונות על ׳דּוַי׳ והנסיעה לפריז (עמ׳ 235)
    ״העיקר עוד צרין לבוא״: הביקורות על ׳דּוַי׳ (עמ׳ 237)
    הספר ׳דּוַי׳: תחושת עולם אנכרוניסטית בלבוש חדשני או פואמה סוציאליסטית־אקטואלית (עמ׳ 245)
    ״וי, וי,  הקוסמוס״: התייחסות פארודית ל׳דּוַי׳ (עמ׳ 248)
    ״היום מופיע ׳אימה גדולה וירח׳, ׳תרבות׳ הזמינה 300 אקזמפלרים״ (עמ׳ 249)
    מיתוס המשורר שהקדים את זמנו (עמ׳ 250)
    האב שאיחר לכתוב: סיום כתיבתו הפובליציסטית של טוביה שליונסקי (עמ׳ 252)

פרק י״ד  ״ובשנת כך וכך – ואנוכי בצרפת״ (פריז, אוגוסט 1924–יוני 1925) (עמ׳ 254)
    ״הרחק, ידידי, מכול״: הנסיעה לפריז (עמ׳ 254)
    ״ואני בעיר נוכריה והומיה״: קשיי פרנסה וחוסר יכולת להתערות (עמ׳ 256)
    ״את ׳הדיבוק׳ הארץ־ישראלי לא על נקלה אגרש מלבי״ (עמ׳ 261)
    ״הגשר״ שלא הוקם (עמ׳ 265)
    דרך משקפיו של למדן: אורי צבי גרינברג, יעקב הורוביץ ואליעזר שטיינמן (עמ׳ 267)
    הפואמה ״גלגול״ וגניזתה (עמ׳ 269)
    ״פיטן סולל בישראל״: היצירות שנכתבו בפריז ודחייתם של שירי ״עמל״ (עמ׳ 272)
    ״כשיהיה עוד כסף נבנה עוד וילות בעד כל אחד מכם״: דאגות פרנסה ושמחות משפחתיות (עמ׳ 274)
    ״אצטרך, אם ארצה ואם לא ארצה, לצור צרורי״: החזרה ארצה (עמ׳ 277)

פרק ט״ו: ״אנפן טריבל״ של הספרית העברית (1925–1926) (עמ׳ 280)
    משפחת שליונסקי, קיץ–סתיו 1925 (עמ׳ 280)
    ״סופרים פרופסיונליים״ או ״חברים מן השורה״: הפולמוס עם ברל כצנלסון (עמ׳ 285)
    לוסיה בתיאטרון ׳אוהל׳ – ״תיאטרון של פועלים בשביל פועלים״ (עמ׳ 289)
    ״ביולטין ביבליוגרפי״ או ׳כתובים׳ (עמ׳ 294)
    עוזר ב׳כתובים׳ – נוכח נפקד (עמ׳ 297)
    מממסד לאופוזיציה: שנתו הראשונה של ׳כתובים׳ (עמ׳ 299)
    פולמוס הלשונות: עברית ויידיש (עמ׳ 303)
    פיכמן ושלונסקי – ״שירי־עם או קופליטים נבובים״ (עמ׳ 305)
    ביאליק מתפטר (עמ׳ 306)

פרק ט״ז: ספר ועוד ספר, ׳לאבא־אמא׳ ו׳בגלגל׳ (1927) (עמ׳ 308)
    לטוביה ולציפורה: הספר ׳לאבא־אמא׳ (עמ׳ 308)
    הספר ׳בגלגל׳ – בין חיוב לשלילה (עמ׳ 312)

פרק י״ז: ״אנא אשא יגוני״, מותו של טוביה שליונסקי (1928) (עמ׳ 319)

פרק י״ח: ״אנחנו הנפילים המקדימים לבוא״, תקופת ׳כתובים׳ (1927–1932) (עמ׳ 332)
    ׳כתובים׳, כתב־העת המודרניסטי, בשנתו השנייה והשלישית (עמ׳ 332)
    חיסרון אחד ב׳כתובים׳ – חסרון הזהובים: חיבור פרסומות בחרוזים ופרסום החבורה (עמ׳ 335)
    ״החברות הגדולה והשלולית הקטנה״: יחסי שטיינמן ושלונסקי (עמ׳ 339)
    ׳כתובים׳ – בין צמד לחבורה (עמ׳ 342)
    הסנדק: שלונסקי חונן את ביכורי שירתם של אלכסנדר פן ונתן אלתרמן (עמ׳ 345)
    חבורת ״כתובים״ או כת ״אמודאים״ (עמ׳ 353)
    ״דור דור ודורסיו״: יריות לכל עבר והפולמוס עם ביאליק (עמ׳ 356)

פרק י״ט: ״אבני סקילה אני אוכל כלחם חוק״, הספר ׳באלה הימים׳ (1930) (עמ׳ 371)

