שולמית (שולה) גלבע נולדה בתל-אביב להוריה ריבה וחנינא גינגולד. ההורים, ילידי עיירה ליד ווארשה, פולין, סיימו את לימודיהם התיכוניים, נישאו ועלו ארצה ב-1934. עבדו כפועלים וחיו בחדר שכור בתל-אביב. ב-1940 נולד בנם, בכורם, ישראל (לימים מורה ומרצה באוניברסיטה הפתוחה בתל-אביב) וכעבור שלוש שנים נולדה הבת, שולמית. לאחר מלחמת השחרור השתקעה המשפחה ביפו הנטושה ושולמית למדה בבית ספר יסודי בה. מסיבות אידיאולוגיות ובעיקר כלכליות, עברה המשפחה למושב שדה חמד כאשר שולמית סיימה את הכיתה החמישית. את לימודיה המשיכה בפניימית כפר-הנוער בן שמן, שם החלה לכתוב סיפורים קצרים ושירים, חלקם התפרסמו בעמודי הספרות בעתונים שונים. היא השלימה את לימודיה בסמינר למורים. את שירותה הצבאי עשתה כפקידה ביחידת מילואים, אולם לאחר פחות משנה שוחררה עקב מות אביה בהיותה בת-19 ושולמית הייתה צריכה לתמוך באמה. המשפחה עזבה את המושב וחזרה העירה, לפתח-תקווה. היא לימדה לפרנסתה בבית ספר יסודי ובו בזמן למדה ספרות עברית לתואר ראשון  באוניברסיטת תל-אביב. ב-1965 נישאה לאלי גלבע (לימים, ראש החוג לחינוך במכללת לוינסקי) ולהם שלושה בנים: ניב, איתמר ודניאל. שולמית עסקה בהוראת פילוסופיה בתיכון חדש בתל-אביב ולאחר מספר שנים חזרה לספסל הלימודים ולמדה פילוסופיה לתואר שני באוניברסיטת תל-אביב. מאז 1984 שימשה כסגניתו של זיסי סתוי, העורך הספרותי של 'ידיעות אחרונות' וכתבה במדור רשימות ביקורת על ספרים. כשסתוי פרש לגמלאות (2005), ניתמנתה שולמית גלבע כעורכת המוסף הספרותי של 'ידיעות אחרונות' (עד לפרישתה ב-2008).

ספריה:

• או חורף או סופו : סיפורים (תל-אביב : ספרית פועלים, תשמ"ב 1981)
• השקר הרביעי (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, תשנ"ד 1993)
• ארבעה גברים ואשה (תל-אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 2000) <עורך - אלי הירש>
• דרך עלמה (תל-אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 2003) <עריכה, שי צור>
• אשה קטלנית (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד : ספרי סימן קריאה, תשס"ו 2005) <עריכה, מנחם פרי>
• יחידה נפרדת (ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 2008) <בשיתוף איתמר גלבוע>
• חיים בהמתנה (תל-אביב : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, 2012) <עורך, אלי הירש>

על המחברת ויצירתה:

• המכון לתרגום ספרות עברית
• אשה קטלנית באתר