פרק כ׳: ״אלחש: רעות! ויישפך הארס״, שלונסקי נפרד משטיינמן (1932) (עמ׳ 375)
    ״היש מקלט מוודאות מפולת״: מסעם של שטיינמן ושלונסקי באירופה והשפעתו על הפילוג (עמ׳ 375)
    ״אוירוליות״ – פארודיה על שירת שלונסקי (עמ׳ 383)
    הפרישה (עמ׳ 385)

פרק כ״א: הקמת ״בית שני״, חבורת ״יחדיו״ וכתב־העת ׳טורים׳ (1933–1934) (עמ׳ 390)
    ״יחדיו״ – חבורה הנולדת בשנה השביעית לקיומה (עמ׳ 390)
    ׳טורים׳ – כתב־עת ספרותי־תרבותי של החבורה או ״לאור הימים האפלים״? (עמ׳ 396)
    ״צר לי, צר, כי שנינו צהובים״ – סוף תקופת ה״מחניים״ (עמ׳ 400)
    אליטיזם ויציאה מ״מגדל השן״ (עמ׳ 404)
    ״טבעות עשן מול הבוהו״: שלונסקי חונך את ספרה הראשון של לאה גולדברג (עמ׳ 410)
    מתקוות לאכזבות: הפסקת הוצאתו לאור של ׳טורים׳ (עמ׳ 414)

פרק כ״ב: ׳אבני בוהו׳ – ״חג הבציר של הספרות העברית (1933) (עמ׳ 425)
    ׳אבני בוהו,׳ בודלר, ורהארן ופרנץ מסרל (עמ׳ 425)
    התקבלות וביקורת: ״משורר כביר מעוף״ או ״אבני בוהו – חצץ תוהו״ (עמ׳ 432)

פרק כ״ג: ״הנני בחור שמח, קצת חצוף אך לא נורא״, ראשית ׳עלילות מיקי מהו׳ (1933–1936) (עמ׳ 439)

פרק כ״ד: בין שתי נשים: לוסיה שלונסקי ומירה הורוביץ (עמ׳ 448)

פרק כ״ה: תרגומים ״בהזמנה״ ותרגום ׳יבגני אוניגין׳ ״מתוך קונטקט נפשי״ (עמ׳ 467)
    המפעל התרגומי בשנים 1922–1935 (עמ׳ 467)
    ״דודי מן המהדרין הנהו״ – תרגום ראשון ל׳יבגני אוניגין׳ (עמ׳ 470)

פרק כ״ו: דברי סיכום בטרם עת, 15 שנה ליצירת שלונסקי (עמ׳ 478)

פרק כ״ז: ״המאסטרו״, קווי מתאר למחצית השנייה (עמ׳ 481)
    חידוש ׳טורים׳ ועריכת ה״דפים לספרות״ של ׳השומר הצעיר׳ (1938–1942) (עמ׳ 481)
    הקמת ״ספרית פועלים״, ״המרכז לתרבות מתקדמת״ וכתב־העת ׳עתים׳ (1939–1950) (עמ׳ 483)
    הספר ׳על מלאת׳ – בין שואה לתקומה (1947) (עמ׳ 486)
    ״המאסטרו״ והסופרים בני דור תש״ח (עמ׳ 488)
    המרד של סופרי דור תש״ח (עמ׳ 491)
    חגיגות יובל החמישים והוצאת כתב־העת ׳אורלוגין׳ (1950–1957) (עמ׳ 493)
    מותו של דב (בוריה) ומותה של לוסיה (עמ׳ 494)
    מאבקים בתוך המחנה: המתח בין שלונסקי לבין אנשי ״השומר הצעיר״ ומפ״ם (עמ׳ 496)
    כינוס ראשון של השירים והתפכחות מההערצה לברית המועצות (1954–1956) (עמ׳ 499)
    המרד של סופרי דור המדינה (1956–1960) (עמ׳ 501)
    פרס ביאליק, חגיגות יובל השישים והוצאת הספר ׳אבני גויל׳ (1960) (עמ׳ 502)
    שנות השישים (1962–1968) (עמ׳ 505)
    אמן הלשון והביקורת על התרגומים (עמ׳ 507)
    שנות השבעים (1970–1973) (עמ׳ 510)
    הספר האחרון – ׳ספר הסולמות׳ (1973) (עמ׳ 512)

מראי מקומות (עמ׳ 516)
ביבליוגרפיה (עמ׳ 538)
נספח: ספרי שלונסקי ושיריו שהתפרסמו עד שנת 1937 (עמ׳ 572)
מפתח שירי שלונסקי הנזכרים בספר לפי א״ב (עמ׳ 596)
מפתח אישים (עמ׳ 607)
לוח תאריכים בחיי שלונסקי (עמ׳ 622)